א בית שמאי אומ' הבקר לעניים הבקר ובית הלל אומרי' אינו הבקר עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו בו ב"ש אומר אינו שכחה ובית הלל אומרי' שכחה רבי חייא בשם רבי יוחנן טעמיהו דבית שמאי לעני ולגר מה ת"ל תעזוב אותם יש לך עזיבה אחרת כזו מה זו לעניים ולא לעשירים אף מה שנ' במקו' אחר לעניים ולא לעשירים אמר רבי שמעון בן לקיש טעמייהו דבית הלל תשמטנה ומה ת"ל ונטשתה יש לך נטישה אחרת כזו מה זו בין לעניים בין לעשירים אף מה שנ' במקו' אחר בין לעניים בין לעשירים מה מקיימין בית הלל טעמהון דבית שמאי תעזוב אותם מיעוט זו לעניים ולא לעשירי' אבל מה שנ' במקו' אחר בין לעניים בין לעשירי' מה מקיימין ב"ש טעמהון דבית הלל תשמטנה ונטשתה נטישה מיעוט זה בין לעניים בין לעשירים אבל מה שנ' במקום אחר לעניים אבל לא לעשירים אמ' רבי אבין לישן מתנית' מסייעא לר' שמעון בן לקיש עד שיבקיר אף לעשירים כשמיטה הבקר לבהמה אבל לא לאדם לגוים אבל לא לישראל לעשירים אבל לא לעניים דברי הכל אין הבקירו הבקר לאדם אבל לא לבהמ' לישראל אבל לא לגוים לעניי אותה העיר אבל לא לעניי עיר אחרת פלוגתא דרבי יוחנן ודרבי שמעון בן לקיש על דעתיה דרבי יוחנן הבקירו הבקר על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש אין הבקירו הבקר אמר רבי לא בפירוש פליגין ר' יוחנן אמר הבקירו הבקר רבי שמעון בן לקיש אמר אין הבקירו הבקר א"ר אבין בר חייא הדא דאמרה הבקר לעניים וזכו בהן עשירין תפלוגתא דרבי מאיר ור' יוסי על דעתיה דרבי מאיר דו אמר כיון שאדם מבקיר דבר מרשותו הבקירו הבקר על דעתיה דרבי יוסי דו אמ' אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין הבקירו הבקר עד כדון בשהבקירה לזמן מרובה אבל הבקירה לזמן מועט נישמעינה מן הדא הבקיר את שדהו שנים ושלשה ימים חוזר בו תני ר' שמעון דימא קומי רבי זעירא אפילו לאחר שלשה אינו חוזר בו אמר ליה מכיון דאת אמ' אפילו לאחר שלשה ימים היא לאחר שלשה היא לאחר כמה לישן מתניתא מסייע לרבי זעירא בד"א בשהבקיר סתם אבל אם אמר שדי מובקרת יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אם עד שלא זכה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו אבל משזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו הדא אמרה הוא זמן מרובה הוא זמן מועט הדא אמרה לא חשו על הערמה הדא אמרה שאדם מבקיר וחוזר וזוכה הדא פשיטא שאילתיה דר' זעירא דרבי זעירא אמר הוא זמן מרובה הוא זמן מועט מה נן קיימין אם משום דבר מסויים דיו שנים אם משום שורה דייו שלשה חד בא רבי אמר חדא דרבי יוחנן קומי רבי שמעון בן לקיש כל שהוא יכול לחולקו ולעשותו שורה כבית שמאי רבי יונה והוא בעי שועורה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ד' קבין ושכחו כל עומרי השדה של שני קבין ואחד של שמונת קבין
ב העומר שהוא סמוך לגפא ולגדיש ולבקר ולכלי' ושכחו בית שמאי אומרי' אינו שכחה ובית הלל אומרי' שכחה הלכה ב' וקשיא על דבית שמאי בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים ואינון אמרי אינן שכחה וקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים ואינון אמרין הוא שכחה במקומו הוא עומד בצד הגת או בצד פירצה מתניתא דבית שמאי דבית שמאי אמרי' אינו שכחה א"ר יוסי דברי הכל היא תמן דבר מחובר בצד דבר מחובר ברם הכא דבר תלוש בצד דבר מחובר אמר רבי אילעאי שאלתי