א הַחוֹכֵר אוֹ הַשּׂוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם אֵרַע דָּבָר זֶה לְרֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ הַכֹּל, לְפִי הַהֶפְסֵד שֶׁאֵרְעוֹ. וְאִם לֹא פָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. נִשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַחוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁפָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ, שֶׁאֵין זֶה הַהֶפְסֵד תָּלוּי אֶלָּא בַשּׂוֹכֵר:
ב הִתְנָה עָלָיו בַּעַל הַקַּרְקַע שֶׁיִּזְרְעֶנָּה חִטִּים, וּזְרָעָהּ שְׂעוֹרִים אוֹ שֶׁלֹּא זְרָעָהּ כְּלָל, אוֹ שֶׁזְּרָעָהּ וְלֹא צָמְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁבָּא חָגָב אוֹ שִׁדָּפוֹן וְהֻכָּה רֹב הַמְּדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ. וְעַד מָתַי חַיָּב לְהִטַּפֵּל וְלִזְרֹעַ פַּעַם אַחֶרֶת אִם לֹא צָמְחָה, כָּל זְמַן שֶׁרָאוּי לִזְרִיעָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. הַגָּה: וְדַוְקָא בְּקַבְּלָנוּת, אֲבָל בַּחֲכִירוּת יָכוֹל לִקְנוֹת לוֹ פֵּרוֹת מִן הַשּׁוּק וְנוֹתֵן לוֹ חֲכִירָתוֹ (נִמּוּקֵי יוֹסֵף פֶּרֶק הַמְקַבֵּל).
א סָעִיף א החוכר או השוכר כו'. נקט חוכר ושוכר דאלו המקבל אין חילוק במכת מדינ' זו דלפי מה שגדל בשדה חולקין יחד לפי תנאם אם לא שפשע בזריע' וכמו שיתבאר מה שאין כן בשוכר או חוכר דצריך לשלם לו עכ"פ בזה קאמר דמנכה לו במכת מדינה וכן הוא בגמ':
ב סָעִיף א לרוב השדות של אותה העיר כו' בנ"י כתב אע"ג דרוב אותן השדות היו זרועין שעורין וזו חיטין תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאה בד"מ מיהו צ"ע אם לא נלקה משאר השדו' כ"א השעורי' וכל הזרועי' חיטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חיטין דאפשר דמצ"ל המשכיר הרי חיטי' לא נלקו כלל אע"פ שהן מיעוט ולא כתב הנ"י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועי' שעורי':
ג סָעִיף א הכל לפי הפסד שאירעו. מל' שאירעו משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכין לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה"ה איפכא ודו"ק:
ד סָעִיף א ואם לא פשטה המכה כו'. דאז אמרינן מזלו דהשוכר גרמה לו ההפסד ואע"פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לומ' אף שנשתדפו כל שדותי מ"מ השאיר לי הש"י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדת הש"י לרחם במקצת אפי' בעת הזעם וע"ד שנא' כי נשארו מעט מהרבה. אבל בנשתדפו כל שדותיו של השוכר וגם זו השד' ששכר אזי תלינן במזלו הרע של השוכ' אע"פ שנשתדפו ג"כ רוב השדות של בני העיר וצריך לו השכירו' ולא מצי השוכר למימר במכת מדינה נלק' גם שדה זו ששכרתי דאלו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירו' לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואלו כדבריו הוא שהש"י רוצה לשייר לו מעט הי' משייר לו ג"כ מקצת משדותיו של עצמו שהי' לו מה להחזיק בידו:
ה סָעִיף ב וזרעה שעורי' כו' דיכול המשכיר לומר אלו לא שנית הי' מקוים בי ותגזור אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחילת השנה מהשי"ת שיצליחני בשעורי' כ"א על חיטים בקשתי:
ו סָעִיף ב או שלא זרעה כלל כו'. דמצי משכיר למימר אילו זרעת היה מקוים בי לא יבשו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו:
ז סָעִיף ב ועד מתי חייב ליטפל ולזרוע פעם אחרת אם לא צמחה כו'. עד"ר שם כתבתי דדעת הרמב"ם והטור והמחבר הוא דדוקא בזרעה ולא צמחה הוא דאין מנכה לו מחכירתו עד שיחזיר ויזרע כל זמן שראוי לזרוע אפי' ארבע או חמשה פעמים משום דיכול המחכיר לומר מה שלא צמחה בד' פעמי' שעברו משום דעדיין לא הגיע עת וזמן הזריע' דשנה זו אבל בזרע' ואכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דס"ל דגם באכלה חגב צריכין לזרוע שנית לר' ולרשב"י שלישי' ופלוגתייהו דהגאוני' הנ"ל תלוי אי הלכה כהבריית' או לא ע"ש
ח סָעִיף ב ודוקא בקבלנו' כו' אמ"ש המחבר עד מתי חייב להטפל ולזרוע כו' קאי דמשמע אף אם ירצה לקנות לו מן השוק יכול בעל השדה להכריחו לחרוש ולזרוע שדה שלו וקאמ' דהיינו דווקא בקבלנו' ומטעם דיכול בעל השדה לומר תבוא' של שדה שלי ניחא לי יותר משא"כ בחוכר דמתחלת החכירות לא הי' דעתו דוקא אתבואה דשדה זו דהרי אם לא יצמח שדה זו כלל הי' צריך לקנות מן השוק כדי חכירתו וכ"ש בשכירו' דנותן לו מעות ולא תבוא' משדה שלו כלל וק"ל:
א סָעִיף א אם אירע דבר זה לרוב השדות. כת' בתשובת מוהר"ש בר ברוך סי' שפ"ח ז"ל דין על ראובן ששכר בית משמעון לשני שנים והקדים ונתן לו השכר של שני שנים ובתוך אותן ב' שנים ברחו היהודים מן העיר מפני פיקוח נפש וברח גם הוא והניח הבית ריקם ואח"כ חזרו וגם הוא חזר ורוצה שישלם לו שמעון מה שהיה חוץ מביתו ושמעון משיב ביתי היה לפניך ואתה ברחת ואיני משלם לך נראה בעיני טענת ראובן טענה ברורה לפי שמכת מדינה הוא אעפ"כ יחלוקו ההפסד שמעון ינכה לראובן חצי מה דשהה חוץ מביתו ושאר חצי ישלם לו לפי ששמא יהודי אחר שלא נגזר עליו היה שוכר הבית שהרי מיעוט הקהלה נשאר ולא היה נפסד כלום וכיון דאיכ' לספוקי יחלוקו עכ"ל. והא דאמרי' הכא דאם פשטה המכה ברוב השדות הוי מכת מדינה ולא אזלינן בתר מיעוט' ואפילו כבר הקדים בשכירות צריך להחזיר התם המכה באנשים ולא בבתים וכיון דמיעוט אנשים נשארו אמרי' שהיה שוכרו לזה שלא ברח אבל הכא דהמכה בשדות וזו השדה נמי נשדפה בכלל הרוב ואם היה משכיר זו השדה לאיש אחר ג"כ לא היה משלם כיון דנשדפה. אך דינא דיחלוקו קשה ממ"נ אם מספקא לן שמא היה שוכרו יהודי אחר שלא נגזר עליו א"כ כיון דהמשכיר מוחזק שהרי הקדים שכרו אמאי ינכה החצי מספק. מיהו בהגהת אשר"י פרק אלו מציאות כ' דהיכא דאין הדיין יכול לידע מחמת שעלתה הלכה בתיקו פי' ר"ח דהזי ספק וחולקין ע"ש א"כ נראה דזה הוא נמי טעמא דמוהר"מ שכת' כיון דאיכ' לספוקי היינו דאין הדיין יכול לידע חולקין וא"כ לדידן דקי"ל כל היכא דקיימ' ממונא תיקום ואפילו בספיק' דתיקו א"כ ה"נ אין המשכיר צריך להחזיר כלום:
א סָעִיף א לרוב. בנ"י כת' אע"פ דרוב אותן השדות היו זרועין שעורים וזו חטים תולין המכה מזרע לזרע כו' והביאו בד"מ מיהו צ"ע אם לא נלקה משאר השדות כי אם השעורים וכל הזרועים חטים לא נלקו וגם שדה ששכר היה חטים דאפשר דמצי המחכיר לו' הרי חטים לא נלקו כלל אע"פ שהן מיעוט ולא כת' הנ"י אלא כשכל השדות של בני העיר היו זרועין שעורים. סמ"ע:
ב סָעִיף א שאירעו. משמע דאם לקו שאר השדות מעט ושדה שלו הרבה מנכה לו לפי ערך מה שאירע לו ולא לפי מה שאירע לשדות האחרות וה"ה איפכא ודו"ק. שם:
ג סָעִיף א אינו. דאמרינן מזל השוכר גורם ההפסד ואע"פ שאנו רואין שמדת הדין מתוחה נגד המשכיר דהרי נשתדפו כל שדותיו יכול המשכיר לו' מ"מ השאיר לי הש"י השכירות או החכירות משדה שלי שבידך שעליך ליתן לי כי כן מדתו ית' לרחם במקצת אף בעת הזעם וע"ד שנאמר כי נשארנו מעט מהרבה אבל בנשתדפו כל שדות השוכר וגם שדה זו ששכר אז תלינן במזל רע דהשוכר אע"פ שנשתדפו ג"כ רוב שדות בני העיר ולא מצי השוכר לו' במכת מדינה נלקה גם שדה זו ששכרתי דאילו במזלי היה נשאר לי מעט מהרבה דאף אם לא יתן לו השכירות לא ישאר לנפשו מפירות שנה זו כלום ואילו כדבריו היה משייר לו השי"ת מקצת משדותיו של עצמו ג"כ שהיה לו מה להחזיק בידו. שם:
ד סָעִיף א התנה. דהמשכיר י"ל אילו לא שנית היה מקויים בי ותגזר אומר ויקם לך ואני לא בקשתי מתחלת השנה שיצלחני השי"ת בשעורים כי אם על חטים בקשתי. שם:
ה סָעִיף ב כלל. דמצי המשכיר לו' אילו זרעת היה מקויים בי לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו. שם:
ו סָעִיף ב צמחה. כת' הסמ"ע דבאכלה חגב מנכה לו אפי' בפעם ראשון אם הוא מכת מדינה וא"צ לחזור ולזרוע אם אינו רוצה החוכר ודלא כרש"י דסבירא ליה דגם באכלה חגב הדין כן כו' ע"ש:
א סָעִיף א החוכר או כו'. עבה"ג וכמ"ש ק"ד אר"פ כו' אף שי"ל כמ"ש מ"מ והביאו בה"ג ר"ס שכ"ה שס"ל כדעת הרשב"א שהביאו מ"מ שם הלכה ג' וכ' ואפשר כו' מ"מ כאן הס' נותנת כמ"ש רש"י לח"מ: (ליקוט) או השוכר. ור"ל דלא כר"י וכמש"ש ק"ו ב' לית כו' (ע"כ):
ב סָעִיף א (ליקוט) ואכלה כו'. השמיט מש"ש תני חדא פעם כו' וכן השמיטה הרי"ף שמפרשין דקאי אדברי שמואל היכא דלא זרעה דוקא אם בפעם ראשון אירע לו כך אבל אם אירע לו ב' או ג' פעמים שקיבל ב' או ג' שנים וכל פעם אכלה חגב א"צ לזורעה וא"י לומר הוה מקיים בי לא יבשו בעת כו' דהא הוחזק כבר ומשום שהוא דבר שאינו מצוי מאד לכן השמיט הרי"ף וכן הרמב"ם וש"ע לא כ' בס"ב (ע"כ):
ג סָעִיף א לרוב השדות. כרב יהודה דסוגיין בכל הגמ' שם כוותיה והנך בעי דמערבא עולא קאמר לה אבל סוג של גמ' שלנו כר"י והראב"ד פ' כשניהם ועבה"ג:
ד סָעִיף ב ועד מתי כו'. שם ועד אימת כו' ועבה"ג והשמיט הרמב"ם פלוגתא דרשב"ג ורבי שם וכן השמיטם הרי"ף (ליקוט) השמיטוה הברייתא תני חדא כו' דס"ל דלאו לדינא מיתניא דמאי נ"מ בחזקה כאן אם מכת מדינה אלא עצה טובה לאדם בשלו וכמו בפלוגתא דרשב"ג ורבי ודברי הרשב"א שכ' שמפ' דרשב"א פליג על הברייתות צ"ע (ע"כ):
ה סָעִיף ב ודוקא כו'. עסמ"ע וכמ"ש רש"י ק"ד א' ד"ה שמין אותה כו' דדוקא בחיטי היפות לא כו'. שם ק"ו ב' וכן שם ק"ה א' א"ל חטי דארעאי כו' אבל הובירה א"ל עליו כלום:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.