א אבל אסור בשאלת שלום כיצד שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו צריך להודיעם שהוא אבל ולא ישיבם מג' עד שבעה אינו שואל ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם. מז' עד שלשים הוא שואל בשלום אחרים שאחרים שרויין בשלום ואין אחרים שואלין בשלומו וכ"ש שמשיב למי ששאל בשלומו לאחר שלשים הרי הוא כשאר כל האדם בד"א בשאר קרובים אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה ואין אחרים שואלין בשלומו עד אחר י"ב חדש תניא המוצא חבירו אבל תוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו ולאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אבל מדבר עמו מן הצד שאינו מזכיר לו שם המת אבל אומר לו תתנחם מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין מצאו בשוק אמר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש וכתב הרמב"ן אבל לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו שלש רגלים כיון שכל כך מתאבל עליה שאינו רשאי לישא אחרת ועל אביו ואמו מדבר עמו תנחומים כל י"ב חדש לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד ירושלמי מקום שנהגו להיות שואלין בשלום אבילים בשבת שואלין ר' אושעיא רבה אזל לחד אתר וחמא תמן אבליא בשבתא ושאל בהון ואמר איני יודע מנהג מקומכם אבל שלום עליכם כמנהג מקומי:
א סָעִיף א אבל אסור בשאלת שלום בפרק אלו מגלחין (מועד קטן טו.) ומייתי לה מדא"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום ומ"ש כיצד ג' ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם וכו' עד ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חדש מסקנא דגמרא שם [כא:] כתבו הגה"מ בפ"י בשם ראבי"ה שאם מת לו מת קודם ר"ה יום אחד אין שואלין בשלומו עד ב' ימים אחר י"כ ואהא דקתני ג' ימים הראשונים אסור בשאלת שלום רמי בגמרא והתניא מעשה ומתו בניו של ר"ע ונכנסו כל ישראל ומספידים הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר אחינו בית ישראל שמעו וכו' וכ"ש ששכרכם כפול לכו לבתיכם לשלום ומשני כבוד רבים שאני וכתבו הגה"מ פ"ה :
ב סָעִיף א תניא המוצא את חבירו בתוך ל' יום מדבר עמו תנחומין וכו' עד ובכובד ראש גז"ש:
ג סָעִיף א ומ"ש בשם הרמב"ן אבל לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד ג' רגלים וכו'
ד סָעִיף א ומ"ש ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש וכו' בפא"מ שם:
ה סָעִיף א ירושלמי מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבילים בשבת שואלים ר' אושעיא רבה אזל לחד אתר וכו' בפרק היה קורא וכתבו הרא"ש בפרק אלו מגלחין והרמב"ם כתב בפ"י שאבל נותן שלום לכל אדם שהוא מכלל דברים שבפרהסיא:
א סָעִיף א אבל אסור בשאלת שלום וכו' פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"א) כל הסוגיא ומבואר לשם בעובדא דר"ע דשואלין בכבוד רבים אפי' תוך ג' ימים גם מוכח להדיא דאמירת לך לשלום או שלום לכם זהו שאילת שלום דאסור לשאול:
ב סָעִיף א וכתב הרמב"ן אבל לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו שני רגלים וכו' כצ"ל שהרי הרמב"ן פוסק כרבי יהודה דראשון ושני אסור שלישי מותר וע"ל בסימן שצ"ב ומ"ש בספרי רבינו כאן בדברי הרמב"ן שלש רגלים הוא ט"ס וכן נמצא במדוייקים ב' רגלים:
א ומה שנוהגין האידנא לשאול בשלום האבילים לאחר ז' נראה דס"ל השאלת שלום שאנו נוהגין בו אינה שאילת שלום המוזכר בגמרא וכמו שהארכתי בזו בסייעתא דשמיא בא"ח סימן פ"ט מיהו ממעשה דר"ע שבתבתי בסמוך דלא התירו אלא משום כבוד דרבים לא משמע כן:
ב וכ"כ נ"י דף שפ"ד ע"א. כתב הכלבו אם אסור בשאילת שלום כ"ש שאסור להרבות בדברים וכ"כ הרמב"ם פ"ה כתב בתשובת מהרי"ל סימן ל"א דאסור למזוג לאבל כל י"ב חדש על אביו ואמו ואף בשבת במקום דנוהגין דאין שואלין בשלום בשבת:
א סָעִיף א אבל אסור בשאלת שלום מדא"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום כן הוא ל' הגמרא פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף ט"ו ע"א) וכתבו שם התוס' ע"ז ז"ל דהאנק דום משמת שתיקה משאלת שלום ומת"ת נמי משמע בסמוך מהאנק דום והא דהיה יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה צריך להראות בקצת דברים שהוא אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא למשל עכ"ל התוספות. ואין להקשות א"כ איך למדו מהאי קרא דיחזקאל בקצת דברים דמדצוהו עליו ש"מ דבאבילות אחרים ג"כ הוא נוהג ובקצת דברים איפכא י"ל ודאי בהאנק דום א"א לומר דבשאר אבילים מותר ואותו צוהו לדום כדי שלא יהא נוהג אבילות דאיפכא מסתברא דמי שאינו אבל הוא ברשות עצמו לדום או לדבר וכן איפכא כגון בנעילת הסנדל שדרשו מדא"ל הש"י ליחזקאל ונעלך תשים ברגליך ש"מ דבאחרים אסור א"א לומר דילמא נעילת הסנדל סימן אבילות הוא דהא כ"ע נמי מנעלים ברגליהם וכן כולם ודו"ק:
ב סָעִיף א וכתב הרמב"ן אבל כו' עד שיעברו ב' רגלים נוסחא זו נראה שהיא עיקר כי כן הוא דעת רמב"ן כמ"ש לקמן בסימן שצ"ב בשמו ולספרים דגרסי ג' רגלים כו' צריכין לגרוס וכתב הרמב"ם אבל כו' שס"ל הכי כמ"ש בשמו בסימן שצ"ב:
ג סָעִיף א וחמא תמן פי' יראה שם:
ד סָעִיף א אבל שלום עליכם כמנהג מקומי ע"ל בא"ח סימן רפ"ז מ"ו:
א סָעִיף א אבל אסור בשאלת שלום כו' (והא דגרסינן בגמרא מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא ועשו כל ישראל הספד כו' עד לכו לבתיכם לשלום מפרש בגמרא דלכבוד רבים שרי. כתב הכלבו אם שאלת שלום אסור כ"ש שאסור להרבות בדברים וכ"כ הרמב"ם פ"ה עכ"ה:
ב סָעִיף א מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבילים בשבת שואלים וכתב הרמב"ם שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל הדברים שבפרהסיא ואסור לשלוח מנות לאבל על אב ואם כל י"ב חודש ובמקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת גם זה שרי:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.