את ר' יהושע באילו עומרין חלוקין ב"ש ובית הלל אומר ליה בתורה הזאת עומר הסמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרי' שכחה ובית הלל אומרי' אינו שכחה וכשבאתי אצל רבי אליעזר אמר לי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו שהוא שכחה ועל מה נחלקו על העומר שנטלו ונתנו בצד הגפה בצד הגדיש בצד הבקר בצד הכלים ושכחו שבית שמאי אומרי' אינו שכחה מפני שזכה בו ובית הלל אומרי' שכחה וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבי לעזר בן עזריה אמר לי הברית הן הן הדברים שנאמרו לו למשה בחורב תמן תנינן האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס מודים בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים נפלו לה משנתארסה בית שמאי אומרי' תמכור ובית הלל אומרי' לא תמכור רבי פינחס בעא קומי רבי יוסי ולמה לא תנינתה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אמר ליה לא אתינן מתניתא אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין ברם הכא חומר הוא מצד אחד וקל מצד אחד והתנינן בית שמאי אומרי' הבקר לעניים הבקר הרי הוא קל לעניים וחומר הוא לבעל הבית ותניתה קל הוא לעניים ואינו חומר לבעל הבי' שמדעתו הובקרו אמר ליה והתנינן עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלי' ושכחו הרי הוא קל לבעל הבית וחומר הוא לעניים ותניתה אמר ליה קל הוא לבעל הבי' ואינו חומר לעניים שאדיין לא זכו בהן ואמור אוף הכא קל הוא לאשה ואינו חומר לבעל הבית שאדיין לא זכה בה אמר ליה מכיון שקידשה לזכותה ולזכותו נפלו אמר רבי יודה אמרו לפני רבן גמליאל הואיל והארוסה אשתו והנשואה אשתו מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל א"ל בחדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עמנו הישנים אילו הן החדשים משנישאת ואלו הן הישנים עד שלא נישאת ונישאת
ג ראשי השורות עומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק בו להוליכו אל העיר ושכח מודים שאינו שכחה אלו הן ראשי השורות שנים שהתחילו באמצע השורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהן ולאחריהן שלפני' שכח' ושל אחריהן אינו שכחה היחיד שהתחיל מראש השורה ושכח לפניו ולאחריו שלפניו אינו שכחה ושל אחריו שכחה שהוא בבל תשוב זה הכלל כל שהוא בל תשוב שכחה וכל שאינו בל תשוב אינו שכחה הלכה ג' מניין לראשי שורות אמר רבי יונה כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח עד כדון ראשי שורות קמה סוף שורות קמה אמר רבי יונה לא תשוב לקחתו ממקומו שבאת לא תשוב לקחתו עד כדון ראשי שורות עומרין סוף שורות עומרין אמר רבי יונה נילף ראש שורות עומרין מראש שורות קמה וסוף שורות קמה מסוף שורות עומרין העומר שכנגדו מוכיח כיצד היו לו עשר שורות של עשרה עשרה עומרין עומר אחד מהן בצפון ודרום ושכח אחד מהן אינו שכחה מפני שהו' נידון מזרח ומערב עימר מזרח ומערב ושכחו מהו שיעשה שכחה נישמעינה מן הדא עימר את הראשון ואת השני ואת השלישי ושכח את הרביעי אית תניי תני אם נטל את החמישי הרי הוא שכחה אית תניי תני אם שהא ליטול את החמישי הרי הוא שכחה אמר רבי בון בר חייא מאן דאמר נוטל את החמישי בשיש שם שישי מאן דאמר אם שהא ליטול את החמישי בשאין שם שישי אם עד שלא נטל את החמישי לא כבר נראה את הרביעי לידון בשורה אם אמר שכח' והכא שכח' היה עומר אחד