א מִי שֶׁהָיְתָה שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בְּיָדוֹ, לֹא יַחֲזֹר וְיַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּמַשְׁכַּנְתָּא דְּסוּרָא. הַגָּה: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא הִתְנָה מִתְּחִלָּה עַל כָּךְ, (ריב"ש סִימָן ש"ה), וְגַם שֶׁכְּבָר הֶחֱזִיק הַמַּלְוֶה בַּשָּׂדֶה; אֲבָל בְּלָאו הָכֵי, לְכֻלֵּי עָלְמָא אָסוּר (בֵּית יוֹסֵף סִימָן קע"ב בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א).
ב מַשְׁכַּנְתָּא דְּסוּרָא, אִם בָּא אֶחָד וְשָׂכַר אוֹתָהּ מֵהַמַּלְוֶה, מֻתָּר לַחֲזֹר וּלְהַשְׂכִּיר אוֹתָהּ לְבַעַל הַשָּׂדֶה. וְע"ל סִימָן קע"ב.
ג מֻתָּר לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ לְאֶחָד וּלְהַתְנוֹת עִמּוֹ שֶׁיַּחְכִּירֶנּוּ (פי' הַחוֹכֵר הוּא אִישׁ שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְעַבְּדָהּ בִּתְנַאי שֶׁיִּתֵּן לַבַּעַל כָּךְ וְכָךְ פֵּרוֹת, בֵּין יַעֲשֶׂה הַשָּׂדֶה פֵּרוֹת בֵּין לֹא יַעֲשֶׂה) לוֹ אַחַר כָּךְ.
ד הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ וְאָמַר לוֹ: אִם לֹא תִּתֵּן לִי מִכָּאן וְעַד ג' שָׁנִים הֲרֵי הוּא שֶׁלִּי, וְלֹא אָמַר מֵעַכְשָׁו, בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַמִּקָּח קַיָּם תּוֹךְ ג' שָׁנִים, לֹא יֹאכַל הַפֵּרוֹת. וְאִם אֲכָלָם הָוֵי רִבִּית קְצוּצָה וְיוֹצְאָה בְּדַיָּנִים. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַה שֶּׁאָכַל תּוֹךְ ג' שָׁנִים לֹא הָוֵי אֶלָּא אֲבַק רִבִּית, דְּהָוֵי כְּמַשְׁכַּנְתָּא בְּלָא נְכַיְתָּא. (בֵּית יוֹסֵף לְדַעַת הָרֹא"שׁ וְטוּר וְרַשִׁ"י וְתוס' וְתַלְמִידֵי רַשְׁבָּ"א וְרַאֲבָ"ד מְבִיאָם בֵּית יוֹסֵף בח"מ סִימָן ר"ז סוֹף סִימָן י"ג), וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן סִימָן קע"ב, אֲבָל מַה שֶּׁאָכַל לְאַחַר שְׁלֹשָׁה שָׁנִים, צָרִיךְ לְהַחֲזִיר, וְכֵן עִקָּר.
