א כִּנּוּיֵי נְדָרִים כִּנְדָרִים, כֵּיצַד, קוּנָם קוּנָח, קוּנָס; שֶׁאִם אָמַר: קוּנָם, אוֹ: קוּנָח, אוֹ: קוּנָס כִּכָּר זֶה עָלַי, אָסוּר בּוֹ; וְכֵן בְּכָל מָקוֹם הוֹלְכִים אַחַר הַלָּשׁוֹן שֶׁרְגִילִין בּוֹ, שֶׁאִם יֵשׁ לָהֶם כִּנּוּי לְנֶדֶר וְנָדַר בּוֹ, הָוֵי נֶדֶר; וְכֵן אִם אֵינוֹ מַכִּיר אֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁדִּבְּרוּ בָּהֶם חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר בָּהֶם לָאו כְּלוּם הוּא (בֵּית יוֹסֵף וְכֵן נִרְאֶה מִדִּבְרֵי הַרַמְבַּ"ם פ"א דִּנְדָרִים וּדְנָזִיר ופ"ב דִּשְׁבוּעוֹת) ; אֲבָל כִּנּוּיֵי כִּנּוּיִם, דְּהַיְנוּ כִּנּוּי שֶׁרָחוֹק הַרְבֵּה מֵהַלָּשׁוֹן, אֵינוֹ כְּנֶדֶר. הַנֶּדֶר הוּא בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיֶּאֱסֹר עָלָיו מִקְרֵי נֶדֶר (וְכֵן מַשְׁמָע בְּבֵית יוֹסֵף וְרַמְבַּ"ם רפ"א מה"נ).
א סָעִיף א כינויי נדרים כו'. ל' רמב"ם פ"א מהלכות נדרים דין ט"ז יש מקומות שאנשיהם עלגים ומפסידין את הלשון ומכנין על דבר בדבר אחר הולכים שם אחר הכינוי כיצד כל כינוי קרבן כקרבן האומר הרי הן עלי קונם קונח קונס הרי אלו כינויים לקרבן וכן כל כיוצא בזה הולכין אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן ע"כ וכ"כ הסמ"ג לאוין רמ"א ורמב"ן וכ"כ הר"ן ריש נדרים בשם החכם הגדול ר"י בר רבי חסדאי דרבותא אשמועינן דלא מבעיא בלשונות עובדי כוכבים שהן לשונות גמורים הנודר בהן נדרו נדר אלא אפי' בלשונות שאינם גמורים כגון אלו דקונם קונח קונם שהם לשון הקדש אלא שנשתבש וס"ד אמינא שהנודר בהם לא יהיה נדר כיון שאינו לשון נדר גמור בפני עצמו קמ"ל דכיון שעובדי כוכבים מדברים בהן אעפ"י שאינו מעיקר לשונם אלא משיבוש שהוא בידם הרי הוא נדר גמור וכל שכן שאר לשונות העובדי כוכבים ע"כ וכך הם דברי הטור והרב וע"ל ר"ס רל"ז בהג"ה:
ב סָעִיף א שרחוק הרבה מהלשון כו'. כגון דאמר מקנמנא מקנחנא מקנסנא. ש"ס:
א סָעִיף א קונם קונח כו'. פשוט במשנה ובגמרא פרק קמא דנדרים (דף י') דגם קונם הוי כינוי וכל הכינויים הם כנוי לקרבן ומה שזכר בנוסח כל נדרי וקונמי וקנסי וכינויי רצונו לומר קונמי הוא הכינוי היותר פשוע שכן הוזכר במשנה תחילה לכינויים ואח"כ הזכיר במשנה קונס והיינו וקנסי על כן אמר אחר כך וכינויי רצונו לומר וכל שאר הכינויים וכמה שכתב הטור ושולחן ערוך כאן וכן בכל מקום הולכים כו' כן נראה לי:
א סָעִיף א כיצד כו'. מתני' י' א':
ב סָעִיף א וכן בכ"מ כו'. עבה"ג וכ"כ המפרש (המיוחס לרש"י) ג' א' והר"נ ב' א' וכתב דלהכי נקט הני לשונות אע"ג דאינן לשונות גמורים אלא לה"ק שנשתבש:
ג סָעִיף א וכן אם כו'. דצריך פיו ולבו שוים כמ"ש בפ"ג דשבועות (כ"ו ב') ובפ"ג דתרומות ודלא כתוס' ב' א' ד"ה כל כינויי כו' ואור"י כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.