גדול עימר צד החיצון בצד הפנימי נידון בשורה עימר צד הפנימי בצד החיצון מהו שידון כשורה עימר צד העליון בצד התחתון נידון בשורה עימר התחתון בצד העליון מהו שידון כשורה רב כד נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגים זה על גבי זה סבר רב שהן עורפין אמר ליה אין עורפין אמר ליה למה אמר ליה התחתון משום טמון והעליון משום צף כד סלק להכא אתא לגבי רבי אמ' ליה יאות אמר לך כי ימצא ולא ימצאו רבי יהודה בר' אמר היה שם אמת המים על פני כל השדה אם עיקר את המחרישה מצד זה וניתנה בצד זה אינו נידון כשורה ואם לאו נידון כשורה קצר חצי שורה ובא למחר נידון כשורה ישב לאכול ישב לישן קרא לו חבירו חשיכה עומר שנטלו והוליכו לעיר ונתנו על גבי חבירו ושכח את שניהן התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון אומר שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא מכוסה והעליון מפני שזכה בו רבי זעירא אומר בזוכר אתיא דרבי זעירא כרבי יונה דרבי יונה אמר בזוכר את הקשין כאן רבי זעירא אמר בזוכר את העליון שדה שעומריה מעורבבין ושכח אחד מהן אינו שכחה עד שיטול את סביבותיו
ד שני עמרין שכחה ושלשה אינן שכחה שני ציבורי זיתים והחרובים שכחה ושלשה אינן שכחה שני הוצני פשתן שכחה ושלשה אינן שכחה שני גרגרים פרט ושלשה אינן פרט שני שבלים לקט ושלש אינן לקט כדברי בית הלל ועל כולם בית שמאי אומרי' שלשה לעניים וארבעה לבעל הבית הלכה ד' רבי בון בר חייא בשם רבי יוחנן עשאן כמין גם לא אמר אלא ציבורין הא זיתים לא מה בין הציבורין מה בין הזתים ציבורין גמר מלאכה זיתים אינן גמר מלאכה אמר רבי הושעיא רומס הייתי זתים עם רבי חייא הגדול אמ' לי כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה אמר רבי יוחנן מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה רבי לעזר בשם רבי חייא רבה חצי אשכול פרט תני רבי חייא חצי אשכול או אשכול שלם פרט והתני שני גרגרים פרט רבי אימי בשם רבי חייא בקוצר ומניח תחת הגפן היו עשויין כמין סינפון מנחם בשם רבי יונתן והוא שיהא חותכן בשוה אמר ר' אבין טעמיהו דבית שמאי לגר ליתום ולאלמנה יהיה טעמיהו דבית הלל לעני ולגר אמר רבי מנא שניהן מקרא אחד דרשו לגר ליתום ולאלמנה יהיה בית שמאי אומרי' לעניים ובית הלל אומרי' לבעל הבית
ה העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהן סאתים רבן גמליאל אומר לבעל הבית וחכמים אומרים לעניים אמר רבן גמליאל וכי מרוב העמרים יופי כח של בעל הבית או הורע כח של בעל הבית אמ' לו יופי כח א"ל מה אם בזמן שהו' עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עומרין ובהן סאתים אינו דין שלא יהו שכחה אמרו לו אם אמרו בעומר אחד שהוא כגדיש תאמ' בשני עומרין שהן ככריכו' ו' קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל אם ראויה לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואין אותה כאלו היא ענבה של שעורים הלכה ה' אמר רבי לעזר כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אית תניי תני ושכחת עומר ולא גדיש היך עבידא שכח עומר אחד בצידו אין תעבדינה עומר דברי הכל שכחה ואין תעבדינה גדיש מחלוקת שמאי והלל שכח שני עומרין בצדו אין תעבדינה עומר מחלוקת ב"ש והלל אין תעבדיניה גדיש אינו נידון כשורה הלכה ו' אמר רבי יונה כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה קמה שיש בה סאתי' ושכחה אינה שכחה אמר רבי יוסי ובלבד שבלין היו דקות רואין אותן כאלו הן ארוכות שדופות רואין אותן כאלו הן מליאות
