א שנים שהפקידו אצל אחד ב' זכרים אחד בכור ואחד פשוט ומת אחד מהם ואינו ידוע איזו מניח הנשאר ביניהם והוא בין שניהם ודינו כספק בכור אחד שהפקיד בכור אצל חבירו ולחבירו פשוט ומת אחד מהם המוציא מחבירו עליו הראיה וכיון שהנפקד מוחזק יחזיקנו ויאכלנו במומו רועה כהן שנתן הבהמות בחצר בעל הבית וילדה א' מהן בכור ונתערב עם של בע"ה ומת אחד מהן לא אמרינן כיון שהוא רועה שלו הקנה לו חצירו שיקנה לו הבכור מיד והוה ליה כשנים שהפקידו אצל אחד אלא כיון שלא בא ליד כהן לא זכה והו"ל בע"ה מוחזק ויאכלנו במומו:
א סָעִיף א שנים שהפקידו אצל אחד שני זכרים אחד בכור ואחד פשוט ומת אחד מהן וכו' פשוט בספ"ב דבכורות (יח:):
ב סָעִיף א ומ"ש אחד שהפקיד בכור אצל חבירו ולחבירו פשוט וכו' ג"ז פשוט שם. ומ"ש רועה כהן שנתן הבהמות בחצר ב"ה וילדה אחת מהן בכור ונתערב עם של ב"ה ומת אחד מהן וכו' שם פלוגתא דר"ט ור"ע והלכה כר"ע דאמר הכי:
א סָעִיף א שנים שהפקידו אצל אחד וכו' פי' בהא ליכא פלוגתא דכיון דאין אחד מהם מוחזק הוי של שניהם ודינו כספק בכור דאסור בגיזה ועבודה ונאכל במומו לשניהם וחולקין ביניהם:
ב סָעִיף א אחד שהפקיד בכור אצל חבירו וכו' בהא נמי ליכא פלוגתא דכיון דבעה"ב מוחזק המע"ה אבל רועה כהן שנתן כל הבהמות של בעה"ב בחצר בעה"ב וילדה אחת מהן בכור ונתערב עם של בעה"ב ר' טרפון סבר אקנויי מקני ליה בעה"ב לכהן מקום בחצרו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד דתקני ליה חצרו דניחא ליה לאיניש דתתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצרו והו"ל חצר של שניהם וחולקין דברשות שניהם הוא עומד והו"ל כשנים שהפקידו אצל אחד ור"ע סבר כיון דאית ליה לבע"ה פסידא היכא דאיכא ספיקא דמפסיד בעה"ב אי קיימא חצר ברשות כהן לא מקני ליה בעה"ב לכהן כלום והוה ליה רועה המע"ה והלכה כר"ע:
א סָעִיף א והיא בין שניהן ר"ל בין הכהן ובין מי שהפקיד הפשוט וכשיפול בו מום יחלוקו בין שניהן ויאכלנו:
ב סָעִיף א אחד שהפקיד בכור אצל חבירו ולחבירו ר"ל לנפקד.
ג סָעִיף א וכיון שהנפקד מוחזק יחזיקנו כו' פי' שיכול לומר לכהן הבא להוציא ממנו שהבכור מת וזה הנשאר הוא הפשוט ולכן הוי הכהן המע"ה:
ד סָעִיף א רועה כהן ר"ל רועה שהוא כהן:
ה סָעִיף א לא אמרינן כיון שהוא רועה שלו הקנה לו חצירו כו' וזהו דעת רבי טרפון וז"ל בגמרא ר' טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דליתעביד מצוה והו"ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח ביניהם ומסתלק ופירש"י אקנויי אקני ליה ב"ה לכהן מקום בחצירו כדי שיזכה כהן בבכורות כשיולדו מיד דתקני ליה חצירו. דניחא ליה לאיניש דתתעביד מצוה בממוניה שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו והו"ל חצר של שניהן והוי האי חצר כי רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך חולקין דברשות שניהן עומד קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא כר"ע דאמר כיון דאית ליה פסידא (ר"ל לב"ה אם מקנה ליה בחצירו) לא מקני ליה מידעם (ר"ל כלום) והו"ל כאחד שהפקיד אצל ב"ה שהמע"ה ועיין בגמרא בפ"ב דבכורות דף י"ח ע"ב:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.