א סָעִיף א לא יחזור כו'. אפילו כתוב בשטר ששהתה בידה מלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה. טור. פי' ואפילו האמת נמי הכי ששהתה זמן רב בידו אסור וכ"כ בפרישה ופשוט הוא:
ב סָעִיף א וישכיר. ואם שכר משמע דעת המחבר כהפוסקים דר"ק הוא ולזה בסעיף ב' במשכנתא דסורא דוקא כתב שאם בא אחר לשכרה מותר להשכיר לבעל השדה ולא כ"כ בדין דהכא כדכתבו תלמידי רשב"א דאזיל לטעמיה שכתב בב"י דתלמידי רשב"א ס"ל דהכא הוי א"ר אבל למאן דס"ל דהוי ר"ק כי אפסקיה אחר סגי לאפוקי מר"ק אבל א"ר אכתי הוי אבל במשכנתא דסורא לכ"ע שרי וכ"כ בב"ה וע"ל סי' קע"ב:
ג סָעִיף א במשכנתא דסורא. נתבאר ענינו בר"ס קע"ב:
ד סָעִיף ב מותר. וכן כתב הריטב"א וסיים בה אפי' לא נחת המלוה לתוך המשכנתא כלל וכן קבלתי ממורי הרב ע"כ כ"כ בב"ה:
ה סָעִיף ג מותר למכור כו'. עי' בתשובת מבי"ט ח"א סי' קכ"ג דף נ"ז מזה באריכות וע"ש גם בח"ב סי' רע"ג דף קכ"ז:
ו סָעִיף ד בענין שאין המקח קיים. כמבואר בח"מ סי' ר"ז ס"י וק"ק דשם כתב המחבר גם סברת י"א דלא הוי אלא א"ר וע"ש:
ז סָעִיף ד צריך להחזיר. מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות אבל תוך ג' שנים לא הוי טעות שהרי בידו וברשותו היה להחזיר המעות למלוה וע"ל סי' קע"ד ס"ק ד':
א סָעִיף א ממושכנת בידו. אפילו שנים הרבה וה"א שכבר קנאה לפירותיה אפילו הכי אסור להשכירה לו כיון שהוא לוה שלו ושקיל מיניה יותר ממה שהלוהו וכל שכן אם לא החזיק בה כלל המלוה דלא קנאה כלל ולא הוה כאן רק הלואה בעלמא הכי אמרי' בגמרא וזה פשיטא שאסור אפילו במשכנתא דסורא לכולי עלמא כמ"ש רמ"א בסמוך ובב"י הביא פלוגתא דלרש"י הוה רבית קצוצה ולרמב"ם אבק רבית ובסימן קע"ב סעיף ב' יתבאר להלכה אימתי הוה רבית קצוצה:
ב סָעִיף א לבעל השדה. וכתב ב"י בשם תלמידי רשב"א דאם בא אחר לשכרה מהמלוה יכול בעל השדה לשכור ממנו כיון דאפסקיה אחר שרי וכתב ד"מ אבל בתשובת רשב"א שמביא ב"י אח"כ משמע דאפי' אחר באמצע אסור וכן הוא לקמן סימן קע"ב בשם הרא"ש:
ג סָעִיף א במשכנתא דסורא. מבואר לקמן סימן קע"ב דהיינו שהשכין לו באופן שלא יצטרך לפדות ממנו אלא יאכל איזה שנים ויחזירנה בחנם דבזה אין שם הלואה עליו אלא שכירות:
ד סָעִיף ב אם בא אחר כו'. תמוה הוא הא פסק בסעיף א' דיש מי שמתיר במשכנתא דסורא דהיינו אפילו ללוה עצמו ובלבוש כתב כאן דמיירי בלא החזיק המלוה בשדה ולא נראה לע"ד דכל שלא החזיק כלל בשדה לא קנאה והוה הלואה בעלמא כדאיתא בגמרא אימת קנאה דליהדר וליחכר ליה ובודאי לא מהני כאן מה שיפסיק אחר בין מלוה ללוה ותו דא"כ היה לו לש"ע לבאר כן בפירוש דמיירי בלא החזיק כיון שלא זכר תחילה שיש חילוק בזה אלא דרמ"א שבא אחריו זכרו על כן נראה לע"ד דבודאי קאי אדעה הראשונה שהתחיל בריש הסעיף מי שהיתה שדה ממושכנת כו' דמשמע אפילו במשכנתא דסורא וכ"פ בב"י להדיא דעל זה אמר כאן דמכל מקום אי אפסקינהו אחר שרי לכולי עלמא והיינו אחר שהחזיק בה המלוה:
ה סָעִיף ג מותר למכור. כיון שגוף הבית מכור לו לגמרי והוא גדול באדנות הבית לעולם יותר מן השוכר ממנו ופשוט הוא גם כאן שצריך שיקנה הלוקח הבית תחילה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאם לא כן הוה כהלואה ואסור כן נ"ל:
ו סָעִיף ד אבל מה שאכל לאחר ג' שנים כו'. שזהו אכל בגזל ומה שהניחו לאכול הוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה בכהאי גוונא:
א סָעִיף א יחזור. כתב הש"ך אפילו כתוב בשטר ששהתה ביד המלוה זמן רב קודם שהחכירהו ללוה ואפילו האמת נמי הכי אסור ואם שכר משמע דעת המחבר כהפוסקים דר"ק הוא:
ב סָעִיף א דסורא. דהיינו שהשכין לו באופן שלא יצטרך לפדות ממנו אלא יאכל איזה שנים ויחזירנו בחנם דבזה אין שם הלואה עליו אלא שכירות וכתב ב"י בשם תלמידי רשב"א דאף בסתם משכנתא אם בא אחר ושכרה מהמלוה יכול בעל השדה לשכור ממנו כיון דאפסקיה אחר אבל בתשובת רשב"א שמביא ב"י אח"כ משמע דאפילו אחר באמצע אסור:
ג סָעִיף א ולהשכיר. וסיים הריטב"א ואפילו לא נחית המלוה לתוך המשכנתא כלל וכן קבלתי ממורי הרב אבל הט"ז כתב דכל שלא החזיק המלוה בשדה לא קנאה והוי הלואה בעלמא והמחבר דכתב דוקא האי דינא במשכנתא דסורא קאי לפי דעה ראשונה שבס"א שכתב סתם ממושכנת דמשמע אפילו במשכנתא דסורא ע"ז כתב כאן דמ"מ אי אפסקיה אחר שרי עכ"ל:
ד סָעִיף ג ולהתנות. כתב הט"ז ופשוט הוא דגם כאן צריך שיקנה הלוקח הבית תחלה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאל"כ הוי כהלואה ואסור:
ה סָעִיף ד להחזיר. מפני שהיה סבור שנחלטה לו וכשנודע לו שלא קנאה מוציאה מידו דהוי מחילה בטעות אבל תוך ג' שנים לא הוי טעות שהרי בידו וברשותו היה להחזיר המעות למלוה וע"ל סי' קע"ד ובח"מ סי' ר"ז ס"י עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א ויש מי כו'. כמ"ש תוס' שם ס"ז ב' ד"ה במשלם כו' והרא"ש שם דמשכנתא דסורא הוי כמכר ובמכר מותר כמ"ש בס"ג. ויש אוסרין אף במשכנתא דסורא ועריב"ש וב"י וכצ"ל לדעת הרי"ף דאינו מותר אלא במשכנתא דסורא וכמ"ש בסי' קע"ב וצ"ל דכאן במשכנתא דסורא איירי:
ב סָעִיף א ובלבד כו'. כנ"ל ס"ס שקדם וכ"ז כו':
ג סָעִיף א וגם כו'. כמש"ש בגמ' אימת קנאה כו':
ד סָעִיף ב משכנתא כו'. שהריטב"א מתיר כה"ג בכל משכנתא ובתשובת הרשב"א והרא"ש אוסרים והכריע בבד"ה במשכנתא דסורא הואיל בלא"ה יש מתירים כנ"ל להתיר כה"ג:
ה סָעִיף ד ואם אכלם כו'. עבה"ג וכפירושם במש"ש ס"ז א' עבד רבינא כו' משום רבית קצוצה הוא:
ו סָעִיף ד וי"א כו'. הרא"ש שם אהא דר"נ וכן פירש"י שם ד"ה והדרא פירי כו' וכשיטת תוס' ס"ז א' ד"ה פירי כו' דמשום מחילה בטעות הוא ע"ש וכן ס"ל להרא"ש שם וער"ס קע"ב:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.