א חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה וְלַחֲזֹר וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיּוֹם. וְשֶׁל לַיְלָה, זְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה; וְשֶׁל יוֹם, זְמַנָּהּ כָּל הַיּוֹם מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד סוֹף הַיּוֹם; וְאִם קְרָאָהּ מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, יָצָא.
ב מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּם נִדְחִים מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים כְּדֵי צָרְכּוֹ, שֶׁהַפּוֹגֵעַ בּוֹ קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. הַגָּה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בִּדְאִכָּא שְׁהוּת לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵין שׁוּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא נִדְחֵית מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה (רַ"ן וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת ומהר"א מִזְרָחִי). וְהָא דְּמֵת מִצְוָה קוֹדֵם, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּדְאֶפְשָׁר לוֹ לְקָרְאָהּ אַחַר כָּךְ (מהר"א מִזְרָחִי).
א סָעִיף א (א) לקרות המגילה בלילה - משעת צאת הכוכבים ועיין לקמן בסימן תרצ"ב ס"ד במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:
ב סָעִיף א (ב) ולחזור ולשנותה ביום - זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה:
ג סָעִיף א (ג) כל הלילה - עד עמוד השחר ואם לא קראה קודם אפילו באונס שוב לא יקרא דמשעלה עה"ש יממא הוא:
ד סָעִיף א (ד) מהנץ החמה - לפי שאין הכל בקיאין בעמוד השחר וזמנין דאתי לאקדומי צריך לכתחלה להמתין עד הנץ דיום ברור הוא לכל:
ה סָעִיף א (ה) עד סוף היום - היינו שקיעת החמה ואם נמשך עד בין השמשות יקראנה בלי ברכה:
ו סָעִיף א (ו) יצא - ואם היה אונס קצת יכול לקרותה לכתחלה משעלה עמוד השחר [אחרונים]:
ז סָעִיף ב (ז) מבטלים ת"ת וכו' - ר"ל אף דת"ת שקול כנגד כל המצות ואפילו היתה ת"ת של חבורה גדולה של ק' אנשים שלומדים באיזה בית אפ"ה צריך לבטל ולילך לקרותה בצבור משום ברב עם הדרת מלך. וכתב הח"א מ"מ מי שמתפלל כל השנה בקביעות במנין המיוחד לו להתפלל שם א"צ לילך לביהכ"נ:
ח סָעִיף ב (ח) כדי צרכו - מלשון זה מוכח דאף שהוא בעיר שיש לו קוברין דשוב אינו מוטל בבזיון והזריזות לקוברו קודם הוא רק תוספות כבוד לו אפ"ה מותר להקדימו קודם מקרא מגילה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם אבל במ"א הביא בשם כמה פוסקים דס"ל דוקא מת מצוה משמע שמצאו בשדה שהוא מוטל בבזיון שאין לו קוברין כלל אבל בעיר שיש לו אנשים שדואגין בעבורו מקרא מגילה קודם [אם לא בת"ח שקבורתו קודם למקרא מגילה] וכן הסכים בביאור הגר"א להלכה אכן כתב שאם התחילו להוציאו אין מפסיקין באמצע ואז נדחה מקרא מגילה לגמרי אפילו א"א לקראה אח"כ וכעין זה כתב הפר"ח ג"כ עי"ש:
ט סָעִיף ב (ט) בדאיכא שהות וכו' - וה"ה לענין מילה ומגילה איכא שהות לעשות שתיהן מגילה קודם משום פרסומי ניסא [פר"ח ופרמ"ג] והעולם נוהגין למול קודם המגילה וכדלקמן בסוף סימן תרצ"ג [ח"א]:
י סָעִיף ב (י) אבל אם א"א וכו' - ר"ל שיתבטל המצוה דאורייתא לגמרי אם לא יעשנה ביום ההוא ומה שכתב לקמיה דאם א"א לו לקראה אח"כ יקראנה קודם התם לא יתבטל לגמרי המצות קבורה דיהיה אפשר לו לקברו בלילה ואה"נ דאם לא יהיה אפשר לו לקברו אח"כ כגון מפני לסטים וכה"ג בודאי מת מצוה קודם:
יא סָעִיף ב (יא) אין שום מצוה דאורייתא נדחית וכו' - מפני שמקרא מגילה הוא רק מדרבנן ועיין בט"ז שהביא בשם רש"ל וב"ח דתמיד מקרא מגילה קודם משום פרסומי ניסא והגר"א בביאורו ג"כ סובר הכי עי"ש:
יב סָעִיף ב (יב) בדאפשר לו לקראה - אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מת מצוה אפשר לקוברו בלילה. והנה זה העתיק הרמ"א בשם מהר"א מזרחי אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דאפילו באופן שידחה המגילה לגמרי ג"כ מת מצוה קודם משום בכבוד הבריות אכן כבר ביארנו לעיל דדוקא במת מצוה משמת אבל לא בשאר מתים ואפילו אם נפסוק שם דבשאר מתים ג"כ מצוה להקדים קבורתו לקריאת המגילה עכ"פ היכא דידחה עי"ז קריאת המגילה לגמרי בודאי מגילה קודם ויקבר מתו בלילה:
א סָעִיף א כתוב בהגמ"נ גר שנתגייר קודם הנץ החמ' פטור מקריא' הליל' דעיקר מצות' ביום עכ"ל נ"ל דה"פ אף על פי שלענין ק"ש מקרי לילה וחייב כמ"ש סי' נ"ח מ"מ פטור ממגילה הואיל ועיקר מצותו ביום ומשמע שאחר שלא קראה בליל' קורא' קודם הנץ החמה ול"נ דאינו קורא אחר שעלה עמוד השחר דבשלמא ק"ש תלוי בזמן שכיב' ואיכא אינשי דגני בההיא שעתא אבל הכא תלוי בלילה וכיון שעלה עמוד השחר מקרי יום כדאיתא בגמ': כל הלילה. אף על גב דק"ש עד חצות דוקא הכא לא גזרי' דלמא אתי למפשע איידי דחביבא להו עכ"ל הרא"מ בסמ"ג, ולפי מש"ל דעיקר מצותו ביום לא קשה מידי:
ב סָעִיף ב לשמוע מקרא מגילה. בציבור [ב"י ב"ח] עססי' תר"צ:
ג סָעִיף ב שאין לך כו'. משמע דס"ל דאפי' ת"ת דרבים מבטלין ובגמ' משמע דלא מבטלין דרבים [כ"ה] וע' רד"ך בי"ג [עססי' תר"צ], וב"ח כ' ת"ת דרבים היינו של כל ישראל וכ"מ בתוס' בד"ה מ"מ עדיף וכו' ע"ש ומ"מ נ"ל דהא עכ"פ צריכין לקרות המגילה ומיהו יחיד צריך לבטל מלימודו ולילך לקרות בצבור אבל רבים לא שייך הא דאפי' כל יחיד לומד בפני עצמו מקרי רבים הואיל ומבטל כל א' וכ"מ בתוס':
ד סָעִיף ב כדי צרכו. משמע דס"ל דאע"פ שיש לו קוברין כיון שאינם כדי צרכו מקרי מת מצוה וכ"מ בהג"ה סוף סי' תרצ"ו דס"ל דקבורת מתו קודם וצ"ע דהא אמרי' פשיטא לי מגילה ועבודה מגילה עדיף מת מצוה ועבודה מת מצוה עדיף מת מצוה ומגילה מאי וכו' ופשיט הא דאמרי' מת מצוה עדיפא מעבוד' היינו דוקא במת שאין לו קוברין אבל קבורת קרובים לא דחי עבודה וכ"כ בתוס' בשבועות דף ל' ע"ב וא"כ פשיטא דמגיל' עדיפא מקבורת קרובים דהא מגיל' עדיפא אפי' מעבוד' ומיהו זה יש לדחות אבל האמת יורה דרכה כמ"ש הרמב"ן בס' תה"א דמת מצוה דוקא קאמר אלא דרישא דקאמר מ"מ עדיפא מת"ת איירי בכל מתים ע"ש וכ"כ התוס' ועמ"ש סי' תקכ"ו בשם יש"ש וכ"כ הש"ג דוקא כשהוא בשדה שהוא מוטל בבזיון אבל בעיר מגילה קודם וכ"כ הב"ח וכ"מ בד"מ בשם א"ז שכ' קבורת ת"ח קודם למגיל' עכ"ל וטעמו מדאמרי' כבוד תורה דיחיד חמיר משמע דלשאר כל אדם מגיל' קודם וכן עיקר וכ"מ בברכות דף כ' דקבורת קרובים לא מקרי כבוד הבריות כיון שמוטל בעיר וא"כ לא דחי מגיל' וכ"מ ברא"מ סס"ב:
ה סָעִיף ב בדאיכ' שהות. וה"ה מילה ומגיל' אבל בת"ה סי' רס"ו צידד לומר איפכא דכשיש שהות יקדים המילה וכשאין שהות יקרא המגילה, ונ"ל הטעם דיכול למול בתשיעי [כ"ה] עססי' תרצ"ג:
