א מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בְּסֵדֶר תְּפִלַּת מוּסָף, וּלְפָנָיו שְׁתֵּי עֲיָרוֹת בְּאַחַת בְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת וְלֹא בִּתְפִלַּת מוּסָף וּבְאַחַת בְּקִיאִין בִּתְפִלַּת מוּסָף וְלֹא בַּתְּקִיעוֹת, הוֹלֵךְ לְמָּקוֹם שֶׁבְּקִיאִים בַּתְּקִיעוֹת, אֲפִלּוּ שֶׁל מוּסָף וַדַּאי וְשֶׁל תְּקִיעוֹת סָפֵק. הַגָּה: מִיהוּ אִם יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְּלִים וְיֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיִּשְׁמַע אַחַר כָּךְ הַתְּקִיעוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁתּוֹקְעִין, יְקַיֵּם שְׁתֵּי הַמִּצְוֹת, דְּכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִתְקֹעַ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם יְרוּשַׁלְמִי).
א סָעִיף א (א) למקום שבקיאים בתקיעות - דתקיעות דאורייתא וברכות דרבנן ואפילו ביום שני וכ"ש אם יש לפניו מקום שיכול לשמוע תקיעות אע"פ שגם שם אין מנין ויצטרך להתפלל ביחיד ויכול לילך למקום שיש שם מנין רק שאין להם שופר מוטב לילך לשמוע תקיעות אע"פ שיתפלל ביחיד [ח"א]:
ב סָעִיף א (ב) ושל תקיעות ספק - אם יש שם תוקעין דספק דאורייתא עדיף מודאי דרבנן. וה"ה אם אין יודעין רק סדר אחד ילך להם. ואם יש בעיר אחד שופר ורוצה לילך למקום שמתפללין ולשלוח עכו"ם שיביא לו השופר והוא חוץ לתחום ויכול לקיים שניהם שרי דתחומין דרבנן והו"ל שבות דשבות:
ג סָעִיף א (ג) אח"כ התקיעות - ולא ילך תחילה למקום שתוקעין ואח"כ למקום שמתפללין שתפלת מוסף אין לאחרה יותר משבע שעות כמש"כ בסימן רפ"ו ותקיעות זמנה כל היום. אם באחת נמצא תוקע הגון אך המתפללים שם אינם הגונים ובאחת מתפללים הגונים והתוקע אינו הגון ילך למקום שהתוקע מומחה וכשר דהתוקע מוציאו ידי חובתו משא"כ בתפלה אינו מוציאו ידי חובתו:
א סָעִיף א ספק. משום דתקיעות דאוריי' וברכות דרבנן וה"ה אם בא' אין יודעין רק סדר אחד ילך להם דזהו נמי בכלל ספק עסי' תקצ"ג:
ב סָעִיף א דכל היום. אף על גב דמוסף נמי זמנה כל היום מ"מ לכתחל' אין לאחרה יותר מז' שעו' עסי' רפ"ו: ונ"ל דאם יש בעיר א' שופר ורוצ' לילך למקום שמתפללין ולשלוח עכו"ם שיביא לו השופר לשם והוא חוץ לתחום ויוכל לקיים שניהם אסור דהא יכול לילך ממקומו לעיר שיש בה שופר ואף על גב שלא יוכל להתפלל מ"מ תפל' הוא דרבנן ולא דחינן דרבנן מקמי דרבנן כמ"ש סי' תרנ"ה ומיהו י"ל כיון דתחומין דרבנן ה"ל שבות דשבות ושרי:
א סָעִיף א (ס"ק א) ספק משום דתקיעות דאורייתא ואפי' להפוסקים דס"ל ספק תורה מן התורה לקולא ומאי דקי"ל ספק תורה לחומרא הוא מדרבנן מ"מ עדיף ספק תקיעות מודאי ברכות אע"ג דשניהם דרבנן מ"מ התקיעות עיקר דאורייתא וה"ה בא' כו נמי בכלל ספק דהא מן התורה בא' מן הסדרים סגי אלא דמספקא לן באיזה מהן יוצא לכן מספקא עושים כלם כמש"ל סי' תק"צ כ"ש לרב האי דס"ל דבודאי יוצאים בכל א' מהסדרים כדלעיל אלא בהא מסופקים אם ברי לו שבמקום א' מתפללים ובמקום אחר יודעים לתקוע אבל אין יודעים יותר מסדר אחד ואותו סדר שיודעים ספק לו אם יתקעו ולדעת רב האי דבכ"א מהסדרים ודאי יוצא אין ספק שצריך ללכת למקום התוקעים דהוא ספק שמא לא יתקעו מ"מ הוי ספק תורה כנ"ל אלא לדעת שאר המפרשים דמה שאנו תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת הוא משום ספק ממש כה"ג אפשר דעדיף ילך למקום שמתפללים דעכ"פ הוי ודאי דרבנן משא"כ מקום התוקעים הוי ס"ס חדא שמא לא יתקעו כלל ואת"ל שיתקעו סדר א' דלמא באותו סדר שיתקעו אין יוצאים וס"ס אפי' בדאורייתא לקולא:
ב סָעִיף א (ס"ק ב) דכל היום כו' אע"ג דמוסיף נמי כו' דמלשון רמ"א דהכי עדיף לילך תחלה למקום שמתפללים דתקיעה זמנה כל היום ולכן הוקשה למ"א דהא גם תפלה זמנה כ"ה: ורוצה לילך כו' ר"ל מעי"ט דבי"ט א"א דהא הוא חוץ לתחום: מ"מ תפלה כו' רל"ל הא דרצו להתיר תחומין אינו משום מצות תקיעה שהיא דאורייתא דהא אפשר לילך למקום התוקעים אלא שעי"ז יפסיד התפלה אם כן מה שיעבור תחומין יהיה משום מצות תפלה וכיון דתפלה ג"כ דרבנן אין לדחות מפני תחומין דרבנן אבל אם כבר הלך מעי"ט למקום שמתפללים רשאי לשלוח חוץ לתחום עבור שופר דהוי השתא התרת תחומין משום שופר דהוא דאורייתא שפיר דמי: ה"ל שבות דשבות דהא אמירה לגוי אפי' באיסור תורה אילו אלא שבות. ושרי במקום מצוה אפי' מצוה דרבנן וחוץ לי"ב מיל עסי' תקפ"ו ס"ק כ"ד:
א סָעִיף א ס"א מי. גמ' שם: מיהו. ירושלמי שם במקום א' תוקעין ובמקום א' מברכין אית תניי תני הולך לו אצל התוקע אית תניי הולך לו אצל המברך מאן דאמר הולך לו אצל התוקע בשאין ביום כדי לתקוע מאן דאמר הולך לו אצל המברך בשיש ביום כדי לתקוע ואף שמסיק שם דאיכא דפליג אף בשאין ביום שהות הולך אצל המברך לא קי"ל כן דהא גמר' שלנו לא ס"ל כן כמ"ש בש"ע: דכל היום. מתני' דמגילה סוף פ"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.