א צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה פגע באשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ארבע אמות והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו מסתכל בבית התורף שלה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה המתכוון לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים גם חייבי לאוין לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת א"א ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה בין שהיא בתולה או בעולה ולא עוד אלא שראוי לעשות כן אבל לא יסתכל בה דרך זנות ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן מותר אדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו אע"פ שיש לו הנאה בראייתה הואיל והיא מותרת לאחר זמן אינו בא בזה לידי מכשול אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה ואסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה בין שפחה בין משוחררת שמא יבא לידי הרהור עבירה באיזה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו אפי' ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו רגליו אפי' אינה נוגעת בו והצעת המטה בפניו ומזיגת הכוס שאין עושה לאיש דברים אלו אלא אשתו לבד ואין שואלים בשלום אשה כלל אפילו ע"י שליח ואפילו ע"י בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה והמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן אע"פ שאין לו שום הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר זה אסור שאין קרבים לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאב לבתו והאם לבנה כיצד האב מותר לחבק לבתו ולנשק ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים זה ישן בכסותו וזו ישנה בכסותה ואם הבת בושה לעמוד בפני אביה ערומה או נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסור אפילו הוא קטן:
א סָעִיף א צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו וכו' כל זה מדברי הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב: ומ"ש ואסור להסתכל בנשים שעומדת על הכביסה בפרק חזקת (בבא בתרא דף נז:) ומ"ש ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה וכו' בפ"ק דע"ז (דף כ):
ב סָעִיף א ומ"ש פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה וכו' בפרק הרואה (ברכות דף סא.) ובסוף קדושין (ד' פא.) רב ורב יהודה הוי אזלי באורחא אתת האי איתתא קמייהו א"ל דלי כרעך מקימי גיהנם ופרש"י דלי כרעיך. מהר ללכת שנקדמנה:
ג סָעִיף א ומ"ש ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות בפ"ק דעכו"ם (דף יז.):
ד סָעִיף א ומה שכתב והמסתכל אפי' באצבע קטנה שכ אשה וכו' בפ' במה אשה (שבת ד' סד:) ובפ' מי שמתו (ברכות דף כד.) ומ"ש ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וכו' פרק מי שמתו (ברכות דף כד.):
ה סָעִיף א ומ"ש והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ז"ל הרמב"ם פכ"א מהא"ב אסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחד מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפי' להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול ערוה או לראות שערה אסור עכ"ל ואע"פ שהזכיר מכת מרדות קודם איסור שמיעת קול ערוה וראיית שערה משמע לרבינו דאהני נמי מכין אותו מכת מרדות דמ"ש:
