א אָסוּר לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר, אוֹ אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין חוּץ מִמַּיִם, מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ עַד שֶׁיַּבְדִּיל. אֲבָל אִם הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל מִבְּעוֹד יוֹם וְחָשְׁכָה לוֹ, אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ מִשְּׁתִיָּה (בֵּית יוֹסֵף). וְאִם הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹתֶה וְחָשְׁכָה לוֹ, צָרִיךְ לְהַפְסִיק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּהָנֵי מִלֵּי בִּסְפֵק חָשְׁכָה, אֲבָל בְּוַדַּאי חָשְׁכָה אֲפִלּוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל פּוֹרֵס מַפָּה וּמַבְדִּיל וְגוֹמֵר סְעוּדָתוֹ. הַגָּה: וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
ב הָיוּ שׁוֹתִים וְאָמְרוּ: בּוֹאוּ וְנַבְדִּיל, אִם רָצוּ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם הַבְדָּלָה אֵינָם צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹלֵק בַּדָּבָר.
ג כְּשֶׁמַּפְסִיק לְהַבְדִּיל אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן עַל כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ.
ד כְּשֶׁהָיָה אוֹכֵל וְחָשְׁכָה, שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק, גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו, וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כּוֹסוֹת, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל אֶחָד וּמַבְדִּיל עַל אַחֵר.
ה טָעָה וְאָכַל קֹדֶם שֶׁהִבְדִּיל יָכוֹל לְהַבְדִּיל אַחַר כָּךְ.
ו שָׁכַח וְלֹא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מַבְדִּיל עַד סוֹף יוֹם ג'. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ מַבְדִּיל אֶלָּא כָּל יוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא יוֹתֵר, וְדַוְקָא בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְהַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, אֲבָל עַל הַנֵּר וּבְשָׂמִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּהָא דְּקַיְמָא לָן טָעַם מַבְדִּיל הָנֵי מִלֵּי הֵיכָא דְּהִבְדִּיל בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲבָל אִם לֹא הִבְדִּיל בַּלַּיְלָה כֵּיוָן שֶׁטָּעַם שׁוּב אֵינוֹ מַבְדִּיל. הַגָּה: וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִי שֶׁמִּתְעַנֶּה ג' יָמִים וג' לֵילוֹת יִשְׁמַע הַבְדָּלָה מֵאֲחֵרִים, וְאִם אֵין אֲחֵרִים אֶצְלוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל בְּשַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם וְלִשְׁתּוֹת וּלְקַבֵּל אַחַר כָּךְ הַתַּעֲנִית עָלָיו (ת"ה סי' קנ"ד עי' סי' תקנ"ג).
ז הַמַּבְדִּיל עַל יַּיִן עַל שֻׁלְחָנוֹ, אֲפִלּוּ הִבְדִּיל קֹדֶם שֶׁנָּטַל יָדָיו, פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא פָּטַר אֶלָּא אִם כֵּן נָטַל יָדָיו קֹדֶם שֶׁהִבְדִּיל. הַגָּה: וְאִם הִבְדִּיל תְּחִלָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ אַחֲרָיו בְּרָכָה מֵעֵין שָׁלשׁ (תוס' וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק כֵּיצַד מְבָרְכִין).
ח כְּשֶׁפּוֹטֵר יַּיִן שֶׁבְּתוֹךְ הַמָּזוֹן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו גַּם אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְסָבוּר שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ יַיִן יוֹתֵר וְהִבְדִּיל עַל אוֹתוֹ כּוֹס וְאַחַר כָּךְ לֹא הֵבִיאוּ לוֹ יוֹתֵר וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כּוֹס, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה.
ט אִם רוֹצֶה לִסְעֹד תֵּכֶף לַהַבְדָּלָה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבִיא לֶחֶם לַשֻּׁלְחָן קֹדֶם הַבְדָּלָה וְאִם הֵבִיא פּוֹרֵס עָלָיו מַפָּה וּמְכַסֶנוּ לְפִי שֶׁהוּא מֻקְדָּם בַּפָּסוּק וְצָרִיךְ לְהַקְדִּימוֹ אִם לֹא יְכַסֶנּוּ.
י אָסוּר לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל, וְאִם הִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וְאִם צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁהִבְדִּיל בַּתְּפִלָּה אוֹמֵר: הַמַּבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל. בְּלֹא בְּרָכָה, וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה. הַגָּה: וְכֵן נָשִׁים שֶׁאֵינָן מַבְדִּילִין בַּתְּפִלָּה יֵשׁ לְלַמְּדָן שֶׁיֹּאמְרוּ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה (כָּל בּוֹ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה בִּמְלָאכָה גְּמוּרָה כְּגוֹן כּוֹתֵב וְאוֹרֵג, אֲבָל הַדְלָקַת הַנֵּר בְּעָלְמָא אוֹ הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵינוֹ צָרִיךְ לָזֶה (ר"י ני"ב ח"כ), וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְהָקֵל שֶׁמַּדְלִיקִים נֵרוֹת מִיָּד שֶׁאָמְרוּ הַקָּהָל בָּרְכוּ, אֲבָל הָעִקָּר כִּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לִדְלוֹת מַיִם בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, כִּי בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם סוֹבֵב כָּל מוֹצָאֵי שַׁבָּת כָּל הַבְּאֵרוֹת וּמִי שֶׁפּוֹגֵעַ בּוֹ וְיִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ, יִתְרַפֵּא מִכָּל תַּחְלוּאָיו (כָּל בּוֹ). וְלֹא רָאִיתִי לְמִנְהָג זֶה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רס"ג מִי שֶׁמּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ אִם מֻתָּר לוֹמַר לְאַחַר שֶׁהִבְדִּיל לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה.
א סָעִיף א (א) משתחשך - ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה ומ"מ נ"ל דלענין אכילת סעודה שלישית אם לא אכל מקודם בודאי צריך לאכול אפילו אחר שקיעה ואפילו לשאר אכילה אם הוא תאב לאכול ולשתות ג"כ אין להחמיר עד חצי שעה שקודם צה"כ. כתב המ"א דמה שכתב המחבר משתחשך מיירי כשלא התפלל ערבית אבל אם התפלל ערבית אפילו אם התפלל מבע"י [דיש אופן שמותר וכבסי' רצ"ג] חלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל על הכוס:
ב סָעִיף א (ב) יושב ואוכל - ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]:
ג סָעִיף א (ג) מבעוד יום - דוקא בזה שהתחיל לאכול בהיתר אבל אם התחיל באיסור פוסק ומבדיל אך בלא"ה צריך לפסוק משום ק"ש של ערבית שהיא דאורייתא אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם צה"כ וכדלעיל בסימן רל"ה ואין לסמוך על קריאת השמש לבהכ"נ [ואפילו במקום שדרך לקרות] אלא אם רגיל לילך לבהכ"נ במו"ש [מ"א וש"א]:
ד סָעִיף א (ד) א"צ להפסיק - ואפילו לק"ש ותפלה א"צ להפסיק באמצע סעודתו כיון שהתחיל מבע"י דהיה בהיתר ואין להחמיר בזה להפסיק שאם היה מפסיק באמצע נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כ"ז שיכול. ואם הפסיק תוך הסעודה והתפלל כתב המ"א דאפשר דחלה עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל:
ה סָעִיף א (ה) יושב ושותה וחשכה לו - היינו שישב לשתות מבע"י ולא בתוך הסעודה וחשכה לו ואפילו אם רק נעשה ספק חשיכה צריך להפסיק דשתיה לאו דבר חשוב הוא שתועיל התחלתו מבע"י:
ו סָעִיף א (ו) וי"א דה"מ וכו' - קאי על מה שכתב בדעה קמייתא דבהתחיל מבע"י אין צריך להפסיק אפילו כשנעשה ודאי חשיכה ולדעה זו צריך להפסיק אבל לענין לכתחלה אין נ"מ בין דעה זו לדעה קמייתא דאף לדעה קמייתא אסור להתחיל לאכול אפילו בספק חשיכה:
ז סָעִיף ב (ז) היו שותים - היינו בתוך אכילתן והתחלת אכילה היתה מבעוד יום ולכך ס"ל להדעה קמייתא דכיון שלא היו צריכין להפסיק אף שחשכה וכדלעיל בס"א האמירה שאמרו בואו ונבדיל אין מזיק לזה ורשאין לאכול ולשתות וא"צ לחזור ולברך שלא הסיחו דעתם ע"י אמירה זו אבל כשהיו עוסקים בשתיה לבד דצריך להפסיק כשחשכה וכדלעיל אם אמרו בואו ונבדיל לכו"ע הסיחו דעתם מהשתיה ואם רוצים לשתות עוד [אע"פ שאינם רשאים] צריכים לחזור ולברך:
ח סָעִיף ב (ח) בדבר - ס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל צריכין לחזור ולברך והעיקר כדעה קמייתא:
