א בְּכוֹר, בַּזְּמַן הַזֶּה, אֵין בּוֹ הֶתֵּר אֶלָּא עַל יְדֵי מוּם. וַאֲפִלּוּ אִם יִרְצוּ הַבְּעָלִים אוֹ הַכֹּהֵן לְכָנְסוֹ לְכִפָּה עַד שֶׁיָּמוּת מֵעַצְמוֹ, אֵינָם רַשָּׁאִים, אֶלָּא צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְגַדְּלוֹ עַד שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם.
ב אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם בְּגָלוּי וְנִכָּר לַכֹּל, כְּגוֹן שֶׁנִּקְטְעָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְשָׁחֲטוֹ אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה, שֶׁיּוֹרֶה לוֹ שֶׁהוּא מוּם הָרָאוּי לִשָּׁחֵט עָלָיו. וְאִם אֵין חָכָם מֻמְחֶה, נִתָּר עַל פִּי ג' בְּנֵי הַכְּנֶסֶת, דְּהַיְנוּ חֲכָמִים קְצָת וְאֵינָם בְּקִיאִים כָּל כָּךְ. וְהָאִדָּנָא דְּלֵיכָּא מֻמְחִין, אֵינוֹ נִשְׁחָט עַל פִּי ג' בְּנֵי הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּמוּמִין מֻבְהָקִים, כְּגוֹן נִסְמֵית עֵינוֹ וְנִקְטְעָה יָדוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וּצְרִימַת הָאֹזֶן הוּא מוּם מֻבְהָק הֵיכָא דְּמִנְכָּר שַׁפִּיר וְנִרְאֶה לָעֵינַיִם שֶׁהוּא יוֹתֵר מֵחֲגִירַת הַצִּפֹּרֶן. וְכֵיצַד צְרִימַת הָאֹזֶן, שֶׁנִּפְגְּמָה בְּחִסָרוֹן מִן הַתְּנוּךְ, וְלֹא הָעוֹר שֶׁבִּשְׂפַת הָאֹזֶן, בֵּין שֶׁנִּפְגְּמָה בִּידֵי אָדָם בֵּין שֶׁנִּפְגְּמָה בִּידֵי שָׁמַיִם. הַגָּה: נֶחְתַּךְ הַזָּנָב לְמַעְלָה מִן הַחוּלְיָא, הָוֵי מוּם (פִּסְקֵי מהרא"י סי' רמ"ו). וְעוֹד מָנָה בַּעַל הַטּוּר כַּמָּה מוּמִין שֶׁשּׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בַּזְּמַן הַזֶּה, וְהָרַב שֶׁחִבֵּר סֵפֶר הַזֶּה נִמְשַׁךְ אַחַר דִּבְרֵי הַרַמְבַּ"ם; וְלִי נִרְאֶה דְּהַסּוֹמֵךְ עַל דִּבְרֵי הַטּוּר הַבְּנוּיִין עַל דַּעַת הָרֹא"שׁ לֹא הִפְסִיד.