ו סָעִיף ב בדאפשר לו לקראה. אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקרא המגילה דהא מ"מ אפשר לקברו בלילה אבל אם הוא בענין שא"א לקוברו אח"כ מפני לסטים בודאי ידחה מקרא מגילה דהא מ"מ דחי עבודה לגמרי ועבודה דחי מגילה לגמרי ומ"מ צ"ע דהא ילפי' בגמ' מ"מ עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתו' וק"ל בלאו דלא תסור דחי' המצו' לגמרי משום כבוד הבריו' כמ"ש סי' י"ג וע"ק דהא פסח ומילה דחיה לגמרי משום כבוד הבריות אף על פי שאפשר לקוברו אח"כ מ"מ אמרי' שלא יהא מוטל בבזיון ק"ו למגילה דהא אין שום מצוה דאוריי' נדחית מפני מגילה ואפ"ה נדחית מפני מ"מ ק"ו למגיל' שתדח' בפניה והרא"ם בעצמו הביא כל הני מילי דאמרן [וכ"ה כ' על פי' הב"י ברא"ם דברי רבי' תמוהים הארכתי בהם בקונט' עכ"ל כיון למה שכתבתי] לכן נ"ל דהרא"ם לא בא אלא להוכיח דהרמב"ם לא מיירי אלא מדין קדימ' מדקאמ' קוברו תחל' ואח"כ קורא דמשמע אי איכא שהות אין ואי לא לא כלו' משמע דהרמב"ם מיירי בדאיכא שהות ואי לא לא פי' דאי ליכא שהות לעשות שתיהן לא קמיירי אלא מגילה נדחת מפני כל המצות דאורייתא וק"ו מפני מ"מ כנ"ל:
א סָעִיף א ולשנותה ביום. פירש"י זכר לנס שהיו צועקים בימי צרתם יום ולילה:
ב סָעִיף ב חוץ ממת מצוה כו'. ברמב"ם כתוב בל' זה שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא. ודקדק המזרחי דזה ואח"כ קורא הוא יתור ל' אלא דקמ"ל אי איכא שהות לקרות אח"כ אין אי לא לא. וק"ל דהא פשטי' בגמ' דמת מצוה עדיף ממגילה דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתור' והדחיי' היא שהלא תעשה נדחה לגמרי דהיינו כדפרש"י דכתיב לא תוכל להתעלם וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו א"כ בקריאת מגילה נמי ידחה גדול כבוד הבריות את המגיל' לגמרי וק"ו הוא דהא המגיל' אינה אלא מדברי סופרים ולישנא יתירא דדייק המזרחי נרא' דאינו בא על כוונה זו אלא הוא ע"פ מ"ש התוס' וא"ת יעשו עבודתן מיד ואח"כ יקראו את המגילה לבדם וי"ל דטוב לקרות עם הצבור משום דהוה פרסומי ניסא טפי עכ"ל ולכוונה זו כ' הרמב"ם דמ"מ כל שיש שניהם לפניו ולשניהם יש שהות טובא דל"ת דמשום פרסום הנס בציבור יקדים המגילה קמ"ל דבזה לא איכפת לן בפרסום טפי אלא קורא אותה ביחידות אח"כ אבל אם אין שעות אח"כ מזה לא מיירי הרמב"ם והדין הוא דמבטלין המגילה לגמרי דכבוד הבריות דוחה אות' ותדע לך זה דאטו המוצא מת מצוה בשדה ואין מגילה עמו וכי ישליך את המת וילך לעיר לקרות המגילה ואפשר דמתוך כך יאכלוהו הכלבים וכי נאמר שיעשה כן ודאי דבר בטל לומר כן ומלבד זה אין קיום לדברי ש"ע כאן שדבריו סותרים זא"ז דתחלה כ' רמ"א אבל אם אי אפשר לעשו' שתיהן כו' משמע דשאר מצות קודמת למגילה. ובסוף כ' דוקא בדאפשר לקרות אח"כ משמע באין אפשר לקרות אח"כ מגילה קודמת למ"מ כ"ש דקודמת לשאר מצות. ולענין מגילה ועבודה דאמרי' בגמ' דמגילה עדיף וילפינן לה מדכתיב משפחה ומשפחה להביא משפחות כהנים ולוים שמבטלין עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה וכ' הר"ן ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה מדאורייתא משום מגילה דרבנן וק"ל על זה דהא אמרי' מגילה עדיף מתלמוד תורה והתם בת"ת נדחית לגמרי מפניה דהיינו הלימוד שיש עכשיו עליו חיוב בשעה זו א"א בתשלומין שמה שילמוד אח"כ היא מצוה בפני עצמה ואפ"ה נדחה מפני המגיל' ה"ה נמי לענין עבוד' וק"ו הוא דהא אמרי' בגמ' דת"ת עדיף מעבודה. גם ל' הרמב"ם שהעתיק כאן מורה כן שכ' ק"ו לשאר מצות שנדחים כולם מפניה ובכלל זה ודאי גם הם נדחים לגמרי וזה ודאי דתמצא מצות שתלויין בזמן ההוא ואפ"ה כשהם נדחים נדחים לגמרי ומ"ש הר"ן דעבודה דאורייתא ומגילה מדרבנן י"ל דהיא דברי קבלה שקי"ל דברי קבלה כד"ת כמ"ש ב"י בסי' תקנ"ד בשם ר"ת לענין צ"ג וע"כ שפיר אמרי' תדחה העבודה והב"י כ' דדעת התוס' כדעת הר"ן דכתבו וז"ל כהנים מבטלין מעבודתן לשמוע מגילה וק' אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש שהות הרבה לעבודה וי"ל כיון דמשהאיר היום הוה זמן העבודה והן מניחין אותה בשביל הקריאה קרי ליה ביטול עכ"ל ואני איני רואה הוכחה מזה להסכים להר"ן דהתוס' קאי על לשון התלמוד שאמר מבטלין מעבודתן דהיינו בזמן עבודתן בכל יום שהוא משהאיר היום וע"ז מקשים הא יש שהות אח"כ כל היום אבל אי מקרי דלא נעשית העבודה עד שעה קטנה קודם כלות שיעור שלה ויש לפניו מקרא מגילה אה"נ דמגילה דוחה העבודה לגמרי כיון שא"א לקיים שניהם פרסומי ניסא עדיף כנלע"ד:
ג סָעִיף ב וכל זה לא מיירי כו'. הג"ה זו כולה מדברי הר"ן והמזרחי וכבר כתבתי מה שיש להקשות ע"ז וגם מו"ח ז"ל פי' דברי הטור ע"פ הדרך שזכרתי בסמוך וכ"כ בשם רש"ל דבמקום שאמרו בזה עדיף טפי היינו לדחות את הנדחה לגמרי אפי' ליכא שהות אח"כ:
א סָעִיף א כל הלילה. ואחר שעלה עמוד השחר לא יקרא וגר שנתגייר קודם הנץ החמה פטור מקריאת הלילה מ"א וע"ש בהלק"ט סימן רפ"ו. ואונס קצת יכול לשמוע של יום אחר שעלה עמוד השחר:
ב סָעִיף ב תורה. עיין מ"א וט"ז ובתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן מ"ו. ובתשובת חות יאיר סי' ח' פלפול חריף ע' י"א ובשכנה"ג:
ג סָעִיף ב מגילה. בצבור ב"י ב"ח:
ד סָעִיף ב צרכו. משמע דס"ל דאע"פ שיש לו קוברין כיון שאינם כדי צרכו מקרי מת מצוה וכ"מ בהג"ה ססי' תרצ"ו סעיף ז' דס"ל דקבורתו קודם ע"ש. ומ"א חולק וכ' דוקא במת שאין לו קוברין וכ"כ הש"ג דוק' כשהוא בשדה שהוא מוטל בבזיון אבל בעיר מגילה קודם וכ"כ הב"ח וכ"מ בד"מ בשם א"ז שכתב קבורת ת"ח קודם למגילה עכ"ל. וטעמו מדאמרינן כבוד תורה דיחיד חמיר משמע דלשאר כל אדם מגילה קודם כיון שמוטל בעיר וכן עיקר עכ"ל:
ה סָעִיף ב בדאפש'. אבל אם הוא סמוך לחשיכה יקר' המגילה דהא מת מצוה אפש' לקברו בלילה אבל אם הוא בענין שא"א לקוברו אח"כ מפני לסטים בודאי ידחה מקרא מגיל' עיין מ"א ובט"ז. מילה ומקר' מגילה אי איכא שהות לשתיהן מקר' מגילה קודם משום פרסום ניסא ואי ליכא שהות לשתיהן מילה בזמנה דהוי דאורייתא וקודמת למקר' מגילה דהוי דרבנן פר"ח. אבל בת"ה סימן רס"ב [ורס"ג] צידד לומר איפכ' דכשיש שהות יקדים המילה וכשאין שהות יקדים המגילה. ונ"ל הטעם דיכול למול בתשיעי. כנה"ג ע"ש:
