א עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנִּתְיַחֵד עִם הַיַּיִן, אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ, אֲפִלּוּ שָׁעָה מֻעֶטֶת, אָסוּר בַּהֲנָאָה. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹדַע לָנוּ שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מֻתָּר לְיַחֵד יַיִן אֶצְלוֹ, בִּרְשׁוּתֵנוּ, לִזְמַן מֻעָט, כְּגוֹן כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ כְּדֵי מִיל אוֹ יוֹתֵר, אֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁכֻּלָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וַאֲפִלּוּ הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מַפְלִיג. אֲבָל אֵין מַפְקִידִין אֶצְלוֹ יַיִן בְּבֵיתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּבָתֵּינוּ אָסוּר, אִם הוּא לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְאִם עָבַר וְהִפְקִיד, אָסוּר בִּשְׁתִיָּה. עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מִכָּל מָקוֹם אֵין מְיַחֲדִים יַיִן אֶצְלָם (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א).
ב עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁנִּמְצָא בְּבַיִת שֶׁבּוֹ יַיִן, אִם יֵשׁ לוֹ מִלְוֶה עַל אוֹתוֹ יַיִן, כְּגוֹן שֶׁעֲשָאוֹ אַפּוֹתֵיקִי אוֹ מִשְׁכְּנוֹ לוֹ (טוּר), אָסוּר, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַיַּיִן חָתוּם בְּחוֹתָם אֶחָד. אֲבָל אִם אֵין לוֹ מִלְוֶה עַל הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִלְוֶה עַל יִשְׂרָאֵל בַּעַל הַיַּיִן וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּלְוֶה, מֻתָּר. וַאֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַיַּיִן סָמוּךְ לוֹ מַמָּשׁ, בִּכְדֵי פִּשּׁוּט יָדַיִם, וַאֲפִלּוּ אֵין בַּיַּיִן שׁוּם חוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיַּפְסִיד יִשְׂרָאֵל יֵינוֹ הוּא יָרֵא לִגַּע. (הָרֹא"שׁ). וַאֲפִלּוּ נִמְצָא בְּיָדוֹ קֶצֶף שֶׁרָגִיל לַעֲלוֹת עַל פִּי הַיַּיִן, מֻתָּר, שֶׁאָנוּ תּוֹלִים לוֹמַר מִדָּפְנֵי הֶחָבִית לְקָחוֹ וְלֹא מִפִּיו. הַגָּה: אֲבָל דְּבָרִים שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים אֶלָא עַל פִּי הֶחָבִית, אָסוּר (טוּר). וְכֵן אִם מָצָא שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים תּוֹפֵס הַבִּרְזָא בְּיָדוֹ, הַיַּיִן אָסוּר, וְלֹא אַמְרִינָן דְּהַבִּרְזָא מִנַּפְשֵׁיהּ נָפַל וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הִגְבִּיהוֹ (מָרְדְּכַי פ' הַשּׂוֹכֵר בְּשֵׁם רַאַבִיָ"ה), דְּתָלִינָן תָּמִיד בַּדָּבָר הָרָגִיל.
ג בַּיִת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל וְעוֹבֵד כּוֹכָבִים יַיִן בְּתוֹכוֹ, וְנִכְנַס הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְסָגַר הַדֶּלֶת אַחֲרָיו בְּמַנְעוּל מִבִּפְנִים, שֶׁאִם בָּא יִשְׂרָאֵל לִכָּנֵס אֵינוֹ יָכוֹל לִכָּנֵס שֶׁלֹּא מִדַּעַת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, הַיַּיִן אָסוּר (הָרֹא"שׁ). וְאִם הָיוּ נְקָבִים בַּדֶּלֶת שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת מִשָּׁם, כָּל הֶחָבִיּוֹת מֻתָּרוֹת בִּשְׁתִיָּה, אֲפִלּוּ הֵן פְּתוּחוֹת; וְאִם לָאו, אֶת שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת דֶּרֶךְ שָׁם, מֻתָּר, וְהַשְּׁאָר אָסוּר בַּהֲנָאָה, אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח וְיִגֹּף וְתִגֹּב (פֵּרוּשׁ וְיִגּוֹף וְיַעֲשֶׂה מְגוּפָה אַחֶרֶת וּפֵרוּשׁ וְתִגּוֹב, וִינַגֵּב וְיִיבַשׁ). וַאֲפִלּוּ הָיָה יִשְׂרָאֵל דַּר בְּאוֹתוֹ בַּיִת.
