א גְּזוּזְטְרָא (פֵּרוּשׁ דַּף אוֹ בִּנְיָן בּוֹלֵט מִתּוֹךְ הַבָּתִּים חוּצָה) שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, וְחַלּוֹן פָּתוּחַ לָהּ מִן הַבַּיִת, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ מְחִצָּה כָּל סְבִיבָהּ; אוֹ יַעֲשֶׂה הַמְּחִצָּה סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁדּוֹלִים דֶּרֶךְ שָׁם וְהוּא שֶׁיְּהֵא בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְאֵין חִלּוּק בֵּין אִם יַעֲשֶׂנָּה לְמַטָּה מְחֻבֶּרֶת לָהּ בֵּין אִם יַעֲשֶׂנָּה עַל גַּבָּהּ, וְכֵיוָן שֶׁעָשָׂה מְחִצָּה מֻתָּרִין גַּם לִשְׁפֹּךְ מִמֶּנָּה. וְכֵן הַהוֹלֵךְ בִּסְפִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְמַלְּאוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה דַּף אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְעוֹשֶׂה בּוֹ נֶקֶב וּמְמַלֵּא דֶּרֶךְ שָׁם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִצּוֹת אֶלָּא אַמְרִינָן כֹּף הַצְּדָדִים וְגוּד אַחִית מְחִצָּתָא, שֶׁהֵקֵלּוּ בִּסְפִינָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה בַּבַּיִת. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ י' טְפָחִים, אֲבָל אִם דָּפְנֵי הַסְפִינָה גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה מֵעַל הַמַּיִם מוֹצִיא זִיז כָּל שֶׁהוּא וְעוֹשֶׂה בּוֹ נֶקֶב וּמְמַלֵּא דֶּרֶךְ שָׁם, שֶׁהֲרֵי דֶּרֶךְ אֲוִיר מְקוֹם פְּטוּר הוּא מְמַלֵּא וְסַגֵּי בְּהֶכֵּר זִיז וּמֵימָיו יָכוֹל לִשְׁפֹּךְ עַל דָּפְנֵי הַסְפִינָה וְהֵם יוֹרְדִים לַיָּם, דְּכֵיוָן דְּלֹא זָרַק לְהוּ לְהֶדְיָא לַיָּם אֶלָּא מִכֹּחוֹ הֵם בָּאִים, כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית לֹא גָּזְרוּ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְקַמָּן סוֹף סִימָן שנ"ז. שְׁתֵּי סְפִינוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ אָסוּר לְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קְשׁוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ אוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֵם גְּבוֹהִים מִן הַמַּיִם (י'), וּצְרִיכִים לְעָרֵב בְּיַחַד אִם הֵם שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק).
ב בֵּית הַכִּסֵא שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם מֻתָּר עַל יְדֵי מְחִצָּה תְּלוּיָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲשׂוּיָה לְהַתִּיר, אֲבָל הָעֲשׂוּיָה לִצְנִיעוּת בֵּית הַכִּסֵא בִּלְבַד לֹא מְהָנֵי; וְאִם עָשָׂה דַּף אוֹ קָנֶה פָּחוֹת מִג' שֶׁתִּפֹּל הַצּוֹאָה עָלָיו קֹדֶם שֶׁתִּפֹּל לַמַּיִם, אֵין צָרִיךְ מְחִצּוֹת דַּהֲוָה לֵיהּ כֹּחוֹ בַּכַּרְמְלִית וְשָׁרֵי, וְהוּא הַדִּין אִם בֵּית הַכִּסֵא עָשׂוּי כָּךְ שֶׁהַצּוֹאָה נוֹפֶלֶת עַל צִדֵּי הַכֹּתֶל וְאַחַר כָּךְ מִתְגַּלְגֶּלֶת וְנוֹפֶלֶת לְמַטָּה בַּכַּרְמְלִית; וְאִם נִשְׁבַּר הַדַּף בְּשַׁבָּת, מֻתָּר, מִשּׁוּם דְּגָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת.
ג אִם בֵּית הַכִּסֵא בּוֹלֵט חוּץ לְחוֹמַת הָעִיר, וְצוֹאָה נוֹפֶלֶת בַּחֲפִירָה שֶׁסְבִיב הָעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יוֹתֵר מִבֵּית סְאָתַיִם שֶׁהוּא כַּרְמְלִית, אֵינוֹ מֻתָּר עַל יְדֵי מְחִצָּה תְּלוּיָה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אוֹתָהּ אֶלָּא בַּמַּיִם, אֲבָל עַל יְדֵי דַּף שָׁרֵי, דְּכֹחוֹ שָׁרֵי בְּכָל כַּרְמְלִית. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם בֵּית הַכִּסֵּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שָׁרֵי בְּכָל עִנְיָן, דְּהָא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן שמ"ו דְּיֵשׁ חוֹלְקִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם הָיָה שָׁם צוֹאָה מִבְּעוֹד יוֹם שָׁרֵי בְּכָל עִנְיָן, דְּהָא הַצּוֹאָה הוּא מְקוֹם פְּטוּר דְּלֹא דָּרְסֵי בָּהּ רַבִּים (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַזּוֹרֵק). וְעַיֵּן לְעֵיל סי' שמ"ה דְּיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּאֵין מְקוֹם פְּטוּר בְּכַרְמְלִית. וּלְפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן שמ"ה דְּאֵין מְקוֹם פְּטוּר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכֻלֵּי עָלְמָא, בֵּית הַכִּסֵּא הָעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי בָּתִּים אָסוּר לִפְנוֹת שָׁם, אִם לֹא עֵרְבוּ יַחַד וְלֹא עָשׂוּ לוֹ תִּקּוּן מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סָעִיף ב' דְּאָז שָׁרֵי דְּלֹא הָוֵי אֶלָּא כְּמוֹ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת כְּדִלְקַמָּן סי' שנ"ז. וְע"ל סי' שע"ו ס"ד (דִּבְרֵי עַצְמוֹ). וְכָל זֶה דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ, מֻתָּר, דְּגָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי וְדִבְרֵי עַצְמוֹ) הוֹלְכֵי סְפִינוֹת נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת צְרָכֵיהֶן מִן הַמְּשׁוֹטָה לַיָּם דְּהוֹאִיל וְהַמְּשׁוֹטָה אֵינָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה, אַף עַל פִּי שֶׁרְחָבָה אַרְבָּעָה, אֵינָהּ אֶלָּא כַּרְמְלִית וּמוֹצִיא מִכַּרְמְלִית לְכַרְמְלִית. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם אָרְחוֹת חַיִּים).
ד מַיִם שֶׁאֵין עֲמֻקִּים י' טְפָחִים, אֵין לָהֶם דִּין מַיִם לְהַתִּיר לִשְׁפֹּךְ בָּהֶם בִּמְחִצָּה תְּלוּיָה. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם יָבְשׁוּ הַמַּיִם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שָׁם עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה (מָרְדְּכַי).
ה הָיוּ שְׁתֵּי גְּזֻזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, מִשּׂוֹכָה זוֹ מִכְּנֶגֶד זוֹ מְעַט וְאֵינָהּ רְחוֹקָה מִכְּנֶגְדָּהּ אַרְבָּעָה טְפָחִים, בֵּין אִם עוֹמֶדֶת תּוֹךְ עֲשָׂרָה זוֹ לְזוֹ בֵּין יֵשׁ בֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מִגֹּבַהּ עֶשֶׂר אַמּוֹת, עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה מְחִצָּה בְּשֻׁתָּפוּת מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה כְּלָל, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת בָּהּ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם עָשׂוּ שְׁתֵּיהֶן לַתַּחְתּוֹנָה שֶׁשְּׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ, אֲבָל כָּל אַחַת מֵהֶן שֶׁעָשְׂתָה לְבַדָּהּ, בְּשֶׁלָּהּ, אֵין הָאַחֶרֶת אוֹסֶרֶת עָלֶיהָ, אֲפִלּוּ לֹא עָשְׂתָה הָאַחֶרֶת בְּשֶׁלָּהּ; וְכֵן אִם עָשׂוּ בִּשְׁתֵּיהֶן בְּשֻׁתָּפוּת מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם, אֵין אַחַת אוֹסֶרֶת עַל חֲבֶרְתָּהּ.