ו סָעִיף א ומ"ש ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין כ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר כתוב בא"ח בשם הר' יונה אסור להסתכל בא"א מן התורה שנאמר (מדבר טו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ואסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה שנאמר (איוב לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכל המסתכל בא"א מכשיל ומכחיש כח יצרו הטוב והודו נהפך עליו למשחית שכך אז"ל (סנהדרין צב. ע"ש) כל המסתכל בעריות קשתו ננערת ואשר לא נשא עיניו אל א"א זוכה ותחזינה עיניו בנועם ה' מידה כנגד מדה שכך אמרו ז"ל כל הכובש עיניו מן העריות זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר עוצם עיניו מראות ברע ונאמר אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך ואסור מן התורה להרהר באשה ואפילו פנויה וחמור הרהור פנויה ממגעה שעל הרהור עובר בלאו מן התורה שנאמר ונשמרת מכל דבר רע ופירשו רז"ל (ע"ז כ:) שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה עכ"ל:
ז סָעִיף א לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק וכו' בפ' המדיר (כתובות דף עב:)
ח סָעִיף א ומותר להסתכל בפני הפנויה לבודקה אם היא יפה שישאנה וכו' ולא עוד אלא שהוא ראוי לעשות כן וכו' כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב והוא ברפ"ב דקדושין (דף מא.) אסור לאדם שיקדש אשה עד שיראנה שמא תתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך והראב"ד כתב על דברי הרמב"ם חכמים אמרו האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי אתתא לידבר ע"ה בהדיה דלמא מחלפי לה מיניה אלמא אין דרך תלמיד חכם בכך עד כאן לשונו וכבר השיב עליו הרב המגיד יפה ונתקיימו דברי הרמב"ם ז"ל:
ט סָעִיף א וכן מותר לאדם להביט באשתו אע"פ שהיא נדה והיא ערוה לו וכולי כן כתב הרמב"ם בפכ"א מה' א"ב וכתב ה"ה בפרק אלו מותרים (נדרים כ.) המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינם מהוגנים אמר רבי וסף ובאשתו נדה אמר ר"ל עקבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד עקבה משמע הא בשאר מקומות מותר וכן אמרו שמותר לאשה להתקשט בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה אלמא שמותר להסתכל בה ומ"ש אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה באבות דרבי נתן (פ"ג):
י סָעִיף א ואסור להשתמש באשה כלל בין גדולה בין קטנה וכו' בפרק עשרה יוחסין (דף נו.):
יא סָעִיף א ומ"ש באי זה שמוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב הרב המגיד שלמד כן מהירושלמי ומבואר בכמה מקומות שהיו משתמשין בשפחות ואמרו אמתיה דר' וכו' ע"כ:
יב סָעִיף א ומ"ש אפילו ליצוק לו מים לרחוץ בסוף קדושין (דף פא:) רב אחא בר אבא איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותביה בכנפיה א"ל עבר מר אדשמואל דאמר אין משתמשין בנשים א"ל כאידך דשמואל ס"ל דאמר הכל לשם שמים וכתבו התוספות ועל זה אנו סומכים שאנו משתמשים בנשים כתב המרדכי בפרק אע"פ הר"ש בר ברוך אומר אע"פ שאין משתמשין באשה דרך שפחות שרי כדאמר אביגיל (שמואל א כ״ה:מ״א) לרחוץ רגלי עבדי אדוני והא דמשמע בירושלמי דאסור היילו דברים שליחוד במקום יחוד אבל במרחץ כיון שרוב בני אדם מצויים מותר מכאן לכותיות ושפחות מותרות לרחוץ אותנו במרחץ עכ"ל ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר ודבר זה אסור להעלותו על לב ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מעצמו ותלה הדבר ברבו : החשוד על שום אחת מהעריות דין הוא שיתרו בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו פשוט בפרק ר"ג (יבמות נב:) ובפ"ק דקדושין (יב:) עכ"ל ר' ירוחם:
