א הַמַּעֲבִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה, אֲפִלּוּ בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר, (הָיוּ) מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּקּוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין אוֹתוֹ גַּם הָאֲנָשִׁים, אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה שָׁרֵי (ר"ן פ"ב דע"ז). רַק הַחֲבֵרִים נִמְנָעִים בְּכָל מָקוֹם (שָׁם וּבְבֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם נ"י) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ו. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שֵׂעָר שְׁאָר אֵיבָרִים בְּמִסְפָּרַיִם בְּכָל מָקוֹם.
ב מִי שֶׁמְּגַלֵּחַ כָּל שֵׂעָר שֶׁבּוֹ, מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְגַלֵּחַ גַּם שֶׁל בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה.
ג אָסוּר לָחוּךְ בְּיָדוֹ בִּשְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה כְּדֵי לְהַשִּׁירוֹ, אֲבָל מֻתָּר לָחוּךְ בְּבִגְדוֹ לְהַשִּׁירוֹ.
ד מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲטָטִין בְּבֵית הַשֶּׁחִי וּבְבֵית הָעֶרְוָה, וּמִצְטַעֵר מִצַּד הַשֵּׂעָר, מֻתָּר לְהַעֲבִירוֹ.
ה לֹא תַעֲדֶה אִשָּׁה עֲדִי הָאִישׁ, כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ תִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן, וְכַיּוֹצֵא בוֹ מִמַּלְבּוּשֵׁי הָאִישׁ לְפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם הַהוּא, (טוּר) אוֹ שֶׁתְּגַלַּח רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ. וְלֹא יַעֲדֶה אִישׁ עֲדִי אִשָּׁה, כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים וַחֲלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָם הַכֵּלִים וְאֵין מְשִׂימִין אוֹתוֹ הַחֲלִי, אֶלָּא נָשִׁים. הַגָּה: וַאֲפִלּוּ בְּאֶחָד מִן הַבְּגָדִים אָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכָּרִים בִּשְׁאָר בִּגְדֵיהֶם שֶׁהוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה (בֵּית יוֹסֵף). טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֲסוּרִים לְהִתְעַטֵּף כְּאִשָּׁה.
ו אָסוּר לְאִישׁ לְלַקֵּט אֲפִלּוּ שֵׂעָר אֶחָד לָבָן מִתּוֹךְ הַשְּׁחֹרוֹת, מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר (דְּבָרִים כב, ה) וְכֵן אָסוּר לְאִישׁ לִצְבֹּעַ שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת שֶׁיִּהְיוּ (בֵּית יוֹסֵף) שְׁחֹרוֹת, אֲפִלּוּ שַׂעֲרָה אַחַת. וְכֵן אָסוּר לְאִישׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאָה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן קנ"ו.
