Shulchan Aruch, Orach Chayim 485 — שולחן ערוך, אורח חיים תפה

סָעִיף א

א (א) שלא אוכל מצה סתם - בין אם אמר זה קודם הפסח בין אמר בליל פסח גופא כיון דלא אמר בשבועתו דמשתבע רק אמצת מצוה אלא כולל בשבועתו כל מצה ולאו דוקא מצה של לילה זו חיילא שבועתו דשבועה חל בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים בשב ואל תעשה ומ"מ כתבו הפוסקים דמצוה להתיר שבועתו כדי שיוכל לקיים מ"ע דאכילת מצה: ש"ע סָעִיף א

ב (ב) בליל פסח - דכיון דאמר ליל פסח מסתמא כוונתו אמצת מצוה בלחוד: ש"ע סָעִיף א

ג (ג) לוקה וכו' - משום שבועת שוא דאין שבועה חלה ע"ד מצוה ומ"מ אם אמר קונם אכילת מצת מצוה עלי אסור באכילת מצה דנדר חל אדבר מצוה. אם אמר שבועה שלא אוכל מרור של מצוה אסור באכילת מרור דמרור בזמן הזה דרבנן ושבועה חיילא אמצוה דרבנן וה"ה באמר שלא ישתה ד' כוסות. ומ"מ כופין אותו שישאל על שבועתו וה"ה אם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל שני שהוא ג"כ מדרבנן לדידן דבקיאין אנו בקביעא דירחא דנמי חיילא ואסור אלא שגם בזה יש לכופו שישאל על שבועתו: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מצה סתם. א"כ כיון שחל על מצה דרשו' חל נמי על מצה של מצוה ונ"ל דמי שלא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך וכתיב בערב תאכלו מצות מכאן ואילך רשות כנ"ל דלא כע"ש: ש"ע סָעִיף א

ב לוקה ואוכל וכו'. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה אבל אם אומר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עבי"ד סי' רל"ט: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א מצה עמ״א. בדרבנן בשוא״ת חייל בלא כולל נשבע שלא לשתות ד׳ כוסות או מרור דרבנן נ״ח וכופין לשאול על שבועתו ובכולל אין כופין אבל ראוי שישאל על שבועתו עי״ד רל״ט בש״ך ך׳ וט״ז ז׳. ומשמע ד״ס משום סייג וגדר כנשבע שלא לבער חמץ מרשותו דבטלו כבר נמי חלה ול״ת דוקא מקרא מגילה ונ״ח אף דיש לא תסור מדמברכין אקב״ו מ״מ לית בהו ושמרתם עשו משמרת למשמרת אלא ל״ד. ונשבע שלא לומר הגדה קיי״ל נדר אין חל על דיבור הא שבועה חלה עי״ד רט״ו ס״א ורי״ג ס״א ורל״ט ס״ג וד׳ וא״כ בכולל חייל או ליל ב׳ ממצה והגדה ובליל א׳ לא חייל וער״מ פ״ז ה״א ממצה דהגדה מ״ע מ״ה ולכאורה אף שקרא ק״ש ובלילה והזכיר י״מ מ״מ מ״ע הוי ולומר ג׳ דברים פסח מצה ומרור ולפרש טעמן ועיין פסחים קי״ו ב׳ ובר״ן שם כתב דמ״ה יצא כל שלא אמר ג׳ דברים ולא יצא כראוי וראיה מסוכה כ״ח יע״ש ולקמן בסי׳ תרל״ד ס״ד כאלו לא אכל בסוכה משמע כאלו לא יצא כלל מ״ה ועתוס׳ סוכה ג׳ א׳ ד״ה דאמר כל דעבר אדרבנן לא יצא מ״ה וכ״כ בברכות גבי ק״ש ועתי״ט בסוכה פ״ב מ״ז ופסחים שם כתב התי״ט דמצה ומרור איתקוש לפסח סובר ואמרתם מהכא נפקא שצריך שיאמר טעם הדבר דאלו מוהגדת י״ל דא״צ לפרש טעם הזכר ומן ואמרתם י״ל דוקא כשהבן שואל וי״ל. וער״מ ז״ל פ״ו לא הביא קרא דוהגדת לבנך. והנה אם ~נשמע~{נשבע} שלא להיסב במצה למ״ד לא יצא אפ״ה י״ל דהשבועה חלה אף דעבר אדרבנן ולא יצא מ״ה מ״מ אין מושבע ע״ז מהר סיני וכחצי שיעור: והנה מ״ש המ״א על העולת שבת דהגדה אין תשלומין והיינו אין שבועה חלה עליה ובע״ש שם משמע דקאי אקידוש י״ט והראה לרע״א ועח״י תע״ג בזה. עיין בר״מ ז״ל פ״ה ופ״א מה׳ שבועות הח״י וה״ו ומ״ל שם ומשמע דכולל חייל כשהפעולה אחת הוא הא נשבע שלא לאכול מצה בליל פסח ושלא ילבש הקיטל וכדומה אין פעולתם א׳ ולא הוי כולל ולא חייל ומיהו נשבע שלא יאכל מצה ושלא ישתה בליל פסח י״ל פעולה א׳ היא שתייה בכלל אכילה. ואגב מ״ש שם הר״מ ז״ל נשבע שלא ילבש בגד שנה דכולל עכ״מ ולח״מ נשבע שילך בד׳ כנפות בלא ציצית וכולל לילה להר״מ ז״ל ולהרא״ש שבת וי״ל לבטל המצות ק״ש ולא יראה ערות דבר ואין לו מים להתכסות ובס׳ המגיד פ׳ במדבר בדרוש שבועה הארכתי: ש"ע סָעִיף א

