א המוכר לחבירו מקום בתוך שדהו לעשות בו אמת המים להשקות ממנו בית השלחין נותן לו רוחב שלש אמות אמה רוחב לעיקר האמה ואמה לשפה מכאן ואמה לשפה מכאן והרמב"ם ז"ל כתב שצריך ליתן לו ארבע אמות שתים לרוחב האמה ואם מכר לו מקום להשקות בקילון נותן לו חצי אמה לעיקר רוחב האמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לשפה גם כאן כתב הרמב"ם שצריך אמה לרוחב האמה ואותן השפות נוטען אבל אינו רשאי לזורען שהזרעים מלחלחים הקרקע ומקלקלים אמת המים ואם נפלו השפות נוטל עפר מן השדה וחוזר ומתקנן:
ב המוכר לחבירו דרך לעבור בו בתוך שדהו אם דרך היחיד נותן לו שני אמות ומחצה שיעורו שיעבור שם חמור טעון:
ג מכר לו דרך לעבור בו מעיר לעיר נותן לו רוחב שמנה אמות בכל אורך הדרך:
ד דרך רשות הרבים נותן לו ששה עשר אמות:
ה מכר לו מקום לעשות לו מעמד נותן לו בית ד' קבין:
ו מכר לו בור וכותליה נותן לו מקום רוחב הכותל ג' טפחים:
ז המוכר מקום לחבירו לעשות לו מקום לקבורה או המקבל עליו לעשותו עושה מערה ד' על ו' ופותח לתוכה שמונה כוכין שלשה לכל צד לאורך המערה ושנים ברחבה ואורך הכוכים ארבע אמות ורחבן ששה טפחים וגובהן שבעה טפחים ועושה חצר על פתח המערה ששה על ששה וכן יעשה לצד השני של החצר כנגדה אחרת כיוצא בזה:
ח המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ובית הספידו באין בני משפחתו וקוברין אותו בעל כרחו של לוקח ונותנין ללוקח דמי הקבר שקוברין אותה בה:
א סָעִיף א המוכר לחבירו מקום בתוך שדהו לעשות בו אמת המים להשקות ממנו בית השלחין נותן לו רוחב ג' אמו' וכו' והרמב"ם כתב שצריך לו ד"א וכו' ואם מכר לו מקום להשקות בקילון נותן לו חצי אמה לעיקר רוחב האמה וכו' גם בכאן כתב הרמב"ם ז"ל שצריך אמה לרוחב האמה מימרא דרב יהודה אמר שמואל בפרק המוכר פירות (בבא בתרא צט:) וגירסת ספרים דידן כדברי הרמב"ם וכך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל ובקשתי חבר לגירסת רבינו ולא מצאתיו. ודע שלשון המימרא אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה ופי' רש"י לאגפיה כדי לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפלו: וגבי מכר לו מקום להשקות בקילון כתב ה"ה בפרק כ"א לשון הרב ן' מיגאש פירוש מכר לו בחצרו מקום לעשות בו אמה להעביר עליה מי רגלים ומי תכבוסת חצרו וכיוצא בהן וכו' ע"כ וכן פרש"י שהוא עשוי להשקות בהמה ורחיצת בגדי' וכלים ואינו גדול כ"כ עכ"ל: ומה שאמר ואותן השפות נוטען אבל אינו רשאי לזורען וכו' שם אותן אגפיים מי זורען אמר רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורען רב נחמן אמר שמואל נוטען מ"ד זורען כל שכן נוטען מ"ד נוטען אבל זורען לא חלחולי מחלחלי ופסק כרב נחמן בדיני וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"א מה"מ: ומה שאמר ואם נפלו השפות נוטל עפר מן השדה וחוזר ומתקנן מימרא שם ויהיב טעמא שעל מנת כן קבל עליו בטל השדה וכתב רשב"ם מיהו להכי אהני מה שנותן לו מתחילה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה דאין לו לבעל השדה שם שום תשמיש שיקלקל האגפיים כגון בנין או כל דבר שמכביד:
ב סָעִיף ב המוכר לחבירו דרך לעבור בו בתוך שדהו אם דרך היחיד נותן לו שתי אמות ומחצה וכו' בפרק המוכר פירות (שם) תנן דרך היחיד ארבע אמות ובגמרא תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים ואסיקנא דשיעורו שני אמות ומחצה וכתב ה"ה בפכ"א שכתב הרשב"א בשם הר"י ן' מיגש מסתברא לן דה"מ דלא מסיימי מחיצתא אבל היכא דאיכא מחיצתא חמור במשאו בשני אמות ומחצה לא מסתגי וכל שכן דלא הדר עכ"ל:
ג סָעִיף ג ומ"ש מכר לו דרך לעבור בו מעיר לעיר נותן לו שמנה אמות וכולי ופרש"י דרך מעיר לעיר. שהדרך מיוחדת לשני עיירות הללו ואין אנשי עיירות אחרות נכנסין לשם: שמנה אמו'. שאם יפגעו ב' עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו. ובספרי רבינו כתוב ה' אמות ונוסחא משובשת הוא שנתחלף בהן בין חי"ת לה"א:
ד סָעִיף ד ומה שאמר דרך רה"ר נותן לו י"ו אמות משנה שם ופירש רש"י דרך הרבים. כגון עיר שיש בה מעבר שבאים דרך שם בארץ רחוקה וכתב ה"ה בפכ"א ע"ז דה"ה דכל מקום ששיערו י"ו אמה כיון שהזכיר דרך עכ"ל:
ה סָעִיף ה ומה שאמר מכר לו מקום לעשות לו מעמד נותן לו בית ד' קבין משנה שם ופירוש מעמד מקום שהיו עומדים העם בשובם מן הקבר סמוך לבית הקברות:
ו סָעִיף ו מכר לו בור וכותליה נותן לו מקום רוחב הכותל ג' טפחים ברייתא ריש פ' לא יחפור (בבא בתרא יז:):
ז סָעִיף ז המוכר מקום לחבירו לעשות לו מקום לקבורה או המקבל עליו לעשותו עושה מעשרה ד' על ו' ופותח לתוכו ח' כוכין וכו' משנה בסוף המוכר פירות (בבא בתרא ק:) אלא שיש בדברי רבינו טעות סופר בשני מקומות האח' שכתוב בספריו שנים לכל צד לאורך המערה וצריך להגיה ג' לכל צד לאורך המערה השני שכתוב וגבהן ששה טפחים וצריך להגיה ז' טפחים ועוד שכתוב בספרים ורוחב הכוכין וצריך להגיה ואורך במקום ורוחב. והרמב"ם בפכ"א מהלכות מכירה השמיט סיפא דמתני' דקתני עושה חצר ע"פ המערה וכו' וכתב ה"ה שנ' שהוא מפרש סיפא בשקביל עליו לעשות חצר בפירוש עכ"ל וק"ל על דבריו דמ"מ היה לו לכתב' להשמיענו דין המקבל עליו בפירוש לעשות חצר ול"נ דטעמו של הרמב"ם משום דסבר דההיא סיפא ליתא אלא לר"ש ולא קי"ל כותיה:
ח סָעִיף ח המוכר קבר ודרך קברו וכו' בריתא שם ומפרש טעמא משום פגם משפחה ופר"ש גנאי הוא להם שאין לקרובים מקום לקבורה:
א סָעִיף א המוכר לחבירו מקום וכו' בפ' המוכר פירות אמר רב יהודה אמר שמואל אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפים. חמה בית הקילון אני מוכר לך נותן לי אמה אחת לתוכה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה כך היא גי' הרא"ש אמה מכאן בלא וי"ו וכך כתב רשב"ם בשם רבי יעקב בר יקר ועיקר. פירוש דאמת בית השלחין נותן לו שתי אמות לתוכה של שדה לתקן אגפיה דהיינו אמה מכאן ואמה מכאן אבל שיעור רחבה הוי נמי אמה ולא יותר דלכך היא קרויה אמה לפי שרחבה אמה וא"כ כל רחבה עם אגפיה אינו אלא ג' אמות וכן בקילון נותן לו אמה אחת לתוכה של שדה לתקן אגפיה דהיינו חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן וס"ל לרבינו דכי היכי דבקילון הוה שיעור אגפיה חצי שיעור דאגפי בית השלחין ה"נ שיעור רחבה דקילון הוה חצי השיעור דרוחב בית השלחין. ומה שהיא קרויה אמה משום דעומקא אמה אבל הרמב"ם גורס נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה מכאן וכו' בוי"ו וכך היא גירסת הספרים וכפי' הראשון שכתב רשב"ם לפי זה יהיה פי' שני אמות לתוכה לחפור בקרקע ולהרחיב אמת המים שתהא רחבה ב' אמות ומה שהיא קרוייה אמה משום דעומקא אמה וכן פי' התוספות לפי גירסא זו וכיוצא בזה יהיה הפי' בקילון דנותן לו אמה לחפור בקרקע ולהרחיב אמת המי' שתהא רחבה אמה וכו' ותמהני על ב"י שכתב שלא מצא חבר לגירסת רבינו והלא מפורש בגמ' כמו שכתבנו: וכתב רשב"ם אמה מכאן וכו' לאגפיה כדי לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפלו עכ"ל ולא ידעתי מי דחקו לפרש כך ולמה לא פירש כפשוטו דמניח אגפיה כענין שמניח כותל לבור כמו שיתבאר בסמוך סעיף ו' ואף כאן מניח אגפיים כדי שלא ישים לשם בנין כל דבר שמכביד שמקלקל האגפיים שיפלו ויקלקל אמת המים ולפיכך אין לו לבעל השדה לעשות שם שום תשמיש אלא נטיעה או זריעה כמו שפי' הוא עצמו לבסוף וק"ל:ומ"ש ואותן השפות נוטען וכו' שם פלוגתא דרב יהודה ור"נ ופסק כר"נ בדיני דנוטעים אבל לזורען לא: ומ"ש שהזרעים מלחלחים וכו' כ"כ הרמב"ם בפכ"א מה' מכירה אבל גי' הספרים חלחולי מחלחלי ונראה דפירושו שהזרעים מחלידין הקרקע במקומן ומעלין עפר תיחוח ומתמוטט הקרקע לצדדין וכדאמר בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף י"ט ע"ב) ע"ש: ומ"ש ואם נפלו השפות וכו' שם מימרא דרב יהודא ופי' רשב"ם ואע"פ שנתן לו כבר אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה כיון דכלו להו מתקנן עדיין מעפר השדה מיהו להכי אהני לו מה שנתן לו מתחילה אמה מכאן וכו' דאין לו לבעל השדה לעשות שם שום תשמיש שקלקול האגפיים וכו' אבל מן האמה לפנים יעשה בתוך שלו מה שירצה עכ"ל:
ב סָעִיף ב המוכר לחבירו דרך וכו' שעור דרך יחיד נפסקה הלכה בגמרא שם כדייני גולה שאמרו ב' גומדין ומחצה ופירוש גומדין אמות ומצינו בכתוב גומד ארכה וכן פי' רשב"ם שי"מ כן וכן פי' הרמב"ם ומפורש בגמרא דשעור זה הוא כדי שיעבור חמור במשאו וע"ל בסי' קצ"ב סעיף ח':
