Shulchan Aruch, Orach Chayim 430 — שולחן ערוך, אורח חיים תל

סָעִיף א

א (א) מפני הנס - שבשנה שיצאו ממצרים היה עשרה בניסן ביום שבת ולקחו כ"א מישראל שה לפסחו וקשרו בכרעי המטה כמש"כ בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות וגו' והמצרים ראו זה ושאלום למה זה לכם והשיבו לשוחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר. ומפני שאז היה עשירי בחודש בשבת ע"כ קבעו לקרות שבת שלפני הפסח לעולם שבת הגדול: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) במנחה ההגדה - לפי שהיתה בו התחלת הגאולה והניסים ואפילו אם חל שבת הגדול בע"פ ואז דורשין בשבת הקודם [אחרונים]: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מפני הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואות' שנה היה בשבת עיין בטור והקשו ה"ל לקבוע י"ט בי' לחדש אפי' חל בחול כמו שאר המועדים ואפשר מפני שקבעו בו תענית שמת' בו מרים כמ"ש סי' תק"פ: ורש"ל הי' דורש שכל א' יאכל מעט קודם פסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתל' במה שאכל וטוב ליתן ממנו לעני (מט"מ ושל"ה) וצ"ע דזה דוקא בדבר חשוב שנתערב יבש ביבש ונאכל א' מהם אז הכל מותר כמ"ש בי"ד סי' ק"י אבל קמח בקמח מקרי לח בלח ואם יש ס' הכל שרי ואם אין ס' הכל אסור וצ"ל דלחומר' בעלמא נקטי' ויש להחמיר הואיל ויצא מפי אותו צדיק: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מפני עמ״א. ושאר הימים כיון דעשירי לא קבעו י״ט כשחל בחול לא רצו להעדיף שאר הימים. ועב״י ולבוש דשאר הימים כיון דדש דש: רש״ל כו׳ עמ״א ור״ל דאי קמח יבש ביבש מקרי י״ל או דצריך להשליך א׳ כבי״ד סי׳ ק״ט או כמ״ש הח״י אות א׳ דיבש חוזר וניעור תוך הפסח אבל אי קמח לח בלח קשה ממ״נ ועמ״א תצ״ח אות כ״ח. ובי״ד ק״ט בש״ך אות ג׳ ומ״ש הח״י דלא הוי מבטל איסור כיון שעדיין היתר. ונראה אף בשעה ו׳ עד הלילה יש לתקן זה היינו להשליך א׳ מהם לאיבוד דבספק איסור כמו חמאה ש״ג מבטלין עי״ד ל״ח ופריי שם ובסי׳ קט״ו בש״ך אות כ״א ובפריי שם. אבל אם נתערב פרורי קמח מחומץ עם קמח פסח אף דנאכל בזמן היתר בשוגג קצת מהם צ״ע די״ל אין תולין שנאכל האיסור אף דמשהו בפסח רק מדרבנן והעד לזה בסי׳ תמ״ז ס״ד בפת שנפל ליין חיישינן שמא נשאר שם פירורין ולא תולין שנטלו משם וי״ל. ועש״ך י״ד סימן קי״א אות ג׳ ואי״ה יבואר בתמ״ז ובתס״ז מ״א ד׳ יבש ביבש ונאכל אחד מהם יע״ש: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) מפני הנס. שלקחו כ"א שה וקשרו בכרעי מטותיהן ושאלום המצריים למה והשיבו לשחט במצות ה'. והיו שיני המצריים קהות הן נזבח תועבת מצרים לעיניהן ולא היו רשאים לדבר דבר ואע"ג דלפ"ז הי' הנס כל הימים מן עשור לחודש עד ער"פ ששחטוהו. כ' הרב"י דעיקר הנס היה בתחלתו ביום ראשון ואח"ז כיון דדש דש. והתוס' כ הנס בענין אחר כשלקחו ישראל בעשור לחודש שה לפסח נתקבצו בכורי א"ה ושאלוהו למה. והשיבו ישראל זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים ובכורנו יציל. והלכו אל אבותיהם ואל פרעה לבקש שישלחו ישראל לחירות. ולא רצו ועשו הבכורים מלחמה והרגו הרבה מהם. הה"ד למכה ממצרים בבכוריהם: רש"ל כו' וצ"ע כו' אז הכל מותר. ר"ל אע"ג דדבר חשוב לא בטיל מ"מ כה"ג דנאכל א' דיש לתלות דהאיסור כבר נאכל אז בטיל ואע"ג דבעי' שלא יאכל המשוייר אדם א' כ"א בשני ב"א ושתי' בשתי' היינו מצד חומרא. ועוד כדי שיהי' ס"ס חדא שמא נאכל ואת"ל אינו נאכל שמא מה שזה אוכל הוא היתר והיינו התם דודאי נתערב בו איסור משא"כ כאן דלא ידעי' אי יש בו איסור כלל בלא"ה הוי ס"ס חדא שמא ליכא איסור כלל ואת"ל הוי שמא נאכל ואם אין בו ס' הכל אסור ול"מ מה שנאכל א' ובס' ח"י תי' ניהו דק יי"ל דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ י"א דמקרי יבש ביבש כמ"ש הש"ך וביבש ביבש ק"ל