א חָרִיץ מָלֵא מַיִם מְכֻנָּסִים שֶׁהוּא בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, מִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר זֶה וּמִקְּצָתוֹ בִּתְחוּם עִיר אַחֶרֶת, שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת אֲסוּרוֹת לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, שֶׁהַמַּיִם שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם קוֹנִים שְׁבִיתַת הָעִיר וּמִתְעָרְבִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בְּסוֹף הַתְּחוּמִין לְהַפְסִיקָן, וַאֲפִלּוּ הִיא תְּלוּיָה שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לְקַרְקַע הֶחָרִיץ וְשֶׁל קָנִים בְּעָלְמָא, סַגֵּי. הַגָּה: וּבוֹר שֶׁל תֶּבֶן הָעוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵי תְּחוּמִין, אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִקַּח אֶחָד מֵחֵלֶק חֲבֵרוֹ. (גְּמָרָא פֶּרֶק חַלּוֹן) וְאִם הַמַּיִם מוֹשְׁכִים, אֵין צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן שֶׁאֵינָם קוֹנִים שְׁבִיתָה וַהֲרֵי הֵם כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא.
א סָעִיף א (א) מכונסים - דנהרות המושכין אינם קונים שביתה כלל והרי הן כרגלי כל אדם הממלא אותן וכדלקמיה:
ב סָעִיף א (ב) קונים שביתת העיר - דכיון שהם סמוכים לעיר דעת אנשי העיר עליהם ולא הוי כחפצי הפקר דאינם קונים שביתה ודוקא בין שני עיירות ומשום שיש עליהם דעת שני העיירות ולכן אוסרים אלו על אלו אבל אם אין שם רק עיר אחת אף שהמים נמשכין הרבה מחוץ לתחום ומתערבין עם אלו מ"מ מותר למלאות בתוך התחום דהמים שמחוץ לתחום כיון שאינם סמוכים לעיר ואין עליהם רשות אחרת הרי הן כחפצי הפקר דאינם קונים שביתה כלל. ועיין בה"ל מש"כ דיש חולקים על עיקר דין זה:
ג סָעִיף א (ג) בסוף התחומין - והיינו אם היו ביניהם ארבעת אלפים אמה שהוא שיעור שני תחומין צריך לעשות מחיצה בסוף אלפים שהוא סוף שני התחומין ודוקא בכה"ג שהחריץ הוא בסוף התחום של כל אחד שנמצא חלק ממנו חוץ לתחומו של כל אחד אבל אם החריץ עומד כולו במקום המשותף לשתי העיירות כגון שבין שתי העיירות הוא רק ג' אלפים אמה והחריץ הוא באמצע שתיהם מותרות למלאות ממנו בלי שום מחיצה דאמרינן יש ברירה וכל אחד לוקח מחלקו:
ד סָעִיף א (ד) להפסיקן - עיין פמ"ג דאפי' היתה עיר האחרת של עכו"ם ג"כ צריך להפסיקן:
ה סָעִיף א (ה) ואפילו היא תלויה - דקל הוא שהקילו במים מפני שיש לזה צורך הרבה ומ"מ צריך שיהיה עכ"פ קצה המחיצה שקוע טפח במים דבלא"ה אינה נראית כהפסק כלל וכמבואר לעיל בסימן ס"א:
ו סָעִיף א (ו) אלו מאכילין מכאן וכו' - דהלא כל אחד נוטל מתחומו:
ז סָעִיף א (ז) שאינם קונים שביתה - מפני דניידי. ואפילו הם שייכים ליחיד ג"כ אינו כרגליו אלא כרגלי הממלא:
א סָעִיף א קונים שביתת העיר. כיון שסמוכין לעיר דעת אנשי העיר עליהם ולא הוי כחפצי הפקר (ב"י והר"ר יונתן) וצריך עיון דהא בגמרא מוקי לה כר' יוחנן משמע דלרבנן לא קנו שביתה כמו שכתבו התוס' דאע"ג דדעתם עליהם כיון שמשכי מתחום זה לתחום זה בטלה דעתם והוי כחפצי הפקר וצ"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דכל זה לדעת המקשן אבל האמ' אינו כן וצ"ע עמ"ש סי' שצ"ז סט"ו ועיין בהג"א דיש חולקין:
א סָעִיף א ומקצתו בעיר אחרת. קשה הא אסור אפי' בלא עיר אחרת כיון שהם חוץ לתחום ומתערבין עם אותן שתוך לתחום וי"ל דאותן שחוץ לתחום הוין הפקר ואין קונין שביתה והוה כמו מושכין דהם הפקר משא"כ בהנך שתוך התחום דעת בני עיר עלייהו וכמ"ש בגמ' ד' מ"ה בגשמים שירדו מעי"ט הסמוכים לעיר דדעתן עלייהו:
ב סָעִיף א ואפי' היא תלויה. דבמים הקילו דאפי' מחיצה תלויה מתרת:
א סָעִיף א (ס"ק א) קונים כו' וצ"ע כו' וצ"ל דהרי"ף והרא"ש ס"ל דכ"ז לדעת המקשן כו' ז"ל הגמר' דף מ"ז ע"ב תניא ר"ח חרם (פי' חריץ) שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו. מחייך עליה ר"י ב"ח מ"ט דחייך עליה. אילימא משום דתני לה כריב"נ דחפצי הפקר קונים שביתה) ואיהו ס"ל כרבנן ומשום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה. אלא משו' דקתני צריך מחיצה של ברזל מ"ש קני' דלא. דעיילו בהו מיא של ברזל נמי עיילו בהו מתתאי אלא קל שהקילו חכמים במים דאפי' מחיצה תלוי' מותרת וה"ה של קנים: וכ"כ התו' ד"ה חרם כי' וז"ל וא"ת אמאי מוקי לה כריב"ן הא לרבנן נמי אמר לעיל גבי גשמים הסמוכים לעיר דהוי כרגלי אנשי העיר דדעת אנשי העיר עליהן וכמ"ש מ"א לעיל סי' שצ"ז ס"ק י"ג וי"ל דהא דממשכי מתחום זה לתחום זה בטל דעתם והוי כחפצי הפקר כו' עכ"ל התוס'. וזה קושית מ"א דדין הבריי' לא נאמרה רק לריב"ן ולא לרבנן דדעתם עלייהו לא מהני כמ"ש התוס' וניחא לי שוב קצת דס"ל להרי"ף דמסברא אפילו ממשכי מהני דעת אנשי העיר וא"כ בריי' הנ"ל אתיא אפי' כרבנן אלא דהמקשן לא אסיק אדעתיה טעמא דחייך עלי' ר"י ב"ח ולכך אמר אילימא משום דתני לה כריב"ל כו' והיינו דס"ל לר"י ב"ח דלרבנן כה"ג לא קני שביתה דלא מהני דעת אנשי העיר כיון דממשכי וכמ"ש התוס' ולזה הקשה דאפי' נודה לדבריך דלרבנן לא מהני בה"ג דעת אנשי העיר מ"מ לא ה"ל לחייך. דאטו משום דס"ל כרבנן מאן דתני כריב"ן מחייך עליה אבל לבסוף דמסיק דחייך על שהצריך מחיצה של ברזל א"כ נשאר סברא החיצונה דגם כה"ג דממשכי מהני דעת אנשי העיר ואתיא ברייתא אפי' כרבנן. וע' בהג"א די"ח דלרבנן באמת לא קני שביתה כנ"ל:
א סָעִיף א ס"א חריץ. כפי' תוס' בשם ר"ח וכ"כ הרי"ף ורא"ש ורמב"ם ונראה שלא היו גורסין בגמ' אלימא משום דתני כו' וכ"מ בדברי ר' יהונתן שם וש"פ אבל לפי גירסא שלנו מותר בכ"ע וכ"כ תוס' שם בד"ה חרם והג"א שם ד"ה ודוקא כו' ומהרי"ח כו' דהכא כו': בתחום עיר. ר"ל דוקא בין שני עיירות דאפי' ריב"נ מודה וכקושיית תוס' שם ד"ה חרם. וא"ת כו' וס"ד דמקשה הוי דלא איירי בין ב' עיירות רק ב' ב"א ששבתו: ושל קנים. שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.