א מאכילין את העניים דמאי ואת האכסניא דמאי ר"ג היה מאכיל את פועלין דמאי גבאי צדקה ב"ש אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעושר ואת שאינו מעושר למעושר נמצאו כל אדם אוכלין מתוקן וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם והרוצה לתקן יתקן אמר רבי יונה מתניתין בעניי חבירים ובאכסניא כר' יהושע תני מעש' בר' יהושע שהלך אחר רבן יוחנן בן זכאי לכלי חיל והיו אותן בני העיירות מביאין להן פירות אמר להן רבי יהושע אם לנו כאן חייבין אנו לעשר ואם לאו אין אנו חייבין לעשר רבי יוסי אומ' בעניי עם הארץ היא מתני' אם אמ' את בעניי חבירים נמצאת נועל דלת בפני עם הארץ מה מקיים ר' יוסי לאכסנייא כהדא דתני הגרי' עמכם לרבות את האכסנייא רבי לעזר אומר זו אכסניא של גוי תני צריך להודיע על דעתיה דרבי יונה דו אמר בעניי חבירים היא מתניתא ניחא על דעתיה דרבי יוסי דו אמר בעניי עם הארץ היא מתניתא אפילו מודיעו מהו מועיל בפני אחר שאינו מתוקן אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דיהבין בביתין אסור ליתן מדמי שביעית שאינו אלא כפורע חוב מדמי שביעית כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני אין נפרעין מהן מלוה וחוב ואין עושין מהן שושבינות ואין משלמין מהן תשלומין ואין פוסקין מהן צדקה לעניים בבית הכנסת אבל משלמין להן דבר של גמילות חסד וצריך להודיע תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעל הבית תמן את אמר הפועל מפריש וכה את אמר בעל הבית מפריש אמ' ר' יונה תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האבוס רבי זריקן שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי אבל בודאי אפילו לתוך ידו אסור משל חולה אבל משל רופא אסור בישר' אבל בבני נח אפי' בודאי מותר משל חולה אבל משל רופא אסור אם היה אבר מן החי אפילו משל חולה אסו' שלא יבוא לידי תקלה וקשיא על דב"ש בגין דו כשר יפסד נותן לו כדי תיקולו מה טעם דב"ש אפילו תגדרנו עכשיו יכול את לגודרו לאחר זמן אין את יכול לגרדו מה טעם דרבנין אם מדקד' את אחריו אף הוא ממעט בצדק' גבאי צדק' בי"ט לא יהו מכריזין כדרך שמכריזין בחול אבל גובין בצינע' ונותנין לתוך חיקו ומחלקין לכל שכונה ושכונה בפני עצמה גבאי קופה בשביעית לא יהו מדקדקין בחצירו' של אוכלי שביעית נתנו להן פת מותר שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות או בצות רבי חנניה בשם רבי פינחס הדא דתימר במקום שזורעין ולא אוכלין לאכל אינן חשודין לא כל שכן להאכיל כהנים המגבלין בטהרה לא יהו מדקדקין בחצירו' של אוכלי שביעית אית תניי תני מדקדקין אמר רבי פינחס מאן דאמר מדקדקין מפני חלתן מאן דאמר אין מדקדקי' מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה שביעית בלא תעשה כיצד הוא עושה אמר רבי חונא מביא כהן חשוד ומטבילה ומאכילה לו ולא נמצא מוסר טהרות לעם הארץ אמר רבי מנא מביא כהן חשוד ומטבילה ומשמרו עד הערב ומאכילה לו ולא נמצא מחזיק יד עוברי עבירה רבי שמעון בר ברסנא בשם רבי אחא משמרה עד ערב הפסח ושורפה
ב הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מעשר אלא מניין היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך הלכה ב' אמ' רבי לעזר דרבי מאיר היא דר' מאיר אמר לא התירו למכור דמאי אלא סיטון בלבד אמר רבי יוחנן דברי הכל היא שנייא היא שהזכה זכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה ולית הדא פליגא על דרבי מאיר דרבי מאיר אמר כיון שאדם מבקיר דבר ויצא מרשותו הבקירו הבקר שנייא היא שהזכה זכה בדקה ואין המבקיר מבקיר בגסה ואפי' על ר' יוסי לית הדא פליגא דר' יוסי אמר אין הבקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכייה אין הבקירו הבקר שנייא היא שהמבקיר מבקיר בגסה ואין הזוכה זוכה בדקה חזקיה אמר אינו הבקר מחוסר לבעלין אלא בזכייה מניין כיצד הוא עושה נוטל מן העליון ומתקין ואינו אסור משום גזל כהדא רבי שמעון בר כהנא הוה מסמיך לרבי לעזר עברון על חד כרם