א מִצְוַת קָרְבַּן זָבָה כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ – שֶׁתַּקְרִיב הַזָּבָה קָרְבָּן כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ, וְהוּא שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו כח כט) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְגוֹ'. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים.
ב שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ. וּקְצָת פְּרָטֶיהָ כְּעֵין מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּקָרְבַּן הַזָּב. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ספר המצוות עשה עה) כִּי מִפְּנֵי כֵן נַחְשֹׁב לִשְׁתֵּי מִצְווֹת שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ שֶׁל זָב וְשֶׁל זָבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָרְבָּן אֶחָד מַמָּשׁ, מָה שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ כֵּן בִּשְׁאָר קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה, שֶׁאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לִמְנוֹת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כָּל קָרְבָּן וְקָרְבָּן בִּשְׁבִיל חִלּוּק הַמְּבִיאִים אוֹתָן כָּל זְמַן שֶׁהַקָּרְבָּן אֶחָד, לְפִי שֶׁטֻּמְאָתָן שֶׁל אֵלּוּ אֵינָהּ שָׁוָה כְּלָל, שֶׁהָאִישׁ מִטַּמֵּא בַּלֹּבֶן וְהָאִשָּׁה מִטַּמְּאָהּ בְּאֹדֶם, וּבְהֶפֶךְ לֹא יִטַּמֵּא זֶה וְלֹא זֶה. וְכֵיוָן שֶׁהֵם חֲלוּקִים כָּל כָּךְ רָאוּי לִמְנוֹתָם לִשְׁתֵּי מִצְווֹת. וְאֵין דּוֹמֶה עִנְיָן זֶה כְּלָל לְעִנְיַן מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת שֶׁהוּא נֶחְשָׁב לְמִצְוָה אַחַת, שֶׁהַצָּרַעַת דָּבָר שָׁוֶה בְּכֻלָּן. וְהֵבִיא רְאָיָה קְצָת לִדְבָרָיו מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בִּכְרֵיתוֹת (ח ב) אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, וְאֵלּוּ הֵן הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצֹרָע, הֲרֵי שֶׁחָשְׁבוּ זָב וְזָבָה בִּשְׁנַיִם לְפִי שֶׁחֲלוּקִים בְּחָלְיָן, וּמְצֹרַעַת וּמְצֹרָע כְּאַחַת לְפִי שֶׁהַחֹלִי שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם.
ג וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֶרֶת וְלֹא תַּקְרִיב קָרְבָּנָהּ כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ, בִּטְּלָה עֲשֵׂה זוֹ, מִלְּבַד שֶׁהִיא מְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה.
Hebrew text: Vocalized edition (Sefer HaChinukh, 13th c., Public Domain).