א אָסוּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר פָּרוּעַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא הַדִּין שְׁטָר שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ (תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ כְּלָל ע"ח). וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַחֲזִיר שְׁטָר פָּרוּעַ, רָאוּי לְנַדּוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶנּוּ; וְאֵין לוֹ לְעַכֵּב הַשְּׁטָר בִּשְׁבִיל פְּשִׁיטֵי דְסַפְרָא. הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין הַלּוֶֹה נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר, אֵין צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַשְּׁטָר, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ (בֵּית יוֹסֵף בְּסִימָן ס"א בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א). אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁהוֹת שְׁטָר שֶׁל מָנֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חֲמִשִּׁים, וְהוּא שֶׁיִּכְתֹּב שׁוֹבָר עַל גַּבָּיו מִמַּה שֶׁנִּפְרַע, אוֹ יִכְתֹּב שׁוֹבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְיִמְסְרֶנּוּ לַלּוֶֹה.
ב שְׁטָר שֶׁלָּוָה בּוֹ וּפְרָעוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ח. וְאִם אָמַר לוֹ הַלּוֶֹה: פָּרַעְתִּי, וְהֵשִׁיב הַמַּלְוֶה: כֵּן הָיָה אֲבָל הֶחֱזַרְתִּים לְךָ, הֲרֵי מוֹדֶה שֶׁנִּמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה בּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר: הֶחֱזַרְתִּים לְךָ שֶׁתַּחֲלִיפֵם לִי, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ הַמָּעוֹת יוֹצְאִים אֶלָּא עַל יְדֵי הַדְּחָק, הַשְּׁטָר קַיָּם:
א סָעִיף א אסור להשהות שטר פרוע. דכתיב אל תשכן באהליך עולה:
ב סָעִיף א וה"ה שטר שנמחל כו'. ז"ל הסמ"ע אע"פ שכל שטר פרוע נמחל שעבודו מ"מ מצינו שטר שנמחל שעבודו אף דעדיין לא פרעו והיינו שמחל לו שעבוד קרקעות ונתן לו רשות למכרן למי שירצ' ולא יטרפנו מהלקוחות גם י"ל שנמחל שעבודו ר"ל שפרעו וחזר ולוה על אותו השטר וכמ"ש הט"ו בסי' מ"ח עכ"ל ומ"ש שמחל לו שעבוד קרקעות כו' אינו נלפע"ד אלא כיון שיכול בשטר זה לגבות מבני חרי לית ביה משום אל תשכן באהליך עולה וכ"ש לפי מ"ש לקמן ס"ק ו' דאפי' בשטר של ק' שפרע לו נ' לית ביה משום אל תשכן ובאמת לא הי' צריך לזה דאשמועינן בשטר שנמחל שעבודו שאף על פי שלא פרעו רק שהמלו' מחלו מעצמו אסור להשהותו וק"ל וע"ל סי' ס"א סי"א וסי"ב:
ג סָעִיף א ראוי לנדותו כו'. עמ"ש סי' ס"א סי"א ס"ק י"ז בזה:
ד סָעִיף א ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא. ומדברי התוספות פ"ב דכתובות דף י"ט ע"ב והרא"ש שם מבואר להדיא דיכול לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ומביאם הב"י בספרו בדק הבית וכתב שכ"כ ג"כ הריטב"א וצ"ע למה סתם כאן בש"ע כדברי הר"ן. ומ"מ נלפע"ד דאם רוצה לקרעו או לכתוב על גבו שהוא פרוע רשאי לעכבו משום פשיטי דספרא לכ"ע ודלא כנרא' מדברי המחבר וכמ"ש לקמן ודו"ק:
ה סָעִיף א ובמקום כו'. נראה מדברי הר"ב דמ"ש קודם לכן ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא היינו אפי' כשיקרענו ומטעם דהלו' נותן השכר וגופו של שטר של לוה הוא וכן משמע יותר בעיר שושן אבל לפע"ד זה אינו דהא באיסורא קמיירינן הכא ודין זה דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא הוא מהר"ן פ"ב דכתובות דאיסורא הוא משום אל תשכן באהליך עולה אלא מיירי כשהלו' חייב לתת השכר והמלו' נתן אותו השכר ואסור לו להשהות השטר פרוע בשלימתו לעכבו משום פשיטי דספרא וכן הוא בהר"ן שם להדי' וז"ל שטר פרוע אסור להשהות ולא אמרי' דמצי לעכובי על פשיטי דספרא שעל הלו' ליתן שכר הסופר ופעמי' שאין לו ונותנו המלו' וחוזר וגובהו מלו' בשעת פרוע ואעפ"כ אין לו לעכב השטר בשביל זה הכי מוכח בש"ס עכ"ל והרשב"א בתשובה שהביאו ב"י סי' ס"א וד"מ סי' מ"ח לא מיירי מאיסורא אלא גופו של שטר של מי הוא לענין לצור ע"פ צלוחיתו ע"ש ודו"ק:
ו סָעִיף א אבל מותר כו' והוא שיכתוב שובר על גביו כו'. דברי המחבר תמוהין לפע"ד דבב"י כ' בשם הר"ן פ"ב דכתובות שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא כמשים ונתן בש"ע כתב והוא שיכתוב שובר על גביו כו' נרא' דמכחש דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר על השטר (וכן הב"ח סי' נ"ד נראין שהבין כן דברי הר"ן ע"ש) ולפע"ד זה אינו אלא בהר"ן מוכח דאפי' אינו כותב שובר כלל מותר. דז"ל הר"ן שם ותמה אני ולמה נאמנים יותר בתנאי מבאמנה דהא תנאי גופיה אמנה הוא ומה בין האמינו בנתינת המעות או האמינו בקיום התנאי הרי בשניהם לא נשתעבד אלא על מנת שיתקיים אותו דבר ונ"ל דהיינו טעמ' משום דבאמנה אכתי לא נשתעבד לוה למלו' אבל על מנת שידבר עליו לשלטון וכיוצא בו וכל כי האי גוונא חייל שעבודי' מהשת' בעל כרחי' דלו' שהרי בידו של מלו' לקיים תנאו ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כיון דשעבודא מהשת' חייל במקצת כשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפי' בשטר פרוע איכא מאן דאמר בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא ומותר לקיימו עכ"ל הרי שלא הזכיר הר"ן בדבריו כלל שיכתוב שובר ובע"כ דמיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל דומיא דשטר אמנה ותנאי ועוד דא"כ היאך כ' ובודאי דלא מתסר להשהות שטר זה בתוך ביתו כו' כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' הא שטר של מנה ג"כ אסור להשהות כשפרע חמשים ולא כתב שובר אלא ודאי מ"ש כשם שמותר להשהות שטר של מנה כו' מיירי אע"פ שאינו כותב שובר כלל. ועוד דאי מיירי כשכותב שובר א"כ אמאי דחיק נפשי' לאתויי מהך דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי ליה אפשיטי דספר' כו' הלא כל הש"ס מלא מזה