ד בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא יֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים בְּתוֹכוֹ, אִם אֵין הַדֶּלֶת נָעוּל, מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. וְאִם הוּא נָעוּל בְּמַפְתֵּחַ מִבִּפְנִים, אִם אֵינוֹ נִתְפָּס כְּגַנָּב אָסוּר בַּהֲנָאָה, וְאִם הוּא נִתְפָּס כְּגַנָּב עַל הַכְּנִיסָה, מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְנַסְּכִין, אֲפִלּוּ אֵינוֹ נִתְפָּס כְּגַנָּב שָׁרֵי, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁנָּגְעוּ לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ אוֹ לַהֲנָאָה אַחֶרֶת (כָּךְ הוּא בְּהַגָהוֹת אֲשֵׁרִי פ' הַשּׂוֹכֵר ועי' ס"ק ד'). מִיהוּ אִם פִּי הֶחָבִית רָחָב, אוֹ שֶׁהוּא בְּקַנְקַן שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא נָגַע בּוֹ דֶּרֶךְ מִתְעַסֵּק, חַיְשִׁינָן (מָרְדְּכַי פ' הַשּׂוֹכֵר ובבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַתּוֹסָפוֹת וּבִסְמַ"ג).
ה הָיוּ בַּשּׁוּק חָבִיּוֹת יַיִן, וְנִמְצָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּינֵיהֶם, אִם הוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים חַלָּשׁ שֶׁאֵימַת שׁוֹפְטֵי הָעִיר עָלָיו וְאִם יִמְצְאוּהוּ נוֹגֵע, נִתְפַּס כְּגַנָּב, מֻתָּר בִּשְׁתִיָּה. וְאִם לָאו, אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קכ"ט עוֹד מִדִּינִים אֵלּוּ.
א סָעִיף א שאינו עובד עבודת כוכבים. כגון גר תושב וישמעאלים טור ורשב"א ורמב"ם. ובפרישה סעיף ה' דייק מהכא דמגע גר תושב מותר בשתיה דאל"כ ניחוש למגעו אלא ודאי אף אם נגע שרי לשתות עכ"ל. ותימא דא"כ תיהוי תיובתא מהא להרשב"א והמחבר לעיל סימן קכ"ד סעיף ב' דס"ל דמגע גר תושב אסור בשתי' ובש"ס אמרינן בהדיא דמיחדים אצלו יין אלא ה"ט כמ"ש רש"י דכיון דלא פלח עבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך מיהו נראה דהיינו דוקא אם הוא בענין שאין לחוש שנגעו לשתות או להנאה אחרת כדלקמן סעיף ד' בהג"ה דאעפ"י דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן אסור היכא דאיכא למיחש שנגע משום הנאתו:
ב סָעִיף א אבל אין מפקידין. ואפילו בעיר שרובה ישראל. ש"ס:
ג סָעִיף א אסור בשתיה. משמע דבהנאה בכל גוונא שרי וכן משמע בב"י אבל הב"ח השיג עליו דלא שרי בהנאה אלא בידוע שלא נגע הא לאו הכי אסור אף בהנאה כדכתבו התוספות דאינו חושש על מגע עובד כוכבים וכן הוא בהרא"ש והטור דטעמא דהפקיד אצלו אסור משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש על מגע עובד כוכבים:
ד סָעִיף א אין מיחדים יין אצלם. וברשב"א אפילו בדיעבד אסור וכ"כ העט"ז דאפי' דיעבד אסור בשתיה והרב שלא כתב כן נראה משום דס"ל דהרשב"א אזיל לטעמיה דס"ל (ומביאו ב"י לעיל ר"ס קכ"ג) סתם יינם ומגע עובדי כוכבים בזמן הזה אסור בהנאה דאף דעובדי כוכבים בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן מכל מקום כיון דלפעמים מנסכים הוין עובדי עבודת כוכבי' אבל לדידן דשרינן מגען וסתם יינם בהנאה מטעמא דלאו עובדי עבודת כוכבים הן אם כן ה"ה הכא דאם יחדו אצלו שרי בדיעבד כמו גר תושב וישמעאלים אלא דלכתחלה מיהת אסור וראיה לזה ממאי דקי"ל לקמן סעיף ד' בהג"ה דבזמן הזה אפילו נכנס עובד כוכבים בבית שיש בו יין של ישראל ואפילו סגרו במפתח ואפילו אינו נתפס כגנב שרי בשתיה היכא דליכא למיחש שנגעו לשתות והרי אין לך יחוד גדול מזה ואפ"ה שרי (ונראה דגם דעת העט"ז כן ומ"ש דבדיעבד אסור מיירי בענין שיש לחוש שנגע לאיזה הנאה) וכן משמע להדיא מדברי הב"ח סי' קכ"ט ס"ס ט' דלמאן דמתיר לקמן סעיף ד' ה"ה הכא אלא דחולק אלקמן סעיף ד' וכ' ולפעד"נ עיקר כהרשב"א עכ"ל. ולפעד"נ דהרשב"א אזיל לטעמיה אבל אנן קי"ל בסימן קכ"ג וקכ"ד ובדוכתי טובא דעובדי כוכבי' בזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן ועוד נראה דהב"ח אפשר לפי שראה שהרב סעיף ד' הוציא דבריו מהג"א פרק השוכר היה קל בעיניו לדחותה מפני דברי הרשב"א אבל באמת גם הטור (סי' קכ"ט ותוס' פ' בתרא דעבודת כוכבים בשם רשב"א בשם רש"י) ומרדכי פרק בתרא דעבודת כוכבי' ואגודה שם וסמ"ג וסמ"ק והגמ"יי ואו"ה כלל כ"ב דין י"ד כתבו להדיא כדברי הרב וע"ל סי' קכ"ט ס"ק י"ד:
ה סָעִיף ב כגון שעשאו אפותיקי. מפורש או משכנו לו סתם ועיין בח"מ סי' קכ"ו:
ו סָעִיף ב ואפילו היה היין חתום בחותם א'. נראה דהיינו לסברת הרשב"א והמחבר לקמן סימן ק"ל אבל למאי דכתב הרב שם ס"ב דבדיעבד סגי בחותם א' אפי' במפקיד כ"ש הכא והא דסתם כאן כדברי המחבר היינו משום דסמך עצמו אלקמן סימן ק"ל דהתם עיקר דוכתא דדין זה ועל העט"ז קשה שהעתיק דברי המחבר בסתם ואפשר סבירא ליה דהכא כיון דמשכנו לו הוה כדיליה וגרע טפי ולא סגי בחותם א' לכ"ע אבל בתוס' סוף פ' ר"י ד"ה המטהר מדמי להדיא דין זה למטהר יינו של עובד כוכבים וכן להדיא בש"ס סוף פרק ר"י (עבודה זרה דף ס' ע"ב) וא"כ כי היכי דבמטהר קי"ל ר"ס קל"א דסגי בחותם אחד בדיעבד ה"ה הכא ודוק וכן משמע להדיא בר"ן ס"פ ר"י דלר"ת דסבירא ליה דסגי בחותם אחד ה"ה הכא ע"ש:
ז סָעִיף ב ואפי' אין ביין שום חותם. ואפילו החביות פתוחות הרשב"א שם וכ' הב"ח בסעיף ה' ומיהו ודאי דוקא בבית הפתוח לר"ה וישראלים עברי ברה"ר הא לאו הכי לא מירתת וע"ל סימן קל"א:
ח סָעִיף ב דתלינן תמיד בדבר הרגיל. ומשמע דחיישינן שהעובד כוכבים הוציא ברזא ולא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא שאז נאסר מה שבפנים ג"כ ע"י ניצוק כיון דלא חזינן ריעותא לפנינו וכן משמע במרדכי פ' ר"י ובדברי הרב כמו שכתב בס"ס קכ"ט ולפי זה לדידן בזמן הזה שרי אף בשתיה במקום הפסד דהוי מגע עובדי כוכבים על ידי דבר אחר שלא בכונה כדלעיל סי' קכ"ד סכ"ה בהג"ה וע"ש:
ט סָעִיף ג סתומות כו'. ע"ל סי' קכ"ט ס"ס א':
י סָעִיף ג ואפי' היה ישראל דר באותו בית. מאחר שישלעובד כוכבים שייכות בבית. טור. וברשב"א איתא מאחר שיש לעובד כוכבים שייכות בבית או ביין וע"ל ס"ס ק"ל וקל"א מיהו הא דבעינן שידוע שסגר היינו ביום אבל בלילה מסתמא סגר כשיש לו שייכות בבית ואסור כדלקמן ס"ס ק"ל בהג"ה וכן נקבים בדלת לא מהני בלילה:
יא סָעִיף ד מותר בשתייה. אע"פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה דמירתת שמא יבא ישראל ויראהו נוגע הרא"ש והיינו דוקא כשהעובד כוכבים יודע דמגע עובדי כוכבים אסור לישראל ויפסיד יינו בכך כדלעיל סעיף ב' הא לאו הכי לא שייך מירתת והכי אמרינן בר"ס קט"ו:
יב סָעִיף ד נתפס כגנב. בכ"מ שהוזכר נתפס כגנב פירושו שאם ימצאוהו יהא נתפס כגנב כדבסמוך סעיף ה':
יג סָעִיף ד אלא א"כ יש לחוש שנגעו לשתות. ואפ"ה שרי בהנאה במקום הפסד בזמן הזה כדלעיל ר"ס קכ"ג:
א סָעִיף א מותר לייחד יין אצלו כו'. נראה כוונתו כי יש שני פירושים על חילוק דיחוד ומפקיד שמצינו דיש לפרש שלשון יחוד שייך דוקא על זמן מועט ומפקיד דאסור היינו על זמן מרובה וזהו דעת הטור אבל יש פי' אחר והוא משמעות של רש"י בגמ' דיחוד היינו שמייחדו עם העובד כוכבים ברשות ישראל ולא שם את העובד כוכבים שומר עליו כלל אלא מניחו כך בבית ישראל וההיתר בזה הוא מטעם שאין לו איסור להחליף בשלנו בבתינו אבל מפקיד הוא בבית העובד כוכבי' דשם נכנסים לו עובדי כוכבים ואינו מקפיד אם יגעו בו אחרים וע"כ החמיר הש"ע לאסור בשתיהם ואין היתר אלא בבתינו ולזמן מועט ואע"ג דעכשיו כל העובדי כוכבי' לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו מ"מ כאן אסור דלענין לכתחלה להפקיד אצלם מחזקינן להו כעובדי עבודת כוכבים כמ"ש רמ"א אחר זה:
ב סָעִיף ב ואפי' היה היין חתום בחותם אחד. כ"כ ב"י בשם רשב"א דכל היכא דלא מרתת בעינן שני חותמות ונראה לי דלמאי דפוסק רמ"א בסימן קי"ח וק"ל בדיעבד חותם א' סגי ה"נ בזה והרשב"א לטעמיה דס"ל בכל דוכתי לא מהני חותם אחד וא"ל דיש לנו להחמיר כאן אף לדידן להצריך כאן שני חותמות דדמי למטהר יינו של עובד כוכבים שכתב דינו בסי' ק"ל דיש בו חומרא דא"כ אף ב' חותמות לא יועילו אלא צריך שומר כמוזכר שם אלא דאין זה כמטהר יינו דכאן עיקר היין של הישראל והיה ראוי להתיר בלא חותם כלל דמרתת אלא כיון שיש לו מלוה עליו לא מרתת והוה כהודיעהו שהוא מפליג דסגי לדידן בחותם א' כמ"ש סימן קכ"ט סוף סעיף א' לענין הפסד מרובה:
ג סָעִיף ב הברזא בידו היין אסור. משמע כל היין שבחבית ולא מהני כאן היתר דהפסד מרובה דניצוק חיבור מטעם שכתבתי בסי' קכ"ד סעיף כ"ד בדין דקרו הסכין בחבית:
ד סָעִיף ג יין בתוכו. רבותא קאמר אע"ג דיש גם לעובד כוכבים שם יין שלו או שיש לו בשותפות יין עם הישראל אפ"ה יש היתר לפעמים כמו שמבאר והולך:
ה סָעִיף ג במנעול מבפנים. כתב ב"י בשם תשובת רשב"א דוקא שידוע שנעלו בפנים אבל אם אין ידוע אע"פ שיש מנעול בפנים אין אוסרים מספק והיינו ביום אבל בלילה אמרינן מסתמא שנעלו גם מה שכתב אח"כ ביש נקבים בדלת דמותר היינו ג"כ ביום אבל בלילה אסור כ"כ רמ"א סוף סי' ק"ל:
ו סָעִיף ג אפילו חביות סתומות. דיכול לישמט ולומר ישן הייתי ולכך לא פתחתי לך:
ז סָעִיף ג כדי שיפתח ויגוף. עיין פירושו סי' קכ"ט סעיף א':
ח סָעִיף ד ואם הוא נתפס כגנב. פי' שאם ימצאהו ישראל יהיה נתפס כדין גנב ע"פ המושל והוא אינו אלם:
ט סָעִיף ד על הכניסה מותר בשתייה. זהו דעת ר"י שמביא בטור ובשם רש"י מביא דבנגיעה תליא מילתא וכבר כתב ב"י שרש"י לא כ"כ וע"כ הגיה רש"ל פרש"י אם נתפס כגנב על הכניסה מותר אע"פ שאין נתפס כגנב על הנגיעה ואם אינו נתפס כגנב על הכניסה אסור אע"פ שנתפס כגנב על הנגיעה ומבואר ברש"י הטעם שכיון דנכנס שלא ברשות ודאי לנסוכי עייל אנא דמ"מ לא מתיישב לי מ"ש אע"פ שאין נתפס כגנב על הנגיעה דהיאך תמצא זה דיש לו רשות ליגע הא א"א לו ליגע אא"כ יכנס ונראה דה"ק אע"פ שאינו נתפס על הנגיעה אם היה מונח במקום מגולה כגון בשוק וכיון שגם אינו מתיירא ונכנס לשם ה"ל לגביה כמונח במקום מגולה מ"מ עכשיו הוא במקום מוצנע והוא טרוד בבהלה בכניסתו ולא נגע:
א סָעִיף א שאינו. כגון גר ותושב וישמעאלים טור ורשב"א ורמב"ם. ובפרישה דייק מהכא דמגע גר תושב מותר בשתיה דאל"כ ניחוש למגעו וכ' עליו הש"ך דזה תימה דהא פסק המחבר לעיל סימן קכ"ד ס"ב דמגע גר תושב אסור בשתיה אלא ה"ט כמ"ש רש"י דכיון דלא פלח עבודת כוכבים לא נגע ולא מנסך מיהו נראה דהיינו דוקא אם הוא בענין שאין לחוש שנגעו לשתות או להנאה אחרת כדלקמן ס"ד בהג"ה:
ב סָעִיף א מפקידין. אפי' בעיר שרובה ישראל ש"ס וכתב הב"ח דלא שרי בהנאה אלא בידוע שלא נגע הא לאו הכי אסור אף בהנאה משום שאנו חוששין שמא החליפו בשלו ושלו ודאי אסור כיון שאינו חושש על מגע עובד כוכבים עכ"ל הש"ך:
ג סָעִיף א מייחדים. כתב הש"ך היינו לכתחילה אבל בדיעבד שרי אפילו בשתיה היכא דליכא למיחש שנגעו כדי לשתות ממנו כדלקמן ס"ד:
ד סָעִיף ב חתום. נראה למאי דכתב הר"ב בסימן ק"ל ס"ב דבדיעבד סגי בחותם א' אפילו במפקיד א"כ כ"ש הכא והא דסתם כאן כדברי המחבר משום דסמך עצמו אלקמן סימן ק"ל דהתם עיקר דוכתא דדין זה ט"ז וש"ך:
ה סָעִיף ב חותם. ואפילו החביות פתוחות רשב"א וכתב הב"ח ומיהו ודאי דוקא בבית פתוחה לר"ה וישראלים עברו שם הא לאו הכי לא מירתת וע"ל סימן קל"א:
ו סָעִיף ב הרגיל. אבל לא חיישינן שהכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא שאז נאסר מה שבפנים ג"כ ע"י ניצוק כיון דלא חזינן ריעותא לפנינו ולפ"ז לדידן בזה"ז שרי אף בשתיה במקום הפסד דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה כדלעיל סימן קכ"ד סכ"ד בהג"ה עכ"ל הש"ך והט"ז חולק ע"ז ופסק דאסור כאן הכל אפי' בהפסד מרובה (ובנה"כ מחזיק דבריו שבש"ך וכתב דעיקר דלדידן שרי אף בשתיה דהוי מגע עובד כוכבים ע"י ד"א שלא בכוונה) ע"ש:
ז סָעִיף ג במנעול. כ' ב"י בשם תשובת רשב"א דוקא שידוע שנעלו בפנים אבל אם אין ידוע אע"פ שיש מנעול בפנים אין אוסרים מספק והיינו ביום אבל בלילה אמרי' מסתמא שנעלו גם מה שכ' אח"כ ביש נקבים בדלת דמותר היינו ג"כ ביום אבל בלילה אסור כ"כ רמ"א ס"ס ק"ל:
ח סָעִיף ג סתומות. דיכול לישמט ולומר ישן הייתי ולכך לא פתחתי לך:
ט סָעִיף ד בשתיה. אע"פ שאינו נתפס כגנב על הכניסה דמירתת שמא יבא ישראל ויראהו נוגע הרא"ש והיינו דוקא כשהעובד כוכבים יודע דמגע עובד כוכבים אסור לישראל ושיפסיד יינו בכך הא לאו הכי לא שייך מירתת וע"ל ר"ס קט"ו ש"ך:
י סָעִיף ד שנגעו. ואפ"ה שרי בהנאה במקום הפסד בזה"ז כדלעיל ר"ס קכ"ג ש"ך:
א סָעִיף א אין מיחדים. עבה"ט ועיין בתשובת צמח צדק סי' פ"ז שכתב דדוקא בזמן מועט שרי בדיעבד ודוקא במקום שאין לחוש לנגיעה ולא לשתיה להנאתו כגון שהנקב למעלה במגופה הוא צר ואין שום ברזא בחבית אבל היכא דאיכא למיחש דלמא נגע להנאתו כדי לשתות כגון שיש לחבית ברזא בולטת לחוץ שבקל יכול למשוך הברזא ולשתות מהיין יש לאסור כל היין אפילו בדיעבד אפילו יחוד בעלמא לזמן מועט ע"ש:
א סָעִיף א עובד כוכבים כו'. מתני' ס"ט א' היה אוכל כו' חביות כו' וש"מ הרבה:
ב סָעִיף א אסור בהנאה. רש"י ע' א' ד"ה שרי כו' וכ"פ הרא"ש שם ודלא כהראב"ד:
ג סָעִיף א אבל כו'. ס"ד ב':
ד סָעִיף א כגון כו'. רש"י שם:
ה סָעִיף א ואפילו הודיעו כו'. תוס' שם בד"ה אין כו' וע"ש בגמ' ס"ט א' ה"ד כו':
ו סָעִיף א ואפילו בבתינו. רמב"ם פי"ג:
ז סָעִיף א אסור בשתיה. כמו יינו שם:
ח סָעִיף ב כגון. רש"י שם ד"ה על כו':
ט סָעִיף ב או כו'. כמש"ש אר"א מתני' נמי כו' וערש"י ס"א א' ד"ה המטהר כו' שהיין נעשה לו משכון כו':
