א רֹאשׁ חֹדֶשׁ מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְהַנָּשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה הוּא מִנְהָג טוֹב. הַגָּה: וְאִם הַמִּנְהָג לַעֲשׂוֹת מִקְצָת מְלָאכוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת קְצָתָן, אַזְלִינָן בָּתַר הַמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף).
א סָעִיף א (א) ר"ח וכו' - מנהג קדמונינו לברך את החודש בשבת שלפני ר"ח חוץ מלפני ר"ח תשרי ורמז לזה בכסה ליום חגנו. ויש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב משום שהוא חודש של פורעניות. ואין ברכת ר"ח כקידוש החודש שהיה מלפנים אלא שמודיעים להעולם מתי יחול ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש. ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד [מ"א]:
ב סָעִיף א (ב) והנשים שנוהגות - אבל אם נהגו אנשים אין זה מנהג כלל:
ג סָעִיף א (ג) הוא מנהג טוב - לפי שלא פרקו נזמיהן לעגל ניתן להם ראש חודש ליום טוב [טור ויש עוד טעמים עיין באליהו רבא] ועיין בבאור הלכה:
ד סָעִיף א (ד) אזלינן בתר המנהג - דבודאי מעיקרא אדעתא דהכי קבילו עלייהו לנהוג והיכא דידעינן שנהגו בסתם אין להם להקל בשום מלאכה ועיין בה"ל. אם היה ר"ח שני ימים יש דעות בפוסקים יש שכתבו דצריכין להיות בטלין שני ימים ממלאכתם ויש שכתבו דזה תלוי במנהג המקום [וכ"מ מפמ"ג] ומ"מ אף לדעה זו אין להם להקל רק יום א' של ר"ח שהוא השלמת חודש העבר אבל לא ביום ב' שהוא עיקר ר"ח יש שנוהגין להתענות ער"ח [וטוב שיתנה בפעם ראשונה שמתענה שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם דשמא יארע לו איזה פעם אונס ולא יוכל להתענות לא יהיה עליו כנדר] וטוב שמי שמתענה ינהיג עצמו להשלים התענית עד הלילה כ"מ מא"ר ומקומות חלוקין יש בענין זה והכל לפי כח האדם וכן משמע במ"א מיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם בודאי צריך להשלים ואפילו אם חל בע"ש ועיין לקמן סימן תקס"ו ס"ב ובמ"ב שם. ויש נוהגין לעשות למנחה סדר יוה"כ קטן [וטעם לשם זה הוא לפי מה דאיתא בפר"ח דמהר"ם קורדווירו ז"ל היה קורא אותו כפור קטן לפי שבו מתכפרים עונות של כל החודש דומיא דשעיר של ר"ח וכדאמרינן במוסף זמן כפרה לכל תולדותם וכדכתב הב"י בסימן תכ"ג בשם האו"ח כי כינוי תולדותם קאי על החדשים ר"ל כי עולת ר"ח היתה באה על תולדות ימי החודש עכ"ל הפר"ח] וכתב המ"א דמנהג טוב לומר הסליחות [היינו יו"כ קטן] קודם תפלת המנחה ובמקום שאומרים דברי כבושים יאמרו ג"כ קודם תפלת המנחה ובזמנינו המנהג לומר הסליחות אחר תפלת המנחה. אם חל ער"ח ביום שבת מקדימין להתענות ביום ה' ואם חל ביום ו' אותן שאומרין סליחות יתענו ביום ה' ואותן שאין אומרין סליחות יתענו ביום ו' ולענין השלמה עיין לעיל בסימן רמ"ט