אמר ליה אייתי לי חד קיס מיחצד שיניי חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום אמר דאין אייתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזיל סייגא דגוברא רבי חגיי הוה מיסמך לרבי זעירא עבר חד טעין חד מיכל דקיסין אמר ליה אייתי לי חד קיס נחצי שיניי חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הא אזילא מיכלא דגוברא לא רבי זעירא כשר כל כן אלא מילין דייצרן שמע לן ניעבדינן רבי אבהו בשם ר' יוחנן כיון שמשך קנה לא היה חסר אלא ממני ליה כיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן ומתקן ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו עושה אותן ציבור לפניו ויקבע אותן לתוך פירותיו ולא כן תני קובע הוא אדם מעשרותיו של חבירו לתוך פירותיו ואפי' עושה תקלה לבאים אחריו א"ר חיננא תיקנו בלוקח ולא תיקנו במחזיר כיני מתניתא היה עומד ובורר עד כדון באותו המין אפילו מין אחר
ג המוציא פירות בדרך ונטלן לאכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר אם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו הלכה ג' תני אין מעבירין על האוכלין רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הא דמר בראשונה אבל עכשיו מותר מפני הכשפים תמן תנינן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר חייב בנזקו תני ואסורין משום גזל כהנא אמר והוא שהפכה על מנת לזכות בה אבל אם הפכה על מנת שלא לזכות בה לא בדא ולעניין נזקין לא בדא שנייה בין הפכה על מנת לזכות בו בין שהפכ' על מנת שלא לזכות בו והוזק בהן אחר חייב בנזקו והכא את אמר הכן אמר רבי אבין תמן כתיב בעל הבור ישלם בעל הנזק ישלם ברם הכא עשר תעשר משלך את מעשר ואין את מעשר משל אחרים כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מידה דקה שאין אדם רשאי למוכרה דמאי לא ישלח לחבירו דמאי מידה גסה שאדם רשאי למוכרה דמאי ישלח לחבירו דמאי ר' יוסי מתיר בודאי בין דקה בין גסה ואוסר בדמאי בדקה רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גדירו התירו דמאי בגסה דו מתנית' רבי יוסי אמ' סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה פטור אמר רבן שמעון בן גמליאל שלח לי רבי יוסי בי רבי אתרוג ואמר לי זה בא בידי מקיסרין ולמדתי בו שלשה דברים שהוא ודאי שהוא טמא שלא בא ביד אחר שהוא ודאי שפירות קיסרין ודאי שהוא טמא מרביצין עליו מים שלא בא ביד אחר שאילו בא ביד אחר הייתי מעשר מזה על זה ויעשר ממנו עליו דו חשש להדא דב' קפרא דבר קפרא אמר אין דרך בני אדם להיות משלחין לחביריהן דברי' חסירין ולא מתני' היא רבי יוסי מתיר בודאי בלבד שיודיען אתא מימר לך אף על גב דו פליג על רבנין לא עבד עובדא דכוותיה רבי זעירא בעא קומי רבי יסא ולא מפירות שהן מותרין בקיסרין היא אמר ליה ולא רבי התיר קיסרין ורבן שמעון בן גמליאל קודם לרבי היה
ד המוליך חיטיו לטחון עם הכותי או לטחון עם הארץ בחזקתן למעשרו' ולשביעית לטחון הנכרי דמאי המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל עם הארץ בחזקת' למעשרו' ולשביעי' ואצל הנכרי כפירותיו רבי שמעון אומר דמאי הלכה ד' רבי חייא בשם ר' יוחנן נתחלפה קופתו אצל הטחון אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום חושש ואם לאו אינו חושש ויחוש מה בינה ולסירקי לא כן תני סירקי שהיתה מסתפקת יום אחד מן האסור נעשה אותו היום הוכיח לכל הימים סירקי איפשר לה שלא להסתפק ברם הכא לא הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם באותו היום רבי טייפה סמוקה בשם רבי אבהו כותין נאמנין על הפיקדון ולא מתניתא היא אצל הכותי מתני' עד שלא נחשדו אתא מימר אפילו משנחשדו מהו שיהא נאמן לומר נטלתיו והנחתי אחרים מתוקנין תחתיהן אם את מאמינו שנטל האמינו שנתן אם אין את מאמינו שנטל אל תאמינהו שנתן כותי את מאמינו שנתן ואין את מאמינו שנטל רבי יונה בעי מה נן קיימין אם באומר משלי הן אפי' עם הארץ לא יהא נאמן אם באומר פלוני עישר לי אפילו כותי יהא