א גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים הרוח שפיזרה את העמרין אומדי' אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לעניים נפלה הכא את אמר אומדין אותה כמה לקט ראויה לעשות ונותן לעניי' וכה את אמר כל הנוגעות בארץ הרי הוא של עניים רבי אבהו בשם רבי יוחנן קנס קנסו בו שגדש על גבי ליקטן של עניים עד כדון מזיד אפילו שוגג אפילו כריכות אפילו חטים על גבי שעורין אפילו גדשו אחרים חוץ מדעתו ואפילו קרא לעניים ולא באו רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש דבית שמאי היא דבית שמאי אומרי' הבקר לעניים הבקר אמר ליה רבי יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות שהבקר בית דין הבקר כתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרי' והזקני' יחרם כל רכושו מניין שהוא פטור מן המעשרו' ר' יונתן בריה דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעי' ואם עברוה הרי זו מעובר' בחדש אחד שהוא מוסיף לא פטור הוא ממעשרות עד כדון שביעית מוצאי שביעית מניין אמר רבי אבון שלא לרבות באיסור חדש רבי זעירה בשם רבי אבהו הדא דתימר עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ אבל משהתיר ר' להביא ירק מחוצ' לארץ היא שביעי' היא שני שבוע תני אין מעברין את השנה לא בשביעית אלא בשאר שני שבוע ואם עברוה הרי זו מעובר' אמר רבי מנא הדא דתימר בראשונה שהיו השנים כסדרן אבל עכשיו שאין השנים כסדרן היא שביעית היא שאר שני שבוע תני של בית רבן גמליאל עברוה במוצאי שביעית מדאמר רבי אבין אין מן הדא לית את שמע מינה כלום שמור את חדש האביב שמרהו עד שיבוא בחידושו ויי דא אמר דא גדיש שלא לוקט תחתיו רבי מנא בשם רבי שמעון בן לקיש דבי' שמאי אמר ליה רבי יסא שמענו שהוא פטור ממעשרות דברי הכל היא משום קנס וכבית הלל עניים מעשרים ואוכלין רבי זעירא ר' אבהו בשם ר' יוחנן ארבעת קבין לכור רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו ארבעת קבין לכור או לבית כור אמר ליה לבית כור תמן תנינן אמר רבי יודה מה קיצבה כרי אלא אם כן יש בא כדי ניפלה א"ר אבהו בנופל לה כדי לזורעה וכא הו' אמ' הכן
ב שיבולת שבקציר וראשה מגיע לקמה אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית ואם לאו הרי היא של עניים שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת ונותן לו אמר רבי אליעזר וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו הלכה ב' אי זו היא קמה שהיא מצלת את הקמה אמר ר' יוחנן כהדא דתנינן שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה א"ר יוסי והוא שיהא הקציר סובבה והוא שיהא ראשה מגיע לקמה והוא שתהא יכולה להיקצר עם הקמה היתה יכולה להקצר עם הקמה ואין הקמה יכולה להיקצר עמה ניצולת היו שתים הפנימית יכולה להיקצר עם הקמה החיצונה ואין החיצונ' יכולה להיקצ' עם הקמ' הפנימי' ניצולת ומצלת א"ר הושעיא רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול ואמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה אמר רבי יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי זו שכחה מתניתא פליגא על רבי הושעיא שיבולת של קציר וראשה מגיע לקמה שיבולת שבקציר אינו יכול לפשוט ידו וליטלה רבי לא בשם רבי הושעיא באומן השני שנו דבר שהוא ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי זו שכחה ואית תניי תני אם שהא ליטול החמישי הרי זו שכח' א"ר בון בר חייא מאן דאמ' נטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמר אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה לו הרביעית לידון בשורה הדא אמרה דבר שהו' ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה דבר שאינו ראוי להציל ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא סאה תבואה עקורה וסאה שאינ' עקורה ותציל עקורה את שאינ' עקור' הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכח הרי הוא שכחה אמר ר' יונה תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא ישכח את העומרי' כיצד הוא עושה מביא שתי שבולים ואומ' אם לקט הוא הרי זה יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את הראשונה וחש לומר שמא אותה שקבע בה מעשרות לקט הוא אמר רבי יונה מביא שתי שבולים ואומר אם לקט הוא זה הרי יפה ואם לאו הרי מעשרותיה קבועין בזו ונותן לו את אחת מהן רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש דרבי יוסי היא דתנינן תמן שרבי יוסי או' כל שחילופיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי מאיר מחייב אמר רבי בא דברי רבי יוסי צריך לזכותו לכהן אמר רבי יוסי הדא דרבי בא פליגא על דריש לקיש דתנינן תמן אלא מזכה את העני בגדיש ומעשר שיבולת אחת ונותן לו אמ' רבי בא דברי ר' יוסי צריך לזכותו לכהן הוי לית היא דרבי יוסי אמר רבי מנא כל גרמה אמר דהיא דרבי יוסי תנייא קומייא סברי מימר אינו מזכה את העני בכל הגדיש אלא שבולת אחת התנייא אחרייא סברי מימר מזכה את העני בכל הגדיש והתנייא קדמייא סבר מימר בזכה מימינו לשמאלו ואינה זכייה והתניא אחרייא סבר מימר אינו מזכה מימינו לשמאלו וזכייה היא והתני ר' זעירא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מחלפא שיטתיה דרבי ליעזר תמן הוא זכה לו וכא הוא אמר הכין בשיטתך השיבהו בשיטתו דאת אמ' על ידי החילופין היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ומעשר שיבולת ונותן לו