במ"ב סקכ"א וסקכ"ב. כתב בשו"ת מנחם עזריה מי שמתענה בער"ח צריך למהר בסעודת הלילה שלא יכנס בו כשהוא מעונה והיינו שלא לשהות אחרי צאת הכוכבים אבל עכ"פ צריך להשלים למי שנוהג כן ועיין במ"א שהביא עוד מנהגים אחרים בזה בשם שו"ת מנחם עזריה וסייעתו ומסיים שכל אחד לפי מנהגו בזה בענין התענית אין לשנותו להקל עד שיתירו לו נדרו. כתבו הספרים דאף מי שאינו מתענה מ"מ יראה לעשות תשובה ביום זה ולתקן את אשר עוות בכל החודש מאחר שהוא יום אחרון של כל החודש כמו ער"ה מכל השנה ואז בודאי יהיה לו יום החודש זמן כפרה לכל תולדותיו:
א סָעִיף א ר"ח וכו'. בשבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגנו ועססי' רפ"ד ובכ"ה כ' שיש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב ועיין בספר ת"ד סי' קפ"א וכתוב בספר יראים דאין זה קידוש בית דין אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח עכ"ל ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמיר' ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהי' מעומד:
ב סָעִיף א ונשים שנהגו. לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר"ח לי"ט (טור):
ג סָעִיף א אזלינן בתר המנהג. דמעיקרא הכי קבילו עלייהו (ב"י) ודוקא שהתנו בפי' אבל בסתם אין להקל להם כלל (כ"ה משא מלך ח"ז): נהגו קצת להתענות ערב ר"ח ואם חל ר"ח ביום א' מתענין ביום ה' (ב"ח סי' תרפ"ו מנהגים) ואם חל ר"ח בשבת מתענין ביום ו' וכ"מ סימן ת"ע ובמגילה דף ד' ע"ב אבל הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד דהטעם משום מיעוט הירח, ושמעתי שהמקובל ר"י סרוק זצ"ל התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל אפי' חל המולד בחצי היום ואעפ"כ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסור לשנותו עד שיתירו לו נדרו ופשוט דאפי' בע"ש צריך להשלים כמ"ש בי"ד לענין יום שמת בו אביו דאם חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם, ואם בפעם הראשון לא השלים אפי' בחול א"צ להשלים, מיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עססי' רמ"ט וסי' תקע"ב ס"ב וספ"ג דעירובין: ונ"ל מנהג טוב לומר סליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח ועמ"ש סי' תק"ן ובתנחומא פ' בראשית אית' שאפי' חל פורים בשבת אין מתענין ביום ו' שעיקר התענית סליחות ורחמים ולא יוכלו לקיים עונג שבת, ומ"ע כתב שימהרו בסעודת הלילה שלא ליכנס בה כשהוא מעונה ובקצת מקומות אם חל בע"ש אין אומרים סליחות במנחה, כתב הב"ח שאין לכוף עבדו ושפחתו למלאכה ואם רוצה לעשות בעצמו אפי' מלאכה כבידה עושה:
א סָעִיף א הוא מנהג טוב. בטור מפרקי ר"א לפי שלא רצו הנשים לתת נזמיהן לבעליהן במעשה העגל לכך נתן להם הקב"ה שיהיו משמרות ר"ח יותר מהאנשים ואחר כך מביא בשם אחיו הרר"י לפי שהמועדות ניתקנו נגד האבות וי"ב ר"ח השנה כנגד י"ב שבטים וכשחטאו בעגל נטלו מהן ונתנו לנשותיהם לזכר שלא היו באותו חטא והקש' ב"י היאך אר"א לכך נתן להם שכרן דכיון שכבר נתן ר"ח לישראל אע"פ שכשחטאו האנשים ניטל מהם. הנשים שלא חטאו דין הוא שלא ינטל מהם ולא מקרי נתינת שכר מה שלא ניטל מהם ותי' ב' תירוצים ולעד"נ דהשכר שהיה שייך ומוכן לאנשים בשביל זה השמירה של ר"ח ניטל מהם וניתן להנשים יותר על מה שמגיע להם מצד עצמן ע"ד שמצינו שהצדיק נוטל חלקו וחלק הרש' בג"ע:
א סָעִיף א ר"ח. שבת שלפני ר"ח מברכין החודש חוץ מלפני ר"ח תשרי דכתיב בכסא ליום חגינו ועסי' (רכ"ד) [רפ"ד] ובכה"ג כתב שיש מקומות שאין נוהגין לברך ר"ח אב. וכתב בספר יראים דאין זה קידוש ב"ד אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח עכ"ל ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החדש שהיה מעומד. ובמנהגים כ' כשמברכים החדש א"א בקרוב כדי שלא יהא רק כ"א תיבות כמנין השם של אהיה וגימטריא א"ך טוב:
ב סָעִיף א והנשים. לפי שלא פרקו נזמיהם לעגל ניתן להם ר"ח לי"ט. טור:
ג סָעִיף א המנהג דמעיקרא הכי קבילו עלייהו ב"י. ודוקא שהתנו בפירוש אבל בסתם אין להקל להם כלל כנה"ג. ואף במקום שנהגו לעשות אין הבעל יכול לכופה ולעבדיו העברים אין יכול לכופן למלאכה כבידה ובעצמו מות' אפי' מלאכ' כבידה ב"ח ע"ש. נהגו קצת להתענות ער"ח ואם חל ר"ח ביום א' מתענין ביום ה'. ב"ח סימן תרפ"ו ומנהגים. ואם חל ר"ח בשבת מתענין ביום ו' וכ"מ סי' ת"ע אבל הרמ"ע כתב בתשובה דלעולם יש להתענות יום הכניסה שלפני המולד. ושמעתי שהמקובל מהר"י סרוק התענה ביום המולד עד שהגיע המולד ואז אכל אפי' חל המולד בחצי היום ועכ"פ מי שיש לו מנהג צריך לנהוג כך ואסו' לשנותו עד שיתירו לו נדרו. ופשוט דאפילו בערב שבת צריך להשלים כמו שכתב ביורה דעה לענין יום שמת בו אביו דאפילו חל פעם ראשון בחול צריך להשלים אפי' אם חל אח"כ בע"ש ה"ה כאן אם השלים בפעם הראשון צריך לנהוג כן לעולם ואם בפעם הראשון לא השלים אפילו בחול א"צ להשלים ומיהו במקום שעושין ממנו ת"צ וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עססי' רמ"ט וסי' תקע"ב ס"ב ונ"ל מנהג טוב לו' הסליחות קודם תפלת המנחה כי מן המנחה ולמעלה חל ר"ח מ"א. וכ' עוד המ"א בסי' תקע"ט סק"ו דבער"ח במקום שאומרים דברי כבושים יאמרו קודם התפלה ע"ש ומ"ע כ' שימהרו בסעודת הלילה שלא ליכנס בה כשהוא מעונה עמ"א ובע"ש אין לו' י"כ קטן כי אם ביום ה' עסי' תק"נ ולענין אם יש שום חשש להתענות ערב חנוכה בעבור ר"ח טבת עיין דבר שמואל סי' של"ט ועסי' תר"ע סק"ב מ"ש שם:
א סָעִיף א (ס"ק א) ר"ח כו' שי"מ שא"צ לברך ר"ח אב. כמדומה ראיתי בספר א' אח"ז מצאתיו בהגהת מרדכי פרק אלו מגלחין בשם תוספתא ודחה שם טעם זה ודין זה הובא לקמן בעט"ז ר"ס תקמ"ט ע"ש. הטעם שאיוב קילל את יומו ואמר במספר ירחים אל יבא ודרך אסמכתא הואיל וחודש זה של פורעניות לכן אין מברכים. אותו כשאר חדשים: דאין זה קידוש ב"ד. דא"כ היה צריך לעמוד כדין קידוש ב"ד: אבל באמת אין אנו יכולים לקדש דאין אנו סמוכים. וגם א"צ לקידוש דכבר קידש הלל כשראה שתתבטל הסמיכה כל החדשים ומועדים עד סוף עולם: דוגמת ק"ה ר"ל לזכר בעלמא:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) ונשים כו' לפי כו' ניתן להם כו' עיין בט"ז ס"ק א' מ"ש וע' בב"ח. ואולי י"ל קושייתם דאפשר לא ניתן ר"ח לישראל כ"א במצות עשה והוי מ"ע שהז"ג שהנשים פטורות וא"כ לא היה לנשים חלק בי"ט של ר"ח ולאחר מעשה העגל ניטל מאנשים וניתן לנשים בשכרן:
ג סָעִיף א (ס"ק ג) אזלינן כו' ודוקא שהתנו בפירוש ר"ל אם חזינן מקום שנוהגין שעושים קצת מלאכות וקצת מלאכות אין עושים מסתמא אמרינן דודאי לכתחלה התנו כך בפירוש אבל קהל שנתקבץ מחדש וקבלו סתם וידעי' שקבלו סתם אין להקל להם כן נלע"ד: ואם חל ר"ח בשבת כו' וכ"מ סימן ת"ע שכתב שהבכורים מתענים בער"פ וכתב ואם חל ער"פ בשבת י"א שמתענים ביום ה' ולא כתב כלום איך הדין אם חל ער"פ בע"ש אלא ודאי דכה"ג מתענים בע"ש והטעם כמ"ש להבא אף דיש לדחות קצת ראיה זו וק"ל: ובמגלה דף ד' ע"ב. דתניא חדא י"ד אדר שחל בשבת אין קורין המגילה בשבת ונדחו עיירות שזמנם בי"ד אמר רבי שנדחים ליום הכניסה דהיינו יום ה' שלפניו ותניא אידך כשחל י"ד בע"ש אמר רבי דעיירות קורין בו ביום ומסיק הש"ס הטעם דוקא כשחל בשבת כיון דעכ"פ נדחים דהא בשבת אין קורין לכך נדחו ליום ה' משא"כ כשחל י"ד בע"ש דע"ש זמנם קורין בע"ש וא"כ ה"ה הכא ואף דחכמים חולקים שם על רבי היינו מגזירת הכתוב ע"ש: ואעפ"כ מי שיש לו מנהג. ר"ל דלא כמ"ש מ"א צריך להחזיק במנהגו שלא לעשות כמ"א או כהרמ"ע או כר"י סרוק אם לא שיתיר נדרו: דאפילו חל פ"א בחול כו' כ"ה דעת מהרש"ל ושל"ה וכמ"ש גם הב"ח ומהרש"ל בתשובה סימן ט' דביא"צ אי חל פעם אחת בע"ש הרשות בידו שלא להשלים ועי"ז מעתה כל עת שיחול בע"ש א"צ להשלים אף שבשלים שבינתים היה חל בחול והשלים משא"כ כשפעם ראשון חל בחול דאז היה צריך להשלים עד צ"ה ואז כשחל אח"כ בע"ש ג"כ צריך להשלים שכבר קיבל עליו בנדר להשלים וא"כ ה"ה לענין ער"ח דאם בפעם א' לא השלים כשהתענה פ"א ערב ר"ח גם אי חל אח"ז בע"ש א"צ להשלים ומשמע אפילו אח"ז התענה בער"ח והשלים מ"מ כיון דבפעם א' לא השלים לא קיבל עליו בנדר להשלים וא"כ כשחל בע"ש א"צ להשלים דומיא דתענית יא"צ (ולענ"ד יש לחלק בשלמא ביא"צ שכתב שאם חל פ"א בע"ש ולא השלים שוב א"צ להשלים כשיחול עוד בע"ש אף שבשנים שבינתים חל בחול והיה משלים בדינו מ"מ חזינן דעל מ"ש לא קיבל להשלים. מה שאין כן בער"ח כשהתענה פ"א בחול ולא השלים אי אח"כ חל בחול והשלים למה לא יצטרך להשלים כשחל בע"ש הרי