א החוכר שדה מחבירו ליתן לו כך וכך חטין לשנה לקתה שהיו חטין רעות נותן לו מתוכה כמו שהיא אפי' לא לקתה במחובר אלא שלקו העמרים בשדה אחר שנקצרו:
ב ואם היו חטים יפות לא יאמר לו אקנה לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה בין יפות בין רעות בד"א שלא שינה אבל אם שינה כגון שהתנה עמו שיזרענה חטין והוא יתן לו כך וכך שעורין שיקנה לו מן השוק וזרעה שעורין ולקתה צריך לקנות לו שעורים טובים:
ג קבל ממנו כרם בכך וכך סלי ענבים והקריסו בעודן בכרם אפילו אחר שנבצרו נותן כמו שהן אבל אם קבל ממנו בכך וכך [יין] והחמיץ בחבית צריך ליתן לו יין טוב:
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו ליתן לו כך וכך חטים לשנה לקתה שהיו חטים רעות נותן לו מתוכה כמו שהיא משנה בפרק המקבל (כל הסימן הזה וסימן שאחר זה הוא בדף קו ודף קז) ופרש"י זו בחכירות הוצרך לשנותה דאי בקבלנות פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו:ומ"ש אפילו לא לקתה במחובר אלא שלקו העמרים בשדה אחר שנקצרו שם מודה רב אשי בשדה שלקתה בעמרים:
ב סָעִיף ב ומ"ש ואם היו יפות לא יאמר לו אקנה לך מן השוק וכו' שם במשנה:ומ"ש בד"א שלא שינה אבל אם שינה כגון שהתנה עמו וכו' צריך לקנות לו שעורים טובים מעשה שם:
ג סָעִיף ג ומ"ש קבלו ממנו כרס בכך וכך סלי ענבים והקריסו בעודם בכרם אפילו אחר שנבצרו נותן כמו שהן (שם) מודה רב אשי בענבים דקריס ופי' רש"י ענבים שהתליעו בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ דכל זה עודם צריכים לקרקע וכן הענבים שהתליעו בין בצירה לדריכה וכגון דלא איחרוה יותר מן המנהג:ומ"ש אבל אם קבל ממנו בכך וכך יין והחמיץ בחבית צריך ליתן לו יין טוב (שם) ההוא גברא דקביל פרדס מחבריה בעשרה דני חמרא תקיף ההוא חמרא סבר רב כהנא למימר היינו מתני' לקתה נותן לו מתוכה א"ל רב אשי מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא ארעא שליחותא. ופרש"י פרדס. כרם: עבדא ארעא שליחותא הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו ובביתו לקה ואמרי' בב"ב (צו:) חמרא אכתפא דגברא שוור זה קונהו מזה טוב ומזלו גרם להחמיץ:
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו וכו'. משנה שם ופרש"י זו בחכירות הוצרך לשנותה דאי בקבלנות פשיטא דכ"א זוכה ומתחייב בחלקו ומ"ש דאפי' לא לקו במחובר וכו' וכן בענבים אפילו הקריסו אחר שנבצרו. מימרא דרב אשי שם ואתא לאשמועינן דלא תלינן הליקוי דאחר הקצירה ואחר הבצירה במזלו של חוכר אלא תלינן הליקוי בגידול הקרקע אבל ביין והחמיץ בחבית תלינן במזלו של חוכר דמזלו רע שהחמיץ היין דקיי"ל חמרא אכתפא דמרא שוור וכדלעיל בסי' ר"ל וע"ש אימתי תלינן במזלו:
א סָעִיף א החוכר שדה מחבירו ליתן לו כך וכך כו' כל סימן זה הוא בב"מ דף ק"ו ע"ב ונשנה ג"כ בלשון המקבל ופירש"י [עיין לשון רש"י בב"ח]: אחר שנקצרו פי' בעודן שטוחות לייבש ובלבד שלא יאחר שם מן המנהג רש"י:
ב סָעִיף ב וזרעה שעורין כו' פי' ולא אמרינן שיתן לו כאשר גדלו בשדה וה"ה אם לא לקו השעורין אלא השביחו אינו צריך ליתן לו מהם אלא קונה מן השוק כאשר התנה עמו:
ג סָעִיף ג והקריסו פי' התליעו: והחמיץ בחבית צריך ליתן כו' דארעא כבר עבדא שליחותא דהענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו ובביתו לקה ואמרינן בב"ב חמרא אכתפיה דגברא שוור ונראה דהיינו דוקא כשהתנה עמו מתחלה יין סתם וכמעשה שהביא שם בגמרא אבל התנה עמו בתחלה ליתן לו חבית יין הנעשה מכרם זה אין צריך ליתן לו יין אחר וק"ל:
Hebrew text: Tur (Vilna, 1923), Public Domain.