ג אין מגלגלין בטופיח דברי רבי מאיר וחכמים מתירין מפני שאיפשר הלכה ג' תני המרבץ שדהו עד שלא ירד עני לתוכה אם הזיקו מרובה על של עני מותר ואם היזק עני מרובה על שלו אסור רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מניחן על הגדר והעני בא ונוטל את שלו מחלפא שיטתיה דרבי יהודה תמן הוא אמר כשם שהוא מידל בשלו כך הוא מידל בשל עניים וכא הוא אמר הכין תמן הן גרמו לעצמן ולא באו ברם הכא הרי באו מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אומ' אם הזיקו מרוב' על של עני וכא אינון אמרי' הכין תמן אפשר ברם הכא איפשר והא רבי מאיר אמר אין מגלגלין ושמין של בעל הבית בהפסידו והא רבנין אמרין מגלגלין ושמין לעניים בהפסידן ולמי הוא משלם אמר רבי יונה לעניי אותה העיר דלא כן מה נן אמרין אמר רבי חייא בר אדא למידת הדין נצרכה
ד בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני וכשיחזור לביתו ישלם דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עני היה באותה שעה ד' המחליף עם העניים בשלו פטור ובשל עניים חייב שנים שקיבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו ומעשר עני וזה נותן לזה חלקו ומעשר עני המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפיאה ובמעשר עני אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני הלכה ד' תני אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין פודין זה לזה מעשר שני ונותנין זה לזה מעשר עני אמר רבי יודן תבוא מאירה למי שהוא נותן לאביו מעשר עני אמר מניין שאם היו שניהן עניים מה בינה לקדמיתא אלא לכשתקצור שליש הרי היא שלך א"ר חייא בר ר' בון הדא אמרה שהמוכר זכיי בפיאה שהיא מתרת את העומרים אמר רבי יוסי בי ר' בון תמן נתחייבה שדהו ברשותו ברם הכא לא נתחייב' שדהו ברשותו אמר רבי אבהו בר נגרי שנייה היא בלקט ובשכחה ובפיאה שהן בעזיבה
ה המוכר שדהו המוכר מותר והלוקח אסור לא ישכור אדם את הפועל על מנת שילקט בנו אחריו ומי שאינו מניח את העניים ללקט או שהוא מניח את אחד ואת אחד לאו או שהוא מסייע את אחד מהן הרי זה גוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולם הלכה ה' מתנית' בשמכר לו שדהו וקמתה אבל אם אמר לו קמה ושייר לו שדה אצל זה אני קורא שדך ואצל זה אני קורא קצירך אם עשה כן הרי זה גוזל את העניים בעל הבית שעוש' כן גוזל עניים פועל שעש' כן הרי זה גוזל לבעל הבית ולעניים ועל זה נאמר אל תסג גבול עולם רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחרנה אמר אלו שירדו מנכסיהן לסמיא צווחין סגיא נהוריא אמר רבי יצחק ועניים מרודים תביא בית אמר רבי אבין אם עשית כן מעלה אני עליך כאלו הבאת ביכורי' לבית המקדש נאמר כאן תביא ונאמר להלן ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך וגו'
ו העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש הרי זה אינו שכחה הלכה ו' העומר ששכחוהו פועלין ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה דכתי' קצירך ושכח' שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים אינו שכחה דכתיב כי תקצור ושכחת רבי שמעון בן יהודה אומ' משם רבי שמעון אפילו חמרי' שהן עוברין בדרך וראו עומר אחד ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית אינו שכחה עד שישכחוהו כל אדם היה עומד בעיר ואומר יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פלוני ושכחוהו אינו שכחה היה עומד בשדה ואמר יודע אני שהפועלין שכיחין עומרין שבמקום פלוני הרי זו שכחה שנאמר בשדה ושכחת ולא בעיר ושכחת רבי זעירא בשם שמואל אף לעניין מציאה כן מה נן קיימין אם ביכול ליגע בהן מה לי בתוך העיר מה לי בתוך שדהו רבי אבא בר כהנא רבי יסא בשם ר' יוחנן והוא שיכול ליגע בהן אפילו בתוך שדהו היה כולו מחופה בקש נשמעינה מן הדא וכן הסומא ששכח יש לו שכחה וסומא לא כמי שכולו בקש מחופה הוא רבי יונה אמר בזוכר את הקשים אתא דרבי יונה כרבי זעירא כמה דרבי זעירא אמר בזוכר את העליון כן רבי יונה אמר בזוכר את הקשים
ז המעמר לכובעות ולכומסות לחררה ולעומרין אין לו שכחה ממנו לגורן יש לו שכחה המעמר לגדיש יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה זה הכלל כל המעמר למקום שהוא גמר מלאכה יש לו שכחה ממנו ולגורן אין לו שכחה למקו' שאינו גמר מלאכה אין לו שכחה ממנו ולגורן יש לו שכחה הלכה ז' רבי יונה אמ' מן לעיל כמה דתימר וכובע נחושת על ראשו לכומסות ר' אבינא אמ' מן לרע כמה דתימ' הלא הוא כמוס עמדי לחררה גלגל לעומרין אמר רבי יוחנן כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה מה קציר שאין אחריו קציר אף עומר שאין אחריו עומר הדרן עלך גדיש שלא לוקט
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.