א סָעִיף ב והאידנא דליכא מומחה. משום דמומחה צריך להיות בקי ג"כ בראיית העין לבדקם ולבקר בהם היטב וגם מומחה היינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורות במומין והאידנא ליכא נשיא בא"י. הרא"ש:
ב סָעִיף ב נחתך הזנב למעלה מן החוליא הוי מום. אבל מן החוליות ולמטה לצד שער הזנב לא הוי מום:
ג סָעִיף ב ועוד מנה בעל הטור כו'. עיין בעט"ז שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן:
א סָעִיף א אינם רשאים. משום הפסד קדשים שהרי יש לו היתר ע"י נפילת מום כ"כ הרא"ש:
ב סָעִיף ב והאידנא דליכא מומחין. משום דמומחה דאמרי' לאו דידע הלכות מומין בלחוד אלא דבקי גם בראות עין לבדקם ולבקר בהם היטב עוד טעם אחר דמומחה דהיינו שנטל רשות מנשיא שבא"י להתיר בכורים והאידנא ליכא נשיא. אשר"י: (ב) אלא במומין מובהקין כו'. בטור כתוב אבל דוקין שבעין וחורד ומים הקבועים לא פירוש חורד פירש"י בגמ' שיש שם טפות לבנות בעין מים שעיניו נוטפות מים הקבועים קאי אתרווייהו:
ג סָעִיף ב ונראה לעינים שהוא יותר מחגירת צפורן. שדבר זה גלוי ונראה לכל רואה ואף ע"ג שאח"כ כתב הטור עד שתחגור בו הצפורן היינו לענין דינא אבל השתא דליכא מומחה לא סגי עד שיהיה ניכר שהוא יותר:
ד סָעִיף ב התנוך. בפרשת מצורע פירש רש"י גדר האמצעי שבאוזן רצונו לומר הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן:
ה סָעִיף ב ולא העור שבשפת האוזן. ששם הדר בריא והיינו באליה רכה שבאוזן שנקראת עור. כן כתב רש"י:
א סָעִיף א אינם רשאים. משום הפסד קדשים שהרי יש לו היתר ע"י נפילת מום. כ"כ הרא"ש:
ב סָעִיף ב התנוך. בפ' מצורע מפרש רש"י גדר האמצעי שבאוזן ר"ל הוא הגבוה שבאמצע האוזן שהוא עשוי כעין גדר בפני נקב האוזן. ט"ז. ובשפת האוזן פירושו אליה הרכה שבאוזן שנקראת עור ששם הדר בריא. כ"כ רש"י:
ג סָעִיף ב מומין. עיין בלבוש שהביא כל המומין שהם מומין אליבא דכ"ע וביאורן:
א סָעִיף א לכנסו לכיפה. עיין בתשובת נודע ביהודה חיו"ד סימן פ"א שכתב דהטעם הוא משום הפסד כהן ולפ"ז בספק בכור שאפילו במומו אין צריך ליתנו לכהן כי המע"ה רשאי לכנסו לכיפה אך הגאון מוהר"ם פישלש ז"ל נחלק עליו וחזר בו המחבר והודה לדבריו לאסור הכנסה לכיפה אפילו בספק בכור ע"ש בסימן ס"ב ופ"ג. [ועיין בת' חתם סופר ס"ס שי"ד וס"ס שי"ח מ"ש בזה]:
א סָעִיף א בכור כו'. כמ"ש בסי' ש"ו ס"ה ע"ש:
ב סָעִיף א ואפי' אם כו'. תוס' נ"ג א' ד"ה ואיזהו כו' והרא"ש סוף בכורות:
ג סָעִיף ב אפי' כו'. תוס' ל"ו ב' ד"ה פסק כו' וכמש"ש במתני' בכור שנסמית כו' ובגמ' שם:
ד סָעִיף ב ע"פ מומחה כו' ואם אין כו'. שם: (ליקוט) ואם אין כו'. כת"ק וכמש"ש בגמ' ושם ל"ז וספ"ג דשבת וש"מ (ע"כ):