י סָעִיף ב ואפילו היה כו'. דכל היכא דלא מירתת אסור אא"כ בב' חותמות וערש"י ל"א א' ד"ה שייחד כו' והביא ראיה בת"ה מהתוספתא דתניא שם ישראל שהכניס יין ברשות עובד כוכבים אם יש עליו מפתח או חותם אסור ואם היה אוצר פתוח לר"ה מותר בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיושיב שומר. ואין דעת התוס' כן שם בד"ה המטהר כו' וע"ל סי' ק"ל ס"ב:
יא סָעִיף ב אע"פ שיש כו'. שם:
יב סָעִיף ב והגיע כו'. ממש"ש טעמא דאין כו':
יג סָעִיף ב ואפילו כו'. שם במתני' בצד כו':
יד סָעִיף ב סמוך כו'. כמש"ש ע' ב' דאיתמר חצר כו' מתבי כו' אלמא רב בכה"ג איירי אלמא דכל שאין לו רשות ליגע מותר אפילו כה"ג:
טו סָעִיף ב ואפילו אין ביין כו'. ערא"ש פ"ה סי"ב ואפילו בחבית פתוחה כו' וכן מעשים כו' וה"נ תניא בתוספתא כו':
טז סָעִיף ב אבל דברים כו'. ממש"ש ע' א' הנהו גנבי כו' מ"ט רובא כו' הלא"ה אסור. ת"ה:
יז סָעִיף ב וכן כו' דתלינן כו'. כמש"ל סי' נ"ז סי"ג ועמש"ש:
יח סָעִיף ג בית כו'. ערש"י שם ד"ה דהאי כו' והרי"ף גורם בהדיא בגמ' חמרא דישראל ועובד כוכבים כו': (ליקוט) בית כו'. הוא מעשה ראשונה שם ע' א' ההוא ביתא כו' וכגירסא חמרא דישראל ועובד כוכבים וכן פירש"י ומעשה רביעית ההוא ביתא כו' א"ר אי א"ל לאשתמוטי כו' שם של ישראל לבדו ובשניהם אם לא נעל הדלת מותר וכמש"ש מתבי ננעל כו' וכמש"ש אחדיה לדשא כו' ובשניהם כל דלהדי ביזעא מותר וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ה בהג"ה אלא דבשניה אם נתפס כגנב מותר בכ"ע משא"כ ברישא וכמ"ש רש"י בד"ה דהאי גיסא כו' וז"ש בס"ד בית כו' על הכניסה וכפירש"י ד"ה אי אית כו' וכן הרא"ש שם ועובדא השלישית שם ההוא אושפיזא כו' נראה שהוא במקום שיש רשות ליכנס שם לכן אמר אם נתפש כו' ר"ל על הנגיעה וכההיא דספ"ד ההוא כרכא כו' וכההיא דס"ה (ע"כ):
יט סָעִיף ג שאם בא כו'. ת"ה:
כ סָעִיף ג אפילו הן פתוחות. כמ"ש הרא"ש שם סי"ב וכנ"ל:
כא סָעִיף ג אפילו חביות סתומות. כמש"ש ס"א ת"ר א' הלוקח כו' בחצר אחרת מותר והוא כו'. ת"ה:
כב סָעִיף ג אם שהה כו'. כמש"ש במתני' ס"ט א':
כג סָעִיף ג ואפילו היה כו'. דעת הרשב"א להתיר בכה"ג כמש"ש ס"א א' באותה חצר מותר כו' אבל בשם הראב"ד כתב שאוסר וכתב ולפ"ד צ"ל דשם איירי שלא נעל מעולם וא"נ י"ל דשאני התם דאין לו שייכות בבית ממש כו':
כד סָעִיף ד בית כו'. שם ע' א' ההוא ביתא כו' וערש"י שם ד"ה שרי כו' וערא"ש שם סט"ז פרש"י כו':
כה סָעִיף ד וי"א כו'. הג"א שם סי"ט בד"ה והיכא דעל כו': (ליקוט) וי"א דבזה"ז כו' מיהו אם כו'. תוס' ע' א' סד"ה מ"ט. ופירש רשב"ם בשם רש"י כו' מיהו נראה כו' (ע"כ): (ליקוט) וי"א כו'. הג"א פ"ה סט"ו בד"ה וכל. כיון כו' (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.