ג סָעִיף ג מכר לו דרך לעבור מעיר לעיר וכו' שם ברייתא כדי שאם יפגעו ב' עגלות זו בזו שלא יתעכבו זו בזו וז"ש רבינו בכל אורך הדרך כדי שלא נטעה לומר דוקא בסמוך לעיר הוא דבעינן ח' אמות מפני העוברים ושבים וכך הם דברי הרמב"ם: דרך רשות הרבים וכו' ברייתא שם דרך הרבים י"ו אמה וכך הם דברי הרמב"ם: ומ"ש רבינו דרך ר"ה ולא כתב דרך הרבים אפשר שבא להוציא מהרשב"ם שמחלק בין דרך הרבים לדרך ר"ה כמו שהבאתי למעלה בסי' רט"ו סעיף ח' לכך נקט בכל דוכתא דרך ר"ה: מכר לו מקום לעשות מעמד וכו' פי' מקום שהיו עומדים בו העם בשובם מן הקבר סמוך לבה"ק ומשנה היא שם ושיעורא דבית ד' קבין ברבוע צא ולמד מסאתים בחצר המשכן תמצא בית ד' קבין ברבוע מ' אמות וד' טפחים ושלש אצבעות הגדולים שארבעה מהם בטפח וג' רביעית אצבעות ומשהו:
ד סָעִיף ו מכר לו בורו כותלים וכו' ברייתא ריש פרק לא יחפור:
ה סָעִיף ז המוכר וכו' מקום לקבורה וכו' משנה שם פלוגתא דת"ק ור"ש ופסק כת"ק:
ו סָעִיף ח המוכר קברו וכו' ברייתא שם ומפרש טעמא משום פגם משפחה דגנאי הוא להם שאין לקרוביהם מקום לקבורה:
א סָעִיף א נותן לו רוחב ג' אמות ז"ל הגמ' פ' המוכר את הפירות דף צ"ט ע"ב (לפי הגי' השניה שהביא רשב"ם וכתב עליה שהיא עיקר) אמר רב יהודא אמר שמואל אמת בית השלחין אני מוכר לך (פי' ר"ש א"ל אמת המים גדולה כדי להשקות ממנה בית הקלחין אני מוכר לך) נותן לו שתי אמות לתוכו אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה א' לתוכה חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה ע"כ וכן היא גי' הרא"ש אמה מכאן כו' בלא וי"ו ופירושי קמפרש למילתיה וה"ק נותן לו ב' אמות לתוכה של שדה לתקן אגפיה דהיינו אמה מכאן ואמה מכאן וכן באמת הקילון נותן אמה לתוכה של שדה והיינו חצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן והיא גי' רבינו. ומ"ש אמה רוחב לעיקר האמה כ"כ מדנקרא אמה וכ"כ רש"י בפ' שור שנגח את הפרה סוף (בבא קמא דף נ') אההוא דאמרינן ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי כו' ופרש"י שנפל ליאור דדולין ממנו מים להשקות שדות ממנו והיא עמוקה אמה ורחבה אמה לכך נקראת אמת המים גם התוס' כ"כ בשמעתא דכתבו דלפי הגירסא דגורסין בגמרא דנותנין לו שתי אמות לגוף האמה צ"ל דקרויה אמה משום דעמוקה אמה עכ"ל. ש"מ דס"ל דלספרים דאין גורסין דנותנין ב' אמות לרוחב אמה היא קרויה אמה גם ע"ש רוחב אמה וכדפי' רש"י הנ"ל ואף דשל קילון אינו רחבה אלא חצי אמה ונקראת אמה י"ל דההיא לא מצינו בתלמוד דנקראת סתם אמה. אלא אמות הקילון והוא שם מושאל מאמת בית השלחין וכדמפורש בגמרא דאין נותנין לשפתה כ"א