ה סָעִיף ב והאידנא כו'. הרא"ש ותוס' שם ד"ה פסק ומיהו כו' משום שצריך שיהיה חכם גדול ובקי גם בראיית מומין וזש"ש לענין נדר חכם ולענין בכור מומחה וערא"ש שם ועוד כתב ב"י טעם משום דליכא נשיא בא"י ליטול ממנו רשות והוא ע"פ מ"ש הרמב"ם רפ"ג אין כו' ע"פ המומחה שנתן לו הנשיא שבא"י רשות כו' ונראה שדקדק מהנ"ל דקרי ליה מומחה וכמ"ש בריש סנהדרין לענין קנסות דבעינן מומחין וכבר כ' שאין ראיה וה"נ אמר שם (ה' א') לענין דן יחידי מומחה ואמרינן שם אע"ג דלא נטל רשות ועוד נראה שדקדק ממ"ש בבכורות שם התרת בכור בח"ל כו' וז"ש רמב"ם שם וכן בכור שיצא ח"ל כו' אבל רש"י פי' שם ד"ה בח"ל שאינו ראוי כו' וכן אין לדקדק מהא דפ"ק דסנהדרין (ה') דאמר יתיר בכורות דה"נ קאמר יורה כו' וכמש"ש וכיון דגמיר כו' משום מעשה כו' ודוקא בתלמיד וכמש"ל סי' רמ"ב ס"ד אלא שי"ל מירושלמי (פ"א דחגיגה ופ"י דנדרים) שבקש רב מר"ג ברבי לאחר מיתת אביו שיתן לו רשות להתיר בכורות ואחר מיתת רבו א"צ רשות וביומא ע"ח א' שאלו את ר"א זקן כו' דבר זה הניחו כו' וערש"י שם אבל תוס' בבכורות שם ד"ה במקום כו' כתבו דא"צ ע"ש וכן מצינו כמה אמוראי בבבל שהיו מתירין בכורות ביחידי ואפשר ע"י נטילת רשות וגם דברי תוס' י"ל כן שלא אמרו אלא שא"צ סמוך כמ"ש ביומא שם שאינו אלא משום כבודו של נשיא ומיהו עכשיו שאין נשיא אפשר שא"צ וז"ש תוס' שם ד"ה פסק ומיהו בזה"ז אין נראה כו' משמע אבל משום נטילת רשות אין קפידא וכן הרא"ש בהלכותיו סוף בכורות והאידנא שאין חכם ומומחה כו' שאין בקיאין בהן האידנא ואמר חכם ומומחה כנ"ל וכמ"ש בפ"ה סי"א וכתב הר"י כו' ובדו"פ כתב ב' הטעמים של ב"י וכתבו בשם הרא"ש וטעה בזה ונמשך אחר דברי ב"י:
ו סָעִיף ב אינו כו' אלא כו'. מתני' וגמ' שם:
ז סָעִיף ב כגון כו'. מתני' שם:
ח סָעִיף ב וצרימת כו'. הרא"ש שם בשם ר"י ודקדק דהוא מום מובהק מדנקט הגמ' בכ"מ כה"ג הצורם אוזן כו' בפ"ט דב"ק (צ"ח א') ובבכורות ל"ד ב' וש"מ אבל הרמב"ם לא כתב אלא אלו ג' הנ"ל וכן במתני' הנ"ל לא נקט אלא אלו ג' ולמה לא נקטו צורם אוזן ומ"ש בגמ' צורם אוזן י"ל מפני שהוא מום ראשון שבמתני'. ולר"י שמתיר צרימת אזן ה"ה כל מום שהוא ניכר הטיב וא"צ בקיאות אע"פ שע"ה אין יודעין שהוא מום דלאו משום חכמה צריך מומחין אלא משום בקיאות וכנ"ל ולכן כתב הרא"ש בפ"ו כמה מומין וכן כתבן הטור כאן וכתב הרא"ש מומין שאינן מובהקין היינו כגון דוקין שבעין וכיוצא אבל דעת הרמב"ם אינו כן ואזיל לשיטתו שדעתו משום נטילת רשות ולכן אין להתיר אלא מום שידוע לכל והרא"ש אזיל לשיטתו ודברי ש"ע תמוהין שהרכיב דעת הרמב"ם עם דעת הר"י וס"ל שצרימת האוזן היא מום מובהק אפי' לדעת הרמב"ם וליתא אטו שאר מומין דחשיב הרא"ש אינן מומין מובהקין יותר מצרימת האזן וצרימת האזן שכתב כאן הרא"ש זהו כתב לחידוש שאף זה מום מובהק הוא וש"ע השמיט כל המומין שכ' הרא"ש והטור וכתב צרימת אזן:
ט סָעִיף ב שהוא יותר כו'. ר"ל בזה"ז צריך יותר שיוכר לעין אבל לדינא בחגירת צפורן סגי כמש"ש ב' ובפ"ק דחולין ופי' חגירת צפורן עמ"ש בר"ס י"ח בשם הרשב"א והרא"ה דפליגי בזה:
י סָעִיף ב בחסרון. ערש"י במתני' שם ל"ז א' ד"ה פגימה. וה"ה לסדק כמ"ש במתני' שם נסדקה כו' ובנמ' שם ב' הסדק כ"ש כו' וכ"כ הרא"ש והטור אלא שבש"ע לא כתב אלא צרימת האוזן שהוא פגימה וכנ"ל:
יא סָעִיף ב נחתך כו'. כמש"ש במתני' ל"ה א' ל"ט ב' נפגם כו' וז"ש למעלה כו':
יב סָעִיף ב ועוד כו'. והם ברא"ש פ"ו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.