א סָעִיף א כתב מגן אברהם. כתב בהגהת מיימוני גר שנתגייר כו' ומשמע שאחר שלא קראה כו'. דמבואר לעיל סי' נ"ח. אם נאנס ולא קרא קריאת שמע של לילה קורא אחר שעלה עמוד השחר קודם נץ החמה ויוצא בה דחשבינן ללילה. אמנם אם הוא אנוס וצריך לצאת לדרך למקום גדודי חיות ולסטים וא"א לקרות קריאת שמע בדרך הותר לקרות שמע של שחרית אחר שעלה עמוד השחר אפי' קודם נץ החמה אבל תרתי דסתרי אסור לעשות לקרות קודם נץ החמה אחר שעלה עמוד השחר קריאת שמע של לילה ששכח. וגם של יום הואיל ורוצה לצאת למקום גדודי חיות ולסטים עיין שם. וה"ה כאן לענין גר שנתגייר משעלה עמוד השחר קודם הנץ החמה אם נאמר שיקרא אז מגלה של לילה. ע"כ נחשבהו ללילה. ובי"ד סי' רס"ח סעיף ג' יש מחלוקת הפוסקים אם נתגייר בלילה אי מהני. וא"כ למ"ד אי נתגייר בלילה לא הוי גר א"כ הוי תרתי דסתרי אי תחשבהו לגר ולחייבו בקריאת מגלה ע"כ תאמר משעלה עמוד השחר יום הוא וא"כ איך יצא ידי קריאת מגילה של לילה. וגם לא נתחייב בה כלל ואי תאמר אעפ"כ ראוי לקרות מגלה של לילה ויוצא להפוסקים דסבירא להו גר שנתגייר בלילה הוי גר ונחשבוהו לקודם נץ החמה ללילה. ע"ז כתב דמ"מ פטור הואיל ועיקר מצותה ביום. ר"ל ס"ל עיקר כהפוסקים דגר שנתגייר בלילה לא הוי גר וכיון דעיקר מגילה ביום לא חיישינן כ"ה למגלה של לילה לצאת ידי כל הדעות אפי' למ"ד דגר שנתגייר בלילה הוי גר. ומשמע דאחר שלא קרא בלילה יש לו תשלומין קודם נץ החמה אף שעלה עמוד השחר:
ב סָעִיף ב (ס"ק ג) שאין לך כו'. ובגמ' משמע דל"מ דרבי' כו' וא"כ לא ה"ל להרב"י לסתום אלא לפרש דת"ת דרבים אין מבטלים. וראייתו מגמ' דבמסכת מגלה דף ג' תניא משפחה ומשפחה דכתיב במגלת אסתר אתי לאשמועינן אמשפחת כהנים ולוים מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגלה. ומכאן סמכו של בית רבי שמבטלים ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגלה. מק"ו מעבודה שהיא חמורה מבטלים לשמוע מגלה כ"ש ת"ת דקיל. ופריך אדרבא ת"ת חמיר מעבודה. דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו כו' שא"ל המלאך ב' עונות יש ביד ישראל שאמש בטלו תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלו ת"ת. ושאלו יהושע על איזה עון באו להוכיחם והושיבו המלאך עתה באתי בשביל התורה שבטלתם עתה. ואר"ש ב"ר מכאן שגדול ת"ת מהקרבת תמידין מדהוכיחן על ת"ת יותר מעל ביטול התמיד ומשני ת"ת דרבים כמו גבי יהושע חמיר מעבודה ות"ת דרבי של יחיד הוי וקיל מעבודה ע"כ. הרי דת"ת דרבי' חמיר מעבודה ול"ל בק"ו מעבודה לבטלו לשמוע מקרא מגילה. וב"ח כתב ת"ת דרבים כו'. ר"ל דומיא דיהושע שהיו כל ישראל מקובצים עמו. ובזה א"ש דסתם הרב ב"י דמבטלים ת"ת ולא חילק. דהא לפ"ז הכל נק' ת"ת דיחיד ומבטלי' מ"מ. רק ת"ת של כל ישראל. וזה לא מצינו עכשיו בעו"ה שיהיו כל ישראל מקובצים יחד ללמוד. וכ"מ בתוס' דף ג' ע"ב ד"ה מת מצוה כו' (היינו דיבור השני המתחיל מ"מ) דאמר רבא שם מת ביצוה ועבודה. מת מצוה עדיף מולאחותו. דגבי נזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא. דהני ד' פרטים לאביו כו' מיותרים כיון דכבר כלל באיסר על כל נפשות כו' ודרש לכולהו פרטי ולאחותו דריש דאתי לדיוקא אפי' היה כהן ונזיר והולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אפ"ה דוקא לאחותו הוא דלא יטמא אבל מטמא הוא למת מצוה. הרי דמת מצוה דוחה הפסח דע"י שיטמא במת א"א לעשות פסח. הרי דמת מצוה עדיף מעבודה. והקשו התוס' ל"ל מקרא דלאחותו ת"ל דהא אפי' ת"ת דרבים מבטלים משום מת מצוה כ"ש עבודה דקיל מת"ת דרבים ותירץ התוס' דדוקא למאן דקרי ותני ומתני מבטלים ת"ת דרבים להלוותו דאמרי' פרק ב' דכתובות דלית ליה שעורא והכל מחוייבים ללותו. אבל למאן דלא קרי ותני לא צריך כ"ה. והכא מיירי במת מצוה דלא קרי ותני כו' עכ"ל. הרי דכתבו דוקא