ב לוקה עמ״א עיין לבוש דהראשונה חמורה שכוללת כל התורה א״י הא נשבע שיאכל ככר זה ונשבע שלא יאכל ג״כ אין שניה חלה ולוקה עי״ד סי׳ רל״ח סי״ו. וע׳ יבמות ל״ג לקוברו בין רשעים גמורים לחד תי׳ משמע אע״ג דאין איסור חע״א ללקות ב׳ הא תרין איסורים רביע עליה ובמ״א הארכתי בזה: ודע דנשבע שלא לקדש על היין אף ע״ג דאסמכוה אקרא חל השבועה וה״ה פסח כו׳ עש״ך י״ד רט״ו י״א השיג על הלבוש ובפתיחה כוללת כתבנו מזה דל״ת ד״ת וכל דאסמכוה אקרא י״ל דין תורה הוי ממש ועסי׳ קפ״ח ולבוש שם. ואין להאריך: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א (ס"ק א) מצה כו' כיון שחל כו' דהיינו כולל רשות ומצוה קי"ל דחל בשב וא"ת. מכל מקום כופין אותו שישאל על שבועתו ויאכל מצה של מצוה כמ"ש שס בי"ד: ש"ע סָעִיף א

ב ( ס"ק ב) לוקה כו' דאין שבועה חל כו' אבל נשבע שלא לאכול מרור דבזה"ז דרבנן או נשבע שלא לשתות ד' כוסות דהוי דרבנן שבועה חל עליהן כמ"ש שם בי"ד מ"מ כופין אותו להתיר שבועותו וכן אם נדר דחל הנדר כופין אותו לשאול על נדרו. כ"ה שם בי"ד וכ"כ פה האחרונים: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א סתם אסור לאכול כו'. דהשבוע' לבטל את המצו' בשב ואל תעשה חיילא בכולל דהיינו כיון שחל על כל השנה חל נמי בליל פסח: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א סתם עט״ז. אבל בקום ועשה לא חייל בכולל בד״ת ואף בדרבנן ע׳ י״ד רל״ו ס״ה וט״ז שם אות י״א וי״ב ומשמע אף הנשבע בליל פסח עצמו כל פסח מצה רשות שלא לאכול כל ימי הפסח תו חייל השבועה עי״ד שם דבי״ט ושבת מד״ס הוא שחייב בפת לא מ״ה עסי׳ קפ״ח במ״א א׳ ותי״ח ותק״ע ס״ג. ואם כלל מצה עשירה חייל בכולל אבל בסתם אין מצה עשירה בכלל הואיל והזכיר ליל פסח דעתו אמה שיוצאין בו הלכך לוקה ואוכל עי״ד רט״ו ס״ו וש״ך י״ז. והא דלא הוי כולל כזית ב׳ דא״א בלי כזית קמח עפר״ח ועי״ד רי״ח. וצ״ע מצה עשירה בלא מים כלל אם שם מצה עליו כלל דאין בא לידי חימוץ ודוקא עם קצת מים י״ל דהוי בכלל מצה עסי׳ תע״א. ואי קשיא בנשבע ע״י כולל דחייל ויושב יחידי שאין מי שיתיר שבועתו ליתי עשה דמצה וידחה שבועה די״ל עשה דפשיעה ע׳ תוס׳ עירובין ק׳ ד״ה מתן וע׳ תוס׳ קידושין ל״ח א׳ ד״ה דאקרוב דהיכא דנשבע על כזית מצה ושלא אשתה י״ל הוי כולל ול״ש כזית א׳ אטו כזית שני וכ״ש כולל מצה עשירה. ובליל א׳ דסוכה נשבע שלא יאכל פת הוי מ״ה. ועח״י א׳ ב׳ ומסתימת המחבר כאן וי״ד משמע אף שעומד בליל פסח ומזכיר בפירוש כל שכלל חייל. ואם אין לו רק חצי זית מצה אין מחויב לאכול עשו״ת שבות יעקב ח״ב סי׳ ח״י ופשוט הוא וא״כ שבועה חייל עליה ואם נשבע שלא יאכל כזית בב״א י״ל דחיילא ויאכל כא״פ די״ל דגזרינן אטו ב״א ע׳ תוס׳ קידושין שם וז״א. הגדה מ״ע מ״ה ואף אין לו מצה ומרור ועסי׳ ת״ס. ורש״י בחומש (שמות י״ג) פירש בעבור זה פסח מצה ומרור ובפסחים קי״ו ובר״מ פ״ו ה״א וסי׳ רפ״ח ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א אסור. כיון שחל על מצה דרשות חל נמי על מצה של מצוה. וכופין אותו לשאול על שבועתו. ב"ח ועיין יו"ד סי' רל"ו: ש"ע סָעִיף א

ב לוקה. דהוי שבועת שוא דאין שבועה חל על דבר מצוה. ואם נשבע על מרור וד' כוסות שבועתו חל כיון שהם דרבנן. וכן אם אמר קונם אכילת מצה עלי בליל פסח אסור דנדר חל על דבר מצוה עיין בי"ד סי' רל"ט. וכופין אותו לשאול על שבועתו או על נדרו כמ"ש ס"ק א' ועח"י. הרב בעל ראש יוסף נסתפק אם כשאמר שבועה שלא אוכל מצה סתם ואח"כ פי' כוונתו דמה שנשבע היינו בליל פסח מה יהא דינו וע' יד אהרן באורך מזה: ש"ע סָעִיף א

סָעִיף א

א ס"א אמר כו'. עט"ז ועתוס' שבועות כ"ד א' ד"ה אלא. ור"י מפרש וכ"כ הרמב"ן ור"ן וריב"ש בסי' נ"ט וסי' שצ"ח וע' בר"ן ובמלחמות סוף פרק ג' דשבועות: ש"ע סָעִיף א