א סָעִיף א היו מכין כו'. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז"ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה"ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי ולעיל סימן קנ"ו ס"ב נתבאר דאסור לאיש להסתכל במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע"ש:
ב סָעִיף א ואפילו לכתחלה שרי. במקום שמעבירים אותו גם האנשים:
ג סָעִיף א במספרים. כעין תער אבל לא בתער:
ד סָעִיף ב מראשו כו'. ל"ד דהא נתבאר בסי' שלפני זה דאסור להקיף ראשו וזקנו אלא ר"ל מראש גופו עד סוף גופו. פרישה:
ה סָעִיף ב שמותר כו'. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפילו במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד. ב"י וכ"כ הב"ח אלא שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע"ש:
ו סָעִיף ג בבגדו כו'. והב"ח כתב דמפירש"י משמע דוק' בית השחי אבל בית הערוה אסור אפילו על ידי בגד כדאמר רבי טרפון בריש פ' כל היד דכל המכניס ידו למטה מטיבורו תקצץ ועיינתי שם ברש"י פרק שני נזירים (נזיר דף נ"ט ע"א) ולא משמע מידי והא דנקט שם רש"י בית השחי ה"ה בית הערוה וכ"כ התוספות שם דאבית השחי ובית הערוה קאי ומההיא דר"פ כל היד אין ראיה דאדרבה הא אמרינן התם דבמטלית עבה מותר שאינה מחממת:
ז סָעִיף ה לא תעדה כו'. כ' הב"ח דיש היתר בב' דברים הא' שאין איסור אפילו בדבר שהוא נוי וקישוט אלא באשה הלובשת בגדי איש להתדמות לאיש ואיש הלובש בגדי אשה להתדמות לאשה לנוי וקישוט אבל אם לובשין כדי להגן מפני החמה או צנה וכיוצא בזה מותר. הב' דאף להתדמות אין איסור אלא בדברים שהן עשוין לנוי וקישוט כו' ע"ש שהאריך ואין דבריו מוכרחים כ"כ ומ"מ נראה דהיינו דוקא בתיקוני אשה אבל אם לובש ממש בגדי אשה עד שאינו ניכר שהוא איש וכן איפכא בכל ענין אסור וכ"כ הרא"מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ"ל ומשמע דבכל מלבושים קאמר ומיירי בגוונא דפרישה והב"ח נדחק בדבריו עיין שם. ולענין איסור לבישת גבר שמלת אשה בפורים האריך הב"ח כאן ועי' באורח חיים סימן תרצ"ו ומ"ש שם:
ח סָעִיף ה אסורים להתעטף כאשה. ולא יגלחו ראשם כאיש. כל בו ורמב"ם פרק י"ב מהלכות עבודת כוכבים דין י' והוא מפ"ד דבכורים:
א סָעִיף א בית השחי כו'. לפי מה שכתב בית יוסף בשם הר"ר יונה העתקתיו סוף סימן קודם לזה משמע דבכל מקום בגוף אסור בתער והוא דלא כמאן בדעות שהביא הטור כאן:
ב סָעִיף א שאר אברים במספרים. פי' כעין תער:
ג סָעִיף ג אסור לחוך בידו כו'. גם בתוספות פרק שני נזירים שם כתוב דין זה בבית השחי ובבית הערוה אלא שברש"י שם כתוב בבעיא זו מהו לחוך דהיינו בבית השחי ולא זכר בית הערוה וכ' מו"ח ז"ל הטעם דבבית הערוה בלא"ה אסור מטעם הרהור כדאשכחן בפ' כל היד רבי טרפון אומר כל המכניס דו למטה מטבורו תקצץ ואין נראה מפירש"י שום ראיה דלעיל מיניה שם בבעי' מהו לגלח פירש"י ג"כ בבית השחי ושם ודאי הוה הבעי' גם אבית הערוה אע"כ דרש"י חדא מנייהו נקט ומההיא דר' טרפון ג"כ לאו ראיה דע"כ ההיא למטה מטבורו לאו ממש קאמר דא"כ תקשה לך מפ' כל כתבי