שוב קיבל להשלים ולמה נימא דהקבלה להשלים היה דוקא לחול ולא לע"ש ואפשר באמת כן כוונת מ"א במ"ש ואם בפ"א לא השלים אפילו בחול א"צ להשלים ר"ל כשלא השלים אח"ז בער"ח הבא אחריו אלא שבא לשאול עוד על ער"ח הבא אחריו ודוחק. אך בתשובת חוט השני סימן ס"ו פקפק על סברת רש"ל דכמו אף שהתענה בחול לא אמרינן דקיבל עליו להתענות אפילו חל בשבת דאיכא איסורא להתענות ה"ה די"ל דלא קיבל להשלים כי אם בחול אבל לא כשיחול בע"ש דאינו נכון כל כך ליכנס לשבת כשהוא מעונה כדלעיל סי' רמ"ט ואעפ"כ סיים לדינא שמבטל דעתו ואין לזוז מדברי מהרש"ל והעומדים בשיטתו. וכן בתשובת נחלת שבעה סי' נ"ח תמה על מהרש"ל וכתב דכן משמע גם לשון רמ"א בהג"ה בי"ד סימן ת"ב דדוקא כשהשלים פ"א בע"ש אז צריך להשלים שוב גם כשיחול בע"ש אבל כשהשלים כשחל בחול אינו קבלה לע"ש. והט"ז לעיל ס"ס רמ"ט כ' להדיא דהמיקל שלא להשלים בע"ש אף שכבר השלים כשחל בחול לא הפסיר ע"ש: ונ"ל מנהג כו' ועמ"ש סי' תק"ן. ר"ל להמתענים ער"ח כשחל בע"ש באותו יום איך יתנהגו לענין קריאת ויחל במנחה בע"ש ועיין במ"א סימן תקע"ט סק"ו שכתב במקום שנוהגים לדרוש דברי כבושים בער"ח במנחה ידרשו קודם תפלת מנחה: ובתנחומא כו' א"מ ביום וי"ו. זה חוזר על מ"ש תחלה כשחל ר"ח בשבת שיתענו בע"ש שהוא זמנו וע"ז כתב שבתנחומא כתוב להיפך דאפילו תענית אסתר שחל זמנו בע"ש לא יתענו בע"ש: ומ"ע כתב כו' ר"ל לפי שיטתו כשחל ר"ח ביום ו' והמולד הי' בר"ח שהתענה ביום ה' שלפניו שהוא ער"ח ויום הכניסה: אין להתענות תוך הלילה שהוא ר"ח. כתב הב"ח כו' קיצר מאוד בדברי הב"ח ותוכן דבריו שבמרדכי כתב בשם ר"י וז"ל ועוד אור"י דמלאכה כבדה כגון לחרוש ולזרוע אסור אף לאנשים מדכתיב (שא"ל יהונתן לדוד) אשר נסתרת שם ביום המעשה ותרגם המתרגם ביומא דחולא מכלל דר"ח (שא"ל מחר חדש) לאו יום המעשה. וכתב הב"ח דראייתו לחלק בין מלאכה כבדה לקלה דאי נאמר שלא ניחן רק לנשים כמ"ש בפר"א דוחק לומר משום נשים יקרא ר"ח לאו יום מעשה. ואי נאמר דגם לאנשים אסור כל מלאכה תיקשי האי דפר"א. אע"כ צ"ל דלאנשים ליכא איסורא רק מלאכה כבדה ולנשים אפילו מלאכה קלה אולם כתב שנ"ל שאין בו איסורא ואפילו רצה לעשות מלאכה כבדה אין מוחים בידו רק שאין רשות לבעה"ב לכוף לעבדיו העברים לעשות מלאכה כברה בר"ח ולאשתו אינו יכול לכופה אפילו למלאכה קלה וזה שכרן שאין בעלה יכול לכופה. אבל אי רוצה אפילו אשה כ"ש איש לעשות אפילו מלאכה כבידה ליכא אפי' איסור דרבנן עכת"ד. ולפ"ז מ"ש מ"א בשם הב"ח שאין לכוף לעבדו ושפחתו חלוקים בדיניהם דלעבדו דוקא למלאכה כבדה א"י לכוף ולשפחתו העברים אפילו לקלה א"י לכוף: ומ"ש ואם רצה לעשות כו' היינו אפילו אשה ופר"ח כתב דאם אנשים רוצים לנהוג שלא לעשות מלאכה בר"ח הוי מנהג בורות ולא בעי התרה ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.