א החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין לא יזרענה חטין שמכחישין השדה יותר וכן אם התנה לזרעה תבואה לא יזרענה קטניות שמכחישין את השדה יותר חטין יזרענה שעורין קטנית יזרענה תבואה בד"א בחכירות לפיכך אין לו לשנות מדבר שאינו מכחיש לדבר המכחיש כגון משעורין לחטין ומתבואה לקטנית אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר ואינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפילו אם אינו מכחיש כל כך בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה:
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורים לא יזרענה חטים חטים וכו' וכן אם התנה לזרוע תבואה לא יזרענה קטנית וכו' חטים יזרעה שעורים קטנית יזרענה תבואה משנה בפרק המקבל (שם) זו היא גירסת רש"י אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל גורסים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית: ומ"ש במה דברים אמורים בחכירות וכו' אבל בקבלנות יכול מקבל לשנות לדבר המכחיש אם הוא טוב יותר וכו' כן כתב רש"י וז"ל הא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות הא אמרינן תכתוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא נהנה בשינוי זה וכתב ה"ה בפ"ח מהלכות שכירות ואין כן דעת הרמב"ן לפי מה שקדם בדין הפשתן אלא בהפך דאי בקבלנות קבלה אפי' קבלה לחטים לא יזרענה שעורים שה"ז אומר חטים אני רוצה וכן משעורים לחטים ועיקר עכ"ל: ומ"ש בד"א בא"י אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה שם בגמ' (קז.) מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה יזרענה קטנית א"ל והא אנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה ל"ק הא לן והא להו ופרש"י מתני' בא"י קאי שהיא מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא דארעא אנן השתא בבבל קיימינן שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים וליכא למיתש לכחשא דארעא הילכך משנה לכל מה שירצה מקטנית לתבואה ומתבואה לקטנית וכך הם דברי הרא"ש אבל גירסת הרי"ף והרמב"ם מתני ליה רב יהודה לרבנן תבואה לא יזרענה קטנית אמר ליה והא אנן תנן יזרענה קטנית אמר ליה לא קשיא הא לן והא להו ולפי זה ה"ק בבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ :
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו ע"מ שיזרענה שעורין וכו'. משנה שם אליבא דת"ק וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' דהלכות שכירות ואע"ג דרשב"ג פליג ואוסר לשנות אפי' מחטין לשעורים ומקטנית לתבואה והלכה כרשב"ג במשנתינו כאן מוכרחת הסוגיא דלית הלכתא כרשב"ג מדאמר בגמרא מתני ליה רב יהודא לרבין תבואה יזרענה קטנית א"ל והאנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל לא קשיא הא לן הא להו ולרשב"ג אין חילוק בין לן בין להו לעולם אסור כדרבה וכו' פירוש דטעמא דרשב"ג דשמא אשתקד זרעה שעורים וכשזורעים אותה ב' שנים רצופים חטין או שעורים מתקלקלת כמו שפירשו התוס' והרא"ש לדברי רבה ורבה בבבל היה וקאמר האי מאן דניחא ליה דתיתבר ארעיה ליזרע שתא חטי ושתא שערי וכו' ע"ש (ריש דף ק"ו): ומ"ש רבינו [בד"א] בחכירות היא ע"פ פרש"י:
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו כו' משנה שם דף ק"ו אליבא דת"ק ורשב"ג אוסר ומפרש בגמרא טעמא דרשב"ג מפני שהארץ מתקלקלת כשמשנה לזרוע בה מה שאין רגילין לזרעה והאי דהחכירו לזרוע חיטין אמרינן ודאי דרכו לזרוע בה חיטין ובגמרא ריש דף ק"ו גרסינן מתני כו' [עיין לשון הגמרא בב"ח] כן הוא גירסת רש"י והרא"ש ורבינו ועפ"ז מבוארין דברי רבינו ועבד"ר ומכאן מוכח דהרא"ש ורבינו לא פסקו כהכלל שאמרו בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ כו' וכן מוכח בסי' של"א וכמ"ש שם גם הוכחתי כן בר"ס קס"ג בפרישה וגם בא"ח בסי' תל"ג במטה החולקת כל הבית כו' שכ"ר על דברי רשב"ג הן דברי יחיד כו' ועי' מ"ש על הגהות מור"ש ז"ל בזה: אם הוא טוב יותר דאמרי אינשי ליכחוש ארעא ולא ליכחוש מרא והרי הוא נהנה בשינוי זה רש"י והאי ליכחוש ארעא כו' הוא ל' גמרא שם דף ק"ד ופי' ולא ליכחוש מרא שיטול פחות וירעב הוא ובני ביתו: אבל בבבל כו' שהיא טבועה בבצעי מים וליכא למיחש לכחשא דארעא וכן פירש"י והרא"ש ודעת הרי"ף והרמב"ם יתבארו בדרישה ע"ש ודקדק רבינו וכתב בבבל וכיוצא בו ללמדנו דאף בשאר ארצות הדין כן וכ"כ נ"י דכל ח"ל דין בבל יש לו לענין זה ע"ש:
א סָעִיף א לא יזרענה קטנית כו' בפרישה כתבתי דכן גירסת רש"י והביאה הב"י וכתב עלה ז"ל אבל הרי"ף והרמב"ן גורסים קטנית לא יזרענה תבואה תבואה יזרענה קטנית עכ"ל ובסוף הסימן אמש"ר אבל בבבל וכיוצא בה שהיא לחה יכול לשנות מאיזה מין שירצה כתב ב"י ז"ל שכן הדין ע"פ גירסת הרא"ש אבל גירסת הרי"ף בגמרא איפכא ז"ל מתני ליה ר"י לרבין תבואה לא יזרענה קטנית א"ל והא אנן תנן יזרענה קטנית א"ל ל"ק הא לן והא להו וכ"כ הרמב"ם בפ"ה דשכירות ומסיק בטעמיה וכתב ז"ל ובבבל וכיוצא בה לא יזרענה קטנית מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ עכ"ל והרמב"ם והב"י הביאו והנה אף שבנוסחאות הרי"ף שבידינו כתוב בהן כגירסת הרא"ש הנ"ל וכן הוא בגמרא שלנו אבל בדפוס תוגרמא מצאתי הגירסא כמ"ש הב"י הנ"ל וכמ"ש במיימוני וכנ"ל אבל הוא תמוה וכי מחולקים המה הגאונים הנ"ל בדבר המפורסם בין עובדי אדמה איזה מין מכחיש יותר ועוד תמוה מאוד לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם ע"פ פירושו דב"י דתבואה מכחיש יותר מהקטנית א"כ למה מתני ר"י לרבין דלא ישנה מתבואה לקטנית כיון דקטנית מכחיש עחות מתבואה (ואף שהרמב"ם דייק וכתב ז"ל מפני שהקטנית שם מכחשת את הארץ אין לטעות ולומר מדכתב שם דס"ל דבבבל הטבע הוא מהופך ממה שהוא בא"י דבא"י התבואה מכחיש הארץ יותר דודאי זה שיבוש גמור הוא ולא דקדק לכתוב "שם אלא מטעם שאכתוב) וכדי ליישב הקושיא הראשונה נראה לומר דכ"ע ל"פ בסברא וס"ל דקטנית מכחיש יותר מתבואה ואפי' מחיטין שהוא ג"כ בכלל תבואה בין בא"י בין בבבל אלא שצ"ל לפי הגירסא שהיה לפני הרי"ף והרמב"ם דסיפא דהמשנה הנ"ל דקתני תבואה יזרענה קטנית דאיירי במקבל שלגבי המקבל אזלינן בתר המין החשוב יותר אף שהוא מכחיש יותר מטעם דאמרי אינשי ליכחש ארעא ולא ליכחוש מרא כמ"ש רש"י וכמ"ש בפרישה ונקט שינוי דמתבואה לקטנית דשרי אף שהוא מכחיש טפי וכ"ש דמשעורין לחיטין דמותר דאין חיטין מכחישין כ"כ נגד שעורין כמו קטנית נגד תבואה ומה"ט מקטנית לתבואה אסור לשנות כיון דקטנית עדיפא כדי ליכחוש מרא ורישא דמתניתין איירי בחכירות ומה"ט קאמר דלא ישנה לזרוע אף חיטין אף שהוא חשוב יותר וגם אינו (מבואר) מכחיש כ"כ וכ"ש דלא ישנה מתבואה לקטנית. ונתיישב בזה מה שיש להקשות לפי גירסת הספרים שבידינו והיא גירסת רש"י והרא"ש הנ"ל למה לא כלל ותנא תנא דמתני' ב' הבבות בבבא א' ולכתוב אתרווייהו רשב"ג אוסר בשניהן כי כן דרך התנא לקצר גם מיושב למה תנא תנא בבא שנייה הא נלמד מקמייתא אם (משמע) [משעורין] לחיטין לא ישנה כ"ש דלא ישנה מתבואה לקטנית דהא הקטנית מכחשת טפי לפי ערך אבל לפי מ"ש דרישא איירי בחוכר וסיפא בקבלן א"ש הכל ורשב"ג אוסר בשניהן מחד טעמא דאף שג"כ סבירא ליה הסברא דאמרי אינשי ליכחוש ארעא ולא ליכחוש מרא מ"מ בדבר זה שמשנים לזרוע מין אחר לגמרי דמתקלקל ע"י זה הקרקע לא ניחא להו לבעלים (אבל חכמים לא ס"ל האי סברא כדאיתא בעובדא דשומשמין וחיטין (דף ק"ז) וכדי ליישב קושיא השנייה צריכין להוסיף ולומר שהרי"ף והרמב"ם פירשו דמ"ש הגמרא הא לן והא להו איפכא מפרשי וס"ל אף שבבל מצולה ויש בה לחות טפי מבא"י מ"מ א"י (מצר) שמינה היא יותר ומש"ה קאמר הא לן בבבל דאינה שמינה אסורה אף שהוא בקבלנות דאפשר דלא ניחא לבעלים לכחוש ארעא כולי האי ואפשר דדוקא מתבואה לקטנית וקטנית מכחישים טפי מתני ליה דלא ישנה אפילו בקבלנות אבל משעורין לחיטין דחיטין אין מכחישין כ"כ מודה בקבלנות וז"ש הרמב"ם מפני שהקטנית "שם מכחישים את הארץ והא להו בא"י דהארץ שמינה "שם אין מקפידים הבעלים ומותר לשנות בקבלנות אפילו מתבואה לקטנית ודוק כן נ"ל כוונת הרי"ף והרמב"ם ע"פ גירסתם ובש"ע הלך המחבר ע"פ דרכו שכתב בחיבורו לפרש דברי הרמב"ם הכל אחכירות ורמ"א ז"ל הלך אחריו בהגהותיו ואפשר שכן הוא משמעות לשון הרמב"ם ובגמרא שסתמו דבריהן אבל כדי לתרץ קושיות גדולות הנ"ל נ"ל מ"ש ודוק:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.