א אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב בְּחֹל הַמּוֹעֵד, שֶׁלֹּא לְהַרְגִיל אֶת הַהֶסְפֵּד, שֶׁאָסוּר לְהַרְגִיל אֶת הַהֶסְפֵּד בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָא לִכְבוֹד תַּלְמִיד חָכָם; לְפִיכָךְ אֵין מוֹלִיכִין הַמֵּת לְבֵית הַקְבָרוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַקֶבֶר מְתֻקָן וּמְזֻמָּן.
ב אֵין קוֹרְעִין בְּחֹל הַמּוֹעֵד אֶלָא מִי שֶׁהוּא חַיָּב לִקְרֹעַ כִּדְאִיתָא בְּסִימָן ש"מ, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב, וְרוֹצֶה לִקְרֹעַ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, אָסוּר.
ג שָׁמַע בְּחֹל הַמּוֹעֵד שְׁמוּעָה קְרוֹבָה, חַיָּב לִקְרֹעַ.
ד אֵין חוֹלְצִין כָּתֵף בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַבְרִין בּוֹ אֶלָא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת; אֲבָל הַקְרוֹבִים, מַבְרִין. וְהוּא הַדִּין לַחֲנֻכָּה וּפוּרִים וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ. וּכְשֶׁמַּבְרִין, אֵין מַבְרִין אֶלָא עַל מִטּוֹת זְקוּפוֹת, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלוּ בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְלֹא מַבְרִין; וּבְחֹל הַמּוֹעֵד מַבְרִין הַכֹּל עַל הֶחָכָם לְתוֹךְ הָרְחוֹב, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּבְרִין אֶת הַקְרוֹבִים, שֶׁהַכֹּל כִּקְרוֹבָיו.
ה נָשִׁים בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁכֻּלָן עוֹנוֹת כְּאַחַת; אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת, דְּהַיְנוּ לְהַכּוֹת כַּף עַל כַּף. בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, חֲנֻכָּה וּפוּרִים, מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת; וְהָנֵי מִלֵי לְאִינַשׁ דְּעַלְמָא, אֲבָל לְתַלְמִיד חָכָם, בֵּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד בֵּין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, חֲנֻכָּה וּפוּרִים, מְעַנּוֹת וּמְקוֹנְנוֹת כְּדַרְכָּן בַּחֹל; וְהָנֵי מִלֵי בְּפָנָיו, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא. וְיוֹם שְׁמוּעָה, אֲפִלוּ רְחוֹקָה, כִּבְפָנָיו דְּמֵי.
ו אוֹמְרִים עַל הַמֵּת צִדּוּק הַדִּין וְקַדִּישׁ, כְּדַרְכָּן. וְכֵן בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי; אֲבָל בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כֵּיוָן שֶׁאֵין מִתְעַסְקִים בַּמֵּת אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ. הַגָּה: וְיֵשׁ חוֹלְקִין שֶׁלֹּא לוֹמַר צִדּוּק הַדִּין בַּמּוֹעֵד (הַטּוּר הֵבִיא כַּמָּה רַבְּוָתָא), וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא לוֹמַר צִדּוּק הדִּין בְּכָל הַיָּמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם תַּחֲנוּן (בְּמִנְהָגִים) ; וְלָכֵן אֵין אוֹמְרִים גַּם כֵּן כְּשֶׁקּוֹבְרִין אַחַר חֲצוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם קוֹבְרִים הַמֵּת בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ וְלֹא צִדּוּק הדִּין (כָּל בּוֹ).
ז מֵת לוֹ מֵת קֹדֶם פּוּרִים, וּפָגַע בּוֹ פּוּרִים, אֵינוֹ מַפְסִיק הָאֲבֵלוּת; וּמִכָּל מָקוֹם אֵין אֲבֵלוּת נוֹהֵג בּוֹ, לֹא בְּי"ד וְלֹא בְּט"ו, אֶלָא דְּבָרִים שֶׁבְּצִנְעָא נוֹהֵג, וְחַיָּב לִשְׁלֹחַ מָנוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּל בָּהֶם, עוֹלִים לוֹ מִמִּנְיַן הַשִּׁבְעָה, כְּמוֹ שַׁבָּת.
