א בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ; כְּגוֹן לִפָּנוֹת שָׁם (כָּל בּוֹ) אוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת שָׁם, וְאֵין קוֹרִין וְאֵין שׁוֹנִין שָׁם (סמ"ג), וְאֵין מְחַשְּׁבִין שָׁם חֶשְׁבּוֹנוֹת. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יְרוּחָם) ; וְאֵין מַרְעִין בָּהֶם בְּהֵמוֹת; וְאֵין מוֹלִיכִין בָּהֶם אַמַּת הַמַּיִם; וְלֹא יְטַיֵּל בָּהֶם לְקַפַּנְדְרִיָא (פי' לְמַעֲבָר מִצַד זֶה לְצַד זֶה) ; וְלֹא יְלַקֵּט מֵהֶם עֲשָׂבִים; וְאִם לִקֵּט, שֶׁצָּרִיךְ לְלָקְטָן לְצֹרֶךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת, שׂוֹרְפָן בִּמְקוֹמָן. הַגָּה: וְכֵן אֵין לִקַּח מִקַּרְקַע עוֹלָם שֶׁל קֶבֶר, אַף עַל גַּב דְּמֻתָּר בַּהֲנָאָה (כֵּן מַשְׁמָע מֵהָרֹא"שׁ וְהַמָּרְדְּכַי). וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַמֵּתִים, וְלָכֵן אִם צָרִיךְ אוֹתוֹ לִרְפוּאָה, שָׁרֵי (ג"ז בְּמָרְדְּכַי). וְכֵן מֻתָּר לֵהָנוֹת מֵהָעֲשָׂבִים שֶׁעַל הַקְּבָרוֹת אוֹ פֵּרוֹת אִילָנוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם לְצֹרֶךְ הַקְּבָרוֹת, כְּגוֹן שֶׁהַמּוֹשֵׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים מַרְעֶה בְּהֵמוֹת עַל הַקְּבָרִים וְאִי אֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּיָדוֹ כִּי אִם בְּהוֹצָאָה מְרֻבָּה, וְאֵין יַד הַקָּהָל מַשֶּׂגֶת, מוֹכְרִים דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי לְהַצִּיל הַקְּבָרוֹת מִיַּד עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁזֶּהוּ כְּבוֹד הַמֵּתִים (ת"ה סִימָן רפ"ד ומהרי"ו סִימָן נ'). וְאִם אֵין דְּבָרִים עַל הַקְּבָרוֹת לִמְכֹּר לְצֹרֶךְ הַהוֹצָאָה, אִם יַד הַקָּהָל מַשֶּׂגֶת וְשֶׁבְּיָדָם לִמְחוֹת בְּהוֹצָאָה מוּעֶטֶת, צְרִיכִין לִמְחוֹת, אִם אֵין חֲשָׁשׁ בַּדָּבָר שֶׁהַמּוֹשֵׁל יִתְגָּרֶה בָּהֶם עַל יְדֵי זֶה; אֲבָל בְּלָאו הָכֵי אֵין צְרִיכִין לִמְחוֹת (ג"ז שָׁם).
ב אִילָנוֹת שֶׁנּוֹטְעִין בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מֻתָּר לְלַקֵּט פֵּרוֹתֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם עַל הַקְּבָרוֹת עַצְמָם.
ג קֶבֶר חָדָשׁ, נִמְדָּד וְנִמְכָּר וְנֶחְלָק; וְהַיָּשָׁן, אֵינוֹ נִמְדָּד וְלֹא נִמְכָּר וְלֹא נֶחְלָק.
א סָעִיף א אין נוהגין כו'. מפני כבודן של מתים:
ב סָעִיף א ואין מחשבין שם חשבונות. אפילו של רבים. שם:
ג סָעִיף א שורפן במקומן. אין זה כבוד של מתים אלא קנסא או משום שלא יחשדוהו שמוליכם לבהמתו:
ד סָעִיף ב מותר ללקט כו'. כתב הב"ח מה שנוהגין הגבאים ללקוט הפירות למכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים אותם לעובד כוכבים שומר בה"ק והעובד כוכבים יעשה לו ג"כ גן בבה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין בו ספק קבר:
א סָעִיף א חשבונות. אפילו הם של רבים. ש"ך:
ב סָעִיף ב ללקט. כ' הב"ח מה שנוהגין הגבאים ללקוט הפירות למוכרם והדמים לצדקה ומקצתם נותנים לעובד כוכבים שומר בית הקברות וגם עושה לו העובד כוכבים גן בבה"ק צריך ליזהר שלא יהא אילן נטוע ולא הגן זרוע אלא במקום שאין שם ספק קבר עכ"ל:
ג סָעִיף ג נמדד. כתב הטור פי' שאין מודדין אותו כמה מתים נקברים במקצתם שיתנו אותה מדה למתים אחרים כנגדו ולא נמכר משום פגם משפחה ולא נחלק בין היורשין אלא כולם נקברים שורות שורות לעצמן והכל משום כבודן של מתים ובה"ק חדש שאין נקבר בו אלא א' לא חששו לכבודו עכ"ל:
א סָעִיף א אין נוהגין בהם. [עי' בתשו' חתם סופר סי' של"ה שכתב והיינו אפילו שלא ע"ג קבר אלא מקום שהוקצה לבה"ק לרבים נאסר בקדושת בה"כ וביאר דבר זה יפה באורך בש"ג פ' נגמר הדין. והסברא נותן כך דכל שהוקשה למצותו להתפלל בתוכו או ללמוד בתוכו או לקבור בתוכו הכל הוקצה למצותו ואין ניאותין בהם. ועובדא דהאי חסיד במסכת ברכות שלן בבה"ק י"ל חכמים ותלמידים שרי כמו דשרי בבה"כ (בא"ח סי' קנ"א ס"א) עכ"ד ונראה דדוקא היכא שכבר נקבר באותה השדה אפילו מת א' אז נאסר כל השדה אבל אם לא נקבר עדיין שום מת רק ייחדוה לבה"ק לא נאסר כמ"ש בא"ח סי' קנ"ג ס"ח בענין בה"כ דאינו קדוש עד שיתפללו בו וע"ש בס"ה ובאחרונים שם. איברא דמלשון הש"ג שם לא משמע הכי ע"ש והדברים ארוכים ואכמ"ל]:
ב סָעִיף א ולכן אם צריך. [עי' בתשו' חתם סופר סי' שכ"ז שכתב דה"ה במקום שהחיים יודעים כולם שכך מנהגם וידעי במיתתם שכך הוא ומוחלים על כבודם הכל מותר מאחר שאין כאן איסור הנאה אלא משום כבוד מתים. וכתב עוד דלכאורה הרמ"א כאן אזיל לשיטת המתירים לעיל ר"ס שס"ד תלוש ולבסוף חברו אך באמת הוא אפילו לדעת יש אוסרים שם דמ"מ לא נאסרו עשבים הגדילים כו' ולכך נוהגים בני ח"ק למכור העשבים לצורך מתים ותכריכיהם או לצורך רפואות חולים ועניים ומנהג ישראל תורה ואין להרהר ע"ש]:
ג סָעִיף א לרפואה שרי. עי' בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ב שכתב דזה דוקא אם הרפואה הוא דוקא מהקבר ולא ממקום אחר אבל אם יכול למצוא אותן עשבים לקנות בגינה ובשדה אף שצריך הוצאות ממון בלקיחת העשבים אסור ללקוט אותם עשבים בבה"ק ע"ש:
ד סָעִיף א אבל בלא"ה א"צ למחות. עי' בשו"ת שיבת ציון שם במעשה שמושל העיר רצה לעשות דרך רבים בבה"ק של היהודים והדרך יעבור על הקברים ברצפת אבנים. ודעת הרב מהר"ר איסרל ליסא שאין הקהל צריכין לבזבז הרבה להכביד על אנשי הקהילה להוציא הוצאות מרובים כדי לפעול להסב ולנטות הדרך מעל בה"ק וכמ"ש הרמ"א כאן והוא מתה"ד סי' רפ"ד. והרב המחבר נר"ו האריך לסתור דברי התה"ד וסיום דבריו אם אין אני כדאי לחלוק על פסק הרב התה"ד מ"מ הבו דלא לוסיף עלה דהיינו שאין יד הקהל משגת וגם שהוא להצלת הקברות מידו שאם ימנעו מלרעות שם בהמות של מושל יש לחוש שיקח מהם הקברות וגם שם מה שהיה עבד המושל רועה בהמות בבה"ק אין זה דבר המתקיים כי למחר יהיה עבד אחר או מושל אחר אשר לא ירעה בהמות שם אבל בנ"ד לעשות דרך על הקברים שהוא דבר המתקיים לעולם ואיכא בזיון המתים כל שעה וגם יש לחוש שברוב הימים יחפרו שם בדרך ויוציאו עצמות המתים והם ישליכום לחוץ לכן צריכים להשתדל בזה ולהוציא הוצאות כדי יכלתם אף שיכבד העול על הצבור ואם יעלה הוצאות יותר מכדי יכלתם טוב לפנות אותן קברות למקום המשתמר. וע"ש עוד בסי' ס"ג שנשאל על כיוצא בזה בבית קברות ישן אשר פסקו לקבור שם מתים יותר ממאה שנים ואדון העיר רוצה להרחיב בנין ארמונו והוא צריך לאותו בה"ק להכניסו תוך הבנין ורוצה לקנותו במחיר כסף או בחליפין על שדה אחרת וא"א ליהודים לסרב בזה פן יהפך להם לאויב ובידו להמציא להם צרות רבות וגם בידו ליקח בחזקה שלא ברצונם והשיב דאם לא היה כאן חשש רק שיקח בחזקה שלא ברצונם היינו אומרים מוטב שיקח השר בע"כ ולא ימסרו לו ברצון אך כיון שיש לחוש שיהפך לבבו ויכול להסתעף מזה כמה תקלות ליהודים לכן אם אפשר להם להפוך לבב השר בריצוי כסף שיבטל דעתו שלא להכניס את בה"ק לתוך בנינו צריכים להתאמץ בזה ואף להוציא הוצאות הרבה ואם א"א אזי יראו עכ"ת לפנות הקברים עד מקום שידם מגעת ויקברו עצמות מכל קבר וקבר בפ"ע בביה"ק החדש ויזהרו שלא יקברו משני מתים בקבר אחד ע"ש:
א סָעִיף א או לאכול כו' ואין כו'. דזהו קלות ראש כמש"ש בבה"כ שם כ"ח א' וערש"י שם ד"ה אין אוכלין כו':
ב סָעִיף א ואין קורין כו'. משום לעג לרש כמ"ש בסי' שס"ז:
ג סָעִיף א (ליקוט) ולא יטייל כו'. א"ר רפי"ד (ע"כ):
ד סָעִיף א וכן אין ליקח כו'. מדברי המדרכי שכתב והא דאמרינן בפ"ו דסנהדרין (מ"ז ב') קבריה דרב כו' לרפואה שאני וכמש"ו:
ה סָעִיף א וכן מותר כו'. וראיה מחזקיה שקצץ דלתות היכל כו' להציל שאר המקדש. שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.