בסי' תמ"ז אע"ג דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח ואוסר במשהו וא"כ אי נתערב בקמח חמץ איכא למימר שחוזר וניעור בפסח וכדי לצאת ידי דעה זו צוה לאכול ממנו מעט קודם פסח דיש לתלות שהאיסור כבר נאכל. אע"ג דאי הי' ודאי תערובות ל"מ מה שנאכל א' קודם פסח וחוזר וניעור בפסח מ"מ כיון דליכא אנא חשש שמא נתערב וגם דקי"ל דהעיקר דקמח בקמח מקרי לח בלח סמכי' על מה שנאכל מעט קידם הפסח: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מפני הנס. רבים מקשים א"כ ס"ל לייחס הגדול' לי' בחדש אפי' בחול ושמעתי מפי הרב מהר"ר משה חריף ז"ל דבאותו י' לחדש נעשה עוד נס שנבקע הירדן וא"כ היו סבורים שהמעלה היא מחמת נס הירדן לכן קראוהו שבת הגדול דיום עלייתן מהירדן לא היה בשבת והגדתי זה לפני מו"ח ז"ל וקלסי': ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מפני עט״ז בטור שפ״מ מקחו בעשור והיה ביום שבת כדאיתא בשבת פ״ז וט״ס בסדר עולם כי לס״ע ביום ו׳ יצאו ושבת היה בט׳ עסי׳ תצ״ד במ״א יום מתן תורה בנ״א יע״ש ועב״ח וב״י הביא בשם תוס׳ מכת בכורות במצרים דמש״ה נאמר בבכוריהם כמו ב׳ באבן באגרוף ע״י אבן ה״ה זה. ובלבוש כתב דע״י שבת היה הנס שהיו מטפלין בב״ח יע״ש דהוי מוקצה ומצינו שקיים אאע״ה ע״ת ה״ה כל מילי דרבנן דהא שבת נמי במרה נצטוו והיו שומרים מעצמם יום שבת ועיין דרישה ששאלו על הקשר שעשו בשבת ולא היו יודעים לחלק בין קיימא כו׳. ולסדר עולם י״ל שבת שלפניו דרש משה ברבים וקבלו עליהם שם ה׳ ובישראל גדול שמו עיין פרישה. שבת הגדול כי שבת לפעמים בל׳ זכר עט״ז רצ״ב אות ב׳ ופריי שם: אומרים פיוטים של שבת הגדול וגם עבדים היינו אף כשחל ע״פ שבת והדרשה אם חל ע״פ שבת מקדימין שבת שעבר כי בע״פ שוב א״א להזהיר ולתקן מה שצריך קודם פסח עח״י וא״ר. עסי׳ תמ״ד מדין שבת ע״פ ואי״ה שם יבואר: עי׳ ר״מ ז״ל פרק י׳ הט״ו מה׳ ק״פ קשה לחשוב ביקור ד״י דליתיה בשני וא׳ צריך גם הא׳ צריך ג׳ כתות לא הב׳ כיון דחשיב שאין מביאין חגיגה מה ששנוי בתוספתא יע״ש. וערש״י פסחים צ״ו א׳ ד״ה דכוותיה פסח דורות א״צ מקחו בעשור אלא מבקר טלאים ובי״ד קח אחד מהם היינו שא״צ להפריש מהם א׳ לפסח בעשירי משא״כ פ״מ וזה כפי׳ שני ברש״י ערכין י״ג עי׳ בר״מ פ״א מה׳ חו״מ ה״ט וא״כ י״ל פ״מ היה מבקרים ד״י קודם עשירי כדי בעשירי יברר אחד ויקדיש לשם פסח ובס״ע ט׳ לחדש שבת היה והיו מטפלין בב״ח לבקרן ושאלו וא״ש אף לסדר עולם כאמור ואין העת האסף פה ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א הנס. שלקחו כל א' שה בעשור לחדש ואותו שנה היה יו"ד בחדש בשבת והקשו הוה ליה לקבוע ביו"ד לחדש אפי' חל בחול עיין אחרונים ובח"י. ומה שהקשה הב"י דאם כן כל הד' ימים יהיו נקראים גדולים י"ל דהנס היה שאומרים לשחוט לאלהיהם ובשבת אמר המצרי אמת הוא ומה שלא שחטו משום שהוא שבת משא"כ בשאר ימים מהרב רבי משה רבי אליוש. אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ וכ"נ. רש"ל היה דורש שכל א' יאכל מעט קודם הפסח מקמח של פסח כי שמא היה שם חשש חימוץ ויתלה במה שאכל. (ומ"א תמה עליו דז"א אלא בדבר יבש עיין י"ד סימן ק"י וקמח בקמח הוי דבר לח ע"ש וח"י כ' דדינא קאמר ואע"ג דלא מהני עכ"פ כ"א בנפל אחד מהם בשוגג ע"ש). טוב ליתן ממנו לעניים. מט"מ ושל"ה: ש"ע סָעִיף א

ב ההגדה. אפי' חל שבת הגדול בע"פ: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א שבת כו'. שבת פ"ו ב' ואותו היום חמישי בשבת כו' ועתוס' שם ד"ה ואותו כו' וכ"ה במדרש ש"ט במזמור קל"ו ובילקוט ריש פ' בא ובפסיקתא שם והגמ"ר וכל בו כ' בע"א: והמנהג. שמאז התחיל הגאולה ע"י לקיחתו אבל הוא דבר שאינו דהא מפורש במכילתא סוף פ' בא שומע אני מר"ח ת"ל ביום ההוא אי ביום ההוא יכול מבעוד יום ת"ל בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך כו': ש"ע סָעִיף א