יג סָעִיף א ואין שואלים בשלום אשה כלל ואפילו ע"י שליח ואפי' ע"י בעלה וכו' ג"ז בפ"י יוחסין (דף נו:) ומ"ש אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה כ"כ שם התו' מדאמר בפ' הפועלים (בבא מציעא פז.) שואלים לאיש בשלום אשתו:
יד סָעִיף א המחבק או המנשק אחד מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם וכו' כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וכתב ה"ה על זה בפ"ק דשבת (יג.) עולא כי הוה אתי מבי מדרשא היה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
טו סָעִיף א כיצד האב מותר לחבק לבתו ולנשק ולישן עמה בקירוב בשר וכן האם עם בנה כל זמן שהם קטנים הגדילו שיש לבת י"א שנים וכו' בסוף קידושין (דף פ:) תנן מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו ובגמרא וכמה אמר רב אסי תינוקת בת ט' שנים ויום אחד תינוק בן י"ב שנים ויום אחד א"ד תינוקת בת י"ב שנים ויום אחד ותינוק בן י"ג שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו ושערך צמח כך היא גירסת רש"י והרי"ף אבל הרא"ש הקשה על גירסא זו וכתב שהיא משובשת וכתב וי"א איכא דאמרי תנוקת בת י"א שנה ויום אחד תינוק בן י"ב שנה ויום אחד וזה וזה כדי שיהו שדים נכונו וכו' פי' זה וזה קרובים לשדים נכונו וכו' שהיא שנה הסמוכה לגדלות והרמב"ם כתב בפכ"א מהא"ב הגדילו ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שהיו שדים נכונו ושערך צמח זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה ובפירוש המשנה כתב כגירסת רש"י והרי"ף ויש בקצת ספרי רבינו טעות סופר והגירסא הנכונה בדבריו הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנים והיא כגירסת הרא"ש:
טז סָעִיף א ומ"ש ואם הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה וכן אם האם בושה לעמוד ערומה בפני בנה אסור אפילו הוא קטן שם אמר רב חסדא ל"ש אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל בושה לעמוד לפניו ערומה אסור מ"ט יצר אלבשה ופרש"י בושה לעמוד לפניו בידוע שיש בה טעם ביאה ואע"ג דלא איירי רב חסדא אלא בבת לגבי אב למד משם הרמב"ם לאם לגבי בנה וכתב בפכ"א מהא"ב וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה ואע"ג שהם קטנים משהגיע להכלם מהם אין ישנים עמהם אלא בכסותן ואתריו נמשך רבינו והרי"ף גורס אמר רב חסדא לא שנו אלא שבושה לעמוד ערומה אבל לא בושה לעמוד ערומה לא וכתב הר"ן שאין. גירסת הספרים כן אלא כמו שכתבתי לעיל והיא גירסת הרמב"ם והרא"ש:
יז סָעִיף א ומ"ש רבינו שאם נתקדשה אפילו היא קטנה אסורה שם רב אחאי איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה א"ל לא סבר לה מר דמקדשא ופרש"י אין אדני יודע שהיא מקודשת ויש לו להתרחק מא"א ומשמע התם דקטנה היתה והרי"ף כתב אהא דאמר רב חסדא ל"ש אלא שבושה לעמוד לפניו ערומה וכו' אמר רבא לא אמרן אלא דמקדשה אבל לא מקדשה לית לן בה וכתב הר"ן על זה תמהני דבגמרא ה"ג רב חנן איקלע לבי רב חסדא חתניה שקליה לבת ברתיה אותבה בכנפיה ומעשה זה אע"פ שהביאוהו על משנתינו נראה שאין לו ענין לישן עמהם בקירוב בשר דתנן ועוד דבתו תנן בת בתו לא תנן ובהאי עובדא לא מדכרינן רבא כלל ועוד שפשט מעשה זה מראה דהיכא דמקדשא אע"ג דליכא שדים נכונו ואפילו בבתו אסור אם בתו ובת בתו שוות בדיניהם אבל נראה שגירסא אחרת היתה לו להרי"ף ז"ל עד כאן לשונו: והרא"ש כתב על דברי הרי"ף משמע דקאי לבושה לעמוד לפניו ערומה ולא ראיתי גירסא זו בספרים גם מעובדא דרב אחא בר אבא דשקליה לבת ברתיה בכנפיה וכו' ואמר ליה רב חסדא חתניה לא ידע מר דמקדשא משמע דכי מקדשא בכל ענין אסור עכ"ל והרמב"ם כתב בפכ"א מהא"ב ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה או שנשאת אין ישנין עמהם אלא בכסותן וכתב ה"ה מ"ש רבינו או שנשאת לאו דוקא שאפילו נתקדשה בלבד אסור כנזכר בגמרא עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף קפ"ח אהא דאמרינן בפ"ק דשבת (יג.) עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא כל שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרין לנזירא וקי"ל כי הא בתרייתא לא אסרו בהן אלא קריבה המביאה לידי הרגל עבירה כישן עמהם אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה א"נ בנשיקה ואפילו אבי ידייהו וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה ובקריבות מועט איכא למיחש להרגל עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בו אין בהם משום הרגל עבירה לפי שאין לבו גס בה:
א סָעִיף א צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד וכו' נראה דלפי שנפשו של אדם מחמדתן כתב מאד מאד וכ"כ בי"ד ריש סימן ק"ס גבי ריבית ובח"מ ריש סימן ט' גבי שוחד דלפי שנפשו של אדם מחמדתן כתב מאוד מאוד וכ"כ הסמ"ג לאוין קכ"ו אהא דאסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין וכו' שע"י כן מהרהר בה ואמרינן נמי בפרק בתרא דיומא טוב מראה עינים באשה יותר מגופה של מעשה לפיכך צריך ליזהר מאד בדבר עכ"ל:
ב סָעִיף א ואסור לשמוע קול ערוה וכו' ברכות פ' מי שמתו (ברכות דף כ"ד) איתא דבערוה אסור לשמוע ולהסתכל וכן באשתו אסור לקרות ק"ש כנגדה אבל באשתו אין אסור לשמוע קולה וה"ה להסתכל שרי אם טהורה היא: ולא יעבור בפתח אשה זונה וכו' כתב ב"י החשוד על הערוה מתרין בו שלא יעבור על פתח ביתה וכו' ע"ש:
ג סָעִיף א לא ילכו בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנוייה ואחת אשת איש נראה דנפקא לן מדאיתא פרק המדיר ואיזהו דת יהודית יוצאת וראשה פרוע ופרכינן ראשה פרועה דאורייתא היא דכתיב ופרע ראש האשה ותנא דר"י אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דמדלא קאמר אזהרה לאשת איש אלא סתמא אזהרה לבנות ישראל אלמא דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה מיהו במרדכי כתב ס"פ מי שמתו ע"ש ראבי"ה וז"ל כל הדברים שהוזכרנו למעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להיגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן דליכא הרהור עכ"ל ואין לפרש דדוקא בבית ובחצר אבל בשוק אסורה לצאת דהא ברפ"ב דכתובות שנינו אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים ויצאת פרש"י מבית אביה לבית בעלה ואפילו דרך השוק משמע וכך נהגו וצריך לומר דבפנויה בעולה קאמר אבל הבתולות אינן באזהרה:
ד סָעִיף א ואסור להשתמש באשה וכו' והמרדכי בפ' אע"פ ע"ש הרא"ה בר ברוך התיר להשתמש באשה במרחץ דרך שפחות והב"י השיג עליו ואסר ואני ראיתי במרדכי ישן כתוב לשם בלשון הזה מותרת לרחוץ אותנו במרחץ אם יכול ליזהר מהרהור והנמנע יתברך עכ"ל ובספרי הדפוס נשמטו דברים אלו בטעות כי לא התיר הרב אלא להולכה אבל לא למעשה והלכה נמי דוקא בשאין לו שום ספק דיכול ליזהר מהרהור ולפי זה מה שנוהגין להקל להשתמש באשה במרחץ ע"פ המרדכי וכמ"ש הרב בהגהת ש"ע יש לבטל המנהג הרע הלז כי בטעות נהגו כך ע"פ הספרים שנכתבו ונדפסו בטעות כדפרישית:
ה סָעִיף א ואין שואלים בשלום אשה וכו' ה"א ר"פ עשרה יוחסין (קידושין דף ע') והתוס' והרא"ש כתבו לשם דמותר לשאול לבעלה היאך שלומה וניהוגה כמו ששאלו המלאכים לאברהם איה שלום שרה כדאיתא פרק השוכר את הפועלים ונראה דאפילו לאחרים יכול לישאול היאך שלומה וניהוגה דאין איסור אלא לשלוח לה שלום שמרגיל לבה ודעתה אצלה ויהיו רגילים זה עם זה ויבא לידי חבה כמו שפירש"י הלכך אפילו ע"י בעלה אסור אבל לשאול היאך שלומה וניהוגה לא יבואו לידי חבה כיון שאינו שולח אליה ולפי זה אפי' לאחרים יכול לשאול והא דנקטו התו' והרא"ש ורבינו ומותר לשאול לבעלה היינו משום דכך מצינו במלאכים ששאלו לאברהם בשלום שרה וכתב מהרש"ל וז"ל ולפי זה נהגו היתר באיגרת שלומים שלנו שפורטים בו האשה ואעפ"כ נהגו להחמיר שלא להזכירה בשמה עכ"ל והיינו לומר שבתחלת האגרת כותבים וע"ש זוגתך וכו' אבל בסוף איגרת שרגילין לכתוב ותאמר שלום לפלוני ופלוני אסור לכתוב ותאמר שלום לזוגתך דהיינו שאלת שלום ששולח לה ע"י בעלה דאסור:
ו סָעִיף א והמחבק וכו' בפ"ק דשבת (דף י"ג) עולא כי הוה אתי מבי מדרשא הוי מנשק לאחתי' אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפי' שום קורבא אסור משום לך לך אמרין נזירא כו' וה"א פ"ק דע"ז (דף י"ז) וכתבו התוס' ומה שהיה מיקל עולא לעצמו היה יודע שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה ודמיין עליה כי כשורא כדאיתא ריש פ"ב דכתובות וכ"כ הרשב"א דקי"ל כי הא דאמר עולא כל שום קורבא אסור וכ"כ הרמב"ם פכ"א מה' א"ב כלשון רבינו ואיכא למידק דברישא אמר כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהן אלמא דליוצאי חלציו הכל שרי ובסיפא לא התיר אלא אב לבתו והאם לבנה משמע דבת בתו אסור ותו דבסוף קידושין איתא להדיא בעובדא דרב אחא בר אבא דשקיל לבת ברתיה ואותבה בכנפיה ונראה ודאי דרישא דוקא וסיפא לאו דוקא בתו אלא אפילו בת בתו וכל יוצאי חלציו שרי וכדמסיק דקאמר שמואל הכל לשם שמים ופירש"י שלא היה דעתו לחובת אישות אלא לחיבת קורבא ולעשות קורת רוח לאמה כשאני מחבב את בתה עכ"ל וכ"כ התוס' לשם וז"ל הכל לשם שמים וע"ז אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים עכ"ל וכך כתב הסמ"ג סוף סימן קכ"ו וכתב מהרש"ל נ"ל כגון כלה כדי לחבבה על בעלה או משום כבוד אביה ות"ח ראוי להחמיר עכ"ל ובמלכותינו נהגו ת"ח להקל בכלה גם הגדולים שבדור והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג איסורא איכא:
ז סָעִיף א הגדילו שיש לבת י"א שנה וכו' כך היא גירסת הרא"ש דשנה לפני גדולה אסור והר"י בנכ"ג ח"א הביא תחלה גירסת הרי"ף ורש"י דלא אסור אלא לאחר שהגיע לגדלות ואח"כ הביא גי' הרא"ש וז"ל ויש גורסין תינוק בן ט' ותינוקת בת ג' וכ"נ עיקר דבראויין לביאה תלוי הדבר ועוד פשוט א"ד קטן בן י"ב וקטנה בת י"א כו' ומ"ש וכ"נ עיקר לא היתה דעתו לפסוק כלישנא קמא דבתנוק בן ט' ותנוקת בת ג' אסור דהא ודאי הלכתא כלישנא בתרא וכמ"ש כל הפוסקים אלא דעל שינוי הגרסאות קאמר דגירסא זו של הרא"ש נראה עיקר דבראויין לביאה תלוי הדבר דלא כגי' רש"י ורי"ף אבל ודאי דלכל הגרסאות הלכה כלישנא בתרא ולגי' הרא"ש אסור שנה לפני גדלות והכי נקטינן ודלא כב"י דמיקל ופסק בש"ע שלא לאסור עד שיגיעו לגדלות דליתא נ"ל:
א סָעִיף א בבנימין זאב סי' קמ"ג כתב דלא יאכל איש עם אשת איש בקערה אחת משום דדבר חבה הוא דלך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב עכ"ל אבל בתשובת הרשב"א סי' אלף קפ"ח שהביא ב"י סוף סי' זה משמע דאלו דברים של חיבה לא אמרו אלא באשתו נדה וכו' ומדברי הטור שכתב למטה דאסור בהשטת הכוס א"כ אפשר דאכילה בקערה נמי אסור ועיין למטה דנוהגים להקל:
ב סָעִיף א כתב המ"מ פרק כ"א דא"ב (הלכה ד') דכ"ש שלא יראה במקום התורף שלה כתב בתא"ו נכ"ג מי ששם אצבעו בבית התורף של אשת איש פריצות גדולה היא ואפילו המסתכל אבל אינו חייב מלקות עכ"ל:
ג אבל ראיתי נוהגין כדברי המרדכי ואין מוחה גרסינן בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא נח.) רבי בנאה הוי מציין מערתא כי מטי למערתא דאברהם אשכחיה כו' עד והוה אברהם גני בכנפיה דשרה וקא מעיינת ליה ברישיה כו' עד אמר ליה ליעול דמידע ידעי דיצרא בהאי עלמא ליכא וכתב נ"י דף קפ"ו ע"ב שם שמעינן מהגדה זו דרך ארץ שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים אלו בפני אחרים עכ"ל:
א סָעִיף א אפי' ברחוק ארבע אמות משום לך לך אמרין לנזירא (סחור סחור לכרמא לא תקרב ופירושו כאילו אמר אפילו סביב לכרם דהיינו ד"א לא תקרב דתרגום על סביב הוא סחור סחור כ"פ) וה"ק לא מיבעיא דעד פתח ביתה ממש דאסור אלא אפילו בהתרחקות ד"א נמי צריך להרחיק דומיא דע"א אבל חוץ לארבע אמות מותר לעבור וכמ"ש בי"ד סימן ק"נ. בע"א ושניהם נלמדו ממקרא א' בפ"ב דע"א הרחק ממנה דרכך זה מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה וכמה אמר רבי ארבע אמות עכ"ל הגמרא:
ב סָעִיף א ואסור לשמוע קול ערוה ז"ל מור"ש לאפוקי קול אשתו שמותרת לו וה"ה פנויה אבל קול באשה ערוה שאמרו שאסור להתפלל כנגדה ע"א הוא וקאי על כל הנשים שבעולם ודוק וי"מ דה"ק דאסור לשמוע כל קול של אשה שהוא ערוה וקאמר קול לאפוקי דיבורם של נשים דמותר לשמוע שאינו מעורר התאוה אבל יותר נראה דברי מ"ו ז"ל דלמה יהיה אסור לשמוע קול של אשתו שלא בשעת תפלה (והמתכוין לאחד מהדברים כו' קאי אכל מ"ש רבינו מריש הסימן ועד כאן כ"פ):
ג סָעִיף א לא ילכו פרועות ראש אחת פנויה כו' לכאורה נראה דפנויה ר"ל כגון אלמנה אוגרושה אבל בתולות מותרות להלך כמנהגינו:
ד סָעִיף א אלא שראוי לעשות כן כ"כ הרמב"ם בפכ"א מהא"ב וע' דרישה:
ה סָעִיף א אפי' ליצוק לו מים לרחוץ. ז"ל מור"ש ז"ל והמרדכי במסכת כתובות מיקל בזה מאוד ע"ש עכ"ל ועיין בדרישה שם כתבתי דגם מדברי רבינו מוכח דשימוש של עבדות מותר באשה מדאינו אוסר אלא דברים של חיבה ע"ש:
ו סָעִיף א שאין לבו "של אדם נוקפו עליהן כגון אחותו הגדולה אע"ג דקטנה נמי מגונה כדמסיק נראה דמ"ה קאמר גדולה ללמדינו דאפילו בגדולה אינו אלא לבו נוקפו אליה ואין בה איסור ממש:
ז סָעִיף א כיצד האב מותר לחבק ולנשק את בתו. נראה דאפי' כשהיא גדולה מותר מדהתחיל וכתב דאחותו גדולה אסור וסיים וכתב חוץ מאב לבתו והא דסיים וכתב כל זמן שהן קטנים לא קאי אלא אלישן עמהן בקירוב בשר וק"ל:
ח סָעִיף א הגדילו שיש לבת י"א שנה ולבן י"ב שנה כצ"ל:
ט סָעִיף א שיש לבת וכו' כאן לא חולק בין יש לו שערות לאין לו ובא"ח ס"ס ע"ג כתב אפילו בתינוקת בת י"ב ובבן בן י"ג מותר כשלא הביא שערות י"ל דה"נ מיירי דוקא בהביאו שני שערות. א"נ הכא לענין יחוד דערוה אפילו בפניו החמירו. ולעיל איירי במקום דלא שייך יחוד כגון שמצוים שם בני אדם ולא אסר אלא משום לבו רואה את הערוה וע' בב"י:
א סָעִיף א והמסתכל אפילו באצבע וכו'. ע' בב"י מ"ש בשם א"ח על שם ה"ר יונה:
ב סָעִיף א אלא שראוי לעשות כן. ע' בב"י מה שהשיג הראב"ד ע"ז וה"ה כ' על דברי הראב"ד שאין זו השגה לפי שצורבא מרבנן אפילו נסתכל בה ובדקה פ"א לא יכירה אם יחליפוהו לפי שאינו רגיל להסתכל בצורת הנשים אבל ע"ה יכירה בפעם אחד אילו היה אסור להסתכל כדי לבודקה לא היו אומרים לע"ה עמוד וחטא כדי שיזכה חבירך עכ"ל וז"ל רמ"א י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה כגון לעיין ברישא אחר כינים בפני אחרים עכ"ל ונלע"ד שלמד כן ממ"ש הר"ן ס"פ ח"ה על הא דגרסינן ר' בנאה הוה מציין וכו' ע' בד"מ שהעתיקו. ונלע"ד דדוקא לשכב בחיקה כההוא מעשה הוא דאסור אבל לעיין ברישא כשהוא יושב אפשר דליכא מאן דפליג וע' בתשובת רשב"א סי' אלף קע"ח דמשמע דאפילו לעיין ברישא לחוד הוי מדברים המביאין לידי חיבה שמדמהו ליציקה על הידים והצעת המטה ע"ש וז"ל רמ"א וי"א דכל שאינו עושה דרך חיבה מותר לכך נהגו להקל בדברים אלו. ואסור להשתמש כו' גמרא ותוס' קדושין (פא:) והביאו הב"י ע"ש:
ג אפי' ליצוק. כתב המרדכי בשם הר"ש בר ברוך והביאו בהג"א אע"ג שאין משתמשין וכו' ע' בב"י שהביאו ותמה עליו ע"ש. וצ"ע דלכאורה גם מדברי רבינו משמע דמותר. כיון דדברים של שירות ושימוש מותר כמ"ש הרמב"ם ורבינו. א"כ למה לא ישמש במרחץ השפחות לשפשף אותו על גופו להסיר לכלוך וצואה ודברים המזוהמים ממנו. דידוע דדברים כאלו אינן עושין אשתו לבד. כ"א גם עבדו. וכיון דמותר לשמשו במרחץ לשפשפו להסיר דרך הלכלוך דרך שירות ג"כ מותר אגב לרחוץ פניו ורגליו דהרי הדבר ניכר דמזה לשירות ושימוש ג"ז לשימוש ולא משום אהבה וחבה עושה לו זה. וזהו שדקדק רבינו וכתב באיזה שימוש אמרו ברחיצת פניו ידיו ורגליו כו'. דמשמע דוקא שימוש חיבה כזה המביא לידי תאוה הוא דאסור. ולא שימוש אחר שהוא של עבדות. וזהו נמי שסיים רבינו וכ' דהטעם של איסור הוא דדברים האלו אינו עושה לו אלא אשתו. וידוע דזהו דוקא כשאינו במרחץ. אבל כשהוא במרחץ אין עושה לו אשתו אלא עבדו עושה בתורת שירות ושמוש, וזה נלע"ד ברור:
ד סָעִיף א אבל מותר. ז"ל מור"ש ולפ"ז נהגו היתר באיגרת שלומים שלנו שפורטין האשה ואף על פי כן נהגו להחמיר שלא להזכירה בשמה עכ"ל ונראה דאין ראיה מכאן להתיר לכתוב לאיש שידרוש בשלום אשה דלשון זה משמע דהכותב מבקש מהאיש שיגיד לאשתו איך שהכותב דורש בשלומה ומזה לא איירי כאן אלא מיירי ששואל את האיש על שלום אשתו ולא שיגיד לאשתו בשמו דבר (וכמו שעשו המלאכים גבי אברהם ששאלו לו איה שרה וגומר. כ"פ):
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.