א סָעִיף א (א) גזוזטרא - פי' דף היוצא מן כותל הבית שהיה סמוך לים או לנהר והיה הדף למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון הבית פתוח לו וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית [כדלעיל בסימן שמ"ה סי"ד] לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה גבוה עשרה טפחים כל סביבה דהשתא הוי כל שכנגדה עד למטה רה"י ואף שהמחיצה תלויה ואינה מגעת למים קל הוא שהקילו במים ואמרינן גוד אחית מחיצתא:
ב סָעִיף א (ב) אין ממלאין ממנו - להכניסו לבית וכן להניחו ע"ג הגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא ג"כ אסור דהגזוזטרא נחשב רה"י כיון שהחלון פתוח לו וכדלעיל בסימן שמ"ה סט"ז:
ג סָעִיף א (ג) או יעשה וכו' - ר"ל שאין צריך לעשות דוקא סביב כל רוחב הגזוזטרא אלא סגי כשיעשה המחיצות סביב הנקב שהוא רחב ד' על ד' טפחים דכל מחיצה העשויה לפחות מחלל ד' אינה מחיצה:
ד סָעִיף א (ד) למטה מחוברת לה - אע"פ שרחוק עוד הרבה מן המים וכ"ש אם עושה המחיצה של עשרה טפחים למטה אצל המים דמהני דאמרינן גוד אסיק מחיצתא עד נגד הגזוזטרא:
ה סָעִיף א (ה) על גבה - דגם בזה אמרינן גוד אחית מחיצתא ויש מן הראשונים שחולקין בזה וס"ל דדוקא כשעושה המחיצות למטה מן הגזוזטרא אז אמרינן גוד אחית מחיצתא אבל לא כשעושה ע"ג הגזוזטרא. ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה:
ו סָעִיף א (ו) לשפוך ממנה - היינו דרך הנקב על הנהר והים דאף שהשופכין ילכו חוץ למחיצת הגזוזטרא אפ"ה שרי ואפילו אם הוא סמוך לרקק שהוא ר"ה כמבואר בסימן שמ"ה מ"מ כיון שאין כונתו להוציאן לר"ה שרי ועיין בבה"ל:
ז סָעִיף א (ז) אינו יכול למלאות - דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:
ח סָעִיף א (ח) ארבעה על ארבעה - טפחים:
ט סָעִיף א (ט) שהקילו בספינה - פי' שבגזוזטרא הנזכר מקודם צריך דוקא מחיצות עשרה טפחים והקולא דאמרינן גוד אחית מחיצתא עד מיא אבל בספינה מקילינן עוד דא"צ מחיצות כלל אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היה שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית עד מיא:
י סָעִיף א (י) כשהוא בתוך י' טפחים - ר"ל שגובה דופן הספינה הבולט מעל המים היה פחות מעשרה טפחים אבל עומק הספינה בפנימה היה גובה יו"ד טפחים דהויא רה"י וע"כ צריך לעשות מבחוץ דף של ארבעה על ארבעה כמ"ש [דאם אין עמוק י' טפחים גם בפנימה של הספינה הלא הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומים לתוכה בלי שום תקון]:
יא סָעִיף א (יא) גבוהים עשרה וכו' - ר"ל ונמצא כשהוא ממלא ע"כ צריך להגביה קצת המים למעלה מדופני הספינה שהיא יותר מי' דהוי מקום פטור וא"כ הוא מטלטל מכרמלית לרה"י דרך מקום פטור וע"כ הקילו חכמים שדי שיוציא זיז כל שהוא חוץ לספינה משום היכר בעלמא:
יב סָעִיף א (יב) ועושה בו נקב - והאחרונים הסכימו דבזיז א"צ לעשות נקב כיון שאינו אלא להיכר בעלמא ויכול למלאות אפילו שלא במקום הזיז:
יג סָעִיף א (יג) יכול לשפוך וכו' - ר"ל דאין מחוייב לשפוך שופכיו [דהיינו מי רחיצות כוסות וקערות וכה"ג] בתוך הדף של ארבע על ארבע שעשהו למלאות המים דרך בו אלא יכול לשפוך על דופני וכו' ובזה אין חילוק בין אם דופן הספינה גבוה י' טפחים מעל המים או לא ואפילו לא היה לו דף מיוחד של ארבע על ארבע וגם לא עשה זיז כלל אפ"ה שרי לשפוך שופכיו על דופן הספינה ממש כיון דאין כאן אלא כחו:
יד סָעִיף א (יד) על דופני - דאם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש אבל זהו דוקא בשאין הדופן גבוה י' מעל המים דאם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל שרי אך בלבד שיעשה עכ"פ זיז להיכר:
טו סָעִיף א (טו) לים - וה"ה דיכול להניח עצמות וקליפין על ראש הדופן בעביו והם נופלין לים [אחרונים]:
טז סָעִיף א (טז) ועיין לקמן - דשם כתב דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:
יז סָעִיף א (יז) אלא א"כ קשורות - דכשאינן קשורות אע"פ שהן סמוכות זו לזו מ"מ עשויות להתרחק זו מזו ונמצא כרמלית מפסקת ביניהן וחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי מכרמלית לרה"י ומטעם זה אפילו שתי הספינות שהם של אדם אחד ג"כ אסור ויש מתירין אם הם של אדם אחד דלא חיישינן דילמא נפיל וכו' ורק בשהם של שני בני אדם אסורין כשאינן קשורות זו בזו דכיון שעשויין לנוד ולהתרחק זו מזו לא מהני עירוב שיערבו ביניהן. איתא בגמרא דקשורות חשוב אפילו ע"י חוט ובלבד שיהא חוט חזק שיוכל להעמידן שלא יתפרדו זו מזו:
יח סָעִיף א (יח) זו בזו - וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים:
יט סָעִיף א (יט) גבוהים מן המים עשרה - דאז מותר אפילו אינם קשורות משום דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך אויר מקום פטור ואע"ג דמושיט אסור בדיוטא אחת אפילו למעלה מי' כמ"ש בסוף סימן שמ"ז הכא איירי בשתי דיוטות זה כנגד זה דאפילו למטה מי' הוא רק איסור דרבנן ולמעלה שרי לגמרי להושיט או דאיירי בזורק:
כ סָעִיף א (כ) וצריכים לערב - קאי גם על ההיתר דגבוהים עשרה אף כשאינם קשורות ובספר בית מאיר חולק ע"ז ודעתו דכשאינם קשורות מכיון שעומדים להתפרד אף אם הם גבוהים עשרה אם הם של שני בני אדם אסורים בטלטול מזה לזה ואין עירוב מועיל בהם:
כא סָעִיף ב (כא) שעל פני המים - היינו שסמוך לים או לנהר:
כב סָעִיף ב (כב) ע"י מחיצה תלויה - שגבוה עשרה טפחים אף שאינה מגעת למים וכנ"ל:
כג סָעִיף ב (כג) עשויה להתיר - לפנות שם בשבת כגון שיעשנה למטה סביב לצד המים דמה שנעשית למעלה לצניעות עבידא:
כד סָעִיף ב (כד) דף או קנה פחות מג' - היינו שהם פחות מג' סמוך לנקב דהוי לבוד והוי חורי רה"י דהוא כרה"י לרה"י ואע"ג שנופל משם אח"כ למטה דהוא כרמלית כחו בכרמלית לא גזרו:
כה סָעִיף ב (כה) נשבר הדף בשבת וכו' - ר"ל שנשבר בשבת גופא שא"א לתקנו ולכן מותר לפנות שם לאותו שבת:
כו סָעִיף ג (כו) שהוא כרמלית - ר"ל שאף שהחפירה עמוקה י' טפחים כיון שהיא מחזקת יותר מבית סאתים ולא הוקפה לדירה דין כרמלית עליה נמצא מוציא מרה"י לכרמלית:
כז סָעִיף ג (כז) אינו מותר וכו' - אלא בעינן שהמחיצות יגיעו עד הקרקע:
כח סָעִיף ג (כח) אבל ע"י דף - או קנה או שהצואה נופל על צידי הכותל ואח"כ מתגלגל ונופל בחפירה וכנ"ל:
כט סָעִיף ג (כט) למעלה מעשרה - מקרקעית החפירה והטעם דאויר למעלה מעשרה בכרמלית מקום פטור הוא ונמצא כשהוא נפנה מוציא מרה"י לכרמלית דרך מקום פטור:
ל סָעִיף ג (ל) ועיין לעיל סי' שמ"ו וכו' - היינו בסוף ס"א דיש אוסרים להוציא מרה"י לכרמלית אפילו דרך מקום פטור ועיין בביאור הגר"א שמאריך בזה ודעתו דאף אי נימא דברשויות דרבנן דרך מקום פטור מותר היינו דוקא בדנח באמצע על המקום פטור אבל לא בדלא נח והכא הלא לא נח באמצע וכעין זה מפקפק הבית מאיר ג"כ על הי"א הראשון [עיין בספרו בסי' שמ"ו וכן בכ"מ] וכן בספר מאמר מרדכי בסי' שנ"ג ס"א דעתו ג"כ כדעת הגר"א הנ"ל ותמה על דעת הי"א הראשון:
לא סָעִיף ג (לא) צואה מבעוד יום - ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואע"פ שנופלת אח"כ מן הצד שהוא כרמלית שרי:
לב סָעִיף ג (לב) הצואה הוא מקום פטור - דהא מסתמא אינה רחבה ד' ואף דבעלמא קיי"ל דפחות מג"ט גובה בטל לגבי רשות שהוא עומד בו והצואה מסתמא אינה גבוה ג"ט שאני הכא דצואה שבבה"כ בודאי לא דרסי לה רבים וע"כ אינה בטל לרשות שבצדה והוי מקום פטור:
לג סָעִיף ג (לג) ולפי מה וכו' - כאן מתחיל הרמ"א לבאר דין אחר אודות בהכ"ס שהיה שייך מקום החפירה שתחתיה לשני אנשים ולא עירבו ביניהם וקאמר דכאן לא שייך ההיתר שכתב מתחלה דהצואה הוי מקום פטור כיון דהרשויות בעצמן רה"י הם אין מקום פטור ברה"י:
לד סָעִיף ג (לד) אסור לפנות שם - מיירי שמקום מושב בהכ"ס היה שייך לכל אחד לבדו כי היה מחיצה מפסקת ביניהם אלא שהחפירה שתחתיה היה שייך לשניהם ולכך אסור דמוציא מרשותו לקרקע שותפים דאם גם מקום מושב שייך להשותפים אין כאן הוצאה מרשות לרשות ומותר [בית מאיר וחידושי רע"א עי"ש]:
לה סָעִיף ג (לה) כמו שנתבאר ס"ב - היינו תיקון דדף או קנה. אבל תיקון דמחיצה תלויה אינו מועיל הכא עד שיורדת עד למטה:
לו סָעִיף ג (לו) כדלקמן סי' שנ"ז - ס"ג בהג"ה דשם מבואר דבחצר שאינה מעורבת לכו"ע מותר כחו:
לז סָעִיף ג (לז) ששכחו ולא עירבו - או שלא היה לו באפשר לעשות תיקון הנזכר [ח"א]:
לח סָעִיף ג (לח) דגדול כבוד הבריות - שהתירו חכמים במקום שאין בו איסור דאורייתא:
לט סָעִיף ג (לט) מן המשוטה לים - אבל מן הספינה לים [בלא תיקון הנזכר בס"ב] לא דהא מוציא מן רה"י לים שהוא כרמלית ואם א"א ליה מפני איזה סבה אא"כ יעשה צרכיו בספינה מותר דגדול כבוד הבריות [א"ר]:
מ סָעִיף ד (מ) מים שאין עמוקים וכו' - קאי על ס"א ובי"ת:
מא סָעִיף ד (מא) לשפוך בהם - וה"ה למלאות ע"י מחיצה תלויה והטעם דכיון שאין בהם י"ט כיבשה דמיא. ועיין בב"ח ומ"א שחולקין ע"ז וס"ל דאין לחלק בזה אם לא שרבים מהלכין שם ע"י הדחק דאז לכו"ע כקרקע דמיא ועיין בביאור הגר"א שיישב דעת השו"ע וכתב דדבר זה תלוי בשיטת הראשונים עי"ש ומ"מ אף לדידיה נוכל לסמוך ע"ד הפוסקים המקילין בזה:
מב סָעִיף ה (מב) היו שתי וכו' - אבאר בקצרה והוא דבית ועליה ע"ג העומדת אצל הנהר ויש להם לכל אחת גזוזטרא הבולטת לדלות על ידה מים מן הנהר אם היו עושים כ"א מחיצות סביבה כדין המבואר בס"א היו שתיהן מותרות בשבת כל אחד לדלות בשלו אפי' אם לא ערבו יחד ואם תקנו שתיהן בשותפות רק גזוזטרא אחת כדין בין לעליונה בין לתחתונה נחשבין כשני אנשים הדרין בחצר אחת ואסורין שניהם לדלות דרך הגזוזטרא ההיא כיון שרשות שניהם שולטת עליה אם לא שעירבו ביניהן. בד"א ששתי הגזוזטרא העומדים זה ע"ג זה אינם רחוקים זה מזה במשך הכותל ד' טפחים שנוח תשמישתיה אבל אם היו רחוקים ד' טפחים א"כ כשרוצה בעל התחתון להשתמש בגזוזטרא העליונה צריך לזרוק דלי שלו באויר להלאה דרך ד' טפחים ותשמיש מופלג כזה אין חשיב לאסור על חבירו אף כשלא עירבו ביניהן:
מג סָעִיף ה (מג) משוכה זו וכו' - ר"ל אפילו משוכה וכ"ש אם עומדת זו כנגד זו בשוה:
מד סָעִיף ה (מד) ואינה רחוקה וכו' - דברחוקה מכנגדה במשך רוחב הכותל ד' טפחים שוב לא אסרי אהדדי שאינה יכולה להשתמש אלא ע"י זריקת הדלי באויר מרחוק ואינו חשוב תשמיש לאסור:
מה סָעִיף ה (מה) יותר מגובה וכו' - דאגובה לא קפדינן אע"פ דהוכרח עי"ז להשתמש בדלי ע"י זריקה למעלה והיא תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר ברוחב חשיבא תשמישתיה לאסור:
מו סָעִיף ה (מו) וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה - שתשמיש זה נוח יותר לעליונה שהוא דרך ירידה:
מז סָעִיף ה (מז) אין האחרת וכו' - היינו אפילו רגילה להשתמש בשל חברתה בחול אעפ"כ אינה אוסרת עליה שבעצם הלא הרשות אין שייך לה אם לא שהתנו ביניהן בפירוש שכל אחד ישתמש בשל חבירו אז צריכין עירוב [פמ"ג]:
מח סָעִיף ה (מח) אפילו לא עשתה וכו' - וכ"ש אם כ"א עשתה לעצמה דמותרת כל אחת להשתמש בגזוזטרא שלה בלי עירוב אך י"א דכל זה דוקא בשמשוכות הגזוזטרות זו מזו ואין צריכין לשמש אחת בחברתה אבל אם העליונה מכוונת ממש נגד התחתונה וכשהיא צריכה לדלות מים יורד הדלי שלה דרך נקב גזוזטרא התחתונה ואין ביניהן אויר של עשרה טפחים בגובה שתיהן אסורות למלאות [רמב"ם]:
מט סָעִיף ה (מט) אם עשו בשתיהן וכו' - ר"ל דאף דאמרינן לעיל דאם תקנו לאחת בשותפות שתיהן אסורות למלאות שם כשלא עירבו הוא דוקא אם תקנו רק אחת ובשניה לא עשו מחיצה כלל אבל אם עשו תיקון בשתיהן בשותפות מותרים כל אחת בשלה משום דאמרינן דכל אחת סלקה נפשה מחברתה כיון שעשתה לה תיקון בפנ"ע [ומה שעשתה בשותפות איזה טעם היה להם בדבר] וכ"ש אם עשו רק באחת בשותפות והשניה עשתה מחיצה להגזוזטרא שלה לבדה בודאי מותר כ"א למלאות בלי עירוב דבהא בודאי סילקה נפשה מחברתה:
א סָעִיף א וחלון פתוח. דאל"כ הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית בסי' שמ"ו ס"ב ועמ"ש סי' שצ"ג ס"ב:
ב סָעִיף א עשה לה מחיצה. גבוה י' עסי' שנ"ו:
ג סָעִיף א סביב הנקב. דאמרי' גוד אחית מחיצתא:
ד סָעִיף א לשפוך. ואף על פי שהוא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי (זה שייך לדברי המחבר למטה זיז כ"ש ועושה בו נקב כו' וע' בא"ר ות"ש) ועושה בו נקב ובס' ראב"ן בעירובין כ' דממלא אפי' שלא כנגד הנקב וכן עיקר:
ה סָעִיף א בספינה. משום דהמים כרמלי' הם והספינ' רה"י:
ו סָעִיף א בתוך י' טפחים. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין י' ואם אין מחיצות הספינה גבוהים י' הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכ' לים ומן הים לתוכה (רש"י) כיון שעומד בכרמלית עסי' שמ"ה ס"ו וסי' רס"ו ס"ב מ"ש:
ז סָעִיף א אויר מקום פטור. ואפי' למאן דאוסר בסי' שמ"ו סס"א הכא כיון דאיכא זיז כל שהוא הוי היכר ושרי:
ח סָעִיף א יכול לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין (ראב"ן):
ט סָעִיף א קשורות. דכשאינן קשורו' לא מהני עירוב דמפסיק כרמלית אם הם ניידי וכיון שראויים לנוד אסור ואפילו נפסקו בשבת לא אמרי' בזה הואיל והותר' הותרה כיון דמפסיק כרמלית (מ"מ ספ"ג ותוספות שבת דף ק"א) עמ"ש סי' שס"ה אבל בסוף פ"ק דעירובין כתב הרא"ש דכשנפסקו בשבת מותרין וצ"ע ואפשר דס"ל דמוקפת היינו שמוקפת מחיצה כמ"ש המ"מ להרמב"ם ועמ"ש רסי' שע"ד:
י סָעִיף א זו בזו. וצריך שלא יהא ביניהם ד' טפחים (ירושלמי):
יא סָעִיף א גבוהים מן המים. דקמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור, ואף על גב דבר"ה אסור בדיוטא א' כמ"ש ססי' שמ"ו בכרמלית שרי ועיין בש"ג ומשמע שם דאם הם של ב' בני אדם ולא עירבו תליא בפלוגתא שכ' סי' שמ"ו סס"א וכ"כ הב"י:
יב סָעִיף ב עשוי' להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב ולצניעות מקרי כגון שעשאה למעלה:
יג סָעִיף ב פחות מג'. פי' סמוך לנקב דאז הוה כלבוד והוי חורי רה"י (כ"ה במרדכי) וע' בהג"ה ס"ג:
יד סָעִיף ג הצוא' הוי מקום פטור. דאינ' רחבה ד' ומיירי שמפנ' ממש על הצואה ואף על פי שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:
טו סָעִיף ג דאין מקום פטור בכרמלית. ול"ד לסי' שע"ב ס"ו דכותל שאין בה ד' הוי מקו' פטור דשאני התם שהכותל חולקת הרשויות (ד"מ):
טז סָעִיף ד מים שאין עמוקי'. וב"ח הביא תו' שבת דף ק' ועירובין דף פ"ז דשרי במחיצה תלויה אפילו אין עמוקים י' דלא מקרי ר"ה אא"כ רבים בוקעים בו וכ"מ בגמ' דפריך לרב הונא דסגי בזיז ניחוש דלמא לא הוי י' משמע דלר"ח דס"ל דעוש' מחיצה תלויה ניחא ע"ש ועמ"ש סימן שמ"ה סי"ד ועססי' שנ"ו:
יז סָעִיף ה ואינה רחוקה. דברחוק' ד' טפחים לא אסרי אהדדי שאין יכולה להשתמש אלא בזריקה:
יח סָעִיף ה שעשתה לבדה. א"כ האחרת משמשת שלא כדין אפי' בחול:
יט סָעִיף ה בשתיהן בשותפות. ומ"מ כל אחד משמש בשלו:
א סָעִיף א גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעל' מן המים ויש שם נקב באמצעיתה וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המי' שהם כרמלית לרשות היחיד ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוה כל שכנגדה עד למטה רה"י דאמרי' גוד אחית:
ב סָעִיף א ד' על ד'. דכל מחיצ' העשוים לפחות מחלל ד' אינה מחיצה כ"כ ב"י בשם רש"י ותו':
ג סָעִיף א מותרים גם לשפוך ממנו. לאפוקי מחד מ"ד דס"ל לשפוך אסור מפני שהנהר מוליכים המים חוץ למחיצת הגזוזטרא:
ד סָעִיף א שהקילו בספינה. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא הוא דאמרי' גוד אחית אבל בספינ' יש עוד קול' דאין צריך אפ ' מחיצות. אלא אמרי' כוף הצדדי' כאלו היה שם מחיצות ואח"כ אמרי' גוד אחית:
ה סָעִיף א זיז כל שהוא ועושה בו נקב כו'. דבר זה הוא תמוה ואין בו ישוב ונעתיק הסוגיא איתמר ספינה רב הונא אמר מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא (פירש"י ממלא מן הים ומכניס לספינה) קסבר כרמלית מארעא משחי' פירש"י שיעור איסור כרמלית הוא עד י' משחי' להו מקרקעי' הים ואוירא שהוא למעלה מי' דאפי' הן מים הוה מקום פטור הלכך בהתירא קא שקיל לכתחלה ובדין הוה דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי דליהוי ליה הכירא ור"ח ורבה בר רב הונא אמרו עוש' מקום ד' קסברי כרמלית משפת מיא משחי' מיא ארעא אסמיכתא היא ואי לא עביד מקום ד' ממלא מכרמלית לרה"י ופסקי' כר"ח ורבה אלא דאם יש בדופני הספינה גבוה י' מעל המים קי"ל כר"ה דסגי בזיז כל שהוא והטעם דאז מטלטל הדלי על דופני הספינה והיינו למעלה מי' שהוא מקום פטור שהרי הדופן הוא י' והדלי למעלה ממנו. וכתב המ"מ פט"ו וז"ל ושאלו המפרשים מקום ד' זה מהו מועיל שהרי אם הוא תוך י' לשפת הים דינו ככרמלית והספינה רה"י ופי רבינו הרי שדרך הזיז ממלא כלומר שהזיז הוא חלול באמצעיתו ומשלשל כליו דרך שם וממלא וכיון שהוא מקום חשיב אמרינן כוף הצדדים וגיד אחית כאלו הן עד שפת המים והכל רה"י עכ"ל מבואר כוונתו דדוקא במקום שצריך ד' בעינן מילוי דרך הנקב