א רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָסוּר בְּתַעֲנִית.
ב אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, חֲנֻכָּה וּפוּרִים. וְאִם הִתְחִילוּ, שֶׁגָּזְרוּ לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְהִתְחִילוּ בָּהֶם קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, אֵין מַפְסִיקִין, וּמִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין.
ג יָחִיד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית כָּךְ וְכָךְ יָמִים וּפָגַע בּוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם קִבְּלוֹ בִּלְשׁוֹן קַבָּלַת תַּעֲנִית בְּעָלְמָא אֵינוֹ צָרִיךְ הַתָּרָה. וְאִם קִבְּלוֹ עָלָיו בִּלְשׁוֹן: הֲרֵי עָלַי, שֶׁהוּא לְשׁוֹן נֶדֶר, צָרִיךְ הַתָּרַת חָכָם. וְעַיֵּן בְּיוֹרֵה דֵּעָה סִימָן רט"ו (ס"ג).
ד אִם נִשְׁבַּע לְהִתְעַנּוֹת כָּךְ וְכָךְ יָמִים וְאֵרַע בָּהֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הַשְּׁבוּעָה חָלָה עָלָיו מִטַּעַם אִסוּר כּוֹלֵל. וְאִם נִשְׁבַּע בְּפֵרוּשׁ לְהִתְעַנּוֹת בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, נ"ל שֶׁחָלָה עָלָיו שְׁבוּעָה כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן. אֶלָּא שֶׁמִּדִּבְרֵי הָרַמְבָּ"ם נִרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהוּא מִדְּאוֹרַיְתָא (וְע"ל סי' תק"ע.
ה הַמִּתְעַנֶּה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים תַּעֲנִית חֲלוֹם, צָרִיךְ לְמֵיתַב תַּעֲנִיתָא לְתַעֲנִיתֵיהּ.
א סָעִיף א (א) אסור וכו' - ואנשי ק"ק ווירמייש"א מתענין בר"ח סיון על הגזירות שהיה באותו הזמן בשנת תתנ"ו לאלף החמישי ואומרים סליחות ותחנונים וכתב רמ"ע בתשובה סימן ע"ט דלא ילפינן מינייהו בעלמא אף לענין תחנונים. ולענין תענית שעות אי מותר עיין בבה"ל:
ב סָעִיף א (ב) בתענית - ומבואר לעיל בסימן קפ"ח שאפילו אכל פירות יצא וא"צ דוקא פת:
ג סָעִיף ב (ג) אין גוזרין וכו' - ואם עברו וגזרו אין גזירתם גזירה וא"צ להתענות [ב"י וכן הסכימו האחרונים]:
ד סָעִיף ב (ד) ואם התחילו - כגון שגזרו על מיעוט גשמים וכדומה להתענות שני וחמישי ושני ולא אסקו אדעתיהו שבאחד מהם יחול ר"ח והתחילו להתענות חל גזירתם בדיעבד מאחר שלא רצו בכיון לעקור ולבטל דינא דר"ח:
ה סָעִיף ב (ה) ומשלימין - כבשאר תענית. וה"ה דבחנוכה ופורים מתענין ומשלימין כיון שהתחילו כבר להתענות וחוה"מ נמי הוי כחנוכה ופורים ור"ח וכמו דמבואר לקמן סי' תקע"ב. ודע דבסימן תקע"ב מבואר באחרונים דכל זה היה מדינא בא"י אבל האידנא צבור דינם כיחיד ומפסיקין בר"ח ומשלימין יום אחר:
ו סָעִיף ג (ו) או וכו' בר"ח - זו ואצ"ל זו קתני דבקבלה בפירוש בר"ח אפילו גזירת הצבור לא מהני וכמו שכתבנו או אפשר דנקט משום סיפא דאפילו בזה אם הוציא בלשון נדר חל:
ז סָעִיף ג (ז) א"צ התרה - דדוקא בצבור דאלימא גזירתם החמירו בגזרו על כך וכך ימים ופגע בהם ר"ח וכנ"ל. כתבו הפוסקים דא"צ לפרוע אותו תענית שלא חלה עליו כלל ונ"ל דדוקא כשקבל עליו תענית ב' וה' של כל השנה או של כמה חדשים ואירע בהם ר"ח התם שייך לומר דאין כח קבלתו חל כלל על יום זה שהוא אסור בתענית וממילא א"צ לפרוע עבורו יום אחר אבל כשקיבל עליו סתם כך וכך ימים להתענות ואירע בהם שבתות ויו"ט ור"ח צריך לדלגן ולהשלימן אח"כ דהא לא היה מיוחד במאמרו לר"ח כלל:
ח סָעִיף ג (ח) צריך התרת חכם - דנדרים חלים אף על דבר מצוה ומיהו מוכח ביו"ד סימן רט"ו ס"א דמחוייב לשאול על נדרו כדי שלא יתענה ומבואר שם עוד דפותחין לו בהם ואומרים לו אלו שמת על לבך שיפגעו בתוך הזמן הזה אלו הימים לא היית נודר ומתירין לו:
ט סָעִיף ד (ט) מטעם איסור כולל - דמיגו דחל שבועתו אימים המותרים חל שבועתו נמי גם אימים האסורים בתענית דהא כלל אותם בלשון אחד:
י סָעִיף ד (י) נ"ל שחלה עליו שבועה - כלומר שגם בזה חלה עליו שבועה כיון שאינו וכו':
יא סָעִיף ד (יא) אלא מדרבנן - וע"כ שבועה חלה עליו עד שיתיר וכמבואר ביו"ד סימן רל"ט ס"ו וע"כ בעניננו נמי מחוייב להתיר וכנ"ל:
יב סָעִיף ד (יב) שהוא מדאורייתא - היינו מדכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד וע"כ אין שבועה חלה עליו לדידיה רק בכולל וכנ"ל אבל הש"ך ביו"ד סימן רט"ו סקי"א כתב דאפילו תימא דבר"ח מדאורייתא אסור להתענות מ"מ שבועה חלה עליו כיון שאינו מפורש בתורה בהדיא כשבת ויו"ט וכן הסכים הפר"ח:
יג סָעִיף ה (יג) תענית חלום - שמותר להתענות אפילו בשבת ויו"ט וכדלעיל בסימן רפ"ח וה"ה אם התענה משום נדר:
יד סָעִיף ה (יד) תענית לתעניתו - כדי לכפר עליו על שביטל עונג ר"ח וכמו לעיל סימן רפ"ח לענין שבת וכתב המ"א שאם מתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו דהא י"א דמצוה להתענות בהם וכמבואר לקמן בסימן תק"פ:
א סָעִיף א אסור בתענית. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכ' מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ומיהו ספ"ג דעירובין כתב דמותר להתענות בו תענית שעות אבל להרמב"ם אסור שהוא דאורייתא ובססי' קפ"ח איתא שאפי' אכל פירות יצא וא"צ לאכול פת:
ב סָעִיף ג יחיד שקבל וכו'. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ ליתיב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ וסי' תקצ"ז:
א סָעִיף ב אין גוזרין וכו'. ב"י יליף מזה דכשגוזרין בפי' על ר"ח אין הגזיר' חלה ובי"ד סי' רט"ו כתבתי דאין כאן הוכח' כלל דלא אמר כאן אלא לענין איסור שעושין בגזירתם על ר"ח ואם כבר קבלו בפי' על ר"ח ודאי הסברא נותנת דטפי חל מאם גזרו דרך כלל כן היא סברת ס' המצות שם:
ב סָעִיף ג ועבי"ד סי' רט"ו. בביאורי כתבתי שם המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובל' קבלת תעני' אין חל כלל וא"צ התר' וזו הוא דעת הרמב"ן:
ג סָעִיף ד אלא שמדברי הרמב"ם נרא' וכו'. היינו מדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם איתקש ר"ח למועד והב"י כ' שזהו דרך אסמכתא וכ' הטור וז"ל גרסינן בירוש' בכל מתענין חוץ משבתות וי"ט ור"ח וחוש"מ עכ"ל ובירושלמי כ' אחר חש"מ וחנוכה ופורים ותמה ב"י למה דילג רבינו חנוכה ופורים. ותו למה הביאו לירוש' אחר שכ' תחלה מהמשנה דאסור להתענות בר"ח. ונלע"ד לתרץ על נכון דרבינו הטור מביא הירוש' להכריע דתענית ר"ח יש בו איסור כמו בשבת שהוא מן התורה וכדעת הרמב"ם מ"ה למד כן מירושל' שסידר ר"ח בין שבת וי"ט ובין ח"ה שהם מן התורה ואלו לא היה ר"ח אלא מדרבנן ה"ל לחשבו בסוף דרך לא זו אף זו אלא ודאי שתנא דירושלמי קמ"ל שהם שוים לדאורייתא וע"כ לא הוצרך להביא הטור חנוכה ופורים שאין בהם צורך לגוף הדין שהם כתובים במקומן וכאן לא נתכוין אלא להקיש לח"ה ודי בזה כנ"ל נכון מאוד. שוב ראיתי כן ברוקח וז"ל ר"ח נק' מועד כדאמרי' בירוש' בכל מתענין חוץ משבת וי"ט ור"ח וח"ה עכ"ל הרי כמ"ש:
ד סָעִיף ה המתענה בר"ח וכו'. פי' מפני נדר או ת"ח כ"ה בהג"מ בב"י:
א סָעִיף א אסור. כתב ב"י סי' תקע"ט אנשי ק"ק ווירמשא מתענין הגזירה בר"ח סיון וכתב מ"ע בתשובה דלא ילפינן מינייהו בעלמא ועסי' קפ"ח ס"ז דאיתא שאינו חייב לאכול פת בר"ח שאפי' אכל פירות יצא:
ב סָעִיף ג יחיד. עסי' ק"ע מ"ש שם ס"א:
ג סָעִיף ג בי"ד. כ' הט"ז שם כתבתי המסקנא דאין לנו שום חילוק רק בין לשון נדר ללשון קבלת תענית דבלשון נדר חל בכל גווני וצריך התרה ובלשון תענית אין חל כלל וא"צ התרה עכ"ל:
ד סָעִיף ה חלום. נ"ל דהמתענה תענית חלום בר"ח ניסן או בר"ח אב א"צ למיתב תענית לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענות כמ"ש סי' תק"פ ועסי' תקצ"ז. מ"א:
א סָעִיף א (ס"ק א) אסור כו' בר"ח סיון. ר"ל ואין משלימים ואף על פי כן כתב מ"ע דלא ילפינן מנייהו וע"ז כתב מ"א דבעירובין משמע דמותר להתענות בר"ח אי אינו משלים. דאהא דאיבעיא ליה התם המתענה בערב שבת אי ישלים כיון שנכנס לשבת ע"י השלמה כשהוא מעונה ה"ל מתענה במקצת תחלת שבת בעי למפשע מהא דאמר ראב"צ אני הייתי מבני סנאב בן בנימין שה"ל קרבן עצים והוא להם י"ט בעשירי באב פ"א חל ט"ב בשבת ונדחה ליום א' והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה ודייק הא כל שנה היו מתענים בט"ב ומשלימים אלמא דבעי"ט משלימים וה"ה בע"ש: ודחי שאני י"ט דדבריהם כעין שלבני סנאב הנ"ל הואיל ומתענים בו שעות ר"ל כשאינו משלים כמ"ש ראב"צ לכך בעי"ט דרבנן משלים ואע"ג שנכנס בה מעונה וה"ל מתענה התחלת י"ט דרבנן אין בכך כלום דהא מתענים בו שעות משא"כ שבת דאסור להתענו' בו לשם תעני' אפילו שעה. ליכא למפשט דמשלים בע"ש הרי מוכח דבי"ט דרבנן מותר להתענו' בו אי אינו משלים ור"ח כתב הרב"י בסעיף ד' דאינו אלא דרבנן ולכן מותר להתענו' בו אי אינו משלים: שאפילו אכל פירות כו' דמה"ט אי שכח יעלה ויבא בבה"מ אף דבשבת אי שכח רצה ובי"ט יעלה ויבא צריך לחזור לברך בהמ"ז שאני שבת וי"ט דצריך לאכול פת משא"כ ר"ח נהי דאין רשאי להתענו' אבל אינו חייב בפת וסגי באכילת פירות דאינו חייב לברך עליהן בהמ"ז:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) המתענה בר"ח כו' כצ"ל וקאי על סעיף ה'. ועסי' תקצ"ז. שכתב דאי התענה ת"ח בר"ה א"צ למיתב תעני' לתעניתו כיון די"א דמצוה להתענו' בר"ה וה"ה כאן:
א סָעִיף א ס"א ר"ח אסור. תענית ט"ו ב'. י"ז ב'. ר"ה י"ט א' וירושלמי פ"ב דתענית:
ב סָעִיף ג ס"ג אם קבלו כו' ואם. מהא דאמרינן בפ"ט דנדרים פותחין לאדם בשבתות וי"ט אלמא אפי' שבת וי"ט צריך התרה וכדקי"ל שם דנדרים חל על דבר מצוה ותי' הרמב"ן דהכא מיירי שקבל בלשון קבלה דאינו נדר כמ"ש שם י"ב ב' וכי נדר הוא כו' ואפילו ללישנא בתרא אמר לא יהא כו' מ' דאינו נדר ועמ"ש בר"ס תק"ע:
ג סָעִיף ד ס"ד אם נשבע. דאיסור כולל חל אפי' אאיסור דאורייתא כמ"ש הרי"ף ורא"ש בסוף פסחים בשם הירוש' שבועה שלא כו' ועתוס' בפ"ג דשבועות כ"ד א' ד"ה אלא כו': נ"ל שחלה. נזיר ד' א' וכגי' תוס' שם וכן מושבע כו' ותוס' בריש פ"ג דשבועות ובפ"י דפסחים ק"ו א' וגמ' יומא ע"ד א': כיון שאינו. שהוא מימים הכתובים במגילת תענית ועתוס' בתענית י"ב א' ד"ה. ואם כו' ותו' בברכות מ"ט ב' ד"ה אי: אלא שמדברי. כמש"ש י"ז ב' ר"ה י"ט א' ר"ח דאורייתא כו' דתניא כו' ומ"ש ר"ח דאורייתא ר"ל שיש להן סמך מדאורייתא:
ד סָעִיף ה ס"ה המתענה בר"ח או כו'. ר"ה י"ח ב' צאו והתענו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.