דקי"ל כותבי' שובר ובפ' גט פשוט (בבא בתרא ד' קע"א ע"ב) נמי תנן מי שפרע מקצת חובו רבי יודא אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר אמר ר' יודא נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים וקי"ל כר"י וכדמסיק בש"ס התם ואפי' רבי יודא לא פליג אלא מטעם שזה יצטרך לשמור שוברו מן העכברים אבל משום אל תשכן באהליך עולה ליכ' ועוד אמרי' התם בש"ס דהלכתא כמאן דאמר כותבי' שובר ולא מבעי' אפלגיה אלא אפי' אכוליה כתבינן כו' וכל הש"ס מלא מזה. ועוד דאם איתא דהר"ן מיירי כשיכתוב שובר אם כן הא דמייתי הר"ן ראי' מהא דמשהי ליה אפשיטי דספרא מיירי נמי שיכתוב על גבו בהדיא שהוא פרוע ושהוא מעכבו משום פשיטי דספרא וא"כ קשה לדעת הר"ן מ"ט דמאן דאוסר להשהות שטר אפשיטי דספרא הא כשכותב על גבו אופן הנחתו ליכא עולה כלל ובאמת כן נרא' מדברי המחבר מדכתב ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספר' אבל מותר להשהות שטר של מנה כו' והוא שיכתוב כו' דבשביל פשיטי דספר' אפי' שיכתוב אופן הנחתו אסור ולדבריו נ"ל כיון דמ"מ פרע לו כל סך שבשטר מיקרי עולה כשתופסו על דבר שלא נעשה השטר עליו. אבל באמת זה לא מחוור. דהא בכל דוכת' מותר לו לאדם לתפוס דבר אחר שבידו על מה שחייב לו חבירו מצד אחר. ובש"ס פרק ב' דכתובות מוכח דלמאן דמתיר לקיימו היינו אפי' בשלא יכתוב עליו כלום ולמאן דאוסר היינו כשאינו כותב עליו כלום דהא מיירי התם בש"ס דומיא דשטר אמנה דהא אמרי' התם בש"ס דאיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר אמנה בתוך ביתו ואיכ' מ"ד דאסור להשהות שטר פרוע מ"ד שטר פרוע כ"ש שטר אמנ' ומ"ד שטר אמנה אבל שטר פרוע לא זימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ע"ב בש"ס אלמ' דהיינו בשאינו כותב עליו כלום דומיא דשטר אמנ' ועוד דאל"כ הל"ל אבל שטר פרוע לא דהא כתב עליו שובר משא"כ בשטר אמנ' אלא ודאי הר"ן מיירי נמי כשאינו כותב עליו כלום ושרי להשהות שטר של ק' שפרע לו נ' אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל דלא מיקרי אל תשכן באהליך עולה אלא כשמשההו אצלו על לא דבר והשטר כולו גופו של לוה הוא כגון שפרע לו הכל והרי הוא של לוה דחזירנו ללוה אבל כשיש לו למלו' שייכות בו לא מיקרי שהי' עולה שהרי על כרחו צריך הוא להשהותו אצלו וזה אינו עולה מה שאינו כתב שובר דהרב' בני אדם מאמינים זה לזה ומייתי הר"ן שפיר ראי' מהא דאפי' בשטר פרוע איכ' מ"ד בש"ס דזימנין דמשהי לי' אפשיטי דספר' ומותר לקיימו אפשיטי דספרא ורצונו לומר דאפי' מאן דפליג התם ואוסר לקיימו וכותי' פסק הר"ן לעיל היינו משום שאינו חייב לו מסך שבשטר כלום וא"כ השטר פרוע לגמרי אבל כשהשטר אינו פרוע במקצת ע"כ כ"ע מודו דמותר להשהות וא"כ האי דינ' שכ' המחבר דשטר של ק' שפרע לו נ' אסור להשהות אא"כ שיכתוב לו שובר על נ' ליתי' לכל הפוסקים דלדעת התוס' והרא"ש והריטב"א ודאי לית' דהא לדידהו מותר להשהות השטר אפי' על פשיטי דספר' לכ"ע ואע"פ שאינו כותב עליו כלום וכ"ש שטר של ק' שפרע לו נ'. ולדעת הר"ן נמי לית' דאע"פ דהר"ן סובר דאסור להשהותו אפשיטי דספרא מכל מקום סובר דכשנשאר חייב לו שום דבר מסך שבשטר מותר לו להשהותו אע"פ שאינו כותב עליו שובר כלל וכן נלפע"ד עיקר ודלא כהמחבר ודוק:
ז סָעִיף ב כמו שנתבאר בסי' מ"ח. עמ"ש שם דשטר שנמחל שעבודו אינו גובה אפי' מבני חורי ודלא כהסמ"ע שם וע"ע שם מדינים אלו:
ח סָעִיף ב הרי מודה כו'. ואינו גובה בו אפי' מלו' עצמו וכן הוכחתי לעיל סי' מ"ח ודלא כהסמ"ע שם והא דאינו נאמן לומר החזרתי לך במגו שהי' אומר לא פרעת לי דהוי מגו להוציא ולהפוסקים דאמרי' מגו להוציא צ"ל דמיירי כאן שהשטר אינו מקויים וקמ"ל דאע"פ שיכול לקיימו אח"כ כיון דהשטר אינו מקויים והודה שהוא פרוע הרי הוא כחרס ושוב לא מהימן אף כשיקיימנו וכמ"ש כל זה בס"ס פ"ג גבי שטר מזוייף או אמנה ובש"ס פרק ח"ה (דף ל"ב ע"ב) מדמי להדדי ועמ"ש עוד שם דבכל גוני הוי ספיקא דדינא ואי תפס המלו' אפי' בעדים לא מפקינן מיני' וה"ה הכא וע"ש:
ט סָעִיף ב אלא ע"י הדחק. וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ונלפע"ד דגם רשב"ם מודה לזה וכ"מ בב"ח ודלא כנרא' מהב"י שרשב"ם ס"ל דבעי' שלא הי' יוצא כלל ע"ש:
א סָעִיף א שטר פרוע בתוך ביתו דכתיב אל תשכן באהלך עולה שמא יחזיר ויתבענו:
ב סָעִיף א וה"ה שטר שנמחל שיעבודו אע"פ שכל שטר פרוע הוא שטר שנמחל שיעבודו מ"מ מצינו שטר שנמחל שעבודו אף דעדיין לא פרע והיינו שמחל לו שיעבוד קרקעות שלו ונתן לו רשות למוכרן למי שירצ' ולא יטרפנו מהלקוחות וגם י"ל שנמחל שיעבודו ר"ל שפרעו וחזר ולוה על אותו השטר וכמ"ש הטור והמחבר בסי' מ"ח וק"ל:
ג סָעִיף א ראוי לנדותו כפול לקמן סי' ס"א סי"א:
ד סָעִיף א בשביל פשיטי דספרא עד"ר:
ה סָעִיף א שאין הלו' נותן שכר הסופר כו' אבל אם הלו' נותן שכר הסופר אפי' במקום דאין דרך הלו' ליתנו צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא וק"ל:
ו סָעִיף ב אינו חוזר ולוה בו כו' בסי' מ"ח נתבאר דאפי' בו ביום שנכתב השטר אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לידו לפני עידי מסיר' מחדש ע"ש:
ז סָעִיף ב אלא ע"י הדחק המ"מ מסיים בטעמו וכתב ז"ל כיון דאילו הוה ידע לא הי' מקבל:
א סָעִיף א ואין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא לכאורה קשה כיון דיכול לעכב שטר של ק' כשחייב נ' להמחבר כשכותב שובר ולהש"ך אפילו בלא שובר א"כ גבי פשיטי דספרא הא המלוה יכול לקבל הפרעון אפילו על חוב אחר כמבואר בסימן פ"ג מכל שכן שיכול לקבל מדמי הפרעון על הפשיטי דספר' מקודם וישאר חוב על הלוה מדמי השטר גופיה ואז יכול לעכב השטר וצ"ל דקיבל מקודם בפי' על פרעון חוב דמי השטר ולא נשאר עליו רק פשיטי דספר' ואז אסור לו לעכב השטר והנה לדעת הש"ך ס"ק ז' שכתב בשם התוס' דמותר לעכב צריך לחלק בין פשיטי דספרא דמותר לעכב השטר ובין חוב אחר דאסור לעכב השטר בשביל חוב אחר דהא בנמחל שיעבודו מודה הש"ך ונגד החוב אחר הוי כנמחל שיעבודו ועכצ"ל דפשיטי דספרא משטר זה הוי כהלוה על שטר זה דמותר לעכב בשבילו:
ב סָעִיף א והוא שיכתוב שובר הש"ך תמה דהא מהר"ן מוכח להדיא דאפילו בלא שובר מותר ע"ש ובאמת לכאורה הוא תימ' רבה על המחבר ומה שנ"ל בישובו דהנה גם בדברי הר"ן יש לתמוה דחילק בין אמנ' לתנאי דאמנ' לא חי שיעבוד' מהשתא כלל משא"כ בתנאי דל שיעבודא מהשתא בע"כ של לוה דבידו של מלוה לקיים תנאו וכיון דשיעבודא חל במקצת מותר בשם שמותר להשהות שטר של מנה אע"פ שאינו חייב אלא חמשים דאפילו שטר פרוע איכא מיד דזימנין דמשהי לפשיטי דספרא וכו' עכ"ל והוא תמוה לכאורה דא"כ אמנ' במקצת יהי' מותר כמו פרוע כמקצת ובהדיא מבואר בסי' פ"ד בסמ"ע ס"ק י"א דעולה הוא ועוד קשה דאין סברא לדמות כלל פרוע במקצתו לתנאי דבתנאי כיון דבידו לקיים התנאי בע"כ של לוה וכשיתקיים התנאי חל כל שיעבוד השטר משא"כ פרוע במקצה מקצת השני לאו כלום הוא ועוד קשה דמה סברא הוא זה דמותר להשהות בתנאי כיון שהמלוה יכול לקיים התנאי בע"כ מכל מקום שמא לא יקיים התנאי ויגבה בעולה לכן נראה טעם הדבר דבשטר אמנ' או פרוע אסור להשהות ומיקרי עולה אף שהוא מרצון הלוה אף דבמשכנות ומטלטין מותר להחזיק ולהשהות של חבירו אצלו הוא מטעם דבשטר יש בו שיעבוד לקוחות וכן בכת"י יש בו ריעותא לבע"ח מוקדם ולא מהני רצון הלוה לזה והוי מחזיק בשל אחרים בעולה שלא מדעתם וזהו המחלק הר"ן דבאמנה כיון דלא חייל שיעבודא כלל והעדים לא מפקי לקלא תדע דהא אפילו לוה אח"ז לא חל שיעבודא למשרד ואיכא פסידא דלקוחות בשהייתו ומ"ש הר"ן בכתובות דמיירי באמנה במעכשיו עמ"ש בחידושי לכתובות לוה משא"כ בתנאי דחל שיעבוד מהשתא והעדים מפקי לקלא תדע דהא כשמקיים אחר כך התנאי גובה ממשעבדי מיום הכתיבה בשטר ועכצ"ל דהעדים מפקי לקלא מיום כתיבת השטר מותר להשהות דהלקוחות אינהו דאפסדי אנפשייהו וכל היכא דאינהו מפסדי אנפשייהו מותר להשהות ולא חיישינן לתקנתייהו וע"ז מביא ראיה מפרוע במקצת דהנה יש לעיין בהא דאמרינן דמותר לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא ואפילו מאן דאוסר מכל מקום במה שנשאר חייב מגוף החוב לכ"ע שרי ואפילו בלא שובר כמ"ש הש"ך ומשמע דיכול לעכב אפילו בע"כ של לוה בכדי שיפרע המותר או הפשיטי דספרא ואמאי הא משנה שלימה הוא בפ' גט פשוט דמי שפרע מקצת חובו דמחויב להחליף או לכתוב שובר והלוה יכול לכפותו ע"ז וצריך לחלק בין תוך הזמן לאח"הז כמבואר בסי' ע"ד סעיף ד' דאחר זמן כיון שיכול לכפותו שיתן לו כל חובו אין יכול לכופו שיכתוב לו שובר דאמרינן ליה שלים הכל וקח השטר חוב וכן משמע לכאורה בבעה"ת שער כ"ד שכתב וז"ל שהלוה ירא לפרוע לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת וכו' הביאו הש"ך בסי' ע"ד ס"ק י"ז ומשמע דא"י לכפותו בכתיבת שובר דאי הי' יכול לכופו על כתיבת שובר לא הי' ירא לנפשו ובסי' נ"ד בש"ך ס"ק ב' שלא כ' דיש לו ג"כ ברירה שלא לכתוב שובר כלל מיירי שהפרעון עדיין ביד הלוה דאז המלוה א"י לכופו אפילו על פרעון המקצת כ"א כשיכתב שובר עכ"פ כנ"ל משא"כ במתניתין דמי שפרע מקצת חובו מיירי בתוך הזמן כגון בשטר על זמנים ודכוותי' דאז מחויב לכתוב שובר כיון שאינו יכול לכופו על הפרעון המותר ולפ"ז במקום שאין הלוה יכול לכפותו להמלוה לכתוב שוב אין כאן עולה משום דהלקוחות הקונים אינהו דאפסדי אנפשייהו דאף דאיכא למיחוש ששמעו מהפרעון כמ"ש התוס' ב"מ דף י"ג ד"ה ה"ט דחיישי' מ"מ הלא ידעו שאין הלוה יכול לכופו על נתינת השובר וכיון שאין ביד הלוה שובר אינהו מפסידי אנפשייהו כשקונים ועוד דאין לחוש ששמעו הפרעון מהמקצת דאף אם שמעו הפרעון בוודאי שמעו ממה שלא רצה המלוה ליתן שובר כיון דבשעת פרעון היה דבר זה ולהכי מותר ולזה מביא הר"ן ראייתו דבב"מ דשייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו לא שייך עולה ומש"ה נמי מותר בתנאי ולא אמרינן עולה הוא דאולי לא יקיים התנאי ואפ"ה יגבה מהלקוחות וזה כוונת הש"ע שכתב דאין לו לעכב השטר בשביל פשיטי דספרא וממילא משמע דבשביל גוף החוב שנשאר השטר מותר לעכבו והיינו דוקא כשמעכב השטר על פרעון המותר ובהך גוונא שכתבתי שמעכבו על משכון המותר וכנ"ל ואז מותר דהלקוחות אינהו אפסדי אנפשייהו אבל כשאינו מעכב השטר על המותר כגון שהוא בתוך הזמן שאין לו רשות לעכבו רק ששכח ליקח שובר תיכף אסור המלוה להשהות ומחויב המלוה תיכף לכתוב שובר דהאי ודאי עולה הוא דהלקוחות השומעים מהפרעון יסברו שבודאי לקח תיכף שובר כיון שיכול לכופו אשובר ולא שייך לומר אינהו אפסדי אנפשייהו ומש"ה נראה דעובר בשהייתו בלא שובר אף מרצון הלוה משום פסידא דלקוחות וזה שדייק המחבר בלשונו שמעיקרו כתב לשון ואסור לעכב ולבסוף כתב שמותר להשהות והוא שיכתוב שובר והיינו דעיכוב השטר בגוף חוב אף בלא שובר אינו אסור רק כשמעכב משום פשיטי דספרא אסור אבל (לא) שיהיה אסור אף בגוף החוב עד שיכתוב שובר וכנ"ל ומתורץ כל הקושיות שהקשה הש"ך ובתומים כתב דהר"ן מיירי מרצון הלוה. ולפענ"ד נראה דמהר"ן מוכח דאפילו שלא מרצון הלוה מותר דהא מסיים וז"ל דאפילו בשטר פרוע איכא מ"ד בש"ס דזמנין משהי ליה אפשיטי דספרא ומאן דס"ל דמותר בשביל פשיטי דספרא דאפילו בע"כ של לוה מותר ועוד דכיון דמדמה אמנה ותנאי לזה ובאמנה מוכח דאפילו מרצון הלוה אסור ולפי סברת התומים דאתיהיב למחילה והוי כמו שליש דהימניה שיהיה כמו שאומר אם כן אפילו באמנה יהיה מותר אלא ודאי כמ"ש ועיין עוד במ"ש בסימן מ"ו הטעם דלא שייך הימניה באמנה כמו בשליש ע"ש:
א סָעִיף א שנמחל. אע"פ שכל שטר פרוע נמחל שעבודו מ"מ מצינו שנמחל השעבוד אף דעדיין לא פרעו כגון שמחל לו שעבוד קרקעות ונתן לו רשות למוכרן ולא יטרוף אותם מהלקוחות עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דל"נ דכיון שיכול לגבות בשטר זה מבני חרי לית ביה משום אל תשכן כו' ובאמת י"ל דאשמועינן בשטר שנמחל שעבודו אע"פ שלא פרעו רק שהמלו' מחלו מעצמו אסור להשהותו וע"ל סי' ס"א סי"א וסי"ב עכ"ל:
ב סָעִיף א דספרא. ומדברי התוס' ושאר פוסקים מבואר להדיא דיכול לעכב השער בשביל פשיטי דספרא וצ"ע למה סתם המחבר ומ"מ נ"ל דאם רוצ' לקרעו או לכתוב על גביו שהוא פרוע רשאי לעכבו לכ"ע בשביל זה ודלא כנרא' מהמחבר. עכ"ל הש"ך:
ג סָעִיף א ובמקום. אבל אם הלו' נתן שכר הסופר אפי' במקום דאין דרך הלו' ליתנו צריך להחזיר השטר לידו דשלו הוא. סמ"ע:
ד סָעִיף א שובר. והש"ך חולק ע"ז וס"ל דאפי' בלא שובר כיון שיש לו שייכות בזה השט"ח שחייב לו עוד חמשים לכ"ע אינו עובר משום אל תשכן וגדול' מזו אפי' אם השט"ח כולו פרוע הוא יכול לתפסו בשביל דבר אחר ודלא כהמחבר עכ"ל וע"ש:
ה סָעִיף ב שנתבאר. שם מבואר דאפי' בו ביום שנכתב אינו חוזר ולוה בו אם לא שקנו מידו מחדש או שמסרו לפני עידי מסיר' מחדש. סמ"ע:
ו סָעִיף ב ואינו. והא דאינו נאמן במגו שהי' אומר לא פרעת דהוי מגו להוציא ולהפוסקים דס"ל דאמרינן מגו להוציא צ"ל דמיירי שהשטר אינו מקויים וקמ"ל דאע"פ שיכול לקיימו אח"כ מ"מ כיון שהוד' שהוא פרוע הרי הוא כחרס ושוב לא מהימן כמ"ש גבי שטר מזויף או אמנה ומ"מ נ"ל דהוי ספיקא דדינא ואם תפס המלו' אפי' בעדים לא מפקינן מיניה. ש"ך:
ז סָעִיף ב הדחק. כ' הש"ך וכ"ש אם לא היו יוצאים כלל ונ"ל דכ"ע מודים בזה ודלא כנרא' מהב"י שהרשב"ם ס"ל דבעינן דוקא שלא היו יוצאים כלל עכ"ל:
א סָעִיף א או יכתוב שובר. עבה"ט שכתב והש"ך חולק כו'. וע' בס' קרבן נתנאל פ"ב דכתובות אות כ"ז שחולק על הש"ך. ע"ש:
ב סָעִיף ב מפני שלא היו המעות יוצאים. ע' באה"ג שכ' כיון שאילו הי' מכיר בהם לא הי' מקבלם. וכ' בספר שער משפט ונראה דאף אם לא הי' בהן רק מקצת מעות שאין יוצאים אלא ע"י הדחק והחזיר כולן השטר כולו קיים אף נגד המעו' טובים כו' ע"ש
א סָעִיף א וה"ה שטר. דהא ג"כ עולה דגובה מלקוחות: (ליקוט) וה"ה שטר כו' כגון שמחל לו החוב ש"ך ועתוס' דשבת עח ב' ד"ה ת"ק כו' וא"ת משפרעו כו' וי"ל כו' (ע"כ):
ב סָעִיף א ואם אינו. שעבר על דרבנן וכמ"ש בעירובין ופסחים ועדיות ועבי"ד סי' של"ד ס"מ:
ג סָעִיף א ואין לו. שם בכתובות ומ"ד דזמנין כו' מ' דלמ"ד שטר פרוע אסור אף בכה"ג דלא כתוס' שם: (ליקוט) ואין לו כו'. והתוס' ד"ה זמנין ורא"ש וריטב"א חולקים ע"ז ע"ש (ע"כ):
ד סָעִיף א ובמקום. דא"צ להחזיר אלא משום שהנייר שלו וראיה מב"מ י"ח וכ"ת כו' איבעי לך למיקרעי ולא אמרי' היה לך ליקח הגט מידה אלא משום דהיא נותנת כמ"ש בב"ב קסח א': (ליקוט) ובמקום כו' ובלבד כו'. לדינא קאמר אבל איסורא בכל שטר ליכא איסורא בקרוע (ע"כ):
ה סָעִיף א אבל יכול. שם קעב א' האי מאן כו' עבדו כו':
ו סָעִיף א והוא שיכתוב. שם במתני' וגמ' וב"מ קג א' אם איתא כו': (ליקוט) והוא כו' ג"כ דינא קאמר אבל איסורא ליכא כמ"ש בב"ב קעב א' ניחא ליה למלוה כו' וא"א לומר בשובר וכמ"ש רש"י שם ד"ה כי היכי דליכוף כו' דא"כ אמאי אמר ניחא כו' דליפגם שטריה הא איבעא להו בכתובות פז ב' בעדים כו' (ע"כ):
ז סָעִיף ב אלא ע"י הדחק. ב"ב שם שייפי פי' ואין יוצאין כלל וסומקי שאין יוצאין ע"י הדחק דלכן אמרו שייפי וסומקי וע' קדושין ח' א':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.