א שָׁבַת בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהָ עַכּוּ"ם בְּשַׁבָּת מְחִצּוֹת לַדִּירָה, אֵינוֹ הוֹלֵךְ בָּהּ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁאֵינָהּ כֻּלָּהּ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁבַת בַּאֲוִיר הַמְּחִצּוֹת, וּמְטַלְטֵל בְּכֻלָּהּ עַל יְדֵי זְרִיקָה שֶׁיָּכוֹל לִזְרֹק אֲפִלּוּ חוּץ לְאַלְפַּיִם שֶׁהֲרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד גָּמוּר הִיא כֵּיוָן שֶׁהֻקַּף לַדִּירָה. אֲבָל לְטַלְטֵל מַמָּשׁ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, אָסוּר אֲפִלּוּ תּוֹךְ אַלְפַּיִם, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי פֶּרֶק מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ).
א סָעִיף א (א) שבת בבקעה - פי' וקנה שם שביתה להיות לו ממקומו להלוך אלפים לכל רוח [אבל לטלטל אין לו רק בארבע אמות דכרמלית היא]:
ב סָעִיף א (ב) והקיפוה עכו"ם - שעשו לה מחיצה סביבה וקי"ל מחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה:
ג סָעִיף א (ג) לדירה - שהקיפוה לדור בתוכה דאל"ה אם ההיקף יותר מבית סאתים [שהוא שבעים אמה על שבעים אמה] לא משתריא לטלטולי בה אלא בד"א אפילו ע"י זריקה:
ד סָעִיף א (ד) אלא אלפים - ממקום שקנה שביתה דלא מהני ליה האי מחיצות כלל לענין הילוך:
ה סָעִיף א (ה) כיון שלא שבת - ר"ל דלא מהני מחיצות להיות ע"י כל השטח כד"א אלא היכא שהיו המחיצות מבעוד יום ושבת בתוכן אבל כאן שבין השמשות לא היתה מוקפת ולא קנה באותו המקום שביתה אלא לאלפים אמה אף שהקיפוה מחיצות בשבת אין לו להלוך אלא אלפים שלו כדמעיקרא ולא דמי לסימן ת"ה באם הוציאוהו עכו"ם בע"כ חוץ לתחומו ונתנוהו תוך עיר אחרת המוקפת חומה דמהלך את כולה דחשבינן ליה כל העיר כד"א ואע"ג שלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום דהתם הלא הוא חוץ לתחומו דאין לו מן הדין להלך רק בד"א ואם לא חשבינן ליה כל העיר כד"א לא היה רשאי לילך רק ד"א כדין יוצא חוץ לתחום לכן הקילו גביה [כיון שיצא באונס] שיהא נחשב לו כל העיר כד' אמות משא"כ כאן שיש לו אלפים אמה להלוך בלא"ה:
ו סָעִיף א (ו) ומטלטל בכולה וכו' - ר"ל אף דלענין הילוך לא נחשב ההיקף כלל למחיצה מחמת שלא שבת באויר מחיצות לענין איסור טלטול לא איכפת לן בזה כיון שיש מחיצות עכ"פ עכשיו וקי"ל מחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה:
ז סָעִיף א (ז) שיכול לזרוק - ודוקא בחפצים של אדם אחר שמגיע תחומו להלן מאלפים שלו או חפצים של הפקר דאל"ה הרי אסור להוליכם חוץ לתחומו דהא הכלים כרגלי הבעלים כמ"ש סימן שצ"ז ס"ג:
ח סָעִיף א (ח) לטלטל ממש - כאורחיה שלא ע"י זריקה:
ט סָעִיף א (ט) אסור וכו' - והטעם דכיון דא"א לו לטלטל חוץ לאלפים אלא ע"י זריקה דא"א לו להלוך שם תוך אלפים שלו נמי אסור לטלטל כאורחיה משום דאלפים שלו נפרץ במילואה למקום האסור לו בטלטול כאורחיה. ודע דרוב הפוסקים חולקים על זה וס"ל דתוך אלפים אף בטלטול כי אורחיה מותר דלא מקרי פרוץ למקום האסור דמקום המותר הוא בעצם ורק מפני שא"א לו לילך לשם שהוא חוץ לאלפים אין לו עצה לטלטל לשם כ"א ע"י זריקה וכן הסכימו האחרונים:
א סָעִיף א כיון שלא שבת. ובסימן ת"ה ס"ו דמהלך כולה אף על פי שלא שבת התם אקילו גביה כיון דאין לו אלא ד"א משא"כ כאן דיש לו אלפים בלא"ה (רש"י):
ב סָעִיף א לזרוק. דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר דאל"כ הרי אסור להוליכה חוץ לתחום כמ"ש סי' שצ"ז ס"ג:
ג סָעִיף א אסור אפי' כו'. דכיון דא"א לו לטלטל חוץ לאלפים בתוך אלפים נמי אסור דנפרצה במילואה למקום האסור:
א סָעִיף א כיון שלא שבת באויר המחיצות. זה אסור לענין שלא נחשוב כל ההיקף כד"א אבל לענין איסור טלטול לא איכפת לן בזה כיון שיש מחיצות עכ"פ עכשיו:
ב סָעִיף א אבל לטלטל כו'. ברש"י כתוב וז"ל מטלטל בכולה אפי' חוץ לאלפים שאין לו רשות להלך מותר לטלטל על ידי זריקה כלומר מותר לזרוק שם דקי"ל מחיצה העשויה בשבת שמה מחיצה וממילא שמעי' דמתוך אלפים מטלטל כדרכו והא מחיצות נינהו עכ"ל והתו' כתבו וז"ל נראה לר"י דאף תוך אלפים מטלטל על ידי זריק' אבל כי אורחיה אינו מטלטל אלא ארבע אמות דלענין טלטול כי אורחיה נפרצה למקום האסור לה עכ"ל ואני איני כדאי להכריע מ"מ נ"ל דהדין עם רש"י דלא מקרי למקום האסור לה אלא אם אסור שם מצד עצמו של זה הדבר כעין ההיא דפרש"י על מלתא דרב הונא דס"ל אינו מטלטל אפי' ע"י זריקה אלא ד"א מטלטל כי אורחי' ותו כלל לא ופרכינן ונטלטל בכולו ע"י זריקה ומשני שמא ימשך אחר חפצו באלפי' מיהת ליטלטל כי אורחי' משום דהו' כמחיצ' שנפרצה במילוא' למקום האסור לה ופרש"י דאלפים דיליה נפרצים חוץ לאלפים דאסורין ליה משום גזירה שמא ימשך אחר חפצו דהא אין הפסק ביניהם והוה נפרץ במילואה למקום האסור לה היינו שאסור שם הטלטול עצמו דשמא ימשוך אחר החפץ משא"כ כאן לשמואל דמתיר לטלטל ע"י זריקה אפי' חוץ לאלפים סבירא ליה דמן הדין מותר לטלטל בכולה אפי' כי אורחי' כיון דיש מחיצות אלא כיון דא"א לו לילך שם חוץ לב' אלפים מצד שלא שבת באויר מחיצות היאך יטלטל שם א"כ אין איסור על הטלטול עצמו ואדרבה מצינו היתר כגון שאנסוהו עכו"ם לילך חוץ לאלפים שם ודאי מותר בטלטול מצד איסור טלטול אז כיון שאנוס על ההליכה מ"ה אין שייך כאן נפרץ למקום האסור לה ובהא ניחא לי דל"ת דברי רש"י סתרי אהדדי והוא חילוק נכון ואמיתי וראוי לקבוע להלכה:
א סָעִיף א אלפים. ובסימן ת"ה ס"ו דמהלך כולה אע"פ שלא שבת התם אקילו גביה כיון דאין לו אלא ד"א משא"כ כאן דיש לו אלפים בלאו הכי. רש"י:
ב סָעִיף א לזרוק. דוקא בחפצים של אדם שיש לו תחום אחר דאל"כ הרי אסור להוליכה חוץ לתחום כמ"ש סי' שצ"ז ס"ג. מ"א:
ג סָעִיף א תוך אלפים. כיון דא"א לו לטלטל חוץ לאלפים בתוך אלפים נמי אסור דנפרצה במילואה למקום האסור. וט"ז חולק ופסק כרש"י דבתוך אלפים מותר לטלטל כדרכו ע"ש:
א סָעִיף א (ס"ק א) כיון כו' ובסי' ת"ה כו' דאם הוציאוהו העכו"ם בע"כ חוץ לתחומו ונתנוהו תוך עיר אחרת המוקפת חומה מהלך את כולה אע"ג דביצא חוץ לתחום אין לו רק ד"א כיון שנתנוהו בעיר כל העיר נחשב כד' אמות ואע"ג שלא שבת באויר מחיצות העיר מבעוד יום: כיון דא"ל אלא ד' אמות. ר"ל אי כל העיר לא היה נחשב כד"א לא היה רשאי לילך כ"א ד"א כדין יצא חוץ לתחו':
ב סָעִיף א (ס"ק ב) לזרוק כו' הרי אסור להוליכה כו' דהא הכלים הם כרגלי הבעלים:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) אסור כו' למקום האסור ר"ל לענין טלטול הוא נפרץ למקום האסור:
א סָעִיף א ס"א לדירה. רש"י: כיון. שם ועמ"א: שיכול. שם: אבל. עתוס' שם ומ"א. אבל רש"י חולק וכ"ד ר' יהונתן והג"א בשם א"ז וע' ט"ז וכן מלשון הרא"ש והטור שסתמו משמע כפי' רש"י וכן עיקר וראיה מדפריך גמרא מאלפים כו' על ר"ה דוקא וכן בברייתא דמסייע לי' לא הוזכר כלל בזריקה וכן מדקא' במאי מטלטל כו' ודילמא כי אורחא וכן שאין זה נקרא פרוץ במילואו מאחר שגם מותר לטלטל רק שאינו יכול להגיע לשם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.