למאן דקרי ותני ומתני דאז מבטלים ת"ת דכל ישראל דהא לית ליה שיעור' זה נקרא ת"ת דרבים. וכן מוכח מסיום דבריהם אבל למאן דלא קרי כו'. דודאי מסברא או דבעינן דוקא ת"ת דכל ישראל דומיא דיהושע. ואי לא ילפינן מיהושע ודאי סגי אפילו עשרה קרואים רבים כמו בכל מקום (ועיין בגיטין דף מ"ו ובי"ד סי' רכ"ח סעיף כ"א) ולומר דכל ישראל לא בעי' אבל מ"מ בעשרה לא סגי זה ודאי חוץ מהסברא וא"א דל"ב דומיא דיהושע הרי דבעשרה ג"כ מיקרי ת"ת דרבים וחמיר מעבודה. ואם כן מאי הועילו התוס' בתירוצם דהכא מיירי במאן דלא קרי כו' הא קי"ל ביו"ד סי' שס"א דאפי' למאן דלא קרי כו' מ"מ בעינן על כל פנים עשרה: ע"ש. והדרא קושית התוס' לדוכתיה. אלא ודאי דבעינן דוקא כל ישראל דומיא דיהושע אז דוקא מקרי ת"ת דרבים. ומ"ש דכאן מיירי במאן דלא קרי כו' ה"ה דאפי' הוי מיירי במאן דקרי ותני רק דלא מתני'. הוי א"ש דשוב לא נקרא ת"ת דרבים דהא א"ל שעורא כמה אנשים צריכים להלוותו כדאי' בכתובות. אלא האמת נקטו דמולאחותו מרבי' בכל ענין כל מת מצוה אפי' מאן דלא קרי כו' דקרא ריבה סתמא. וגם אין לחלק לענין עבודה: ומ"מ נ"ל כו' ר"ל דבלא"ה י"ל קושית הכ"ה הנ"ל דס"ל להרב"י לפרש דת"ת דרבים א"מ: דהא עכ"פ צריכים כו' ר"ל למאי איצטריך למילף בק"ו מעבודה לבטל ת"ת למגלה. הא מצות ת"ת היא נוהגת כל עת דכתיב והגית בו יום ולילה. א"כ אי ס"ד דאין מבטלים ת"ת למ"מ. א"כ ת"ח לא יצטרך לקרות המגלה כלל. וזהו חוץ מן הסברא דלא חל תקנות אנשי כה"ג במגלה על ת"ח (ומלבד הסברא מביא מ"א ראיה לזה בסוף דבריו כאשר יתבאר). אע"כ דאיצטריך ק"ו מעבודה אפי' ירצה הת"ח עכשיו כשקוראים הצבור המגלה ללמוד סדר למודו. ובגמר. למודו יקרא המגלה ביחיד. לזה יליף מק"ו מעבודה דצריך להפסיק העבודה משום מ"מ. וה"ה שצריך להפסיק מלמודו לקרות המגלה בצבור: אבל רבים לא שייך הא. ר"ל דבזה א"ש קושית כ"ה הנ"ל דה"ל להרב"י לפרש דת"ת דרבים אין מבטלים. דהא לגבי רבים לא שייך הא לומר שיצטרכו להפסי' למודם כדי לקרות בצבור דהא אפשר להם לגמור למודם ואעפ"כ יקראו אח"כ בצבור. דהא הם עצמם הם צבור. (ומשום ברוב עם ה"מ א"צ להפסיק ועיין במ"א סי' תר"צ ס"ק כ"ה): דאפי' כל יחיד כו' עכשיו מביא ראיה לדבריו הראשונים דע"כ ילפות' מעבודה לא איצטריך דצריך לבטל ת"ת כדי לקיים מצות קריאת מגלה אפי' שלא בצבור דא"כ. למאי דמסיק דאיירי דוקא בת"ת דיחיד אבל ת"ת דרבים אין מבטלים. והשתא יהיה פי' דרבים הלומדים א"צ כלל לקרות המגלה. א"כ היכי משכחת לה דיחיד הלומד צריך לבטל. כיון דרבים א"צ לבטל למודם. א"כ אי נאמר דיחיד צריד לבטל למודו. הרי אתה מבטל כל הלומדים שבכל העולם מלמודם. וה"ה ת"ת דרבים דאמרת דא"צ לבטל. ומה לי אם הם מקובצים יחד ולומדים או כ"א לומד לבדו עכ"פ ה"ה ביטול ת"ת דכל ישראל. א"ו דזה אין ספק דגם ת"ת צריך. עכ"פ לקיים מצוה קריאת מגילה אלא בלומד יחידי צריך לבטל כדי לקרות בציבור כנ"ל: וכ"מ בתו' כו' ר"ל דאפי' אין לומדים יחד. מ"מ מיקרי ביטול תורה דרבים. והיינו תו' ד"ה מצוה הנ"ל. דאייתו ראיה דמת מצוה עדיף מת"ת דהא למאן דקרי כו' ל"ל שעורא. ומאן לימא לן דמיירי אפי' רבים מקובצים ולומדים יחד דצריכים לבטל (וביותר לדעת הב"ח וכן נראה דס"ל להתוס' דרבים מיקרי דוקא של כל ישראל. ואינו מצוי שילמדו מקובצים כל ישראל) א"ו אם כל יחיד הלומד לבדו צריך לבטל נקרא ביטול ת"ת דרבים וכמ"ש מ"א. וע"כ צ"ל דהילפותא מעבודה אינו רק לבטל מת"ת לקרות המגלה בצבור. וברבים לא שייך זה ונתיישב קושיית בעל כה"ג הנ"ל:
ג סָעִיף ב (ס"ק ד) כדי צורכו. משמע דס"ל כו' וכ"מ בהגה ס"ס תצ"ו דס"ל דקבורה קודם ר"ל אונן ביום פורים שרוצה לקבור מתו. קבורת מתו קודם לקריאת מגלה וקראו מת מצוה דקודם למגלה. אע"ג שי"ל קוברים מ"מ מה שהקרובים של מת יטפלו בקבורתו הוא בכלל כדי צורכו. וכ"ז שאין לו כדי צורכו מיקרי מת מצוה: מת מצוה ומגלה מאי ופשט הש"ס דמת מצוה עדיף דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת. ופשוט הא דאמרי' כו' הם דברי מ"א. ור"ל דזה מלתא דפשיטא. אבל קבורת קרובים לא. וה"ה אם אין לו כל צורכו דשוין הם כנ"ל וכ"כ התוס' בשבועות דהא דרשי' מלואחותו דאם הי' כהן כו' והולך לשחוט פסחו כו' דלאחותו לא יטמא אבל מטמא למת מצוה. הרי דאסור לטמא לאחותו דהוא קבורת קרובים ע"כ דזה לא מיקרי מת מצוה: ומיהו זה יש לדחות. אפשר ר"ל דודאי קרובים מיקרי מת מצוה לדחות עבודה גרידה ושאני התם דאיכא ד' דברים כהן ונזיר ופסח ומילה כ"ה לא דחי כ"א היכי שאין לו קוברים כלל: אבל האמת כו' דבמ"מ דוקא כו' ר"ל שאין לו קוברים כלל: אלא דרישא כו'. ר"ל דרבא אמר ברישא פשיטא מת מצוה ות"ת מת מצוה עדיף. מ"מ ועבודה כו'. דהני תרי מת מצוה שהזכיר רבא אין שוין. דמ"מ דרישא שאמר דעדיף מת"ת ר"ל שאין לו קוברים כדי צורכו עדיף מת"ת. אבל מת מצוה דסיפא דעדיף מעבודה. ר"ל מת מצוה ממש דוקא שאין לו קוברים כלל. וכ"כ התוספות שם ד"ה מת מצוה (הראשון) דהא דאמר מת מצוה עדיף מת"ת לאו דוקא מת מצוה אלא ה"ה כל המתים אלא איידי דנקט מת מצוה ועבודה דשם מת מצוה דוקא. נקט נמי גבי ת' ת מ"מ: וטעמו מדאמרי' כו' שם במגלה פריך על הא דאמר ת"ת דיחיד קיל ונדחה מפני מגל'. והתנן כו' וארבב"ח אר"י אין מועד בפני ת"ח כ"ש חנוכה ופורים. וס"ל להש"ס דאין מועד כו' ורשאי להספיד לת"ח בפורים ודוחה מקרא מגלה. הרי דתורה דיחיד עדיף ממגלה ומשני כבוד ת"ח להספידו עדיף ממגלה. אבל ת"ת דיחיד קיל ונדחה מפני מגלה: וכ"מ בברכות כו' ל"מ כבוד כו'. דאמר התם הא דדרשי' מולאחותו דגבי נזיר אבל מטמא הוא למת מצוה ה"ט דמטמא למת מצוה דגדול כבוד הבריות כו'. הרי דאפ"ה לאחותו לא יטמא. אף דהיא קבורת קרובים דהא אחותו היא ע"כ צ"ל דזה לא הוי בכלל גדול כבוד כו'. והא דמת מצוה עדיף ממגלה הא מסקי' הפשיטותא במגלה הטעם משום דגדול כבוד כו' כנ"ל. וא"כ קבורת קרובים דאינו בכלל כבוד הבריות לא דחי למגלה:
ד סָעִיף ב (ס"ק ה) בדאיכא כו'. וה"ה מילה ומגלה. באיכא שהות מגלה קודם ובליכא שהות מילה קודם. עס"ס תרנ"ג. ר"ל דטעם זה דיכול למול בתשיעי מספיק למ"ש בליכא שהות מגלה קודם. אבל באיכא שהות דמילה קודם לא נתן טעם לז"א עס"ס תרצ"ג שם כתב מ"א הטעם וע"ש מ"ש:
ה סָעִיף ב (ס"ק ו) בדאפשר כו' דהא מ"מ דחי כו' זה טעם לאם א"א לקוברו אח"כ שמגלה נדחית מפניה. ועבודה דחי מגלה לגמרי ר"ל היכי דא"א לעשות שתיהן כמ"ש בש"ע בליכא שהות אין לך מצוה דאורייתא שנדחית מפני מגלה (וע"ש בתו') וא"כ כ"ש היכי שקבורת מ"מ תדחה לגמרי מפני לסטים שתדחה המגלה לגמרי מפניו: ומ"מ צ"ע כו' ר"ל דינו של רמ"א בליכא שהות ואפשר לקוברו אח"כ מגלה קודמת: מת מצוה עדיף. ר"ל ממגלה. כמ"ש סי' ג'. היה לבוש טלית שאינה מצויצת כהלכתה בשבת בכרמלית א"צ לפושטה מפני