Sefer HaChinukh 34 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ לד

א שֶׁלֹּא לַהֲרֹג נָקִי – שֶׁלֹּא לַהֲרֹג נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יג) לֹא תִּרְצָח.

ב שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ, יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל רוֹאֵי הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הָעוֹלָם וְצִוָּנוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּדֵי לְיַשְּׁבוֹ לְפָנָיו, וּמְנָעָנוּ שֶׁלֹּא נַחֲרִיבֵהוּ בְּיָדֵינוּ לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד הַבְּרִיּוֹת שֶׁהֵן הַמְּיַשְּׁבוֹת הָעוֹלָם. וְאוּלָם הָרְשָׁעִים הַגְּמוּרִים כְּגוֹן הַמִּינִים וְהַמַּלְשִׁינִים אֵינָן מִיֹּשְׁבֵי הָעוֹלָם, וַעֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (משלי יא י) בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה. לְפִי שֶׁהֵם לֹא יוֹשִׁיבוּ הָעוֹלָם, אֶלָּא יַחֲרִיבוּהוּ בְּכָל כֹּחָם. וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמַר חָכָם מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל בְּאִבּוּד הָרְשָׁעִים (בבא מציעא פג, ב) קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה מִן הַכֶּרֶם, כְּלוֹמַר בְּאָבְדָן אֵלֶּה יִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם יוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרוֹת הַכֶּרֶם מִתְרַבִּים וְטוֹבִים יוֹתֵר בְּסִלּוּק הַקּוֹצִים מִמֶּנּוּ.

ג מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ ז"ל (סנהדרין פח א) שֶׁאֶחָד הַהוֹרֵג אֶת הַבָּרִיא אוֹ אֶת הַחוֹלֶה נָטוּי לָמוּת, וַאֲפִילּוּ הַגּוֹסֵס בְּחֹלִי בִּידֵי שָׁמַיִם נֶהֱרָג עָלָיו. וְדִין מִשְׁפַּט הָרוֹצֵחַ כֵּיצַד, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי מִסַּנְהֶדְרִין וְשֵׁנִי מִמַּכּוֹת (ח"ה תכה).

ד וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְרָצַח בְּמֵזִיד וְיֵשׁ עֵדִים שֶׁהִתְרוּ בּוֹ, הוֹרְגִין אוֹתוֹ בְּסַיִף (שם עא, ב). בְּשׁוֹגֵג, לְמַטָּה נִכְתֹּב דִּינוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּסֵדֶר אֵלֶּה מַסְעֵי (מצוה תט).