Sefer HaChinuch 572 — סֵפֶר הַחִנּוּךְ תקעב

א שֶׁלֹּא יִתֵּן הַלֹּוֶה רִבִּית לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלָּתֵת רִבִּית לְיִשְׂרָאֵל (עי' ספהמ"צ להרמב"ם לאוין רלו), וּכְמוֹ כֵן גַּם מִלָּקַחַת אוֹתוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כ) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר וְגוֹ'. וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל זֶה, לֹא תַשִּׁיךְ לֹא תִּנָּשֵׁךְ, כְּלוֹמַר לֹא תִּתֵּן רִבִּית, שֶׁהַנּוֹתְנוּ הוּא הַנָּשׁוּךְ, וּבְבֵאוּר אָמְרוּ בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ (ב"מ עה, ב) הַלֹּוֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַשִּׁיךְ, וּמִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט, יד). וְאִלּוּ לֹא בָּאָה הַמְּנִיעָה מְפֹרֶשֶׁת עַל זֶה הָיִיתִי סָבוּר שֶׁהַמַּלְוֶה הוּא שֶׁאָסוּר לְקַחְתּוֹ, אֲבָל הַלֹּוֶה אִם רָצָה לִמְחֹל וְרוֹצֶה בְּאוֹנָאָתוֹ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר, כְּעִנְיַן אוֹנָאָה שֶׁהַמְּאַנֶּה הוּא עוֹבֵר לֹא הַמִּתְאַנֶּה.

ב מִשָּׁרְשֵׁי אִסּוּר הָרִבִּית וְהַרְחָקָתוֹ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּתַבְתִּי בּוֹ מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים (מצוה סח) וּבְסֵדֶר בְּהַר סִינַי (מצוה שמג), קְצָת דִּינֵי הָרִבִּית כְּמִנְהָגִי וְכָל הַצָּרִיךְ לְמִצְוָה זוֹ כְּמִנְהַג הַסֵּפֶר, וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.