נאמן א"ר בא תיפתר כמאן דאמר כותי כגוי דאיתפלגון כותי כגוי דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כישראל לכל דבר הכא את אמר לטחן הנכרי דמיי והכא את אמר אצל הנכרי בפירותיו כאן קופה בקופות וכאן פירות בפירות רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא מה כפירותיו ממש פטור טבל ברור במקום אחר אמר ליה ולכל דבה ולא עאל יאות הוה רבי חנינא מתריס לקבל רבי אחא רבי חייא בר בון בשם רבי יוסי בן חנינא לא אמר רבי שמעון אלא כדי קופתו הפקיד אצלו שתים אחת דמאי ואחת ודאי בקיימות אבל אם נאכלה הראשונה השנייה דמאי נטלו ממנו מאה בני אדם מאה סאין בת אח' כל אחד ואחד מתקן דמאי נתנום לאדם אחר כבר נראו להיות ודאי נטל ממנו אדם אחד כמה סאין בת אחת הראשונה דמאי והשאר ודאי נתנם למאה בני אדם כבר נראו להיות ודאי והתני בשם רבי שמעון בשם רבי טרפון עשו פירו' ישראל זה כפירות כותי זה דמאי עוד היא לא אמ' ר' שמעון אלא עד כדי קופתו אמר רבי יהושע בן קבסיי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה והזה הטהור על הטמא טהור אחד מזה על טמא אחד עד שלמדתיה מאוצרה של יבנה וחכמים אומרי' אפילו כולו גוי וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי הדא אמרה שטהור אחד מזה על כמה טמאין דתנינן אצל הנכרי בפירותיו אמר רבי לעזר חכמים שהן בשיטת רבי מאיר רבי יוחנן אמר חכמים ממש בעון קומי מה טעם אמ' לון כד תסאבון אנא אמר לכון מה הוה מימר לכון כמה דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרו' שמואל בר בא בעי ניחא לטהרות לא אמר לון מפני גדר טהרו' למעשרות לא אמר לון מפני גדר מעשרות לקדשים לא אמר לון ואילו אמר לון מה הוה מימר לון גבי מעשרות כמאן דאמר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן מודה רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה הא רבי שמעון אמר מפריש ורבנין אמרי מפריש מה ביניהון רבי שמעון אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנין אמרין מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אפילו בתרומ' חוצה לארץ אינה אילו תרומת חוצה לארץ שמא אינו נוטל דמים מן השבט דילמא על עיקר טיבלו של גוי איתאמרת אלא בגין דתני רבי יהודה ורבי שמעון אומר יש קניין לגוי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות עליה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן מודי רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה
ה הנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד הלכה ה' רבי יוסי ורבן שמעון בן גמליאל שניהן אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כן רשב"ג אמר אין אנו אחראין לרמאין מסתברא ר' יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל ורבן שמעון בן גמליאל לא יודי לרבי יוסי רבי יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל שאין אנו אחראין לרמאין ורבן שמעון בן גמליאל לא יודי לרבי יוסי שאין דרך חבר להיות מוציא מביתו דבר שאינו מתוקן
ו הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל אמר רבי יודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה ומודה רבי יודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף להאכיל את בתה שביעית הלכה ו' אמר רבי יוחנן אוף קדמיתא על דעתיה דרבי יהודה היא דרבי יודה אמר הנותן לחמותו כנותן לפונדקית ורבנין אמרין הנותן לחמותו כנותן לשכינתו כהדא דתני הנותן לשכינתו פת לאופות בו תבשיל לעשות לו אינו חושש לא משום שביעית ולא משום מעשרו' אימתי בזמן שנתן לה שאור ותבלין אבל אם לא נתן לה שאור ותבלין חושש משום שביעית ומשו' מעשרו' מה חמותו מן האירוסין או מן הנישואין נשמעינה מן הדא מודה ר' יודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנישואין אוף הכא לא שנייא בין מן האירוסין בין מן הנישואין הדרן עלך מאכילין את העניים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.