א הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן שואלו בשבת ואוכל על פיו חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ב' ולא מצאו אמר לו אחר שאינו נאמן על המעשרות מעושרין הן ואוכל על פיו חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ג' תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה רבי שמעון השזורי אומר אף בחול שואלו ואוכל על פיו חבריא בשם רבי יוחנן מפני כבוד שבת התירו אם מפני כבוד שבת למה לי שואלו על ידי עולי עולה רבי ביבי בשם רבי חנינה אימת שבת עליו והוא אמר אמת ואם אימת שבת עליו בדה תנינן חשיכה מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר מפני אחד שאין אימת שבת עליו תני שואלו בחול לא יאכל בשבת מאן דאמר אימת שבת עליו ניחא מאן דאמר מפני כבוד שבת אפילו שואלו בחול יאכל בשבת לא אמ' אלא שוגג הא מזיד אסור דתנינ' שכח לעשרן כשאין עמו תנאי אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו מהו שיאכל על שאילת חבירו היך עבידא לקחו ממנו שני בני אדם כאחת שאלו על אחת מהן השני לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו אני אומר של זה עישר ושל זה לא עישר לקח ממנו אדם אחד שתי כלכלות כאחת שאלו על אח' מהן השנייה לא יאכל עד שיעשר ועד שישאלנו אני אומ' זה עישר וזה אינו עישר חשיכה מוצאי שבת מעשר מזה על זה מאן דאמר מפני כבוד שבת ניחא ומאן דאמר מפני שאימת שבת עליו למה לי מעשר מזה על זה עד כדון בשאין לו מאותו המין ואפילו יש לו מאותו המין הי צד תאוב יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה וכן שני ימים טובים של גליות מאן דאמר קדושה אחת היא אוכל מאן דאמר שתי קדושות הן אינו אוכל אפילו למאן דאמר שתי קדושות הן אוכל עד שלא נראה לעשר בנתים ותני כן שואלו ביום טוב אוכל בשבת בשבת אוכל ביום טוב רבי יונה בשם רבי זעירא תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת אבל בפירות שלא נסמכה דעתו עליהן מערב שבת לא בדא אמר רבי מנא מיליהון דרבנין מסייעין לר' יונה אבא דתנינן תמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות רבי ינאי בי ר' ישמעאל בשם רבי יוחנן בשבת של פרוטגמייא התירו מפני איבה בשבת של פרוטגמייא לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת היא לא אמר אלא מפני איבה שאלו שבת הראשונה ולא בא השנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו ולא כבר שאלו אמר רבי יונה תמן בההוא דשאל על נפשיה ברם הכא בההוא דשאל חורן עלוי ורבי יונה בעי מהו שישאלנו דרך עקלתון רבי יונה כדעתיה רבי יונה זבן חיטי מן דבר חקולא נפק לגביה אמ' לי' לא דאנא חשיד לך אלא בגין דזבני' מינך חטין וחמית אוכלוסא עלך ואמרית דילמא דאנשיתיה מתקנה מתקנן הויין טען מחזקה עלוי אמר ליה מה אנא חשד לי תני תרומת מעשר של דמיי שחזרה למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת ר"ש או' בין למקומ' בין שלא למקומ' אינה מדמעת ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא מאן דאמר מדמעת מדמעת ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא מאן דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת מה בין למקומה מה בין שלא למקומה על רבי חגיי אמרין כדין הוא מימר משה דאנא אמר טעמא אמ' משה דאנא אמר טעמא מאן דאמר מדמעת שהיא מתרת את השיריים לאכילה מאן דאמר אינה מדמעת שאינה מתרת השיריים לאכילה הורי רבי לא כהדא דר' חגיי אמר רבי זעירא אתא עובדא קומי דרבי חנינא והורי כרבי שמעון שזורי רבי אחא בשם רבי יונתן אין הלכה כרבי שמעון שזורי יותר מיכן היה ר' שמעון השזורי אומר הפריש תרומת מעשר ונשרפה הרי זה שואלו ואוכל על פיו לא בדא אמר רבי זעירא אתא עובדא קומי דרבי חנינא והורי כרבי שמעון שזורי א"ר אבין לא דמיא ההיא שאילתא לההיא קדמייתא תמן לא בגין חשיד לך אלא בגין דזבינת מינך איתמל חיטין וחמית אוכלוסין עלך ואמרית דילמא דאנשיתה מתקנה מתקנן הויין ברם הכא בגין דחשדתך ותקינתין ואיתקרין מתקנן הויין רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי ר' בון אמר תני בר קפרא כן אימת הדימוע עליו והוא אמ' אמת
ב המדיר את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרו' ואוכל עמו בשבת הראשונה אף על פי שאינו נאמן על המעשרות בלבד שיאמר לו מעושרין הן ובשבת שנייה אף על פי שהוא נודר הימינו הנייה לא יאכל עד שיעשר הלכה ד' ר' ינאי בר' ישמעאל בשא ר' יוחנן בשבת של פרוטגמייא התירו מפני איבה א"ר אבין כאן התירו טבלים משום דרכי שלו' רבי חנינה א"ר ירמיה בעי אם מפני דרכי שלום למה לי בלבד שיאמר לו מעושרין הן שאלו בשבת הראשונה ולא בא השנייה מהו שתיעשה ראשונה אמר רב חסדא כאן שנינו שאסו' לחבר שיאכל בסעוד' שאין לה שם