חצי אמה לכל צד והוה חצי ממה שנותנין לאגפי אמת בית השלחין מזה למדו ג"כ דרחב גוף בית הקילון אינו אלא חצי אמה ודו"ק ועד"ר: ואמה לשפה מכאי פי' ר"ש אמה נותנין לו לצורך שפה לאגפיה שאם יוכל יקחו מאותה אמה קרקע אחרת לעשות ממנה האגפיים במקום שנפלו. ומש"ר אחר זה שאם נפלו השפות נוטל עפר מבעל השדה ג"ז שם בגמרא ופי' ר"ש שאם אינו מספיק האמה שהניחו לשפה אז לוקחין מן השדה עפר אחר. ומיהו להכי נותן לו מתחלה אמה לכל צד לאגפיה דאין לבעל השדה לעשות שום תשמיש שיקלקל האגפיים כגון בנין או כל דבר שמכביד משא"כ מהאמה ולפנים יעשה בתוך שלו מה שירצה ואם לאחר זמן צריך ליטול עפר יטול משם עכ"ל רשב"ם וכן פי' הר"ן והביאו המ"מ והכ"מ לדברי ר"ש על דברי הרמב"ם ופירשו כן ולעד"נ דמדסתם רבינו ס"ל דמ"ש ואמה לשפה מכאן ר"ל שכל אותה אמה עצמה יהיה מיוחד עומד קיים להיות שפה להאמה ועומק האמה באמצע ובזה הלשון מדוייק טפי וגם יתיישב יותר מ"ש רבינו אח"כ דאם נפלו ונתקלקל מקצת מאותן השפה דנוטל עפר מן השדה לחזור לתקנן וכן יתפרשו דברי הרמב"ם ודו"ק: והרמב"ם כתב שצריך ליתן לו ד' כו' טעמו שגי' ספרו כגירסת הרי"ף שגרסינן נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה כו' בוי"ו וכן גבי קילון וחצי אמה כו' וכן הוא נדפס בגמרות שלנו נמצא דתרתי קאמר של רוחב הקילוח מים בעצמו נותן לו ב"א ועוד אמה לאגפים לכל צד: להשקות בקילון פי' הוא עשוי להשקות בהמה ורחיצת בגדים וכלים ואינו גדול כ"כ ר"ש. וס"א ובמיימוני ובש"ע איתא סילון אבל בגמרא איתא קילון והוא הוא: נוטעין כו' פי' בעל השדה שאינו מקלקל האגפיים בזה שהשרשים מעמיקים הרבה אבל הזרעים מתפשטים מיד בתוך ג"ש ומחלחלים הקרקע למעלה בשפתו ר"ש ומש"ר שהזרעים מלחלחים כן הוא ברמב"ם וש"ע אבל בגמרא איתא מחלחלים וכן הוא בס"א וכן הוא ל' רשב"ם וכמש"ר: נוטל עפר מן השדה לשון גמרא שם ולימא ליה מימיך אשפלוה לארעך אמר רב פפא שע"מ כן קיבל עליו בעל שדה דמהיכן יביאו לו עפר אם לא מאותה שדה:
ב סָעִיף ב המוכר לחבירו דרך לעבור בתוך שדהו אם דרך היחיד כו' שם בגמרא דף ק' והקדים רבינו לכתוב המוכר לחבירו דרך לעבור בו בתוך שדהו דזהו כלל אבל הדרכים הנפרטים אחר זה שכולן מיירי בקונה אותו מחבירו לעבור בהן דרך שדהו וחלוקים הם אם לצורך דרך היחיד דאז לא יפגעו בהליכתו באותו דרך וכגון שקונה דרך לכנוס דרך שדהו לשדה שלו שהוא מקום המיוחד לו והולך שם להביא משם משאוי לביתו טעון ע"ג בהמתו וכשקנה מחבירו לעבור דרך שדהו מעיר לעיר היינו כשיעור דרך בני אדם ליכנס ולצאת מכאן לכאן בהליכה וברכיבה ובטעון עגלות ופוגעים זה בזה (ומיירי שאחד אומר לחבירו מכור לי דרך בשדך כשיעור הדרך שעוברים בו מעיר לעיר או כשיעור דרך ר"ה. דאל"כ אף שמכר לו דרך בשדהו לעבור