Sefer HaChinukh 278 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ רעח

א שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן טָמֵא – שֶׁלֹּא יְעַבֵּד כֹּהֵן בְּעוֹדוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב ב) וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי מִסַּנְהֶדְרִין (פג, ב) מִנַּיִן לְטָמֵא שֶׁשִּׁמֵּשׁ שֶׁהוּא בְּמִיתָה כְּלוֹמַר מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם? דִּכְתִיב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ. וּכְתִיב בְּמָקוֹם אַחֵר וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ.

ב מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, כִּי לִכְבוֹד הַבַּיִת וּמַעֲלַת הָעֲבוֹדָה נִתְרַחֵק מִמֶּנָּה כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּמַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ, וּמַעֲלַת הָאָדָם בְּטָהֳרָה יָדוּעַ לְכָל מֵבִין.

ג דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה הֵן הַטֻּמְאוֹת הַמְּטַמְּאוֹת מִדְּרַבָּנָן וּבְאֵיזֶה עִנְיָן יִטְהַר הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ, וְאֵיזוֹ טֻמְאָה צְרִיכָה הַזָּאָה וְקָרְבָּן לְטַהֲרָתָהּ, וְאֵיזוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא טְבִילָה וְהֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, וּמִכְּלַל הָעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִשּׁוּם טֻמְאָה כִּי אִם בִּטְבִילָה, וְאֵיזוֹ טֻמְאָה צְרִיכָה שִׁבְעָה יָמִים לְטָהֳרָתָהּ, וְאֵיזוֹ יַסְפִּיק לָהּ יוֹם אֶחָד. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה אֲשֶׁר רָבוּ לְמַעְלָה יִתְבָּאֲרוּ כֻּלָּם בְּסֵדֶר טְהָרוֹת [שם].

ד וְנוֹהֶגֶת בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן הַבַּיִת, וְכֹהֵן הָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְעָבַד בְּטֻמְאָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם (עי' רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ד ה"א).