א שֶׁלֹּא לַחְמֹד – שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹת בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלָה לָקַחַת לָנוּ מָה שֶׁהוּא לְזוּלָתֵנוּ מֵאַחֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יד) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ וְגוֹ'. וּכְבָר הוֹכִיחוּ ז"ל (מכילתא יתרו) מִפָּסוּק אַחֵר דִּכְתִיב (דברים ז כה) לֹא תַחְמֹד וְגוֹ' וְלָקַחְתָּ לָךְ. שֶׁאִסּוּר לָאו דְּלֹא תַחְמֹד אֵינוֹ נִגְמָר עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַאֲפִילּוּ נָתַן הַדָּמִים לַחֲבֵרוֹ עַל הַחֵפֶץ, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו דְּלֹא תַחְמֹד, שֶׁאֵין לָאו דְּלֹא תַחְמֹד נִתְקַן בִּנְתִינַת הַדָּמִים כָּל זְמַן שֶׁדֶּרֶךְ הֶכְרֵחַ לְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, כֵּן הוּא הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי לְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל.
ב מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁמַּחְשָׁבָה רָעָה הִיא זוֹ וְגוֹרֶמֶת לוֹ לָאָדָם תַּקָּלוֹת הַרְבֵּה, שֶׁאַחַר שֶׁיִּקְבַּע בְּמַחְשַׁבְתּוֹ לָקַחַת מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַדָּבָר שֶׁחָמַד מִתּוֹךְ אוֹתָהּ תַּאֲוָה רָעָה לֹא יַשְׁגִּיחַ בְּשׁוּם דָּבָר, וְאִם לֹא יִרְצֶה חֲבֵרוֹ לְמָכְרוֹ יֶאֱנֹס אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וְאִם יַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיַּהַרְגֶנּוּ, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּנָבוֹת שֶׁנֶּהֱרַג עַל כַּרְמוֹ שֶׁחָמַד מִמֶּנּוּ אַחְאָב (עיין הלכות גזילה ואבידה פ' א' ה' י"א).
ג דִּינֵי הַמִּצְוָה, אֵיךְ רָאוּי לְהִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, מְבֹאָרִים בִּמְקוֹמוֹת בַּגְּמָרָא בְּפִזּוּר וּבַמִּדְרָשׁוֹת (ח"ה סוף סימן שנט).
ד וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְחָמַד, וַאֲפִלּוּ עָשָׂה בּוֹ שׁוּם מַעֲשֶׂה אֵינוֹ חַיָּב מַלְקוּת, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אֲנָסוֹ מִמֶּנּוּ לְהִשָּׁבוֹן נִתָּן. וּמִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת הַמֶּלֶךְ יִתְעַלֶּה, וְכַמָּה שְׁלוּחִים יֵשׁ לַמֶּלֶךְ יִתְעַלֶּה לִטּוֹל נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ.
Hebrew text: Vocalized edition (Sefer HaChinukh, 13th c., Public Domain).