ברבינו הקדוש שהיה נקרא כן משום שלא הכניס ידו למטה מאבנטו ואי דינא בכל אדם כן מאי רבותיה דרבינו הקדוש ודוחק לומר שהיה נזהר למטה מאבנטו שהוא טפי מלמטה מטבורו דזה אינו סברא כלל אלא פשוט לי דההוא דנקט לישנא מעליא וכן משמע שם בתוס' במקום שאמרו שם כריסו נבקעת כתבו הם מילתו נבקעת עכ"ל וכן אין נזהרין מזה רוב העולם רק שרבינו הקדוש היה קדוש ביותר ונזהר גם בזה וז"ש הרמב"ם פ' כ"א מהלכות איסורי ביאה וז"ל ואסור לשלוח יד במבושיו שלא יבא לידי הרהור ואפי' מתחת טבורו לא יכניס ידו שמא יבא לידי הרהור הרי חלק אותם לב' בבות תחילה כתב אסור ובתחת טבורו כתב לא יכניס ולא כתב אסור אלא דבזה אין איסור רק מצד תוספת קדושה ואזהרה יתירה שמא יאחז ג"כ באמה וע"כ כ' תחילה שלא יבא לידי הרהור ואח"כ כתב שמא יבוא לידי הרהור:
ד סָעִיף ה לא תעדה אשה. משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה או גשמים אין איסור כן נראה לי פשוט וכן משמע מדהתירו בסימן קנ"ו להסתפר במראה כשיש צורך לעשות כן. ובאורח חיים סימן תרצ"ו הביא רמ"א דאפילו מפני שמחת פורים המנהג להתיר בזה ואף על גב דיש אוסרים ומו"ח ז"ל כתב שיש לאסור את זה והביא ראיה ממה שכתב ר"א ממיץ לאסור לעשות כן מפני שמחת חתן או כלה והשומע לאסור תבוא עליו ברכה כי יש הרבה מכשולות חס ושלום מזה כשהולכין ביחד בלי היכר איש או אשה:
ה סָעִיף ה אלא נשים. מו"ח ז"ל כתב בשם רש"ל שאם הוא במקום שאין מעבירין אותו אפילו הנשים שאם הוא העביר אינו לוקה עכ"ל:
ו סָעִיף ה ואפילו באחד מן הבגדים כו'. מבואר בבית יוסף דבזה יש מלקות כיון דניכר ההבדל בין איש לאשה משא"כ בהעברת שער בית השחי דאינו ניכר בפרהסיא על כן אין אסור אלא מדרבנן:
ז סָעִיף ו שערות לבנות שיהיו שחורות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ"כ ב"י ובטור יש כאן טעות סופר:
א סָעִיף א היו מכין. משום לא ילבש גבר שמלת אשה שדרשו חז"ל דלאו דוקא שמלת אשה אלא ה"ה שאר תיקוני אשה לנוי וליופי וע"ל סי' קנ"ו ס"ב:
ב סָעִיף א שרי. במקום שמעבירין אותו גם האנשים:
ג סָעִיף ב שמותר. דודאי לרפואה קמכוין דאי ליפוי אדרבה ניוול הוא לו ואפשר דאפי' במפרש דליפוי קא עביד לא משגחינן ביה אלא אמרינן ודאי לרפואה קעביד ב"י וכ"כ הב"ח רק שנראה מדבריו כחולק אמפרש דליפוי קעביד ע"ש ש"ך:
ד סָעִיף ה עדי. כ' הט"ז משמע דרך עידוי וקישוט אסור אבל אם עושה כן מפני החמה או צנה וגשמים אין איסור והב"ח כ' שיש לאסור את זה והשומע לו תע"ב כי יש הרבה מכשולות ח"ו ע"י זה כשהולכים יחד בלי היכר איש ואשה ולענין שמחת פורים עי' בא"ח סי' תרצ"ו:
ה סָעִיף ו לבנות. שזהו נוי אשה אבל איפכא שהיו שחורות וצבע אותם לבנות שרי אפילו לכתחלה כ"כ ב"י:
א סָעִיף א המעביר כו'. עפ"ח דנזיר נ"ח ב' א"ר מיקל כו' כעין תער ולגירסא זו אינו אסור אלא בית השחי ובית הערוה בתער אבל במספרים אפילו כעין תער מותר ושאר הגוף אפילו בתער מותר דקושית גמ' לא היתה אלא על מה שמתיר כולו אף בה"ש ובה"ע ועתוס' שם נ"ט א' ד"ה ההוא גברא כו' וכ"ה גירסת הערוך. אבל גירסת כה"ג הוא מתבי כו' ה"ז לוקה כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי והתניא העברת תער אינה מד"ת אלא מד"ס אלא כי קאמר רב במספרים והא רב נמי כתער כו' ולפ"ז שאר איברים שוה לשער בה"ש ובה"ע דאסורין בתער ומותרין במספרים כעין תער אבל בהלכות פסוקות ל"ג אלא כי כו' רק כי קאמר כו' ולא הדר ביה משינוייא קמייתא דבה"ש ובה"ע אסורין אף במספרים כעין תער ועתוס' שם בד"ה הנ"ל ובד"ה אמר רחב"א כו' ואף שכתבו שם דאף דלא גריס אלא י"ל דפי' אלא מ"מ לא ס"ל כן וע"ש בד"ה בעי כו' וביבמות מ"ה א' ד"ה לא כו' וכן הרא"ש אף שביבמות כתב כדברי תוס' הנ"ל שי"ל דפי' כמו אלא מ"מ במכות כתב כדברי תוס' דיבמות וכ"ה דעת הרמב"ם וזהו דברי ש"ע ועתוס' שם נ"מ א' ד"ה חזינא כו' וד"ה ההוא כו' משמע כו':
ב סָעִיף א היו מכין אותו כו'. כלישנא קמא דר' יוחנן שם משום דברייתא דהעברת שער כו' כוותיה וגמ' פריך מינה לרב ש"מ דכוותה קי"ל וכמ"ש הרי"ף בספ"ד דעירובין וש"מ. רמב"ם וטור וש"פ אבל הסמ"ג פסק כלישנא בתרא דר"י משום דראב"י כוותיה כמש"ש וקי"ל כראב"י (אף בברייתא כמ"ש ביבמות ל"ז ס' א') ועמ"ש בס"ה:
ג סָעִיף א בד"א כו'. ממש"ש ההוא כו' שבקוהו כו' משמע דשאר היו נוהגין היתר וז"ש בהג"ה ואפילו כו' רק כו' וכ"כ הר"ן אבל דעת הרמב"ם דמ"מ לכתחילה אסור אלא שאין מכין אותן ולא הוו צייתי להו בדברים:
ד סָעִיף ב מי שמגלח כו'. עתוס' דיבמות סד"ה הנ"ל ותדע דלא כו':
ה סָעִיף ד מי שי"ל כו'. עתוס' דנזיר שם ד"ה בעי מיניה כו' משמע כו' ובתוס' דיבמות שם ור"ת מפרש כו':
ו סָעִיף ה לא תעדה כו'. כראב"י שם דפליג את"ק שם דקאמר דוקא לישב בין כו' וקאמר אפילו בכלי זיין למלחמה ואף שכל בגדיה בגדי אשה וכן שלא יתקן כו' וכ"ש בבגדים ממש דלא כת"ק ואף שפסק כברייתא דהעברת שער כו' משום דמפרש מש"ש ות"ק כו' לכדתניא כו' ר"ל אף כדאב"י דלא אסרו אלא בתיקונים הנראין משא"כ בה"ש ובה"ע ודלא כסמ"ג:
ז סָעִיף ה כגון כו'. דלא כת"ק ואפילו באחת אסור ממה שאסור בכלי זיין וז"ש בהג"ה ואפי' כו':
ח סָעִיף ה או שתגלח כו'. תוספתא סוף ביכורים (ומש"ש ומסתפר כאנשים כנ"ל בסי' קפ"א ס"ק י"ב. ועיין בתוספתא ספ"ב דסוטה והביאו תוס' שם ספ"ג ועבה"ג הלכות יבום):
ט סָעִיף ה ולא יעדה כו'. נזיר שם:
י סָעִיף ה וחלי כו'. עפ"ו דשבת ס"ב א':
יא סָעִיף ה במקום כו'. עתוס' שם י"ב א' ד"ה אפילו כו' ובא"ח סי' ש"א ס"ט:
יב סָעִיף ה טומטום כו'. תוספתא דביכורים שם:
יג סָעִיף ו אסור כו'. ברייתא הובאה ספ"י דשבת וסוף מכות והרמב"ם כתב שחייב כיון שהוא תיקון הנראה כנ"ל והראב"ד חלק עליו וכתב דאינו אלא מדרבנן כמו כל העברת שער וכ"ה הגי' בגמ' שם ושם:
יד סָעִיף ו וכן אסור כו'. דלא אסרו הנ"ל אלא משום זה שזהו תיקוני אשה:
טו סָעִיף ו וכן כו'. תוספתא וירושלמי והביאו תוס' בע"ז כ"ט א' ד"ה המסתפר:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.