משום דקשה הא מפיק לרה"י מכרמלית דכיון שאין י' מן המים והמקום ד' שעושה הוה שם כרמלית מן המים למקום ד' שעושה ומה מועיל מקום הד' הזה ע"כ צ"ל שיש שם נקב והמקום הוא חשוב הוה כאילו יש שם מחיצות סביב הנקב נמצא שאותו המקום שיש שם מחיצות מצורף לדופן הספינה והוי רה"י כמו הספינה וא"כ מבואר דביש י' בגובה דופן הספינה דמפיק ממקום פטור לכרמלית ומותר בזיז כל שהוא משום היכרא בעלמא א"צ שיהיה נקב באמצעיתו ולמלאו דרך שם דהא בזה קי"ל כרב הונא דס"ל סגי בזיז כל שהוא ושם אמרי' בהדיא בגמרא בדין הוא דזיז נמי לא נבעי אלא משום הכירא בעלמא ולהיכרא ל"צ שיעשה נקב באמצעו וא"כ א"צ שיהו שם מחיצות ול"צ לומר כוף ותו דמחיצה שם לא מעלה ולא מוריד דהא כל מחיצה שאין עשויה לחלל שיש בו ד' אין מועיל כלל כמ"ש בתחלת הסעיף זה בשם רש"י ותו' וכאן לא הוה אלא כל שהוא נמצא דמ"ש המ"מ בשם רבינו האי שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז שיש בו ד' על ד' וז"ש הטור והרמב"ם אבל אם הוא למעלה מי' מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא כו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש ברישא מתוך י' אלא ודאי הכונה שדרך אויר מקום פטור ממלא דהיינו האויר שלמעלה מדופני הספינה ובטור כתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור כ"ז נראה ברור ופשוט אלא שהב"י ומ"מ הבין שכוונת הרמב"ם שגם הזיז כל שהוא צריך בו נקב וימלא דרך שם. ולישנא דרבינו האי שמביא המ"מ אטעיתי' שסבר מ"ש המ"מ שדרך הזיז הוא ממלא פי' בזיז כל שהוא ולא עיין יפה דכל הפשט אינו הולך בדרך זה אלא גם מקום ד' קרוי זיז ועוד כתב המ"מ וז"ל וכבר ביאר רבינו דבר זה באמרו שהרי דרך מקום פטור ממלא נראה מזה שדרך הזיז נכנס הדלי עכ"ל ותקפה עליו משנתו של רבינו בעל ב"י ומ"מ בפירוש זה דאם תאמר שיש שם נקב ממילא תאמר שיש שם מחיצות הוה ע"ז שם רה"י כמ"ש המ"מ דהוה כולו רה"י ואי משום שאין בו ד' לא הוה רה"י ואין אתה מצרפו להספינה א"כ הוה כרמלית שהרי הדופן של הספינה הוא י' ממילא הדף שעושה אפי' אם יעשנו סמוך ממש לשפת הדופן מכל מקום מה שהוא אויר תחת הדף למים הוא כרמלית והדף מונח על הכרמלית ולאו שם מקום פטור בזה אלא מכניס דרך אויר כרמלית שתחת הדף להספינה שהוא רה"י אלא פשוט דהאי מקום פטור לא קאי על דרך הנקב דאין כאן נקב כלל אלא אאויר דלמעלה מדופן הספינה קאמר כמו שכתוב בהדיא דרך אויר מקום פטור ומו"ח ז"ל כתב דמשמע מכל הפוסקים דלא בעינן נקב בזיז כל שהוא אלא מדברי המ"מ בשם רבינו האי למד כן הנה האמת אתו דבכל הפוסקים משמע כן אלא דמ"ש דמדברי המ"מ משמע כב"י גם הוא ז"ל שגג בזה דלא עלה זה על דעת המ"מ כלל: ולענין דינא יפה כוון מו"ח ז"ל והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' הוא שלא בדקדוק ולא תפסיה כן אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה וכמו שפירש רש"י בדברי רב הונא בהדיא כן ה"נ לר"ח ורבה בגבוה עשרה וזה ברור לכל מעיין בצדק:
ו סָעִיף א ומימיו יכול לשפוך על כו'. זה קאי אאין גבוה עשרה בדופני הספינה דצריך מקום ארבע אבל לשפוך אין צריך זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו מה שאין כן אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוה זורק מרה"י לכרמלית ממש ואם יש בו גבוה י' ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא כנלע"ד:
ז סָעִיף ה ואינה רחוקה כו'. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מ"ה אם עשו מחיצה לעליונה לבד בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא ליה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליה וכן אם עשו לשניהם מן השותפות כל אחת גילתה דעתה דסילק' נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה כ"ז שאין רחוק ביניהם ד"ט אבל ברחוק ד"ט אין התחתונה יכולה להשתמש בעליונה אלא תשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מי' ביניהם לא קפדי' דמשתמש ע"י זריקה אע"פ שהי' תשמיש קשה כיון שאינו משתמש דרך אויר אוסרת עליה:
א סָעִיף א גזוזטרא. פי' דף היוצא מן הכותל למעלה מן המים ויש שם נקב באמצעיתו וחלון פתוח לה וכשימלא מים דרך הנקב מטלטל מן המים שהם כרמלית לרה"י ע"כ צריך שיעשה מחיצה כל סביבה דהשתא הוי כל שנגדה עד למטה רשות היחיד דאמרינן גוד אחית:
ב סָעִיף א פתוח. דאם לא כן הוי כרמלית ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כמו שכתוב בסימן שמ"ו סעיף ב'. מ"א ע"ש:
ג סָעִיף א מחיצה. גבוהות י' עסי' שנ"ו:
ד סָעִיף א לשפוך. ואע"פ שהיא סמוך לרקק שהוא ר"ה מ"מ כיון שאין כוונתו להוציאה לר"ה שרי. מ"א ע"ש:
ה סָעִיף א בספינה. משום דהמים כרמלית הם והספינה רה"י:
ו סָעִיף א שהקילו. פי' שבגזוזטרא הנזכר ברישא צריך דוקא מחיצות והקולא היא דאמרינן גוד אחית אבל בספינה יש עוד קולא דלא צריך אפי' מחיצות אלא אמרינן כוף הצדדים כאילו היו שם מחיצות ואח"כ אמרינן גוד אחית:
ז סָעִיף א בתוך י"ט. פי' מעל המים אבל מחיצות הספינה גבוהין יו"ד ואם אין מחיצות הספינה גבוה יו"ד הוי כרמלית ומותר לטלטל מתוכה לים ומן הים לתוכה. רש"י כיון שעומד בכרמלית. מ"א ע"ש:
ח סָעִיף א נקב. עיין ט"ז שהעלה שיעשה נקב בזיז והאי מילתא שכתב כאן ועושה בו נקב כו' היא שלא בדקדוק אלא ממלא בהדיא מן המים לספינה. וכ"כ הרמב"ם וז"ל אבל אם הוא למעלה מיו"ד מוציא זיז כל שהוא וממלא שהרי דרך מקום פטור ממלא וכו' הרי שלא זכרו כאן שיעשה נקב בזיז כמ"ש בריש' כשהוא בתוך יו"ד אלא ודאי הכוונה שדרך אויר מקום פטור ממלא בהדיא ע"ש וכ"כ הב"ח:
ט סָעִיף א לשפוך. וה"ה לזרוק עצמות וקליפין. ראב"ן. וכתב הט"ז נ"ל דזה קאי אאין גבוה יו"ד בדפני הספינה דצריך מקום ד' אבל לשפוך א"צ זיז כלל אלא שופך בהדיא על דופן הספינה כיון דאין כאן אלא כחו משא"כ אם שופך קצת רחוק מן הדופן הוי זורק מרה"י לכרמלית ממש. ואם יש בו גבוה יו"ד ואינו רוצה לשפוך על הדופן כגון שהם סרוחים והריח יכנס לתוך הספינה ורוצה לשפוך מרחוק לכותל צריך ג"כ היכר זיז כל שהוא עכ"ל:
י סָעִיף א קשורות. וצריך שלא יהיו ביניהם ד' טפחים. ירושלמי:
יא סָעִיף א המים. דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ועיין מ"א:
יב סָעִיף ב להתיר. כגון שיעשנה למטה סביב:
יג סָעִיף ב פחות מג'. פי' סמוך דאז הוי כלבוד והוי חורי רה"י מרדכי ועיין ס"ג בהג"ה:
יד סָעִיף ג פטור. דאינה רחבה ד' ומיירי שמפנה ממש על הצואה ואע"פ שנופלת אח"כ לכרמלית שרי:
טו סָעִיף ד עמוקים. וב"ח הביא תוספות דשרי במחיצה תלויה אפי' אין עמוקים יו"ד כ"כ המ"א ע"ש:
טז סָעִיף ה רחוקה. דממילא שניהם נוחים להשתמש בשניהם ואוסרים זע"ז מש"ה אם עשו מחיצה לעליונה בשותפות אוסרות זע"ז וכ"ש אם עשו שתיהן לתחתונה דעליונה אוסרת על התחתונה דניחא לה להשתמש בתחתונה ע"י שלשול אבל אם כל א' עשתה לבדה ואין לה חלק במחיצת חבירו אינה אוסרת עליהם וכן אם עשו לשניהם מן השותפות ומ"מ כל אחד משמש בשלו וגילה דעתו דסילקה נפשה מחבירתה שוב אינה אוסרת עליה וכל זה באין רחוק ביניהם ד"ט אבל רחוק ד"ט אין התחתונה יכול' להשתמש בעליונה אלא בתשמיש אויר ולאו תשמיש הוא ע"כ אינה יכולה לאסור על העליונה ואגובה יותר מיו"ד ביניהם לא קפדינן דמשמש ע"י זריקה אע"פ שהיא תשמיש קשה:
א סָעִיף א (ס"ק א) וחלון פתוח דאל"כ ד"ל דוקא השתא דחלון פתוח תוך ג' טפחים ה"ל לגזוזטרא דין חורי רה"י כמבואר לעיל סי' שמ"ה סעיף י"ז גבי זיז משא"כ כשאין חלון פתוח ה"ל כרמלית אפי' גבוה יו"ד ורחב ד' מ"מ כיון דהגדיים בוקעים תחתיו ה"ל כמו נעץ קנה ובראשו טרסקל דאפי' ע"ג לא הוי רה"י כמ"ש מ"א ר"ס שמ"ה ואע"ג דלמעלה מן המים האי גזוזטרא וליכא בקיעת גדיים אלא בקיעת דגים ובקיעת דגים לא שמיה בקיעה כדאי' בשבת דף ק"א ע"א ד"ה היינו דוקא כשכבר עשה מחיצ' יוד לגזוזטרא אבל בלי מחיצה לא הוי אמרי' גוד אחית אע"ג דליכא כ"א בקיעת דגים ואפי' לפי מה שפסק בש"ע כדעת הדמב"ם דבספינה לא בעינן מחיצה וסגי בדף רחב ד' ומשמע דמיירי אפי' חלון פתוח לו מהספינה דהוי רה"י דהוי חורי רה"י אפ"ה מקילים בספינה הואיל שאינו יכול לעשות כמו שעושה בבית כמ"ש בש"ע וא"א דבלי מחיצה יו"ד אפי' בדגים לא אמרינן גוד אחית איך התירו בספינה י"ל דהא מן התורה מותר להוציא מכרמלית לרה"י אלא מדרבנן אסור ולכן בספינה דא"א לעשות תיקון יותר התירו בדף גרידא אף דאיכ' בקיעת דגים (וע' בתוס' שבת דף ק"א ע"א ד"ה וזרק כו' מ"ש לפי הס"ד ובמהרש"א) ומותר לטלטל מכרמלית לכרמלית כצ"ל:
ב סָעִיף א (ס"ק ד) לשפוך כו' ועושה בו נקב כו' הוא ס"ק בפ"ע ונדפס בטעות ושייך לסוף הסעי' אבל אם דופני הספינ' גבוהים י' מעל המים מוציא זיז כ"ש ועושה בו נקב וממלא דרך הנקב ע"ז כ' בשם הראב"ן דאפי' שלא כנגד הנקב שרי וה"ה אפי' ליכא נקב וכ"כ הט"ז וחולק בזה על הרב"י ואם אין ספר ראב"ן ת"י אך ראיתי כן מתוך דברי ס' אליהו רבה:
ג סָעִיף א (ס"ק ו') בתוך כו' כיון שעומד בכרמלית ר"ל אף דהספינה כלי הוא ומ"א בסי' שמ"ה ס"ק ד' וכן בסי' רס"ו הביא בשם רש"י דאין כרמלית בכלים היינו דוק' בעומד בר"ה דבטל הכלי לגבי ר"ה והוי גם הוא ר"ה משא"כ כשעומד בכרמלית נעשה כרמלית:
ד סָעִיף א (ס"ק ז') אויר כו' ואפי' למאן דאוסר סי' שמ"ו ר"ל להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור:
ה סָעִיף א (ס"ק ט) קשורים כו' הואיל והותרה הותרה כדאיתא סי' ש"ס ס"ב ועססי' שס"ה: אבל ספ"ק דעירובין כ' הרא"ש כו' צריך להציע דברי הש"ס במס' שבת דף ק' ע"ב תנן ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם אינן קשורות אע"פ שמוקפות (פרש"י סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות) אין מטלטלין מזו לזו ובדף ק"א ע"ב פריך פשיטא ומסיק רב ספרא לא נצרכא אלא לערב ולטלטל מזו לזו וכדתניא ספינות קשורות זו בזו מערבים ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגים בין מזידים כו' חזרו להתירן הראשון כו'. וע"ד הברייתא הנ"ל דקתני נפסקו סובבים דברי התוס' הנ"ל ודברי הרא"ש בספ"ק דעירובין שכ' דע"כ האי נפסקו ר"ל מערב שבת דאי בשבת נפסקו למה נאסרו לימא שבת כיון דהותרה הותרה וא"כ לכאורה פליג הרא"ש על התוס' וס"ל דאפי' מפסיק כרמלית אמרינן הותרה הותרה וע"ז כ' מ"א וצ"ע אי ר"ל לדינא או נ"ל למ"א דוחק שהרא"ש חולק בזה על התו' כי מסתבר ליה סברת התו' וע"ז כ ואפשר דס"ל דמוקפת היינו שמוקפת מחיצה כו' והוא דהרמב"ם פ"ג מהלכות ערובין דין כ"ה כ' וז"ל ב' חצירות שעירבו עירוב א' דרך הפתח שביניהם ונסתם הפתח בשבת כ"א מותרת לעצמה הואיל והותרה כו' עכ"ל. וכתב המ"מ שדעתו שכ"א מותרת לעצמ' אע"ג שהעירוב מונח באחת ואין האחרת יכול' ליטל' אבל מזו לזו דרך חורין כו' לא והאיסור מזו לזו כו' למד דבינו מדין הספינות דקתני נפסקו נאסרו כו' ובהשגות כ' כו' ואף דעת הרשב"א כן ואמר שאינו דומה לספינות לפי שהספינות כשהותרו ראוי כ"א לנוד ממקומה כו' ואסור להוליך מזו לזו שהרי הים שהיא כרמלית מפסקת ביניה' לפיכך אפי' עכשיו שלא זזו אין מטלטלים כו' ע"כ דבריו. ואני אומר שראיית רבינו הוא ממה שאמרו אם אין קשורות אע"פ שמוקפת והוא מפרש מוקפת מחיצ' כו' עכ"ל. הרי דאי נפרש מוקפת מחיצ' אין זה דיחוי שהכרמלית מפסקת והיינו ששתי הספינות מוקפות במחיצ' א' וא"כ אף שכרמלית מפסקת ביניהם אינו מזיק ולא יועיל להפרידן ושפיר יליף דין חצרות מדין הספינות ואע"ג דבברייתא דקתני נפסקו נאסרו לא קתני מוקפת מ"מ מדהביא ברייתא זו לפ' המשנ' מסתמא מיירי באותו ענין דמיירי המשנ'. וע"ש בלחם משנ' בביאור דברי המ"מ עכ"פ נראה מדברי המ"מ דאי נפרש מוקפת מחיצות אינו מזיק במה שהכרמלית מפסקת א"כ י"ל דאין הרא"ש חולק עם התוס' לדינא רק בפירוש מוקפת שהתוספות פי' כפי' רש"י סמוכות ולכך כתבו כיון שכרמלית מפסקת לא אמרינן כיון שהותרה כו' אבל הרא"ש מפרש כהרמב"ם מוקפת מחיצות וכה"ג ל"מ הפסקת כרמלית ולכך כתב דאמרינן הותר' הותרה אבל אי לא היו מוקפים מחיצות מוד' להתוס' דלא אמרי' כיון שהותר' כיון שכרמלי' מפסקת:
ו סָעִיף א (ס"ק י"א) גבוהים כו' ועיין בש"ג פ' הזורק שהקש' כן דהא בדיוט' א' הושט' אסור' אפי' למעל' מיו"ד וס"ל דבכרמלית ראוי לאסור לכתחל' וע' בס' א"ר שהסכים עם הש"ג ולענ"ד ראיה לדעת מ"א מדברי התוס' שבת דף ד' ע"א ד"ה ומאי שנא כו' אהא דא"ל ר"נ לרבא הוציא ידו מלאה פירות דלאות' חצר מותר להחזיר' ולחצר אחרת אסור והקש' לו רבא מאי שנא וע"ז כתבו התוס' בזו כנגד זו מיירי דבדיוטא א' שנא ושנא דאיכא איסור חיוב חטאת כו' א"נ בדיוטא א' וכגון שאין מפסיק שם ר"ה עכ"ל הרי דלתירץ בתרא מיירי שהן בדיוטא א' אלא שמפסיק כרמלית וא"א כדברי ש"ג דבכרמלית בדיוטא א' איכא איסורא הדרא קושית התוס' לדוכתי' מאי פריך מ"ש דהא לחצר ה"ל מושיט ואיכא עכ"פ בכרמלית איסור דרבנן אע"כ דבכרמלי' ליכא שום איסור: בפלוגתא שכתב בסימן שמ"ו כו' ר"ל להחליף ברשויות דרבנן דרך מקום פטור:
ז סָעִיף ב (ס"ק יב) עשוי' להתיר כו' ולצניעות כו' ומה"ט לעיל בגזוזטר' שע"ג המים לא הוצרך להתנות שיהי' עשויות להתיר דשם ודאי עשויות להתיר דזולת זה לאיזה צורך עשה המחיצות אבל גבי בה"כ דאפשר יעשה לצניעות והיינו למעלה כדי שלא ירא' פרועו כשהוא יושב לכן התנ' דוקא כשעשויות להתיר דהיינו למט' מן הנקב:
ח סָעִיף ב (ס"ק יג) פחות כו' פי' סמוך לנקב ר"ל שלא יהי' ראש הדף או קנה התחוב בדופן בה"כ נמוך מן נקב הבה"כ ג' טפחים: כלבוד והוי חורי רשות היחיד כצ"ל:
ט סָעִיף ג (ס"ק יד) הצוא' כו' דאינ' רחב' ד' דהמרדכי שממנו דין זה אף דקי"ל כל מה שהוא בר"ה ואינו גבו' ג' טפחים דין ד"ה יש לו אלא דבצוא' בר"ה שאינ' גבו' ג' טפחים פליגי במסכת שבת דף ז' ע"א דאיכא מ"ד דאין לה דין ר"ה כיון דלא דרסי לה רבים ואיכא מ"ד כיון דזימנין דרסי לה רבים גם צוא' שאינ' גבוה ג"ט דין ר"ה יש לו והכי קי"ל לעיל סי' שמ"ה סעי' יו"ד מ"מ צוא' זו של בה"כ כ"ע מודים אפי' אינ' גבו' ג"ט מ"מ אין לה דין ר"ה דהא צוא' זו ודאי לא דרסי לה רבים כי מי פתי יסיר שמה אבל מ"מ בזו ודאי מוד' במרדכי דהצוא' צ"ל אינה רחב' ד' טפחים דאי רחב' ד"ט הוי כרמלית ומאי מהני לזה הואיל ולא דרסי לה רבים סברא זאת לא מועלת כ"א שאפי' נמוכ' מג"ט אין לה דין ר"ה אבל לא לבטל ממנ' דין כרמלית אלא דסתם צוא' המונחת בבה"כ למעל' אינ' רחב' ד"ט: ואע"פ שנופלת אח"כ לכרמלית שרי מטעם דכחו ככרמלית ר"ל דלא בא מידו מיד לכרמלית אלא למקום פטור אלא מכחו נופלת אח"כ לכרמלית מותר וע' בסי' שנ"ז ס"ק י"ב במ"א:
י סָעִיף ג (ס"ק טו) דאין מקום כו' נרשם בטעות וקאי על מ"ש רמ"א ולפי כו' שאין מקום פטור ברה"י כו' ע"ז כ' בד"מ עסי' שע"ב דמבואר שם דכותל שבין חצרות שלא עירבו יחד והכותל אינ' רחב' ד"ט הוי מקום פטור ומותרים בעלי חצרות להוריד הדברים שמונחים על הכותל להכניסן לבית. דש"ה שהכותל כו' ר"ל דהטעם דאין מקום פטור ברה"י דבטל לגבי רה"י משא"כ הכותל דלקמן שחולקת שני החצירות ואיך תתבטל הכותל אצל החצרות:
יא סָעִיף ד (ס"ק טז) מים כו' תוס' שבת דף ק"ו אהא דאמרי שם המהלך בספינ' רב הונא אמר מוציא זיז כ"ש וממלא מן המים. אע"ג דהספינ' רה"י והמים כרמלית כיון דכרמלית אינו תופס רק עד יו"ד טפחים ומהן ולמעל' הוי מקום פטור וס"ל דהני יו"ד טפחים מארעא מודדים וא"כ כששואב למעל' מן המים שואב ממקום פטור ומכניס ממקום פטור לרה"י אפי זיז כ"ש לא הוי צריך אלא להכיר' ור"ח ורבה בר"ה אמרי עוש' מקום ד' ועוש' לה מחיצות יו"ד טפחים וממלא דס"ל דהני יו"ד טפחים משפת המים מודדים ולכן כששואב שואב מן הכרמלית ומכניס לרה"י לכן צריך מחיצ' חלוי' ופריך הש"ס לרב הונא ניהו דס"ל דיו"ד טפחים מקרקע המים מודדים מאי מהני הא זימנין דאין המים עמוקים יו"ד טפחים ולמעלה מן המים אכתי הוי כרמלית ומשני גמירי דאין ספינ' מהלכת אא"כ המים עמוקים יו"ד טפחים והקשו התוס' לר"ה דס"ל דסגי בזיז כ"ש מ"ש מהא דגזוזטרא למעל' מן המים דבעי מחיצ' עשר' וכדאי' ר"ס זה והוא משנה שלמ' בערובין ותי' דמוקי לה להאי דגזוזטרא דלהכי בעינן מחיצ' יו"ד דאין המים עמוקים עשר' אבל ספינ' אינה הולכת בפחות מיו"ד עכת"ד. ולדעת הרב"י איך אפשר לומר דהאי דגזוזטרא מיירי שאין המים עמוקים עשר' א"כ ל"מ מחיצ' תלוי'. וכ"כ התוס' קושיא זו ותירץ זה בעירובין ומזה הוכיח הב"ח דלא כהרב"י ואפי' אין המים עמוקים יו"ד מהני מחיצ' תלוי'. דלא מיקרי ר"ה כו' בזה בא לדחות ראיית הרב"י מדתנן שבת דף ק' ע"ב אם הי' רקק מים ור"ה מהלכת בו ואינה עמוקה עשרה הזורק לתוכו ד"א חייב אלמא כשאינו עמוק עשרה דין ר"ה יש לו ואין מחיצה תלויה מתיר בר"ה וע"ז דחה דשאני רקק דרבים בוקעים בו וכדתנן ור"ה מהלכת בו. וכ"מ כו' דפריך כו' הוא קושיא שהבאתי לעיל ועלה משני גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מיו"ד טפחים: ולדעת המקשן ה"ל להקשות גם לר"ח ולרבה בר"ה ניהו דס"ל דבעינן מחיצות זמנין דהוי פחות מיו"ד טפחים ול"מ מחיצה תלוי' לדעת הרב"י:
יב סָעִיף ה (ס"ק יז) ואינה כו' אלא בזריק' ר"ל בזריקה באויר דהא אפי' אינה רחוקה ד"ט אעפ"כ התחתונה אינה יכולה להשתמש בעליונ' כ"א ע"י זריקה דהא נמוכה ממנה אלא ר"ל דצריכ' להשתמש במשכה דרך אויר דהא רחוקה במשכ' ד"ט:
יג סָעִיף ה (ס"ק יט) בשתיהן כו' משמש בשלו כיון דיש לכ"א מחיצה ויכול להשתמש בשלו ודאי סילק את עצמו משל חברו ולכך אינו אוסר עליו והא דעשו תחל' בשותפות כ' הרב"י וז"ל אפשר כדי להקל בהוצא' דיותר בזול עושי' האומנ' שתים ממה שעושים א' או מטע' אחר עכ"ל הרב"י:
א סָעִיף א ס"א וחלון. הבית. כנ"ל סי' שמ"ה סט"ז וסי' שנ"ג ס"ב וכ"כ הרא"ש בפ"ט דעירובין על דין הגזוזטרא ע"ש: אא"כ. רש"י שם: והוא. רש"י שם וע' תוס' שם ד"ה עושה כו': ואין חילוק. מתני' שם וכפרש"י שם ועתוס' שם ד"ה בין כו': ועושה בו נקב כו' וא"צ כו'. המ"מ בשם ר' האי: כוף. כ"כ המ"מ. והלשון צ"ע מאי כוף הלא אין בו רק ד' והיה צ"ל אמרינן גוד כו': וה"מ כשהוא. שם ק"א א' וע"ש רש"י ד"ה אבל כו': מוציא זיז. כמו לרב הונא למעלה מעשרה מארעא: ועושה בו נקב. כ"מ במ"מ ודברי המ"מ צ"ע שם ואינו מובן וע"ש גם לדינא צ"ע ועט"ז: שהרי דרך. כיש מתירין דסי' שמ"ו סעיף א'. המ"מ ותוס' שם ד"ה ר' יהודה דלא כמ"א: ועיין לקמן. דשם כ' דלא בכל כרמלית כחו מותר ע"ש:
ב סָעִיף ב ב' ספינות. מתניתין שם ק' ב': או אא"כ. מרדכי שם וגמ' שם צ"ו א' ואפי' ר"ה מפסיק ביניהן וכמ"ש סי' שנ"ג ס"א: וצריכין לערב. בבא ראשונה שם ק"א ב' ועל בבא שניה שם צ"ו א' וערש"י וכנ"ל סי' שנ"ג ס"א: ס"ב בהכ"ס שעל. עירובין פ"ו ב' אלא משום כו' וע"ש תוס' ד"ה אלא. וע"ז סומכין כו' ואף שהתוס' כ' כן לשיטת רש"י שם דמסקנא כר"ה שם אבל לדידן דקי"ל כר' יהודה צריך שיקוע טפח דוקא בבור משום דאזיל דלי לאידך גיסא וכמ"ש ר"ח וע' ברא"ש שם משמו ור"ח כו' ואני אומר כו': ובלבד שתהא. כת"ק במתני' דלא כר"י שאמר לא תהא כו' ועתוס' הנ"ל: ואם עשה כו' וה"ה. שבת ק' ב' דשדי אדפנא כו': פחות מג'. פי' סמוך לנקב והוי חורי רה"י והוי כרה"י שבת ז' ב' ונופל מרה"י לרה"י ואע"ג שנופל ממנו אח"כ לכרמלית כחו בכרמלית כו': ואם נשבר כו'. שם פ"א ב' עירובין מ"א ב' ודוקא שנשבר בשבת אבל בלא"ה אסור. שבת שם הכי השתא וע' בתוס' סוכה ל"ו ב' ד"ה בשבת כו' ובשבת שם ד"ה מהו כו':
ג סָעִיף ג ס"ג אם. הג"מ ומרדכי שם: שלא התירו. שבת ק"א א' ב' ועירובין בכמה מקומות: אבל. שם: בכל כרמלית. ר"ל לאפוקי מדעת תוס' ורא"ש וכמ"ש רמ"א בסי' שנ"ז ס"ג ולאפוקי ממ"ש המרדכי שם על הדין זה דכאן כחו מותר אע"ג דכחו בכרמלית אסור וכמש"ש בהג"ה וי"א דאין כו' אבל כרמלית כו' ולשיטתו אזיל כמש"ש בס"א וס"ג ורמ"א לא הגיה כאן דמודה כאן: וי"א דאם. שבת ק"א א' וכנ"ל בס"א וכפי' תוס' שם ד"ה עמוקה כו' דאף בלא זיז מותר ולדעת הש"ע בס"א אפשר דכאן ג"כ צריך זיז שידוע דמהר"מ ומרדכי פוסקים כתוס' בכ"מ כמ"ש מהר"מ בתשובה. וצ"ע דאף להמתירין דוקא בנח על מקום פטור דהא רשות דרבנן לא קיל אלא במקום שברשויות דאורייתא פטור וכמ"ש היא גופה גזירה כו' וכמ"ש הרא"ש פ"ו דשבת וכמ"ש בסי' ש"נ ס"ד והוא פשוט בכ"מ והנה בשבת ח' ט' אמרינן לימא תהוי תיובתא כו' ואף ב"ע מודה בזורק דחייב וכשתעלה ע"ד שיהא מותר לטלטל ולזרוק לכתחלה מרה"י לכרמלית דרך למעלה מי' וע' תוס' ג' ב' ד"ה כאן כו' וי"ל כו' ואם איתא הדק"ל מאי קמ"ל הא אף בכרמלית גמור מותר לכתחילה כה"ג ושם צ"ז א' תנ"ה תוך כו' למעלה מי' כו' ודוחק לאוקמי כל הסוגיא דלא כהמתירין וכן מתני' דערובין פ"ז ב' גזוזטרא כו' וז"ש תו' בשבת ק' ב' ד"ה גמירי כו' מיהו כו'. אח"כ מצאתי שכן כ' תוס' שם ק"א א' ד"ה רי"א כו' ואפי' רבנן כו' ונראה דהלכה כרבנן וכ"ה ברשב"א שם דלכן הצריכו לרבר"ה ור"ח מקום ד' לר"י א"צ דיכול להשתמש דרך מקום פטור וחולק על הרמב"ם שכ' בס"א וה"מ שהוא כו' ודעתו של הרמב"ם כיון דגמ' מייתי סייעתא מר"י וכבר דחאו תוס' שם ולולי דבריהם נ"ל דר"י ורבנן ל"פ אלא בהניח על חודו של ספינה ובזה מתורץ קושי' תוס' הנ"ל וק' לר"י כו'. ועוד צ"ע ל"ל לאוקמי בעירובין ל"ב ב' ובשבת ח' ב' כרבי הא גם לרבנן יכול להביאו דרך למעלה מי' וכעין שאמרו שם והא אי בעי מייתי דרך כו': וע"ל סי' שמ"ו דיש חולקין. עתוס' שם ד"ה ר' יהודה. וקשה לר"י כו' וי"ל כו': וי"א דאם. שם ז' א' ואף ע"ג דלא גביהי שלשה ואע"ג דקי"ל כרב אשי שם משום דמפסע פסע לה משא"כ כאן. מרדכי שם: די"ח וס"ל. מהא דעירובין ט' א': ולפי מה. דאם היה מקום פטור היה מותר לס' המתירין להחליף. וכמ"ש בערובין פ"ז ב' והא ר' יוחנן ברשויות כו' ההוא זעירי כו' ושם כה"ג בין ב' רשויות ועמ"א ס"ק ט"ז וט"ס מ"ש בכרמלית וצ"ל ברה"י: דאין מקום פטור ברה"י. מהא דשבת ז' ב': ב"ה העומד בין. עירובין פ"ו מתני' הנ"ל: דלא הוי. ר"ל אע"ג דכחו בכרמלית אסור לשיטתו מ"מ בחצר שאינו מעורבת מותר כנ"ל דלא כש"ע: וכ"ז דוקא. כנ"ל: הולכי ספינות כו' דהואיל. כמ"ש בסי' שמ"ה סי"ח:
ד סָעִיף ד ס"ד מים שאין. שבת פ"ב וערש"י בעירובין כ"ד ב' ד"ה שאין בעומקן כו' ומה שהקשה ב"ח מתוס' דשבת ק' ב' ד"ה עושה כו' ומתוס' דעירובין פ"ז ב' ד"ה אא"כ ל"ק על הב"י דתוס' אזלי לשיטתם דמדמי גזוזטרא לספינה אבל לפי תי' המ"מ בשם ר' האי כנ"ל בס"א מפני שאין יכול כו' ואף מחיצה תלויה א"צ אף לר"ח ורבה בר"ה א"צ לתי' התוס' שם ושם וכן קושית המ"א ס"ק י"ז מקושית הגמ' מ' דלר"ח דס"ל כו' ל"ק דהא אפי' מחיצה תלויה א"צ כאן וכנ"ל: וכ"ש אם. עירובין כ' א' כלום נעשית אלא כו':
ה סָעִיף ה ס"ה בין אם כו'. רש"י שם פ"ח א' ד"ה בסמוכה. ואני שמעתי כו': בשותפות. אבל כ"א מהן. * גמ' שם: וכ"ש אם. שם פ"ד ב': וכן אם עשו. שם פ"ח א' אי הכי כי עשו כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.