בו מעיר לעיר ודאי לא יפגענו אחר שלא קנה ממנו לעבור דרך שדהו וק"ל) עד"ר: ועל דרך מעיר לעיר פי' ר"ש שם שהדרך מיוחד לב' עיירות הללו ואין אנשים מעיירות אחרות נכנסות לשם ועל דרך ר"ה פי' הוא עיר שיש בה מעבר שבאים דרך שם מארץ רחוקה: ומש"ר נותן לו רוחב ה' אמות כתב ב"י בספרי רבינו כתוב ה' אמות ונוסחא משובשת היא שנתחלף להם ה' בח' דצריך ח' אמות שאם יפגעו ב' עגלות שלא יתעכבו זו בזו עכ"ל וכ"כ ר"ש:
ג סָעִיף ה לעשות לו מעמד פי' מקום שהיו עומדים שם בשובם מן הקברות סמוך לבית הקברות:
ד סָעִיף ו מכר לו בור כו' הא דהפסיק רבינו בדין בור וכותליה בין דין מעמד להמוכר מקום לעשות קברים שהן עניני מת ותרווייהו תנינהו יחד בסוף פ' המוכר את הפירות משום דניחא ליה לסדר דין מכירת מקום מעמד עם מכירת מקום דרכים שהן דומים יחד ודין בור וכותליה עם דיני כוכין שהכל הם עניני כרייה בעומק מקום לכן סומכין יחד:
ה סָעִיף ז המוכר מקום לחבירו לעשות לו מקום לקבורה כו' משנה שם סוף דף ק' ופי' ר"ש אם לא היו רגילין להקבר א' א' בפני עצמו אלא כל בני המשפחה מקברין במערה א' וכל א' בכוך בפני עצמו. מש"ה המוכר לעשות לו מקום קבר צריך ליתן לו מקום או לעשות כ"כ: מערה ארבע כצ"ל ארבע בלא ה' לשון נקבה כי פירושו ארבע אמות: ה"ג בדברי רבינו ג' לכל צד לאורך כו' עד וגובהן שבעה כו' וכן גרס ב"י וכן הוא בגמרא ופי' ר"ש שם סוף דף ק' שהיה גובהן ז' ז' להכניס הארון בריוח ועוד אויר טפת בין הארון לקרקע שלא לטמא העוברים דרך המערה. ציור הכוכין. כזה?. ג' לכל צד והיה בין כל א' וא' אויר אמה ורוחבה אמה וחצי אמה בכל קרן זויות ועיין בגמרא הטעמים ולדברי הרמב"ם והש"ע הציור בע"א כתבתיהו בסמ"ע ע"ש:
ו סָעִיף ח המוכר קברו כו' ברייתא שם: בע"כ של לוקח מפרש שם טעמא משום פגם משפחתו ופירוש גנאי הוא להם שאין לקרובם מקום לקבורה ומ"ש רבינו נותנין להלוקח דמי הקבר ולא כתב סתם ומחזיר להלוקח דמיו ויהיה קאי גם אדרך קברו ומקום הספדו ומעמדו וכמ"ש בי"ד סי' שס"ו ומחזיר לו דמיו נראה דס"ל לרבינו דאין בני המשפחה יכולין לסלקו בע"כ אלא מדמי הקבר שהוא אסור בהנאה לאחר שיקברוהו שם אבל הדרך ומקום המעמד אם ירצה הלוקח יעמוד במקחו אלא שישאל להן הדרך ומקום המעמד בעת שיצטרכו לו ואח"כ יחזור בו לעשות בו מה שירצה והא דלא כתב רבינו אלא שקוברין אותו בע"כ ולא הזכיר שיוליכוהו ויספדוהו שם בע"כ משום דזה תלוי בזה דכיון שקוברין אותו כאן אין קבר בלא מקום מעמד ומסתמא יהיה מעמדו במקום המיוחד שהיה להן מתחילה. ועי"ל דדוקא קבר שהוא מיוחד לכל אחד בפני עצמו הוצרך לומר שלא מהני מכירתו משא"כ מקום המעמד והספד שהיה מקום מיוחד לכל בני המשפחה יחד פשיטא דאין מכירתו מכירה כשמכרוה אחד לבדו וק"ל. וגם בי"ד נוכל לפרש דמ"ש ומחזירין לו דמיו דקאי אמה שסיים שם באין בני משפחתו וקוברין אותו בע"כ של לוקח דע"ז סיים וכתב ומחזירין לו דמיו. פירוש בעד אותו קבר שקברו בו בע"כ וכן משמע בבכורות בס"פ יש בכור דקאמר ז"ל ומאי ינכה לו מן הדמים דמי קבר אשתו עכ"ל מיהו אין ראייה משם דשם קאי אהמשנה ובמשנה לא מיירי אלא בקבר:
א סָעִיף א נותן לו רוחב ג' אמות כו' והרמב"ם ז"ל כתב כו' לשון ב"י גירסת ספרים דידן כדברי הרמב"ם וכך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ובקשתי חבר לגירס' רבינו ולא מצאתיו ע"כ ואני תמה הא אית ליה חברים רבים ושלמים וטובים שבהדיא כתב כן רשב"ם בגירסתו בשם רבי יעקב בר יקר וכתב שם בפי' שכן עיקר ע"ש גם גירסת הרא"ש כגירסת רבינו ועוד שהב"י עצמו כתב אח"כ ז"ל ודע של' המימרא אמה מכאן כו' בלא וי"ו והיינו כגירסת רבינו:
ב סָעִיף ב ב' אמות ומחצה כו' שיעור שיעבור כו' במשנה תנן התם דרך היחיד ד' אמות ובגמרא שם דף ק' ע"א אחרים אמרו כדי שיעבור חמור טוען במשאו וז"ל רבינו בסי' קצ"ז ס"ח וכמה שיעור רחב הדרך שיקנה בהילך אם אינו מסויים במחיצות לא קני אלא כדי שיוכל לילך שם דהיינו כדי שיגביה רגל ויניח רגל ואם הוא מסוים במחיצות שיעורו כדי שיוכל לילך שם טעון במשאו של זמורות ע"כ שם קאי דוקא אשביל של כרמים שאינו עשוי אלא להילוך ברגליו ופעמים נושא על כתיפו משאו של זמורות מהכרם לביתו או למכור ולא מוליך שם חמור כלל מש"ה אינו מחויב ליתן לו דרך אפי' במסיים מחיצות יותר מאדם טעון משאוי זמורות עליו שהוא פחות מחמור טוען משאוי עליו. תדע דהא בדרך אחר אינו יכול לקנותו בהילוך לחוד וכדדייק ל' רבינו שכתב שם ז"ל ואם מכר לו דרך שתשמישו להילוך כגון שביל של כרמים והלך בו קנה וכל זה הוא מגמרא דשמעתין דף ק' וכ"כ התו' שם ז"ל ונראה דוקא שביל של כרמים שאינו עשוי כלל אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצת להשתמש בו צורך אחר אינו נקנה בהילוך ועיין בהמ"מ בפ' כ"א דהל' מכירה (והביאו בד"מ בעמוד) שכתב דהרשב"א כתב בשם אבן מאגש דהאי שיעור דב' אמות ומחצה הוא דוקא במקום דלא מסיימו מחיצתי' אבל היכא דאיכא מחיצתא חמור טעון במשאוי לא סגי ליה להילוך כו' כ"ש שאינו יכול להדר כו' עכ"ל ודע שבמשנה שם כתב עוד דרך המלך אין לו שיעור וכן דרך הקבר וכתבו גם הרמב"ם בפכ"א דמכירה ומהתימה על רבינו שהשמיט דרך הקבר. אבל בדרך המלך י"ל משום דלא נהוג בזה"ז בעו"ה:
ג סָעִיף ח ועושה חצר על פתח המערה כו' הרמב"ם השמיט זה בפכ"א מהל' מכירה והמ"מ תמה עליו וישבו בדוחק ז"ל וצ"ל דס"ל דהיינו דוקא בקיבל עליו בפירוש לעשות ג"כ חצר כו' עכ"ל. וקשה לי דגם הרמב"ם הו"ל למכתב דהמקבל עליו בפירוש לעשות חצר צריך שיעשה כך וכך וצ"ע:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.