כבוד הבריות. אע"ג דה"ל לציצית פסולים שבה משא ומטלטל אותן בכרמלית ומכרמלית. לרה"י: לכן נ"ל דהרא"ם כו'. ר"ל דדינו של רמ"א נובע מדברי הרא"ם שהביא ב"י שכתב שהר"ן כתב דמיירי דוקא בדאיכא שהות לעשות שתיהן. אבל ליכא שהות אין מצוה דאורייתא נדחה מפני מגלה וכמ"ש רמ"א בתחלת ההגה. וע"ז כתב הרא"ם דגם הרמב"ם ס"ל כן. מדכתב ריש הל' מגלה כלשון המחבר בסעיף ב' מבטלים ת"ת כו' חוץ. ממת מצוה כו' קוברו תחלה ואח"כ קורא. משמע אי איכא שהות אין. אי לא לא. דאל"כ ואח"כ קורא ל"ל עכ"ל הרא"ם והבין רמ"א מ"ש הרא"ם ואי לא לא. ר"ל ואי ליכא שהות לא אין הדין כן אלא מגלה קודם. וכמו דסיפא לענין מת מצוה מיירי דוקא באיכא שהות אז יש קדימה למת מצוה למגלה ה"ה קדימה דברישא דמגילה קודם לשאר מצות דוקא באיכא שהות אבל ליכא שהות ליכא קדימה למגלה דאין מצוה נדחית לגמרי מפני מגלה כמ"ש הר"ן. אבל דעת מ"א דהוכחת הרא"ם מדכתב קוברו תחלה ואח"כ קורא ע"כ אתי לאשמועי' דמיירי באיכא שהות אבל אי לא לא. ר"ל לא מיירי ואעפ"כ אפי' ליכא שהות מת מצוה קודם מק"ו: ואין דיוקו של הרא"ם כ"א מדסיפא במת מצוה איירי דוקא באיכא שהות ה"ה רישא דמגילה קודם לשאר מצות מיירי דוקא באיכא שהות. אבל ליכא שהות לא מיירי. וא"כ ממילא הסברא חיצונה דאין מצוה דאורייתא נדחה מפני מגלה כמ"ש הר"ן. וא"כ ממילא אתי בק"ו בליכא שהות דמת מצוה דוחה למגלה אף שאפשר לקוברו אח"ז. דהא מת מצוה עדיף מעבודה ושאר מצות:
א סָעִיף א ס"א מהנץ כו' ואם. שם:
ב סָעִיף ב ס"ב ק"ו לשאר. פ"ק דפאה וספ"ק דקדושין: שאין. רמב"ם: כדי צרכו. כ"כ הכל בו. אבל הרמב"ם וש"ע השמיטו דס"ל דוקא במת מצוה. וכן משמע לכאורה מדקבעי רבא מ"מ ומ"מ איזה כו' ואי בכל מת קאמר ע"כ מקרא מגילה עדיף שדוחה עבודה ומת אינו דוחה עבודה. אבל י"ל דלכאורה קשה דהקדי' שם דת"ת ועבודה דנדחים מפני מ"מ מפני הבעיא ובאיזה מת קמיבעיא אם במ"מ דוקא לא הל"ל ת"ת ואם בכל מת לא ה"ל להקדים עבודה אלא דהבעי' דוקא במ"מ כנ"ל אבל הדר דפשטה גדול כו' ה"ה בכל מת וכמ"ש בברכות י"ט ב' בא בטהורה כו' ולכן הקדים ת"ת ואף שאמרו שם דוקא מפני כבוד ת"ח היינו בהספד אבל בקבורה ה"ה לכל אדם. ומיהו נראה לי דוקא בהתחילו דלא גרע מק"ש וכמ"ש שם בברכות י"ט א' ואז נדחי' מקרא מגילה לגמרי אפי' א"א לקראה אח"כ דלא כמ"ש בהג"ה וכמ"ש גדול כבוד הבריות שדוחה ומשמע לגמרי וכמ"ש בברכות שם וש"מ בפסח ומילה דדחי לגמרי ועיין מ"א וכן הבעיא שלו לדחות לגמרי דהא הבעיא שלו מדדחי עבודה ושם דחי לגמרי ועוד מדבעיא ליה פרסומי ניסא עדיף וזהו דוקא לדחות כמ"ש תוס' בשבת כ"ג ב' ד "ה הדר כו' והרא"ש שם דאיכא פרסומי ניסא כו': וכל זה כו'. כ"כ הדין שם דמ"ש שמבטלין עבודתן כו' היינו שיכולין להשלים אח"כ העבודה כיון שהיא דאורייתא ודבריו תמוהין דא"כ הא דבעי רבא שם מקרא מגילה ומ"מ כו' ר"ל כיון דשניהם דוחין עבודה ות"ת ואם איתא הא ע"כ מ"מ עדיף דדוחה עבודה לגמרי ובסנהדרין ל"ה א' ותהא קבורת מ"מ דוחה שבת כו' וכן לשאר מצות וכמש"ש ולמול כו' ונקט אלו אע"פ שיש בהן כרת וכ"ש לשאר וה"ה למגילה: אבל אם כו'. לתירוץ חד דתוס' בפ"י דפסחים ובפ"ק דנזיר דקידוש על היין דבר תורה ואמרינן בפ"ב דשבת שנ"ח דוחה אותה והוא דלא כמ"ש כאן ור"ן ס"ל כתי' אחר וכמ"ש הרמב"ם ומד"ס לקדש על היין כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.