ו קמה מצלת את העומר ואת הקמה והעומר אינו מציל לא את העומר ולא את הקמה אי זו היא קמה שהיא מצלת את העומר כל שאינה שכחה אפילו קלח אחד ח' סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן השום והבצלים אינן מצטרפין רבי יוסי אומר אם באת רשו' לעני באמצע אין מצטרפין ואם לאו הרי אלו מצטרפין הלכה ז' אמר רבי כתיב כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה עומר שסביבותיו קציר ולא עומר שסביבותיו קמה ולמה עומר שסביבותיו עומרין ולא עומר שסביבותיו קמה עומר שסביבותיו עומרין מה שתחתיו שדה עומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין תנא קמת חבירו מצלת את שלו של גוי מצלת את של ישראל של חיטין מצלת את של שעורין דברי רבי וחכמים אומרי' אינה מצלת אלא שלו אינה מצלת אלא ממינה תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהקמה מצלת את העומר כך העומר מציל את הקמה ודין הוא ומה אם הקמה שיפה בה כח העני ושכחה הרי היא מצלת עומר שהורע בו כח העני אינו דין שיציל אמר לו רבי מה אם קמה שיפה כח העני בה ושכחה הרי היא מצלת עומר שהורע כח העני בו ושכחו אין דין שיציל מדברי שניהן נלמד מצילין עומר מעומר ואין מצילין קמה מקמה הלכה ח' הא אם שכח שכחה תיפתר בששכח את הקמה תחילה הא אם היו שתיהן עקורות לבעל הבית מתניתא כרבן גמליאל ותיצול עקורה שאינה עקורה הדא אמרה דבר שהוא ראוי להציל ושכחו הרי הוא שכחה אמר רבי יונתן תיפתר בקוצר שורה ומעמר שורה וכבר שכח את הקמה עד שלא שכח את העמרים מה עד שתבוא ממש או אפילו נראית להביא נשמעינה מן הדא בגין תבואה שבכרם וכרם לא על אתר הוא הדא אמרה אפי' נראית לבוא
ז תבואה שניתנה לשחת או לאלומה וכן באיגודי השום ואגודת השום והבצלי' אין להן שכחה וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להן שכחה וחכמים אומרים יש להן שכחה הלכה ט' אמר רבי יונה לא סוף דבר נותנה אלא אפי' נוטלה על מנת ליתנה תמן תנינן המדליק את הגדיש והיו בו כלים ר' יהודה או' משלם כל מה שבתוכו וחכמי' אומרים אינו משלם אלא גדיש חטין או גדיש שעורין מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן הוא או' לרבות את הטמון וכא הוא אמר פרט לטמון תמן ונאכל הגדיש או הקמה ממשמע שנאמר קמה אין אנו יודעין שהגדיש בכלל ומה ת"ל גדיש לרבות את הטמון והכא שדך בגלוי פרט לטמון מחלפא שיטתין דרבנין תמן אינון אמרין פרט לטמון וכא אינון אמרין לרבות את הטמון תמן או הקמה או השד' מה שדך בגלוי אף כל דבר שהו' גלוי ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון קציר' בגלוי פרט לטמון והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט לרבות הטמון
ח י"א הקוצר בלילה והמעמר והסומא יש לו שכחה ואם היה מתכוין ליטול את הגס הגס אין לו שכחה אם אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שכח אטול יש לו שכחה הלכה י' כיני מתנית' הקוצר בלילה והמעמר בלילה סומא בין ביום בין בלילה אמר ר' יונה לא סוף דבר גסין אלא דקין וכי מאחר שדרכו לבחון בגסין אפילו דקין אין להן שכחה אמר הריני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הדרן עלך בית שמאי
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.