ט סָעִיף ג (ט) כשמפסיק להבדיל - היינו אפילו אם היה קבוע מתחלה לשתיה לבד דמחוייב להפסיק אפ"ה א"צ לברך עתה בפה"ג שנפטר בברכת בפה"ג שבירך על שתיה הראשונה ואצ"ל אם קאי באמצע אכילתו שא"צ מן הדין להפסיק ורוצה עתה להבדיל על היין שא"צ לברך עליו בפה"ג אם כבר בירך בפה"ג על היין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה וכן אם מבדיל על השכר בתוך הסעודה א"צ לברך שהכל אפילו אם לא בירך כלל שהכל מתחלה שברכת המוציא פוטרת אותה:
י סָעִיף ג (י) וי"א שצריך - ס"ל דכוס של הבדלה הוא ענין בפ"ע ואין שייך לסעודה והעיקר כדעה א' ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל בסעודה לא על השכר ולא על היין אם כבר בירך מתחלה על היין ואם הוא מוכרח להפסיק ולהבדיל כגון שהיה עוסק מתחלה בשתיה לבד לא יברך דהעיקר כדעה א':
יא סָעִיף ד (יא) ומברך וכו' - היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס ועיין סימן קפ"ב ס"א:
יב סָעִיף ד (יב) על הכוס - ואינו טועמו עד אחר הבדלה כדי שלא יפגמנו:
יג סָעִיף ד (יג) ואם יש לו שני כוסות וכו' - הטעם דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד ורישא דאין לו כ"א אחד שאני:
יד סָעִיף ד (יד) מברך בהמ"ז - ומותר לשתות מהכוס אף שהוא קודם הבדלה דכוס של בהמ"ז שייך לסעודה. וכ"ז למי שנזהר תמיד לברך על כוס אבל למי שמברך לפעמים בלא כוס לפי שסומך על הפוסקים שס"ל דאין בהמ"ז טעונה כוס אסור לו לשתות עתה מהכוס של בהמ"ז קודם הבדלה [מ"א וש"א] וכתב הח"א דזה דוקא אם הוא כבר ודאי חשיכה אבל אם הוא ספק חשיכה נראה דיכול לשתות מכוס של בהמ"ז אף מי שאינו נזהר תמיד לברך על הכוס:
טו סָעִיף ה (טו) טעה ואכל וכו' - וה"ה אם הזיד ואכל אף דעבר במזיד מ"מ צריך להבדיל אח"כ בלילה אלא אורחא דמילתא נקט וכן מה שכתב אח"כ בס"ו שכח ולא הבדיל ה"ה בהזיד ולא הבדיל:
טז סָעִיף ו (טז) מבדיל עד סוף וכו' - דכל אלו הג' ימים שייכים עוד לשבת העבר ומכאן והלאה שייכים לשבת הבאה ומ"מ לכו"ע לכתחלה יקדים להבדיל ביום א' דזריזין מקדימין למצות וגם דאסור לו לאכול קודם שיבדיל כיון דבידו הוא להבדיל. כתב בחידושי רע"א בשם ספר לשון חכמים דבמוצאי יו"ט אין להבדלה תשלומין דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר משא"כ ביו"ט ומ"מ הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יו"ט יכול להבדיל ע"ש:
יז סָעִיף ו (יז) אלא כל יום ראשון - דלא ס"ל הסברא הנ"ל אך ביום הראשון הטעם הוא דהיום הולך אחר הלילה של מו"ש:
יח סָעִיף ו (יח) אבל על הנר וכו' - דברכת על האור משום דבמו"ש הוא זמן בריאתו ועל הבשמים נמי משום כדי להשיב נפש הכואבת ביציאת נשמה יתירה וכ"ז לא שייך ממו"ש ואילך [עו"ש]:
יט סָעִיף ו (יט) כסברא הראשונה - ואתרוייהו יש אומרים קאי [א"ר]:
כ סָעִיף ו (כ) ג' ימים וג' לילות - עיין באחרונים שכתבו דה"ה אם מתענה ב' ימים וב' לילות ואפילו יום אחד ולילו אף דיכול לקיים מצות הבדלה בעצמו אחר תענית מ"מ יותר טוב שישמע במו"ש הבדלה מאחרים דקרובי אבדלתא לשבת עדיף טפי דאז הוא עיקר מצות הבדלה והא דנקט ג' ימים משום סיפא דבאין אחרים יכול להבדיל מבע"י וזהו דוקא בג' ימים דיעבור הזמן ולא יוכל לקיים הבדלה כלל משא"כ בשני ימים דלא יעבור הזמן טוב יותר שימתין ויבדיל לבסוף שני ימים משיבדיל מבע"י:
כא סָעִיף ו (כא) ישמע הבדלה מאחרים - וה"ה דיכול להבדיל בעצמו ויתן לאחרים לשתות וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט אך המ"א שדי בזה שם נרגא דזה אינו מותר רק דוקא כשאחרים בעצמן אין יודעים לברך ולכן עצה זו עדיף טפי:
כב סָעִיף ו (כב) מבעוד יום - היינו אחר פלג המנחה ויתפלל ג"כ מעריב מקודם וכדלעיל בסימן רצ"ג ס"ג ואפ"ה מותר לאכול ולשתות אח"כ ולא אמרינן דכיון דאבדיל כבר קיבל עליו את התענית ואסור בשתיה משום דעיקר התענית אינו מחמת חובה כת"ב אלא מחמת נדרו ובנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ובלשון ב"א גם אחר שהבדיל מקרי יום והתענית אינו מתחיל אלא מתחלת הלילה ואפשר שגם בבין השמשות שהוא ספק לילה אבל לא מקודם וה"ה כשמקבל עליו תענית של לילה ויום בשאר ימי החול ג"כ אין חל עליו חובת תענית מבע"י אף שכבר התפלל ערבית:
כג סָעִיף ו (כג) ולקבל אח"כ - אין הכונה שיקבל תענית ממש דהא כבר קיבל עליו היום במנחה כדרך כל תענית שצריך קבלה במנחה שלפניו ואי מיירי שיש עליו נדר מכבר להתענות כל ג' ימים שאחר שבת ג"כ א"צ עתה קבלת תענית כלל אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתו שיתחיל התענית מעתה ועיין בבה"ל:
כד סָעִיף ז (כד) על שלחנו - לאו דוקא ולא בא למעט אלא חדר אחר דשם הוי ההבדלה מידי אחרינא אבל באותו חדר חשוב על שלחנו דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו שם אחר זה:
כה סָעִיף ז (כה) אא"כ נטל ידיו - שנט"י היא התחלת קביעות הסעודה ושייכא לסעודה והא דמותר להבדיל ולא חשיב הפסק בין נטילה להמוציא עיין בסימן קע"ד במ"א סק"ו:
כו סָעִיף ז (כו) ואם הבדיל תחלה - הגה זו היא מסקנת דעת הי"א דס"ל דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ ומשו"ה צריך לברך מחדש תוך הסעודה על היין וע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכות להקל ופטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה ג"כ פטור לברך על היין כדעה הראשונה ועיין לעיל בסימן קע"ד ס"ד ובמש"כ שם במ"ב:
כז סָעִיף ח (כז) כשפוטר וכו' - היינו דאז בודאי אמרינן דשתיה חדא היא והבהמ"ז פוטר גם לכוס הבדלה מברכה אחרונה ואפילו אם בירך בהמ"ז בלא כוס הבהמ"ז עצמו פוטרו אבל אם אין לו יין על תוך המזון וגם אין לו כוס לבהמ"ז שיפטור גם אותו דרך אגב בברכה אחרונה שלו אז י"א דאינו נפטר בבהמ"ז וצריך לברך ב"א על כוס הבדלה וזהו תמצית ביאור דברי השו"ע:
כח סָעִיף ח (כח) וסבור שיביאו וכו' - דאל"ה הלא מבואר ברצ"ו ס"ג די"א דיאכל קודם הבדלה ואח"כ יברך בהמ"ז ויבדיל על כוס אחד ע"ש ועוד דאל"ה עדיף טפי לברך ברכה אחרונה תיכף אחר שתיית הכוס ולא להמתין לברך אותה אחר שיסעוד ויברך בהמ"ז:
כט סָעִיף ח (כט) שצריך לברך - ואף דגבי כוס קידוש פסק השו"ע לעיל בסימן רע"ב ס"י דא"צ לברך ברכה אחרונה אחריו בכל גווני דבהמ"ז פוטרתו קידוש שאני שהיא צורך סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה משא"כ הבדלה. והנה הי"א הזה הוא דעת הטור שחילק בסברא זו שכתבנו ועיין במ"א שהוכיח דהרא"ש לא ס"ל לחלק בזה וכן בביאור הגר"א דעתו כהמ"א וע"כ נראה שאם לא בירך קודם הסעודה לא יברך אח"כ:
ל סָעִיף ט (ל) לסעוד תיכף - אבל אם אינו סועד תיכף א"צ לכסותו דלא שייך קדימה בזה:
לא סָעִיף ט (לא) וצריך להקדימו - אף דבכאן אין להקדימו דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ כיון שבעלמא הדין נותן להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:
לב סָעִיף י (לב) שום מלאכה - ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים [א"ר]:
לג סָעִיף י (לג) קודם שיבדיל - היינו אפילו משתחשך כיון שלא הבדיל עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו ואסרו חז"ל במלאכה:
לד סָעִיף י (לד) אומר המבדיל - בלבוש איתא אומר ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול ומ"מ אינו נקרא זה ברכה כיון שאין אומר בה שם ומלכות ומה שדי בלשון זה לענין עשיית מלאכה שהוא להכירא בעלמא ללוות את המלך:
לה סָעִיף י (לה) בין הקודש וכו' - וא"צ לומר כל הלשון של הבדלה ומ"מ לענין אכילה לא מהני עד שיבדיל הבדלה גמורה על הכוס וגם בתפלה:
לו סָעִיף י (לו) בלא ברכה וכו' - וביו"ט שחל במו"ש ורוצה לעשות מלאכת אוכל נפש ולא הבדיל עדיין בתפלה אומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם מלכות ומותר במלאכה אבל לענין טעימה אסור אפילו הבדיל בתפלה שאמר ותודיענו עד שיקדש כדין:
לז סָעִיף י (לז) שאינן מבדילין וכו' - היינו שרובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת:
לח סָעִיף י (לח) אבל הדלקת הנר וכו' - הטעם כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר במלאכה רק תקנת חכמים הוא שצריך להבדיל מקודם הקילו במלאכה שאין בה טורח:
לט סָעִיף י (לט) ומזה נתפשט המנהג וכו' - עיין מ"א שמפקפק מאד על מנהג זה וכן בב"י דמנין לנו לחלק בין מלאכה למלאכה וגם רבינו ירוחם אפשר שלא כוון להקל בזה רק אחר שהבדיל בתפלה וע"כ מסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו שום מלאכה ומכש"כ אותן שמבערות עצים ואש ומחממות מים דהוי מלאכה שיש בה טורח ולכו"ע אסור וכ"כ שארי אחרונים:
מ סָעִיף י (מ) העיקר כסברא ראשונה - ובעל נפש יעשה כמ"ש בדרכי משה בשם אור זרוע וכן איתא בזוהר (פ' במדבר) שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול משום כבוד הצבור שיושבין בחושך וטלטול הנר שרי לכו"ע [מ"א] ולהביא יין ביו"ט שני אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד:
א סָעִיף א משתחשך. אפי' בספק חשיכה עסי' רס"א ונ"ל דאם התפלל ערבית מבע"י, אסור לאכול עד שיבדיל וכמ"ש סימן ער"א ס"ד עסי' רצ"ג:
ב סָעִיף א א"צ להפסיק. ואפשר דאם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה ואסור לאכול עד שיבדיל עסי' רע"א ס"ד וכתב הבחיי בס' שלחן ארבע וז"ל שאם היה מפסיק נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילת' זכור ושמו' שמריהו ביציאתו כאדם שאין רוצה שילך אוהבו מאצלו כל זמן שיכול ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודת נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ומשמע בתו' בשבת דף ט' דאם התחיל באיסור מפסיק וכ"מ סי' ער"א ס"ה בהג"ה וצ"ל דס"ל דהבדלה דאורייתא ולמ"ד הבדלה דרבנן אם נטל ידיו מבדיל קודם אכילה כיון דכוליה ליליא זמניה הוא חיישי' דלמא מפשע וכמ"ש סי' רל"ה ס"ב אבל אם התחיל לאכול אינו פוסק ע"ש ואם לא קרא קריאת שמע עדיין והתחיל באיסור לכ"ע פוסק ואין לסמוך על קריאה לבית הכנסת אלא מי שרגיל לילך במ"ש לבה"כ ומשום הבדלה אין איסור אלא כשיגיע זמנה דהיינו ספק חשיכה:
ג סָעִיף א וי"א דה"מ כו'. וכ"מ בגמ' דהבדל' קובעת בספק חשיכה דלא כע"ש שכתב איפכא בשם ש"ג דליתיה ע"ש בש"ג:
ד סָעִיף ב היו שותים. פי' בלא אכילה:
ה סָעִיף ב אם רצו וכו'. פי' אף על פי שאינ' רשאים כמ"ש סס"א א"צ לחזור ולברך דקידוש חמור מהבדלה עכ"ל ב"י אבל בכ"מ פי' דמיירי כשיושבים ואוכלים אפי' אמרו א"צ לחזור ולברך ע"ש והיש מי שחולק סובר אף על גב דא"צ להפסיק כיון שאמרו בואו ונבדיל סליקו נפשייהו משתיה ובעי ברוכי אבל כשיושבים ושותים לכ"ע לא בעי ברוכי וכמ"ש סי' רע"א ס"ה אבל א"ל דהיש מי שחולק הוא הי"א בס"א דס"ל דצריך להפסיק כמ"ש ב"י בשם מהרי"ק דא"כ לא הל"ל ויש מי שחולק וגם הל"ל דמיירי בודאי חשכה:
ו סָעִיף ג וי"א שצריך. הוא דעת מהרי"ק שורש צ"ו וצ"ע דהא סתם בסי' ער"א דגבי קידוש א"צ לברך, וכתב הב"ח דש"ה כיון שעדיין לא ברכו ב"ה הברכה שבירך מתחלה על היין פוטר את כל היין אבל מהרי"ק מיירי שלא היו מסובין אלא לשתיה ואם כן מיד שצריך להפסיק לקידוש או להבדלה הוי גמר למה ששתה וצריך לברך בפה"ג עכ"ל, וצ"ע א"כ למה כתב מהרי"ק דלהרי"ף וסמ"ג מפסיקין בודאי חשיכה הלא לשתיה לכ"ע מפסיקין אף בספק חשיכה ועוד שכתב שם בהדיא שהיה באמצע סעודה וע"ש דאיתא בהדי' שמיירי לאכילה ומ"ש הרב"י שהיו מסובין לשתיה מיירי בשתיה שלאחר הסעודה קודם ב"ה ולענין הלכה פסק הב"ח דאפי' היו עסוקין בשתיה א"צ לברך ול"נ כפשוטו דסובר דכוס של הבדלה גרע טפי שאין שייך לסעודה וכמ"ש ס"ח וסי' קע"ד ס"ד ולכן צריך לברך ולדידי' כשמבדיל על שכר באמצע הסעודה נמי צריך לברך דברכת המוציא אין פוטרתו כי היכי דב"ה אין פוטרתו מברכ' אחרונה כמ"ש ס"ח ולכן יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה גם יש מחלוקת אם יברך אחר כך המוציא כמ"ש סימן ער"א ס"ד:
ז סָעִיף ד ומברך ב"ה. ומותר לשתות מכוס של ב"ה וכ"מ סי' ער"א בב"י בשם הר"י מטראני וע"ש דלר"י מותר לשתות ע"ש ובהבדלה כ"ע מודו ונ"ל דמי שאינו נזהר בכל השנה לברך על כוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו:
ח סָעִיף ו הבדלה מאחרים. עסי' ער"ב ס"ט וסי' תקנ"א ס"י דמותר ליתן לאחרים לשתות:
ט סָעִיף ו מבע"י. ולא אמרי' כיון דאבדיל קבליה לתענית עליה דדוקא בתענית חובה אמרי' הכי כמו ביה"כ או בט"ב וכ"ה בהדיא בגמ' והע"ש לא ידע מזה והשיג על הלבוש שלא כדת והם דברי ת"ה ממש ומיירי שנדר להתענות כל יום ראשון ג' ימים וג' לילות או בכל ער"ח וכדומה עמ"ש סי' תקנ"ו אבל הכא בנדרים הלך אחר ל' בני אדם דלא מתחיל התענית אלא בלילה [שם בת"ה] ומשמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואעפ"כ מותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י אבל עכ"פ מתפלל מעריב קודם הבדלה וכ"מ ממ"ש ססי' רצ"ג דמשום הבדלה מתפלל ג"כ מעריב מבע"י ועסי' רצ"ג ס"ג וע"ש בגמ' דתפלה פשיטא והבדלה קמבעיא ליה א"כ היכא דשרי להבדיל כ"ש להתפלל: כתב בשל"ה ה' ר"ה מי שמתענה ב' ימים וב' לילות קודם ר"ה מבדיל מוצאי יום ב' ואם חל ר"ה ביום ג' אין להמתין עד ליל ג' דא"כ יצטרך להבדיל יקה"ז ויהיה מילתא דתמיה, ול"נ דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדל' על כוס א' דהא אמרי' בפסחים דף ק"ב דא"א ב' קדושות על כוס א' אלא קדושה והבדלה משום דחדא מלתא היא ופירש רש"י דתרווייהו משום קדושת י"ט נינהו ובהבדל' עצמה הוא מזכיר קדושת י"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך עכ"ל וכ"כ הרשב"ם אבל הבדלה דחול אין לה ענין, וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרווייהו אחד כסא וכו' דאפי' לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושו' על כוס א' מ"מ אם ב"ה קאי אסעודת חול וקידוש קאי על שבת א"א שניהם על כוס א' וא"ל דגם עתה יאמר בין קודש לקודש דהוא שקר לכן נ"ל דיקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס א' וישתה כמו שעושין בסעוד' נשואין ואם אין לו יין מקדש על הפת ואוכל המוציא ואח"כ מבדיל על השכר דהא י"א דמותר לאכול קודם הבדלה כמ"ש סימן רצ"ו ס"ג ואף על גב דהתו' והרא"ש פ' ע"פ כתבו ודבר תימא הוא היאך יאמרו חצי יקנה"ז על הפת וחצי על השכר היינו במ"ש לי"ט דשניהם ענין א' הוא כמש"ל אבל הכא מודו דאין ענין זה לזה אך איכא פלוגתא אם יברך על השכר כמ"ש ס"ג וגם י"א דאם טעם אינו מבדיל, לכן מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר כמש"ל גבי יין וכמ"ש סי' רצ"ו ס"ג דהא אפי' הרא"ש דס"ל דאין מקדשין על השכר כמ"ש סי' ער"ב ס"ט מכל מקום ס"ל דבמ"ש לי"ט מוטב לעשות שניהם על השכר א"נ ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה משום דאסור לאכול קודם הבדלה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דיצא ידי קידוש אף שלא טעם עדיין ועמ"ש סי' קס"ז סי"ו ובהג"ה ומ"ש סי' ער"א סעיף ו':
י סָעִיף ז צריך לברך אחריו. לפמ"ש סי' קע"ד לדעת המאור א"צ לברך:
יא סָעִיף ח שצריך לברך. משמע ברא"ש פ' ע"פ דאם היה לו יין בתוך המזון אף על פי שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונ' על כוס של הבדלה דב"ה פוטרתו דכולה שתיה א' היא ואף על גב דבסי' קע"ד ס"ו כ' דאפילו לא היה לו יין תוך המזון אין צריך ברכה שאני הכא שאין היין בא לצורך אכילה אלא לצורך מצוה, ול"ד לקידוש בססי' ער"ב דקידוש צורך סעודה דאין הקידוש אלא במקום סעודה כנ"ל לדעת הטור ועמ"ש סי' קע"ד לענין שאר משקין אבל קשה דהא הרא"ש כתב גבי ארבע כוסות דאי איתא שצריך ברכ' אחרונה כשאין לו יין תוך המזון א"כ אפי' אית ליה יין לא יפטור ליה ע"ש וא"כ ה"נ כן ודוחק לומר כיון דמצוה הוא שאני:
יב סָעִיף ט וצריך להקדימו. אף על גב דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ הדין נותן בעלמא להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:
יג סָעִיף י אומ' המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס (אבודרהם ר"ן פ' ע"פ) ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש (מהרי"ו ה' פסח):
יד סָעִיף י בלא ברכה. כיון שא"א שם ומלכות עססי' רצ"ו דלא כע"ש:
טו סָעִיף י וכן נשים. נשים שנוהגים שלא לעשו' מלאכה במ"ש אינו מנהג אלא עד שיסיימו הצבור תפלתן [מנהגים טור] ומיהו נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מ"ש [אבודרהם]:
טז סָעִיף י שאין מבדילין. ואף על גב דחייבות בתפלה כמ"ש סי' ק"ז מ"מ רובן לא נהגו להתפלל במ"ש ואפשר לומר כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו כחובה והנשים לא קבלוהו עלייהו במ"ש:
יז סָעִיף י הדלקת הנר. ז"ל הד"מ ססי' רצ"ד כתוב בא"ז צריכים ליזהר שלא לעשות מלאכה עד אחר סדר קדושה אף על פי שכבר הבדילו מיהו חזן הכנסת מדליק הנרות בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס ולא ראיתי מי שחושש לזה אלא המנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר קדושה ומ"מ צ"ע מ"ש רמ"א פה דהמנהג להקל להדליק אחר ברכו וזה דלא כמ"ש בד"מ וצ"ל דמ"ש פה מיירי בנשים כיון שאין מבדילו' בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט וכ"מ ססי' רס"ג והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס וע"ז קאמר דוקא במלאכ' גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואף על גב דלא אבדיל אסיפ' פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור ולכן יש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל ומכ"ש אותן שמבעירין עצים ואש ומחממין מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר פשיטא דשרי אחר שהבדיל בתפלה ועסי' תרכ"ג:
א סָעִיף א משתחשך עד שיבדיל כו'. כדי לבאר הדיעות וליישב מנהגנו נעתיק קצת הסוגי' ופירושיה. אית' בפ' ע"פ שבת קבעה נפשה לקידוש ול"צ למיקבע' פי' וצריך להפסקה כדי לפרוס מפה לקדש סבור מינה כשם שקובעת לקידוש ובעי למיפסק סעודתו לקידוש כך קובעת להבדלה ובעי למיפסק סעודתו למיבדל אמר רע"מ הכי אמ' רב להבדל' אינה קובעת וה"מ לענין מיפסק דלא פסיק סעודתו אבל לאתחולי' בסעודה לא מתחילי' אבל בשתיה פסיק והרי"ף והר"ן פירשו דהך קובעת נפשה לקידוש מיירי בספק חשכה נמצא שיש כאן ב' חומרות חומר' א' לענין מפסיק בסעודה בשביל הבדלה דלא התירו שלא להפסיק בסעודה שאכל מבע"י בשביל הבדלה אלא בשעה שיש ספק חשכה אבל בודאי חשיכה צריך להפסיק. חומר' ב' יש לענין התחלת סעודה דאפי' בספק חשיכה לא יתחיל דהא ע"ז אמרי' שא"צ להפסיק ממיל' יש איסור להתחיל וזה דעת הי"א שמבי' בסמוך והרא"ש מפרש הפשט דמיירי אפי' בודאי חשכה שא"צ להפסיק בשביל הבדלה ולפ"ז יש קולא גם בהתחלה בספק חשיכה דמותר להתחיל ולא אמרו שאין להתחיל אלא בודאי חשיכה דמנ"ל לבקש חומרא דהתחלה קודם עיקר חיוב הקביעות להבדלה כנ"ל לדעתם וע"כ כתב הטור וש"ע בריש הסי' אסור לאכול כו' משתחשך עד שיבדיל משמע דבספק חשיכה אין איסור דהא עד שיבדיל קאמר ובספק חשיכ' אין שייך הבדלה נמצא דהני תרי דיעות פליגי בתרתי וכיון דכתב רמ"א דהמנהג פשוט כסברא ראשונה ממיל' שרי להתחיל בספק חשיכה וע"כ אין להפליג המנהג בסעודות גדולות שיושבים לתחילת הסעוד' בספק חשיכה ומו"ח ז"ל כתב שיש איסור גדול בדבר ואין אפשרות למחות בידם ול"נ דש"ד לסמוך על הרא"ש והטור בזה אבל במתחיל בודאי חשיכה ודאי יש למחות בידו כנלע"ד:
ב סָעִיף א וי"א ה"מ בספק כו'. ולפ"ז אסור להתחיל אפי' בספק חשיכה וכמ"ש קודם לזה:
ג סָעִיף ב היו שותים כו'. קשה הא אפי' חוזר ומברך אסור לו לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותין וצ"ל דזה מיירי בספק חשיכה דס"ל לדיעה הראשונה שהוא הרמב"ם שאפי' אם אומר בואו ונבדיל לא הוה הפסק וסילוק לענין הבדלה אלא לענין קידוש מהני אמירה זו לספק חשיכה דאלו לודאי חשיכה אסור לאכול אפי' אם התחיל לשתות מבע"י דדוקא התחלת אכילה מבע"י מהני וכאן מיירי בהתחיל לשתות ויש מי שחולק הוא הראב"ד דס"ל דאמיר' בואו ונבדיל הוה הפסק על התחלתו לשתות וע"כ צריך לברך מחדש והיינו בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אסור אפי' לא אמר בואו ונבדיל כיון שהגיע זמן ההבדלה ועי"ל דמיירי כאן באכלו תחלה ואח"כ שתו וכ"ה ברמב"ם שכתב דין זה גם לענין הב לן ונבריך וא"כ גם בודאי חשיכה מיירי כאן ואין איסור לכ"ע מכח הבדלה רק מצד היסח הדעת אם צריך לחזור ולברך בפה"ג ובזה פליגי רמב"ם והראב"ד אי הוה אמירה זו היסח הדעת וזה נראה עיקר:
ד סָעִיף ג כשמפסיק להבדיל כו'. דאין הבדלה הפסק והוא דעת הרא"ש והטור בסי' רע"א אבל הי"א שצריך הוא מהרי"ק שמביא ב"י דס"ל כיון דחשיכה ודאי היה צריך להפסיק והוה סילוק ולפמ"ש בס"א דהמנהג פשוט כסבר' ראשונה א"כ אפי' בודאי חשיכה אין חיוב להפסיק בשביל הבדלה ממילא כשמפסיק להבדיל א"צ לברך דלא חשיב הפסק וכ"כ בת"ה סימן קנ"ד ורמ"א מביאו בסמוך לענין מבדיל מבע"י וליכ' למימ' דכיון דאבדיל שווי' חול ואתסר להו למשתי דכיון דמנפשיה קבל עליה הך תעניות ל"ש למימר דע"כ חל עליו כדאמרי' גבי ט"ב כו' עכ"ל ה"נ גבי הבדלה כאן במקו' שאין חיוב עליו לא הוה סילוק:
ה סָעִיף ז על שלחנו כו'. נראה פשוט דלא בא למעט אלא בחדר אחר דשם הוה ההבדלה מידי אחרינ' כל שהבדיל קודם הנטילה אבל באותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר פשיטא דחשיב על שלחנן דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעוד' שיאכלו אחר זה:
ו סָעִיף ז ואם הבדיל תחילה. הג"ה זו שייכ' לדברי הש"ע דהיינו לדע' [שהוא דעת התוספו' פ' ע"פ] דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכה להקל ויין קידוש שלפני הסעודה ואפי' שתה באקראי קודם הסעודה פטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה פטור לברך כדעת הרא"ש שהיא דיעה ראשונה:
ז סָעִיף ח שצריך לברך ברכה אחרונה. כתב הטור ואפילו לסברת א"א ז"ל שכתבתי למעל' גבי קידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה הבדלה שאני שאינה צורך סעודה עכ"ל:
ח סָעִיף ט מוקדם בפסוק. ק"ל כיון דאין רשאי לאכול קודם הבדלה ה"ל כאילו אינו ומאי בושת לפת יש כאן בשלמא גבי קידוש אמרינן לעיל שיש לכסות הפת שלא יראה בושתו כיון שאפשר לקדש על הפת משא"כ כאן דאין מבדילין על הפת א"כ אין שייך בושת וי"ל דזהו גופיה הוה בושת דמראה שאין מעלה להפת כמו יין והוא מוקדם:
ט סָעִיף י כגון כותב ואורג. הב"י הביא זה בשם רבי ירוחם וכתב עליו ואיני יודע מנין לו דהא בגמרא א"ר אשי הוי אמרינן בין קודש לחול וסלתי סילתין פרש"י חוטבין עצים ומה מלאכ' יש יותר בחטיבת עצים מבהדלקת הנר עכ"ל. וכ"כ בלבוש וקשה למה הביאו רמ"א להך חילוקא ונ"ל טעמא דהא מן הדין אין כאן איסור מלאכה כלל אפי' אם לא התפלל עדיין כיון דכבר אין כאן איסור שבת אלא דחכמים הצריכו לתקן ולהבדיל על הכוס וכן שלא לעשות חפציו קודם שיבדיל ומסתבר הוא שלא הצריכו לזה אלא במלאכה שהיא מלאכת אומן דהיינו מה שאין יכולת ביד כל אדם כההיא דחטיבת עצים שיש בו טורח אבל הדלקת נר והוצאה אין שייך אומן לזה ויליף לה כיון שהזכירו בגמ' סלתי סילתי' לענין אמירת בין קודש לחול ולא אמר ומדליקים שרגא שזהו המצוי בכל לילה משא"כ בחטיבת עצים שאינו מצוי כ"כ דרוב אדם יש לו עצים בקועים בביתו שהוא מכין קודם שבת אלא ודאי דקמ"ל דדוקא בזה שצריך אומן חייב לומר המבדיל בין קודש לחול ולא בכל האבות מלאכות כנלע"ד נכון:
א סָעִיף א משתחשך. אפי' בספק חשיכה מ"א וב"ח וט"ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע"ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ"א:
ב סָעִיף א אין צריך להפסיק. ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י"נ כתב שמהרש"א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה"כ ואח"כ חזר לסעודה ואפשר דס"ל כדעת הי"א ועיין מ"א ועי' סי' רל"ה ס"ב:
ג סָעִיף ב שותים. וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ"ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח"כ שתו ועי' ט"ז ומ"א:
ד סָעִיף ג הבדלה. וכן דעת הט"ז וב"ח. ומ"א כתב דיש לזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה. גם יש מחלוקת אם יברך אח"כ המוציא כמ"ש סי' רע"ו ס"ו:
ה סָעִיף ד על הכוס. ומותר לשתות מכוס של בה"מ. ואם אינו נוהג בכל השנה לברך על הכוס דס"ל כמ"ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ"א:
ו סָעִיף ו מאחרים. ובסי' תקנ"א ס"י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ"כ בשל"ה:
ז סָעִיף ו בשבת. מבע"י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל"ג. ומותר לאכול אח"כ וה"ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע"י עיין מ"א:
ח סָעִיף ז שלחנו. נראה פשוט דבאותו חדר שרגילין להתפלל במ"ש ואח"כ מבדילין באותו חדר חשיב על שלחנו. דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו אח"ז. ט"ז:
ט סָעִיף ז תחילה. זה קאי אם הבדיל קודם נטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה אח"כ תוך המזון מש"ה צריך לברך תוך הסעודה ע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה. ולהלכה ודאי ספק ברכה להקל. ט"ז ע"ש:
י סָעִיף ח של הבדלה. ול"ד לקידוש שא"צ לברך ברכה אחרונה דבה"מ פטרתו הבדלה שאני שאינו צורך סעודה. טור עיין מ"א:
יא סָעִיף י המבדיל. ומ"מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר"ן. ובי"ט שחל במ"ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי"ו מ"א:
יב סָעִיף י בתפלה. כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר:
יג סָעִיף י הנר. בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ"ה מתיר לשתות טיטו"ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב':
יד סָעִיף י ברכו. היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ"א ע"ש. מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ"ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק"ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר"י ז"ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב"א בתשובה מה ראו חז"ל שקבעו לברך על האור במ"ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ"ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי"כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר:
א סָעִיף א (סק"א) משתחשך כו' אפי' ספק חשיכה בפסחים דף ק"ה ע"א אמרי' משמיה דרב שבת קבעה לקידוש. (ר"ל כשעומד תוך אכילתו וקידש היום צריך להפסיק) אבל להבדלה אינה קובעת ואמרי' ה"מ לאפסוקי דאין צריך להפסיק אכילתו ולהבדיל אבל להתחיל אסור והא דא"צ להפסיק היינו כשאוכל אבל כשלא קבע לאכילה כ"א לשתיה צריך להפסיק וס"ל להרי"ף הא דאמרי' דא"צ להפסיק דוקא בספק חשכה אבל ודאי חשכה צריך להפסיק גם מאכילה והיא דעת י"א שהובא פה בש"ע וכ' על זה הרא"ש וז"ל ואין אלו דברים של טעם ורחוק מן הדעת לו' דשקלי' וטרי' דהש"ס כו' איירי בספק חשיכה דוקא עכ"ל הרא"ש הרי דעת הרא"ש דאפי' ודאי חשכה א"צ להפסיק מאכיל' והוא דעה א' פה בש"ע וס"ל להט"ז דהרי"ף ורא"ש פליגי בתרתי חדא לענין הפסקה דלהרי"ף בודאי חשיכה צריך להפסיק ולהרא"ש א"צ להפסיק. שני' כיון דלהרי"ף מיירי הש"ס בספק חשיכה א"כ הא דאמר הש"ס וה"מ לאפסוקי אבל להתחיל אסור היינו אפי' בספק חשיכה אסור להתחיל משא"כ להרא"ש דהש"ס מיירי בודאי חשכה אבל ספק חשכה אפי' להתחיל מותר אבל אין כן דעת מ"א דלענין התחלה מודה הרא"ש דאפי' בספק חשכה אסור דאלת"ה אמאי לא הזכיר הרב"י בש"ע מחלוקת הרי"ף ורא"ש כ"א לענין הפסקה ה"ל להזכיר גם כן מחלקותם לענין התחלה א"ו ס"ל להרב ב"י דהרא"ש מודה דאסור להתחיל אפי' בספק חשכה וראיית הרב"י הוא מדברי הרא"ש שכתב ע"ד הרי"ף ואין דברים של טעם כו' דשקלי' וטרי' כו' בספק חשכה דוקא אם כן ה"ה לשטת הרא"ש דוחק לומר דהש"ס מיירי בודאי חשכה דוקא א"ו ס"ל להרא"ש דהש"ס מיירי בכל גווני בין בספק ובין בודאי חשכה ולהפסיק אפי' ודאי חשכה א"צ ולהתחיל אפי' ספק חשכה אסור וכן דעת הב"ח וא"כ עכצ"ל מ"ש בש"ע משתחשך הוא ל"ד אלא ה"ה ספק חשכה וכבר כתבתי כ"ז לעיל סי' רע"א ס"ק י': עסי' רס"א ר"ל שם מבואר משך זמן ב"ה: סי' רע"א ס"ד. ר"ל במ"א הם סק"ה בשם הב"ח: עסי' רצ"ג ר"ל שם מבואר דהיכי משכחת לה דמותר להתפלל להבדיל מבע"י:
ב סָעִיף א (סק"ב) א"צ כו' ואפשר דאם התפלל וכו' ר"ל ניהו דבסק"א פשיטא ליה להמ"א דאם התפלל אסור לאכול אפי' מבע"י היינו אם לא התחיל בהיתר. מה שא"כ הכא דהתחיל בהיתר ופסק באמצע והתפלל בזה מסתפק: שמהרש"א הפסיק כו' ואפשר כו' ר"ל כיון דדעת הרב"י דהעיקר כדעה א' דכ' דרכו בקודש לתפוס העיקר כדעה שהבי' תחלה וגם רמ"א כ' דהמנהג כדעה א' א"כ אסור להחמיר להפסיק דנראה כמגרש המלך. (וגם לק"ש לא היה צריך להפסיק דודאי התחיל בהיתר) וע"ז כ' שאפשר דמהרש"א הכריע דלא כהרב"י ורמ"א אלא כי"א והוא דעת הרי"ף והי' צריך להפסיק מן הדין: משמע בתוס' שבת דף ט' כו' דאמרי' שם לריב"ל דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם תפ"מ ודייק מיני' הש"ס דאפי' התחיל לאכול צריך להפסיק וכתבו התוס' דמיירי דוקא בהתחיל באיסור אבל התחיל בהיתר א"צ להפסיק דהא גבי הבדלה ג"כ אמרי' כהאי לישנא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיבדיל ואפ"ה אמרי' בפסחים דף ק"ה דאם התחיל בהיתר א"צ להפסיק מאכילה. והוא דינא המוזכר פה בש"ע עכת"ד. ומזה מוכח דאם התחי' באיסור גם גבי הבדלה צריך להפסיק כיון דאמר בהבדלה האי לישנא דאמר בתפלת מנחה ולכן מדמין התוס' הבדלה ותפלה א"כ כמו דגבי תפלה בהתחיל באיסור פוסק ה"ה בהבדלה אע"ג דגבי תפלה קיי"ל לעיל דאפי' התחיל באיסור אינו פוסק היינו משום דלא קיי"ל כריב"ל דאמר אסור לטעום כו' אבל גבי הבדלה דקיימא לן דאסור לטעום קודם הבדלה נשאר גם הדין דבהתחיל באיסור פוסק וה"ט כיון דתפלה דרבנן והבדלה דאורייתא וכמו שכתב מ"א אחר זה וכ"מ סי' רע"א ס"ה בהג"ה ר"ל שכ' שם אדם ששכח כו' להבדיל עד שבירך כו' ברכת המוציא יאכל תחלה ומדלא כתב יגמר סעודתו תחלה משמע דר"ל יאכל פרוסת המוציא תחלה קודם הבדלה שלא יפסיק בין ברכת המוציא ויהיה ברכתו לבטלה ולא יותר ואח"כ כשאכל פרוסת המוציא צריך להפסיק ולהבדיל וכמ"ש מ"א שם ע"ש: וצ"ל דס"ל הבדלה דאוריי' ואם כן דינו כק"ש דצריך להפסיק דאי דרבנן א"כ דינו כתפלה דקיי"ל בסי' רל"ה דא"צ להפסיק אפי' התחיל באיסור: ולמ"ד הבדלה דרבנן (וע"ל במ"א סי' רצ"ו) אם נטל ידיו פי' אפי' כבר בירך ענט"י אפ"ה צריך להפסיק ולהבדיל כיון די"א בסי' קס"ו דא"צ ליזהר שלא להפסיק בין ברכת ענט"י ובין ברכת המוציא כ"כ מ"א לעיל סי' רל"ה: כיון דכולי ליליא כו'. ר"ל אע"ג דבתפלת המנחה קי"ל לעיל כה"ג א"צ להפסיק מ"מ הבדלה כיון דכולי ליליא זמניה שוה לערבית דג"כ מה"ט כיון דכולי ליליא כו' צריך להפסיק: ואין לסמוך כו' ר"ל אע"ג דבעלמא כ' רמ"א לעיל סי' רל"ב דיכול לסמוך על קריאה כו': ומשום הבדלה כו' ר"ל אפי' למ"ד הבדלה דאורייתא והתחיל באיסור מ"מ יש חילוק בין קרא ק"ש או לא דלק"ש אם התחיל תוך חצי שעה הסמוכה לזמן ק"ש מיקרי התחיל באיסור כמש"ל סי' רל"ה אבל הבדלה ל"מ התחיל באיסור אלא בהתחיל בספק חשכה לדעת מ"א:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) וי"א ה"מ כו' וכ"מ בגמ' כו' דלא כע"ש כו' הלשון מגומגם ואיני יודע לתקן הלשון. אבל כוונתו להשיג על הע"ש כתב בשם ש"ג דבספק חשכה מותר לשתות ולא נאסר השתיה אלא בודאי חשכה ע"ז חלק מ"א דמוכח מגמרא איפכא וכמ"ש מ"א בס"ק א' דאפי' לדעה א' שהיא דעת הרא"ש דמוקי להש"ס אפי' בודאי חשכה ואפ"ה א"צ לפסוק מאכילה מ"מ ע"כ מודה הרא"ש דגם מיירי בספק חשכה דמיירי בכל גווני וא"כ הא דאמרינן שם אבל לשתי' פוסק היינו אפי' ספק חשכה כ"ש דאסור להתחיל לשתות בספק חשכה מכ"ש לדעת י"א שהוא דעת הרי"ף דמיירי כל הסוגיא דוקא בספק חשכה דשתיה אסורה בספק חשכה:
ד סָעִיף ב (ס"ק ד) היו שותים פי' בלא אכילה. זהו דוקא לפירוש הרב"י שהביא מ"א בס"ק שאח"ז:
ה סָעִיף ב (ס"ק ה) אם רצו כו' דקידוש חמיר כו' ר"ל אע"ג דבקידוש קי"ל לעיל סי' רע"א דבכה"ג צריך לברך והיינו משום דקידוש חמיר דאפי' יושב ואוכל צריך להפסיק א"כ הוי סילוק גמור וכה"ג צריך לברך משא"כ הבדלה דדינו אם היה יושב ואוכל א"צ להפסיק לכן אפי' היה יושב ושותה דצריך להפסיק משתיה מ"מ לא הוי סילוק גמור וא"צ לברך כ"כ הב"י ע"ש: אבל בכ"מ. פ"ד מהל' ברכות: אפי' אמרו כו' ר"ל אע"ג דבאכילה קי"ל סעיף א' דאפי' ודאי חשכה א"צ להפסיק מ"מ כיון שאמרו באו ונבדיל צריכים להפסיק מ"מ ברכ' אין צריכים: והיש מי שחולק כו' דעה א' הוא הרמב"ם והיש מי שחולק הוא הראב"ד בהשג': אבל כשיושבים ושותים לכ"ע בעי ברכה כצ"ל ר"ל אפי' לדעה א' שהיא דעת הרמב"ם מודה בזה לדעת הכ"מ דלא כמ"ש הרב"י פה. וכמ"ש סי' רע"א כו' ר"ל כמו שהדין גבי קידוש בסי' רע"א ה"ה הבדל' לדעת הכ"מ: אבל א"ל כו' דצריך להפסיק אפי' מאכילה בודאי חשכה. לא הוי ליה למימר וי"מ שחולק דמשמע שהוא יחיד אלא הל"ל וי"א כמ"ש בסעיף א' דהא היא דעת הרי"ף והעומדים בשטתו שהם רבים וכדרך הרב"י בשאר מקומות לדקדק בלשונו בעניינים כאלו: וגם ה"ל לפרש דמיירי כו' דהא בספק חשכה גם הי"א שבסעיף א' מודים. א"ו דהאי י"מ שחולק הוא הראב"ד שחולק בכל גווני ומטעם שכתב מ"א לעיל:
ו סָעִיף ג (ס"ק ו) וי"א שצריך הוא דעת מהרי"ק כו' הביאו הרב"י וז"ל אבל מהרי"ק כתב דלהרי"ף וסמ"ג (והם י"א שבסעיף א) דמפסיקים אף להבדלה בודאי חשכה פשיטא דצריך לחזור ולברך כו' וכ' באותה תשו' שכן עשה הוא מעשה ובירך בפה"ג באמצע סעודה לפני הבדלה לאחר שנזכר ממנה דכיון דחשכה ודאי הי' צריך להפסיק הוי סילוק ותמהני עליו שלא הביא דברי רבינו שבסי' רע"א שאפילו במפסיק לקידוש א"צ לברך בפה"ג כו' וגם שם כתבתי דהכי נקטי' עכ"ל הרב"י ולכן קשיא למ"א על הרב"י בש"ע דגם להרב"י קשיא קושיא כעין זה דהא בסי' רע"א גבי קידוש סתם כדעת הטור כשמפסיק לקידוש אצ"ל בפה"ג ולא הביא חולק וכאן גבי הבדלה הביא גם דעת מהרי"ק דס"ל דצריך לברך ולדעת הרב"י קידוש והבדלה שוין אדרבא קידוש גרע טפי א"כ למהרי"ק גם בקידוש צריך לברך וה"ל להביא דעת מהרי"ק גם בסי' רע"א: וכתב הב"ח כו' ליישב דברי מהרי"ק ע"ש בב"ח אבל בש"ע אין זה מספיק דהא כ' בש"ע כשמפסיק להבדיל משמע בכ"ע בין משתיה בין מאכילה. דשאני התם בסי' רע"א גבי קידוש: א"כ מיד כו' הוי גמר ר"ל דקביע' לשתיה ליכא קביעת גמור ובדבר קל מסתלק הקביעות: הלא בשתי' לכ"ע כו' כצ"ל ור"ל למה תלה מהרי"ק הדבר ברי"ף והרא"ש שבסעיף א' הלא אפי' לדעת הרא"ש בס"א דאין צריך להפסיק מאכילה אפי' ודאי חשכה מ"מ בשתיה מוד' דצריך להפסיק דהא כן מבואר בש"ס שם להדיא וה"מ לאכילה אבל לשתיה מפסיקים והוסיף מ"א אף בספק חשכה אזיל מ"א לשיטתיה בס"ק א' דלהרא"ש ע"כ האי שמעת' מיירי בכל גווני בין בוודאי חשכה ובין בספק חשכ' כן פי' הב"ח גופי' וא"כ על שניהם אמר הש"ס אבל לשתיה מפסיקים היינו אפי' בספק חשכה: ומ"ש הרב"י שהיו מסובים לשתיה ז"ל הרב"י ואין להקשות על מהרי"ק למה לא כ' שבירך המוציא (ר"ל אחר הבדלה כשחזר לאכול ה"ל לברך המוציא כיון דס"ל דצריך לברך בפה"ג אע"ג דבסי' רע"א גבי קידוש לא מצינו מי שסובר כן כ"ש ברכת המוציא דגם בקידוש יש מי שסובר דצריך לברך כ"ש דה"ל למהרי"ק לברך ברכת המוציא) ושמא לא היו מסובים אלא לשתיה עכ"ל הרב"י וא"כ גם על הרב"י קשה דהא מוכח בדברי מהרי"ק שהיו מסובים לאכילה כנ"ל: מיירי בשתיה שלאחר הסעוד' ר"ל דודאי תחלה היו מסובים לאכילה ובאמצע סעודה הפסיק להבדלה ושוב פסקו מלאכול והיו קובעים לשתות לבד לכן לא הוצרך לברך ברכת המוציא. ול"נ כפשוטו כו' וכמ"ש סעיף ח' כשהבדיל אפי' אחר שנט"י דאז פוטר ברכת בפה"ג של הבדלה ליין שבתוך הסעוד' ושוב לא ה"ל יין לא בתוך הסעודה ולא לבהמ"ז י"א צריך לברך ברכ' אחרונ' על יין של הבדלה ואין בהמ"ז פוטרו אע"ג דבהמ"ז פוטר מברכה אחרונה ליין שלפני המזון. וכן בהמ"ז פוטר מברכ' אחרונה על כוס קידוש אע"ג שאין לו כוס לבהמ"ז ש"ה דיין שלפני המזון שייך לסעודה וכן קידוש כיון דאין קידוש אלא במ"ס משא"כ בהבדל' דאין לו שייכות לסעודה לכן אין בהמ"ז פוטרו וכן בסימן קע"ד סעיף ד' וכן הוא בסי' זה סעיף ז' די"א אם הבדיל קודם שנט"י על היין אין ההבדלה פוטרת ליין שבתוך המזון מברכת בפה"ג וקידוש שלפני נט"י פוטר היין שבתוך הסעודה הוא ג"כ מה"ט דקידוש יש לו שייכות לסעודה משא"כ הבדלה ולכן ס"ל ג"כ להני י"א פה דגרע לענין זה ג"כ מקידוש דצ"ל על הבדל' שתוך הסעודה בפה"ג כיון דאין לו שייכות לסעודה. ולכאורה אין תי' זה מספיק ליישב דעת מהרי"ק דהא מהרי"ק תלה הטעם לפי דעת הרי"ף וסמ"ק דס"ל בודאי חשכה צריך להפסיק אפי' מאכיל' ולא כ' טעם של מ"א דטעם של מ"א א"ש אפי' להרא"ש שחולק על הרי"ף וע"כ לא בא מ"א ליישב כ"א דעת הרב"י בש"ע וי"א שצריך לברך שכתב בש"ע לא נתכוין למהרי"ק אלא לי"א שבסעיף ח' ושבסימן קע"ד אולי כוונות מ"א ליישב גם דעת מהרי"ק וס"ל דסברות מ"א גרידא אינה מספקת להצריך בפה"ג לכוס הבדלה כ"א בצירוף דעת הרי"ף וסמ"ג: ולכן יש ליזהר כו' ר"ל אע"ג דהב"ח פסק להלכה דא"צ לברך וכמו בקידוש אבל לדעת מ"א י"ל דלהבדלה גרע מקידוש ותלי באשלי רברבי שבסעיף ח' וסי' קע"ד ולכן אל יכנוס אדם א"ע לבית הספק:
ז סָעִיף ד (ס"ק ז) ומברך ב"ה ומותר לשתות כו' ר"ל אע"ג שהוא קודם הבדלה: וע"ש דלר"י מותר. ר"ל שהרב"י הביא שם דברי הרא"ש שכ' בשם מהרי"ט שחלק על הרי"ף שכ' על בריית' דע"פ דף ק"ב ת"ר בני חבור' שהיו מסובים וקידש עליהם היום כו' ר"י אומר אוכל והולך עד שתחשך גמרו לאכול נוטל כוס א' מברך עליו בהמ"ז ונוטל כוס שני ואו' עליו קידוש וכ' הרי"ף ניהו דלא קי"ל כריש דברי ר"י דס"ל אוכל והולך כו' אלא קי"ל כשמואל דאמר פורס מפה ומקדש כדלעיל סי' רמ"ד ס"ד. מ"מ בסוף דבריו קי"ל כר"י ונ"מ אם קידש היום כשכבר גמרו לאכול ורוצים לברך בהמ"ז דצריך לברך תחלה על כוס א' ברכת המזון ועל כוס שני מקדש הובא לעיל סי' רע"א סעיף ו' וכתב עליו מהרי"ט בשלמא לר"י דסבירא ליה אוכל והולך כו' וס"ל שא"צ להפסיק וסבירא ליה דכה"ג מותר לאכול קודם קידוש א"כ לדידיה יוכל לברך תחלה בהמ"ז על כוס ולשתות מן הכוס אע"ג דעדיין לא קידש דכוס בהמ"ז שייך לסעודה אבל לדידן דקי"ל כשמואל דצריך להפסיק ולפרוס מפה א"כ איך יברך תחלה בהמ"ז על הכוס הא אסור לשתות מכוס בהמ"ז כיון דעדיין לא קידש. והסכים הרא"ש עמו. ובהבדלה כ"ע מודים דהא בהבדלה קי"ל כדעה א' שבסעיף א' דאפי' ודאי חשכה א"צ להפסיק מאכילה וא"כ דומה ממש לקידוש אליביה דר' יוסי דמותר לשתות מכוס בהמ"ז קודם קידוש ה"ה לדידן מותר לשתות מכוס בהמ"ז קודם הבדלה: ונ"ל דמי שאינו נזהר כו' אע"ג דגם במי שאינו נזהר מ"מ מצוה איכא כיון דלדידי' לאו חובה הוא ל"ל דכוס בהמ"ז שייך לסעודה להתיר לו לשתות קודם הבדלה ועיין בספר ת"ש:
ח סָעִיף ו (סק"ח) הבדלה מאחרי' עסי' ער"ב סעיף ט' וסי' תקנ"א דמותר כו' רצה לומר שיש תקנה אחרת שיקדש הוא בעצמו ויתן לשתות לאחרים וכ"כ רמ"א בסי' תקצ"א דמחמירים שלא לשתות יין הבדלה מר"ח אב עד ט"ב וכיצד יעש' יתן כוס הבדלה לשתות לתינוק וכ"כ רמ"א לעיל סי' רמ"ב אם נדר מיין יקדש על היין ויתן לשתות לאחרים ואע"ג דמ"א לעיל סי' ער"ב חולק על רמ"א הא עיקר טעם מ"א שם דחש לדברי הגאונים שבסי' רע"א סעי' י"ד שאם לא טעם המקדש לא יצא וזה דוקא שייך בקידוש משא"כ בהבדלה דהא מבואר שם בסי' דע"א דבשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר אולם לפי מ"ש הט"ז בסי' רע"א ס"ק י"ח הטעם לחלק בין קידוש לשאר דברים משום דבקידוש אסמכו' אדאורייתא לקדש על היין עכ"ל א"כ הבדלה יש לה ג"כ אסמכתא ולפמ"ש לבוש שם א"ש קצת שכ' קידוש כיון דהיא דאורייתא ואסמכוה אקרא י"ל דסמכינן אמ"ד הבדלה דרבנן:
ט סָעִיף ו (ס"ק ט) מבע"י כו' כמו ביה"כ כראי' בעירובין דף מ' ולקמן סי' תרי"ט במ"א סק"ד דמש"ה אומרים ביוה"כ שהחיינו בלא כוס דכיון דקירש חל עליו יוה"כ ואסור לשתות מן הכוס ולתינוק א"א ליתן דלמא אתי למסרך כשיגדיל וכן בט"ב שחל בא' בשבת אין מבדילין עד מוצאי ט"ב אבל בנדרים הלך אחרי ל' ב"א דלא מתחיל התענית עד הלילה כמ"ש מ"א אח"ז משא"כ יוה"כ וט"ב שהם תענית ציבור וממילא חלין עליו ולא תליא בדעתו ובקבלתו: בגמרא בעירובי': והע"ש לא ידע כו' דלבוש כ' ג"כ כדברי הנ"ל והשיג עליו ע"ש דמי עדיף מה שהבדיל לאסור עליו האכילה מאם אכל סעודה מפסקת מבע"י דמ"מ רשאי לאכול אח"כ עד שיקבל עליו התענית בפירוש ולכן כתב דגם בט"ב אם הוא שעת הדחק יוכל להבדיל בשבת מבע"י. והלא מבואר בעירובין ביוה"כ דלא כע"ש וה"ה ט"ב דמ"ש וכן מבואר כדברי הלבוש וכחלוקו וטעמו בת"ה: ומיירי שנדר כו' ר"ל משום דקשי' לאיזה צורך הוצרך לחלק בין יוה"כ וט"ב לנדון דהכא ת"ל דהא עדיין לא קיבל התענית וכמ"ש רמ"א ולקבל אח"כ התענית ופשיט' דמותר לשתות וכן הקשה הע"ש לזה כ' מ"א דמיירי שנדר להתענות כו' א"כ כבר הוא מקובל ועומד ומ"ש רמ"א ולקבל אח"כ התענית הוא ל"ד אלא ר"ל אח"ז חל עליו התענית או י"ל משום שכ' הרב"י בסי' תקס"ב סעיף ח' אם קיבל עליו בתפלת מנחה ג' או ד' תעניות אין רצופים כגון בה"ב יש להסתפק כו' אם צריך קבלה לכל או"א ואע"פ שכ' רמ"א שם מיהו נהגו העם לקבלה בקבלה א' כו' עכ"ל מ"מ נקט רמ"א פה הדרך היותר מובחר וביותר כיון שכתב נהגו העם ולא כ' והמנהג כ' משמע דאין מנהג ברור וכה"ג בתשובה הביא מ"א ססי' ת"ץ לענין לברך על מקרא כתובים ע"ש או י"ל כיון שנדר שלא בשעת תפלת מנחה גרע וצריך לקבלו כל פעם לפני יום התענית במנחה: וה"ה בחול כו' ר"ל אם אירע כה"ג בחול שקבל עליו להתענות ג' ימים רצופים אע"ג שהתפלל ערבית מ"מ כיון דעדיין יום הוא מותר לאכול דלא תימא דוקא בשגת דאפי' שעה אחר לשם תענית אסור ואפי' כבר אכל באותו יום שבת וכמ"ש מ"א סי' רפ"ח ס"ק ו' א"כ ודאי לא היה דעתו שיחול התענית עד הלילה משא"כ בחול קמ"ל: וכ"מ ממ"ש ס"ס רצ"ג זה חוזר לתחלת דברי מ"א שכתב דמתפלל ערבית תחלה משום דצריך להבדיל מבע"י כגון שלא יהיה היין בלילה לכן כתב שם שיתפלל גם ביום (ולענין ק"ש ע"ש במ"א) אבל מ"ש מ"א דיתפלל מנח' תחלה לזה אין צריך ראיה דהאיך יבדיל ויעשהו חול ואח"ז יתפלל מנחה של שבת: וע"ש בגמ' דתפלה כו' הוא בברכות דף כ"ז ע"ב. כ' של"ה כו' מיהו כו' ר"ל ג"כ כה"ג שיש עליו נדר להתענות כל שנה