א אתרוג של מצוה מותר להריח בו שעיקרו לאכילה ומזה לבד הוקצה ולא מלהריח והמריח בו כתב רבי' שמחה שאין לו לברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות דעיקרו לאו לריח עבידי ואבי"ה כתב שיש לו לברך הדס של מצוה אסור להריח בו שעיקרו אינו אלא להריח ומזה הוקצה:
א סָעִיף א אתרוג של מצוה מותר להריח בו הדס של מצוה אסור להריח בו וכו' מימרא דרבא בפרק לולב הגזול (סוכה לו.) ופירש"י אסור להריח בו דגמרינן מסוכה דילפינן בפ"ק דחל שם שמים על עצי סוכה לאסור בהנאה כל שבעה הואיל והוקצה למצוה כתב בתשובת הרשב"א שאלת הדס של לולב אם מותר להריח בו כמו שאמר בהבדלה כשהתנה מסתבר שהתנאי מועיל בו דמ"ש מאתרוג דאמרינן הפריש ז' אתרוגים לז' ימים כ"א יוצא בה ואוכלה לאלתר לרבא או למחר לרב אסי ולא דמי לעצי סוכה דהתם חג הסוכות לה' כתיבא :
ב סָעִיף א ומ"ש רבינו והמריח בו כתב רבינו שמחה שאין לו לברך וכו' ואבי העזרי כתב שיש לו לברך מחלוקת זה כתב המרדכי בפרק לולב הגזול וסמ"ק כתב כדברי אבי העזרי וכתב וע"כ טוב למנוע שלא להריח בו בשעת נטילה דרוב פעמים אינו זכור מברכה זו ואסור ליהנות מן העה"ז בלא ברכה ואותן המריחים כשמברכין על הנטילה מנהג שטות הוא כדפרישנא עכ"ל : כתב בהג"א פרק המביא כדי יין בשם א"ז עבדה להושענא ולא אגבה למיפק שרי בהנאה דהזמנה לאו מילתא היא:
א סָעִיף א אתרוג של מצוה מותר להריח בו כו' הדס של מצוה אסור להריח בו כו' מימרא דרבא בפ' לולב הגזול ומחלוקת ה"ר שמחה ואבי העזרי בברכת הריח דאתרוג כתובה במרדכי שם ומשמע מלשונו שס"ל כה"ר שמחה אבל בסמ"ק כתב כאב"י העזרי וכתב וע"כ טוב למנוע שלא להריח בו כו' והכי נהוג וע"ל בסי' רי"ו ס"ג ובמ"ש לשם בס"ד:
א וכ"כ הכלבו ולעיל גבי נוי סוכה כתבתי דבזמן הזה אין להתנות:
ב וכ"כ הכלבו:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.