א סָעִיף ב כדאיתא בסימן ש"מ. כצ"ל:
ב סָעִיף ג שמע כו'. ע"ל סימן ש"מ סל"ב ובא"ח סי' תקמ"ז:
ג סָעִיף ו אחר חצות בע"ש. (אע"פ שבערב) [אבל בערב] ר"ח ובערב חנוכ' אומרי' אפי' אחר חצות (לא) [דלא] עדיפי מע"ש כ"כ העט"ז ומשמע דה"ה בעי"ט אחר חצות א"א:
ד סָעִיף ז ומ"מ אין אבילות נוהג בו כו'. ומהרש"ל פסק דצריך לנהוג כל דיני אבילות ושכן המנהג והביאו הדרישה ע"ש וכ"כ המחבר בא"ח סי' תרצ"ו סעיף ד' ודרישה כתב ליישב דברי המחבר דלא סתרי אהדדי דבא"ח מיירי שמת לו מת בו ביום וכאן מיירי שמת קודם לכן ודוחק והרב בהג"ה שם פסק כהמחבר כאן) וכ' שכן נוהגין והב"ח לא הביא אלא דברי מהרש"ל ע"ש:
א סָעִיף ו בע"ש. (אע"פ שבערב) [אבל בערב] ר"ח וערב חנוכה אומרים אפי' לאחר חצות (לא) [דלא] עדיפי מע"ש כ"כ הלבוש ומשמע דה"ה שאין אומרים ג"כ בערב יו"ט אחר חצות. ש"ך:
ב סָעִיף ז נוהג. ומהרש"ל פסק דצריך לנהוג כל דיני אבילות ושכן המנהג וכ"כ המחבר בא"ח סי' תרצ"ו ס"ד. ובדרישה כתב ליישב דברי המחבר דלא סתרי אהדדי דבא"ח מיירי שמת לו מת בו ביום וכאן מיירי שמת קודם לכן ודוחק (ויש רוצים להגיה בא"ח דהאי בחנוכה צ"ל בצינעא. וה"ק כל דברי אבלות בצינעא נוהגים בפורים. ובזה מיושב מה שמזכיר שם חנוכה בהלכות פורים וה"ל להביאו בהלכות חנוכה סי' ת"ע ששם מזכיר דיני חנוכה בהספד אלא ודאי שט"ס הוא וצ"ל בצינעא) והרב בהג"ה שם פסק כהמחבר כאן וכתב שכן נוהגין והב"ח לא הביא אלא דברי מהרש"ל ע"ש. עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א אלא לכבוד ת"ח. כ"ז ב' ובמגילה ג' ב' וכמ"ש בס"ה:
ב סָעִיף ג שמע בח"ה כו'. מדפריך שם אמתני' ואפילו חכם והתניא חכם כו' משמע דברייתא איירי אף בחה"מ והיא איירי בשמועה קרובה דאי בין מיתה לקבורה אפילו לאו חכם רק אדם כשר חייבין לקרעו כמש"ש וכמש"ל סי' ש"מ ס"ו וס"ז ועבא"ח סי' תקמ"ז כ"ז הסי':
ג סָעִיף ד (ליקוט) אבל הקרובים כו'. ממתני' הנ"ל וירושלמי שם ועתוס' ך' א' ד"ה שכבר כו' ושם כ"ד ב' ד"ה אלא כו' (ע"ב):
ד סָעִיף ד וה"ה לחנוכה כו'. מדחילק בסיפא נשים במועד כו' בר"ח כו' ולא חילק ברישא ואינו מוכרח:
ה סָעִיף ד אפי' בי"ט שני כו'. שלא אמרו (י"ט ו' א') כחול שוויוה רבנן אלא למה שלצרכו בלבד מדקאמר אפילו למיגיז ליה אסא כו' משמע דוקא הכל לצרכו:
ו סָעִיף ו אומרים כו' וי"ח. עבא"ח סימן ת"כ ס"ב: (ליקוט) אומרים כו'. ערא"ש סי' קל"ד: סעיף ז' ע"ש סי' קל"ב (ע"כ):
ז סָעִיף ז מת כו'. כמש"ו ואע"פ כו':
ח סָעִיף ז ומ"מ. עבא"ח סי' תרצ"ו:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.