שני ימים הסמוכים לפני ד"ה מבדיל מוצאי יום ג' אע"פ שכן דעת של"ה וכ"מ לכאורה מדברי רמ"א שנקט מתענה ג' ימים משמע דוקא בתענית ג' ימים דא"א להבדיל בעצמו תחלת ליל ד' דאז עבר זמן הבדלה לכן צריכים לשמוע הבדלה מפי אחרים או יבדיל בשבת מבעוד יום מה שאין כן כשלא קיבל תענית כ"א שני ימים עדיף טפי להמתין על תחלת ליל ג' ויבדיל בעצמו אבל אין כן דעת ט"ז סוף סי' תקפ"ח דאפילו בתענית שני ימים טוב לשמוע מפי אחרים במ"ש דהבדלה בזמנה עדיפא וכ"ד מ"א ססי' תתקנ"ו במי שדרכו להתענות גם עשרה באב וחל תשעה באב ביום א' ע"ש ומה דנקט רמ"א ג' ימים עיין בספר ת"ש: יקה"ז והוא מלתא דתמיה. ר"ל כשחל י"ט במ"ש אומרים יקנה"ז אבל כאן חסר הנ' דרומז על הנר דהא כשאינו מבדיל במ"ש אינו מברך לא הנר ולא על בשמים וכמ"ש בש"ע וא"כ יהיה שני שינוים דכל פעם כשמקדשים ומבדילים על כוס א' או' יקנה"ז והוא או' יקה"ז גם כל העולם יקדשו לבד והוא יקדש ויבדיל על כוס א': ול"נ דאם אירע כו' ר"ל דמדברי של"ה משמע דלכתחלה לא ימתין שיצטרך לעשות מלתא דתמיה אבל אם המתין יקדש ויבדיל על כוס א' ויאמר על כוס א' יקה"ז אבל דעת מ"א דאסור לעשות כן:בפסחים דף ק"ב ת"ר היו מסובים בע"ש וקידש היום רבי יהודה אומר צריך להפסיק ומביא כוס ומברך עליו בהמ"ז ונוטל כוס ב' ומקדש עליו ור' יוסי אומר אוכל והולך כו' גמר סעודתו כוס א' מברך עליו בהמ"ז וכוס ב' מקדש עליו ופריך ל"ל ב' כוסות נימא בהמ"ז וקידוש על כוס א' ומשני א"א שתי קדושות על כוס א' (דאין עושין מצות חבילות דנראה שהן עליו כמשא) ופריך והא י"ט שחל במ"ש אומרים יקנה"ז והיינו קידוש והבדלה על כוס א' ומשני התם דקידוש והבדלה חדא מילתא היא: אבל הבדל' דחול כו' ר"ל נדון דשל"ה שהיה חול בין שבת לי"ט. אין לה ענין דהא אומר המבדיל בין קודש לחול כמו אלו הי' מבדיל במוצאי שבת: וגדולה מזו כו' דהתוס' כתבו דקושית הש"ס ונימא תרווייהו קידוש והבדלה על כוס א' דוקא לר' יוסי פריך אבל לר"י לק"מ כיון דר"י ס"ל דצריך להפסיק ולברך בהמ"ז ואח"כ יקדש ע"כ אחר הקידוש צריך שוב ליטול ידיו ולאכול סעודת שבת דהא אין קידוש אלא במ"ס א"כ סעודה א' הוא סעודת חול והקידוש הוא לצורך שבת ודאי דא"א בהמ"ז על סעודת חול וקידוש השייך לשבת על כוס א' וגם המקשן ודאי אסיק כן אדעתי' אלא לר' יוסי פריך דס"ל יגמר סעודתו וע"כ דס"ל שיקדש אח"כ שוב א"צ לאכול אחר הקידוש ועולה לו אות' סעוד' שאכל קודם קידוש שתהי' קידוש במ"ס דאל"כ מאי תועלת במה שאמר גומר סעודתו כו' כיון שצריך שוב לסעוד פעם שני הלא ניחא ליה טפי שיפסוק מיד ויברך בהמ"ז ויקדש ויאכל שנית אע"כ לר"י א"צ לסעוד שנית ודי לו בסעודתו הראשונה א"כ סעודה א' מקרי סעודת שבת ולכן הוי ס"ד דמקשן דמותר לו' בהמ"ז על סעודת שבת וקידוש על כוס א' ואעפ"כ משני ליה א"א שתי כו': וא"ל דגם עתה מבדיל בין קודש לקודש כצ"ל: לכן נ"ל כו' וישתה כמו שעושים בסעודת נשואין כמ"ש באה"ע סי' ס"ב ויברך בהמ"ז על כוס א' ואח"כ נוטל כוס שני ומברך עליו ששה ברכות וחוזר ונוטל כוס ראשון ומברך עליו בפה"ג שהוא א' משבעה ברכות נשואין ושם ג"כ הטעם שא"א ב' קדושות על כוס אחד וכן יעשה כאן דיקדש על כוס אחד ולא יברך עליו בפה"ג דאי יברך כיון שאינו רשאי לטעום קודם ההבדלה ויהי' הבדל' הפסק בין בורא פרי הגפן לשתיה לכן לא יברך בפה"ג על כוס קידוש כ"א קידוש גרידא ואח"ז יקח כוס הבדלה ויברך בפה"ג ואח"ז יבדיל עליו ויפטר בברכת פה"ג גם כוס קידוש והשתא לא הוי הבדלה הפסק דהא כן דרכו כל השנה או יבדיל ג"כ בלי ברכת פה"ג ואחר הבדל' יברך פה"ג על ב' הכוסות ויהיה דומיא דנשואין ממש: אם אין לו יין מקדש על הפת כו'. דלכתחלה עדיף לקדש על הפת מלקדש על השכר אפי' במקו' דהוי שכר חמר מדינה כמ"ש לעיל סי' ער"ב סעיף ט' ובהבדל' מבדילים על שכר כשהוא חמר מדינה אבל אין מבדילים על הפת כמ"ש סי' רצ"ו סעיף ב': ואוכל המוציא קודם הבדל' דאי יבדיל תחלה על השכר יהיה הבדלה הפס' בין ברכת המוציא לטעימת המוציא: דהא י"א דמותר כו' ר"ל דהכא הותר לו לאכול המוציא קודם ההבדלה כיון שהוא מוכרח דהא כה"ג מצינו י"א בסי' רצ"ו ס"ג אם אין לו יין ושכר לי"א אפי' מצפה שיהי' לו למחר מ"מ הותר לו לאכול בלילה קודם ההבדל'. ואע"ג דהתוס' והרא"ש דף ק"ו ע"ב ד"ה מקדש כו' כתבו להפוסקים דבאין לו יין אלא שכר מ"מ צריך לקדש על הפת ולא על השכר א"כ כשחל י"ט במ"ש דצ"ל יקנה"ז וכיון דאין מבדילין על הפת א"כ דבר תימא הוא איך יאמרו חצי כו': דשניהם ענין אחד הוא. ולכן אין לחלקם ולו' קידוש על הפת והבדלה על השכר: כמ"ש ס"ג. ובמ"א ס"ק ו' דאיכא מ"ד כשמבדיל על השכר באמצע סעודה צ"ל שהכל דאין ברכת המוציא פוטרן: דאם טעם אינו מבדיל. בשלא הבדיל במ"ש: דהא אפי' הרא"ש כו' והוא דעת י"א השני שבסי' רצ"ו סעיף ב' ואע"ג דהתם קי"ל דהעיקר כדעה א' שיקדש וגם יבדיל על הפת היינו דוקא במ"ש לי"ט דאומר יקנה"ז דהם ענין אחד ולכן אגב גררא שאומר עליו קידוש אומר גם הבדלה עליו אבל הכא דשני ענינים הם ול"ל שיאמר אגב גררא. א"נ ישמע מאחרים ר"ל שמקדשים על הפת דהא מיירי באין לו יין ואע"פ ששמע ברכת המוציא מן המקדש מ"מ אינו רשאי לטעום המוציא: ויוצא ידי קידוש כו' מ"מ הוי קידוש במ"ס דהא דעתו לאכול מיד כמ"ש סי' רע"ג סעיף ג': ועמ"ש סי' קס"ז. ר"ל על מ"ש מ"א ואח"כ יברך המוציא ויאכל אע"ג שכבר יצא בברכת המוציא של המקדש על הפת ואע"ג שהפסיק בין ברכת המוציא לטעימה בהבדלה מ"מ הא כתב רמ"א בסי' קס"ז דאם טעם הבוצע אע"ג שאחרים השומעים הפסיקו בדיבור בין שמיעת ברכת המוציא לטעימתם אין בכך כלום ולא הוי הפסק. אולם המ"א שם (וכן הט"ז) חלקו עליו דהא השומעים אין יוצאים כ"א מטעם שומע כעונה ולא יהיה השומע עדיף מהעונה ואלו השומע היה מברך בעצמו והפסיק בדיבור הוי הפסק וכשיצא ע"י שמיעה לא יהיה הדיבור הפסק ולכן לפי שיטות מ"א דלעיל ה"ה הכא כיון דהפסיק השומע בהבדלה לכן צריך לחזור ולברך המוציא: ומה שכ' סי' רע"א ס"ו וכדומה צ"ל בסעיף י"ד דכתב שם דסגי בטעימת המקדש גרידא מ"מ יוצאים השומעים:
י סָעִיף ז (ס"ק י) צריך כו' לדעת המאור כו' ע"ש במ"א ס"ק י"ד דהיינו דוקא כששותה יין בתוך הסעודה אז אגב גררא שפוטר בהמ"ז ליין שבתוך הסעודה פוטר גם ליין שלפני הסעודה אבל אם לא שתה יין תוך הסעודה לא:
יא סָעִיף ח (ס"ק יא) שצריך כו' משמע ברא"ש פרק ע"פ סי' ד': ואע"ג דבסי' קע"ד כו'. א"צ ברכה ליין שלפני המזון: שאין היין בא לצורך כו'. אבל יין שלפני המזון בא לצורך האכילה לפתוח המעים ולהמשיך תאות המאכל: ול"ד לקידוש דג"כ אינו בא לצורך המאכל אלא לצורך מצוה. ואפ"ה נפטר בבהמ"ז אפי' לא ה"ל יין תוך המזון: אבל קשה דהא הרא"ש כו' בסי' כ"ד על מ"ש הרי"ף לברך ברכה אחרונה אחר שתיית שני כוסות שלפני סעודה בליל פסח והקשה הרא"ש למה צ"ל ברכה אחרונה הלא השני כוסות פוטרים ליין שתוך המזון מברכה ראשונה דהא קיימא לן יין שלפני המזון פוטר ליין שתוך המזון וא"כ יפטרו ע"י בהמ"ז מברכה אחרונה וכתב ויש מיישבים דברי הרי"ף דקאי על מתניתין דקתני ולא יפחתו לו מד' כוסות (רצה לו' גבאי צדקה לא יפחות ליתן לעני ד' כוסות). א"כ מיירי דאין לו יין תוך הסעודה דהא אין לו רק ארבע כוסות שנתן לו הגבאי ולכן לא נפטר בבהמ"ז והקשה הרא"ש א"כ דאין ברכת המזון פוטר ליין שלפני המזון כשאין לו יין תוך הסעודה. א"כ אפי' יש לו יין תוך הסעודה ג"כ אינו ראוי שיפטור ברכת המזון ליין שלפני הסעודה וצריך לברך עליו ברכה אחרונה ואיך קי"ל דיין שלפני המזון פוטר יין שתוך המזון. הרי דהרא"ש לא ס"ל לחלק ואם אינו פוטר ליין שלפני המזון כשאין לו יין תוך המזון ה"ה דאפי' יש לו יין תוך המזון אינו פוטר והא בהבדל' כ' להיפך ומחלק בין יש לו יין תוך המזון או לא: ודוחק לו' הואיל ומצו' היא שאני לא הבנתי הא הבדל' הוא מצוה וכן ב' כוסות הראשונות של פסח הם מצוה. ואפשר כיון שהרא"ש מסיים שם וז"ל הלכך צ"ל דיין שלפני המזון כיון שבא לפתוח בני מעים כו' ברכת המזון פטרתו ואין צריך לברך אחריו אף כשאין לו יין תוך המזון כו' עכ"ל א"כ ע"כ צ"ל דס"ל להרא"ש דגם ב' כוסות שלפני המזון בליל פסח באין להמשיך תאות המאכל כיון שהם ב' כוסות. ולכן ק"ל על הרי"ף דס"ל אם אין לו יין תוך הסעודה אין בהמ"ז פוטר לב' כוסות הראשונות אע"ג דאיכא סברא שבאים להמשיך תאות המאכל. לפ"ז אפי' יש לו יין תוך הסעודה ג"כ אינו ראוי שיפטר בהמ"ז ליין שלפני סעודה אגב גררא: אבל הרא"ש אליביה דנפשיה ס"ל דאפי' אין לו יין תוך הסעודה נפטרו שתי כוסות כיון שבאים להמשיך תאות המאכל וסברא זו גרידא מהני לפטור מברכ' אחרונה שפיר ס"ל לחלק בהבדלה דליכא כי אם משום מצוה ולא בא להמשיך תאוה אם יש לו יין תוך המזון נפטר יין של הבדלה אגב גררא משא"כ כשאין לו יין ודוחק:
יב סָעִיף ט (ס"ק יב) וצריך כו' אע"ג דאסור לאכול כו' א"כ מאי בזיון איכא לפת בשלמא גבי קידוש בסי' רע"א סעיף ט' דצריך לכסות הפת כשמקדש על יין שם א"ל דאיכא בזיון לפת דהא אפשר לקדש על הפת אע"ג דהיכא דא"ל יין צריך לקדש על היין מ"מ זה ג"כ בזיון שהיין יקדים לפת לקידוש כשי"ל יין אבל הבדל' דאין מבדילים על הפת וא"כ מאי בזיון איכא מ"מ הדין נותן כו':
יג סָעִיף י (ס"ק יד) בלא ברכה כיון כו' מצויין בטעות וצריך לציינו על מ"ש רמ"א וכן נשים כו' יש ללמדם שיאמרו המבדיל כו' וע"ז הקשה הע"ש הא כ' רמ"א לעיל ס"ס רצ"ו כיון דדעות חולקים אם נשים חייבות בהבדל' לכן לא יבדילו לעצמם ולמה כתב כאן שהנשים יאמרו המבדיל ועז"כ מ"א כיון דא"א שם ומלכות וליכא משום ברכה לבטלה ואפי' למ"ד שנשים פטורים מהבדל' לא עבדי איסור' לכן רשאים הנשים לומר המבדיל:
יד סָעִיף י (ס"ק טז) שאין כו' ואע"ג דחייבות בתפל' כמ"ש סי' ק"ו והקשה בספ' ת"ש הא כתב מ"א גופיה לעיל כיון דמדאוריי' סגי לתפלה בפעם אחת ביום ובכל נוסח שיהי' וכיון שנוהגת הנשים לו' איזה תחנה כל בוקר יוצאי' ידי חיוב תורה ואפשר גם חכמים לא הצריכו יותר ע"ש ואפשר כוונת מ"א פה לפי מנהגן דאפי' נשים שמתפללים כל יום ערב ובוקר מ"מ במ"ש אין מתפללים ולמה הרי הם אין רוצים לסמוך על תחנה ורוצים להתפלל התפלה שתקנו אנשי כה"ג ומאי נשתנה מו"ש מכל ימות החול: לא קבלו עלייהו במ"ש כצ"ל:
טו סָעִיף י (ס"ק יז) הדלקת כו' ומ"מ צ"ע כו' דלא כמ"ש בד"מ דבד"מ כתב דהמנהג פשוט להדליק אחר שהבדיל בתפלה. ופה כתב שהמנהג להדליק אחר ברכו והוי עדות מוכחשת בענין המנהג: וכ"מ ס"ס רס"ג שכ' מי שמאחר להתפלל במ"ש כו' מותר לומר חבירו שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכ' להדליק לו נרות כו' ת"ל דגם הוא עצמו אפי' לא התפלל רשאי להדליק נר דודאי אמירת ברכו אינו מועיל להתיר עשיית מלאכ' כ"א שאמירת ברכו ראיה שכבר הוא צאת הכוכבים וא"כ א"א דגם אנשים מותרים אחר ברכו א"כ מיד בצ"ה מותרים וכיון שחברו כבר הבדיל וגם מצוה לחברו לעשות לו מלאכ' ע"כ כבר היא צ"ה וא"כ גם הוא עצמו מותר להדליק נר א"ו דלאנשים אסור עד שיבדיל בתפלה: והרב ב"י חולק על רי"ו שממנו נובע דברי רמ"א לחלק בין הדלקת נרות לשאר מלאכות ואפשר לפרש דברי רי"ו ולפ"ז אין מקום להגהות רמ"א: בשם הרמב"ם כו' אסור במלאכה עד שיבדיל וע"ז כו' כצ"ל ושתי תיבות "על "הכוס הם ט"ס ועד שיבדיל ר"ל שיאמר המבדיל בין קודש לחול בלא כוס וכן הוא בב"י ע"ש: ואעתיק דברי הש"ס והנאמר עליו המצטרך פה שיובנו דברי מ"א איתא דף ק"נ ע"א מחשיך על התחום (ר"ל בשבת סמוך לערב הולך עד סוף התחום כדי שיהי' קרוב במ"ש לילך חוץ לתחום) לשמור פירות שיש לו חוץ לתחום וסיים המשנה ומביא במוצאי שבת פירות בידו. ופריך שם ע"ב על מאי דקתני ומביא פירות והא לא אבדיל ופירוש רש"י והר"ן דמשמע ליה שרשאי לקצצו מן המחובר דנראה דוחק דמיירי דיש לו שם פירות תלושים וכ"ת דאבדיל בתפלה והאר"י אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ובשדה ליכא כוס א"ל ר' אבא לר"א במערב' אמרי' הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדי' צורכין. ופירש"י אמירת המבדיל כו' הוא להכיר' בעלמ' ללות את המלך וע"י זה הותר במלאכה. ומ"מ אח"ז מברכים ברכה גמורה דהבדלה על הכוס וכ"ש אי אבדיל בתפלה דמותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על כוס ולפ"ז נשאר בתי' הראשון דאבדיל בתפלה וסגי בזה לענין מלאכ' ומ"מ אח"ז צריך להבדיל על הכוס כדאמר ר"י א"ש א"כ לרש"י בחד סגי להתיר מלאכ' או הבדלה בתפל' או אמירת המבדיל כו' אבל דעת הרמב"ם דגם למסקנא לא מהני הבדלה בתפלה אלא צריך שיאמר המבדיל כו' אפי' בלא כוס ומוקי במסקנא גם המשנה מיירי שאמר המבדיל כו' ועל דברי הרמב"ם דס"ל דהבדלה בתפלה לא מהני עז"כ רי"ו דוקא מלאכה גמורה אבל הדלקת נר מותר אחר שהבדיל בתפלה גם להרמב"ם: דהא מותר כו' ר"ל השתא לא קשיא מ"ש הרב"י על רי"ו מנין לו ולפ"ד מ"א אית לי' ראיה דהא מותר להדליק נר להבדלה וכי יהי' צורך לכל א' שיהי' לו נר דולק מע"ש לצורך הבדל' או שיהי' צריך לו' המבדיל כו' קודם שידליק נר להבדיל זה לא שמענו אע"כ הדלקת נר וכדומה מותר לאחר הבדלה בתפל': וכ"מ בשבת כו' ואע"ג דלא אבדיל הוא קושית הש"ס שהבאתי לעיל: משמע כו' דאל"כ למה הוצרכו לו' דס"ל להמקשן דמביא פירות ר"ל לקוצצן ת"ל על ההבא' קשיא לי' והא לא אבדיל ואיך יוצא חוץ לתחום ומעביר כו': אבל כו' כ"ע מודים כו' ר"ל אפי' רי"ו וא"כ ליתא לדינו של רמ"א דמחלק בין הדלקת נר לשאר מלאכות כיון דקי"ל כרש"י ולא כרמב"ם דבהבדלה בתפל' סגי וא"כ ממ"נ אי הבדיל בתפלה מותר לדידן בכל המלאכות ואי לא הבדיל בתפלה אפי' הדלקת נר אסור אפי' לרי"ו. ולכן סיים מ"א דיש לדרוש ברבים כו' דאפי' להדלקת נר אי לא הבדיל בתפל' צ"ל המבדיל כו': וכ"ש אותן שמבערים כו' דבזה גם רמ"א מודה דאסור: אבל טלטול נר הדולק כיון שאינו רק שבות והוא לדעת קצת פוסקים היתר שבות בין השמשות אפי' אינו צורך מצוה ושעת הדחק כ"ש קודם שהבדיל לכולי עלמא מותר:
א סָעִיף א ס"א אסור כו'. עד צריך להפסיק. פסחים קה א': אפי' משתייה. תוס' שם ד"ה אבל: וי"א. לפי' הרי"ף שם כשם שהשבת קאי אספק חשיכה ופירש בע"ה דע"ז אמרו וה"מ לקידוש כו' אבל בדברי הרי"ף לא משמע כן דא"כ ל"ל לומר שם בר"פ וה"מ לקידוש כו' והא דאמר כו' כשם שמפסיק ליתא ע"ש. ועיין רי"ף שגורס כגי' הגאונים חזי אי נגה יומא כו' וע"ש ואף שהרז"ה והרא"ש הקשו עליו מאי אריא קביעות מעשר לתיקונו כבר תי' במלחמות דע"כ כיון שאסור בתיקון ע"כ אסור באכילה דאל"כ לא הוי כמתקן וגם העונג מתחיל אז כמ"ש בברכות ע"ש:
ב סָעִיף ב ס"ב היו שותים. כיון דא"צ להפסיק וכפי' הרמב"ם נפסיק ונקבעיה כנ"ל בסי' רעא אבל להבדלה אין קובעת: ויש מי. הוא מהרי"ק שפ' כסמ"ג ובע"ה והוא י"א דס"א דלא כמ"א ועיין מהרי"ק:
ג סָעִיף ג ס"ג כשמפסיק. אפי' לי"א דס"א כמו בקידוש בסי' רעא ס"ד: וי"א. הוא מהרי"ק. אבל לא כ' כן אלא על דברי רמב"ם שאמר בואו ונבדיל כמ"ש בס"ב אע"ג דמלשונו מ' כמ"ש כאן מ"מ העיקר כמ"ש וע"ש ועמ"א:
ד סָעִיף ד ס"ד כשהיה אוכל. מתני' דפ"ח דברכות נ"א ב' ובפסחים ק"ב ב' וע"ש בתוס' ד"ה מניחו כו' והקשה הר' ניסים כו' ותי' כו': ואם יש. שם אין לו שאני:
ה סָעִיף ו ס"ו שכח. כלישנא קמא דהוא סתמא דגמ' ועוד דמסקנא שם כן בעובדא דאמימר וע"ש בתוס' ד"ה אמימר וד"ה ש"מ: וי"א. כל"ב והר"ן כ' שלא היה גורס רק ל"ק והיה גורס בו כל היום ולכאורה לפסק הרי"ף אין מבדילין במוצאי ט"ב שחל להיות בשבת וכמ"ש בתוס' הנ"ל ד"ה אמימר ואם כן הא דסי' רצ"א ס"ג היא כס' ראשונה. אבל כי מעיינת ברי"ף שם קשה לכאורה שכ' בעובדא דאמימר וש"מ כו' כל השבת כולו כו' וכי מתרמי ליה עד סוף יום ג' מבדיל אלא שסובר כדעת בה"ג הביאו הר"ן שם והרא"ש בסוף תענית גבי ט"ב שחל להיות בשבת שמבדיל במוצאי ט"ב ואע"ג כו' כל היום כולו אין טפי לא ה"מ היכא דהוה שרי למיכל כו' ע"ש ולמד מדברי אמימר דאמר ש"מ כו' כנ"ל: ויש מי. מקושית תוס' הנ"ל ק"ב ד' ד"ה מניחו מהא דאמימר ע"כ תי' ה"מ היכא כו': שמע הבדלה. ע' סי' ער"ב ס"ט: יכול. אע"ג דאמרי' בספ"ג דעירובין כיון דקבליה אסור למשתייה בנדרים הלך אחר לשון ב"א לילה ודאי:
ו סָעִיף ז ס"ז המבדיל על. דל"פ רב ור' יוחנן שם ק"ל אלא משום שינוי מקום אבל באותו מקום מודה רב אע"ג דלא ס"ל קידוש במקום סעודה וא"כ ה"ה להבדלה ובפ"ו דברכות מ' ב' בירך על היין כו' וכ"ש דפוטר את שבתוך המזון תוס' שם ושם: אפי' הבדיל. כן מ' ברא"ש פ' ע"פ: וי"א. תוס' בברכות
ז סָעִיף ח ס"ח כשפוטר. דאל"כ לא היה יכול לפטור: ואם אין. טור ועט"ז וע"ל סי' קעד ס"ו וסי' ער"ב ס"י והוא דברי הרא"ש בפ"י דפסחים גבי ד' כוסות סכ"ד ועמ"א אבל קשה כו':
ח סָעִיף ט ס"ט אם. שם ק' ב' ואם הביא וע"ש ברא"ש בשם ירושלמי שכ' כמ"ש כאן:
ט סָעִיף י ס"י אם הבדיל. כן פרש"י שם וכס' המקשה דהבדיל בתפלה אף ע"ג שלא אמר המבדיל: וי"א דכ"ז. רש"י שם ד"ה ואע"ג כו' אבל על הילוך והוצאה לא פריך ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה בי"ט שני ועסי' תצ"ז ס"ג וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט ב':
י י"א לדלות. אגדה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.