א מזוזת יחיד נבדקת פעמים בז' שנים ושל רבים פעמים ביובל: השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה ולתקן מקום קביעותה ולא יטלנה בידו כשיוצא ואם שכרה מנכרי נוטלה כשיוצא הכל חייבין במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכים הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהן:
א סָעִיף א מזוזת יחיד נבדקת פעמים בז' שנים ושל רבים פעמים ביובל ברייתא פ"ק דיומא [דף יא:] ופי' רש"י של רבים פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטריח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי:
ב סָעִיף א השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה ברייתא במציעא סוף פרק השואל [קב:]:
ג סָעִיף א ומ"ש ולתקן מקום קביעות השם בעיא דאיפשיטא: וכתב ה"ר מנוח ומסתברא שאפילו השכירו בחזקת שיש לו מזוזה ואין לו לא הוי מקח טעות כדאמרינן בריש פסחים [ד:] ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בין בגופיה בין בממוניה:
ד סָעִיף א ומ"ש ולא יטלנה בידו כשיוצא ואם שכרו מנכרי נוטלה כשיוצא ברייתא במציעא ס"פ השואל וכתבו התוספות לא יטלנה ויצא אף על גב דאמר שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית וכתב ה"ר מנוח על הא דלא יטלנה בידו ויצא שאם הראשון מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו אבל אין מוציאין ואהא דאמרינן דאם שכרו מנכרי נוטלה כשיוצא כתב ה"ר מנוח דה"ה אם היתה של ישראל והשכירה לנכרי דנוטלה בידו כשיוצא ופשוט הוא :
ה סָעִיף א הכל חייבים במזוזה וכו' ומחנכים את הקטנים וכו' משנה בפרק מי שמתו (ברכות דף כא):
א סָעִיף א מזוזת יחיד וכו' ברייתא פ"ק דיומא (דף י"א) ופי' רש"י נבדקה שמא נרקבה או נגנבה: ושל רבים אין להטריח עליו הרבה שאם תטרח יהא כל אחד אומר יעשו חבירי ונראה דאפי' בית שיש בו הרבה בעלי בתים ועושין ביחד מזוזה אחת בפתח הסמוך לר"ה נקראת של יחיד דאין נקרא של רבים אלא דשערי חצירות ומדינות ועיירות והכי משמע מפירש"י: השוכר בית מחבירו וכו' במציעא ס"פ השואל הבאתיו בסימן רפ"ט:
ב סָעִיף א ולא יטלנה וכו' שם בברייתא מביא מעשה ע"ז באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו וב' בניו וכתבו התוספות לשם הא דאסור במזוזה טפי מציצית דמטילין מבגד לבגד שאני מזוזה לפי שע"י שיטלנה ויצא המזיקין באין לבית וכאילו מזיק אותן שידורו בבית ולפי זה חייב הבא לדור בביתו אחריו לשלם לראשון דמי המזוזה שהניח בביתו וכ"כ הר"ר מנוח ומביאו ב"י:
א וכ"ה בהגהת מרדכי פ' במה מדליקין דאין נוטלים מזוזה מבית לבית:
ב כתב במהרי"ל נשאל ממנו אם רשאים ליתן מזוזה לשר אחד שבקש מאד לקבוע על הפתח מבצר ונדר להטיב בעבור זה לכל היהודים כל ימיו ואם ימאנו ח"ו תיפוק ממנו חורבה ואסרם מהרי"ל ונ"ל דאם יש לחוש לאיבה מנכרי שרי דהרי ודאי התירו כמה דברים משום איבה:
א סָעִיף א ושל רבים פעמים ביובל דכל דבר שהוא של רבים אין לטרוח עליהם שאם. יטריח יאמר כל אחד יעשה חבירו רש"י:
ב סָעִיף א השוכר בית מחבירו חייב השוכר לקבוע בו מזוזה אפי' שכרו ע"מ שיהא בו מזוזה משום דניחא ליה לאיניש דעביד מצוה בין בגופא בין בממוניה ר"מ ואע"ג שחוזר מהשכירות מחמת זה ואומר בהדיא שאינו ירצה לעשות המצוה מ"מ אמרינן בודאי שחוזר מטעם אחר אלא שתולה הטעם מכח המזוזה וכמ"ש בהלכות פסח סימן תל"ז.
ג סָעִיף א ולא יטלנה בידו (כתבו התוס' אע"ג דאמר שמואל דמטילין ציצית מבגד לבגד גבי מזוזה אסור לפי כו' עכ"ה) כשיצא לפי שהמזיקין באין לבית שאין לו מזוזה וכשניטלה כאילו מזיק אותן שידורו בבית ואם מקפיד על דמיה טוב לשלמה לו (אבל אין מוציאין) רבי' מנוח וכ"כ לק מן בסימן שי"ד:
ד סָעִיף א ואם שכרו מעכו"ם כו' וה"ה אם משכירו לעכו"ם:
ה סָעִיף א ואפילו נשים כו' דמצות עשה שאין הזמן גרמא הוא:
א סָעִיף א אפילו נשים ועבדים כו' משנה בפרק מי שמתו וק"ק דשם פריך בגמרא פשיטא מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא ומשני מהו דתימא כיון דפטורה מן הלימוד כו' ולעיל בסימן רפ"ו כתבתי גמרא דיומא דאמרינן שם דהייתי ממעט בית אשה מביתך ולא ביתה מאי צריך לזה הא בלא"ה הייתי ממעט כיון דפטורה מלימוד ונראה דלק"מ דהתם ביומא קאמר דהו"א דיהא בית של אשה פטור אפי' השוכר ממנה או הדר אצלה כיון שהוא ביתה דמלמוד לא היינו לומדין אלא לענין שתפטר היא קמ"ל ועוד דהתם ביומא פריך פשיטא אאשה ואשותפין ומשום שותפין נקט התם הלימוד של ביתך ואגב זה נקטינן נמי לענין אשה ואע"ג דהיה יכול לומר כמו שאמר בפרק מי שמתו מ"מ זה עדיף שמביא לימוד אחד משניהם ובפרק מי שמתו דפריך אאשה לחוד עדיף להביא מסברא ולא מדיוק דביתך וק"ל: (כתב מהרי"ל בתשובה שאסור ליתן מזוזה לעכו"ם אפי' לשר שיש לחוש שתיפוק חורבה ח"ו עכ"ה):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.