ג רבי אלעזר אומר אין אדם צרי' לקרות שם על מעשר עני של דמאי וחכמים אומרי' קורא שם ואינו צריך להפריש ו' מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת ואם היה כהן או עני למודים לוכל ממנו אצלו יבואו ויאכלו ובלב' שיודיעם הלכה ה' רבי בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולין למעשר שני חייב מיתה מה טעם דרבי ליעזר מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש מה טעם דרבנן בלא כך קורא שם ואינו צרי' להפריש תני הנאמן ראו אותו מפריש שני תני לשני נאמן לראשון דברי ר' אליעזר וחכמים אומרי' הנאמן לראשון נאמן לשני הנאמן לשני אינו נאמן לראשון מה טעם דרבי אליעזר משום שאינו חשוד להקדים או משום שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון והתנינן רבי ליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר של דמאי הא שני צריך מה אם שני שאין לרבו טובת הנייה צריך להפריש ראשון שיש לרבו טובת הנייה לא כל שכן הוציא להן מעשר שיני מתוך ביתו אמר להן פדוי הוא נאמן פדו לו ופדו לכם אינו נאמן מתני' דרבי ליעזר דרבי ליעזר אומר הנאמן על השני נאמן על הראשון אמר רבי יוסי דברי הכל היא עשו אותו כתוספת הביכורים מה תוספת הביכורים נאכלת בטהרה ופטורה מן הדמאי אף זה נאכלת משו' שני ופטור משום ראשון אתא רבי חנניה בשם ר' איסי דרבי ליעזר היא כיני מתניתא לא נתנום בשבת דתנינן תמן בית שמאי אומרי' אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום ובית הלל מתירין הדא ילפא מן ההיא וההיא ילפא מן הדא הדא ילפא מן ההיא היא י"ט היא שבת וההיא ילפא מן הדא בלימודין אבל בשאין לימודין לא סלק על בר נשא מיכול פיסתיה בביתיה דחבריה תני לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שהוא יודע שאינו רוצה ולא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מקבל מהו בתקרובת ידע דהוא רחיץ והא מטרח עלוי ובירושלם הוה מפיך פילכיה דשמלא לימינא תני אין מוליכין לבית האבל בכלי זכוכית צבועה מפני שהוא טוענו טענת חנם תני עיר שיש בה גוים וישראל הגביים גובין משל ישראל ומשל גוים ומפרנסין עניי ישראל ועניי גוים ומבקרין חולי ישראל וחולי גוים וקוברין מתי ישראל ומתי גוים ומנחמין אבילי ישראל ואבילי גוים ומכניסין כלי גוים וכלי ישראל מפני דרכי שלום גירדאי שאלון לרבי אימי יום משתה של גוים מהו סבר מישרי לון מן הכא מפני דרכי שלום אמר לון רבי בא והתני רבי חייא יום משתה של גוים אסור א"ר אימי אילולי רבי בא היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן וברוך שריחקנו מהם
ד האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן ומי שהוא מעשר אינו נאמן מאיש פלוני הרי זה נאמן הלך ליקח ממנו אמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן הלכה ז' תני אמ' רבי יוסי אפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן עד שיאמ' לו קח ואני נותן מעות מה טעמא דרבי יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו דתנינן תמן התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומות עד שיגיע גט לאותו מקום רבי לעזר אוסר מיד מה טעמא דרבי לעזר אני אומר אחר הדלת מצאו אתא דרבי אלעזר כרבי יוסי ודר' יוסי כרבי לעזר דרבי יוסי ריבה מן דרבי לעזר ולא מודה רבי לעזר שם אמר לו אל תקבלהו לי אלא במקום פלוני שהיא אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום והכא אפילו אמר לו מפלוני אינו נאמן עד שיאמר לו קח ואני נותן לו מעות מה טעמא דר' יוסי אני אומר אחד קרוב מצא ולקח ממנו
ה הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם ואמר מי כאן נאמן ומי כאן מעשר אמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן הרי זה נאמן הלך ולקח הימינו אמר להן מי כאן מוכר ישן אמר לו מי ששלחך אצלי אף על פי שהן כגומלין זה את זה הרי אילו נאמנין ט' החמרים שנכנסו לעיר אמר אח' מהן שלי חדש ושל חבירי ישן שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אינן נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין הלכה ח' ועד אחד נאמן אמר רבי יוחנן קל היקלו באכסנאי מפני חיי נפש תני נכנס לעיר ואינו מכיר אדם או שהיה עומד בגורן ואינו מכיר אדם שם הרי זה נשאל בין לחבר בין לעם הארץ דברי רשב"ג רבי אומר אין נשאלין על התרומה אלא לחבר בלבד אתיא דר' כר' מאיר ודרשב"ג בשיטתיה דתנינן תמן כל המומין הראוין לבוא בידי אדם רועין ישראל נאמנין רועין כהנים אינן נאמנין רשב"ג אומר נאמן הוא על של חבירו ואינו נאמן על של עצמו רבי מאיר אומר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אמר רבי יונה מה פליגין ליקח אבל לחלק אוף רשב"ג מודה מה בין לחלק מה בין ליקח קול יוצא לחילוק תני הנכנס לעיר ומצא סיעות של בני אדם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר אמר לו אחד אני נאמן אם אמרו לו שהוא נאמן הרי זה נאמן אמרו לו שאינו נאמן בפניו אינו נאמן שלא בפניו נאמן אמר רבי יונה בבן עיר בסיעות חבירים ובאכסנאי בסיעות עם הארץ וקשיא על דרבי יונה חברין ואת אמר אינו נאמן כפניו מה טעם דר' יודה מפני חייהן של בני העיר מה טעמיהון דרבנין מצויין הן להתפרנס מעיר אחרת הדרן עלך הלוקח פירות
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.