א כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל ונשמר וגידוליו מן הארץ חייב במעשרו' ועוד כלל אח' אמרו כל שתחילתו אוכל וסופו אוכל אע"פ ששימרו להוסיף אוכל חייב קטון וגדול וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כלל אמרו בשביעית כו' כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך הייתי אומר כל הדברים יהו חייבין במעשרות תלמוד לומר את כל תבואת זרעך ריבה וריבה שאר זירעוני גינה שאין נאכלין כתיב תבואת זרעך וכתיב היוצא השדה שנה שנה הא כיצד טול מבנתיים דבר שהוא אוכל ונשמר אית דבעי מישמעינה מן הדא עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אין לי אלא תבואה קיטנית מניין תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונו' ושא' זירעוני גינה שאין נאכלין תלמוד לומר מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ פרי העץ לרבות כל פירות האילן יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גרורה תלמוד לומר מפרי העץ לא כל פירות האילן ירקות מניין איסי בן יהודה אומר המעשרות לירקות מדבריהן רב חסדא אמר הבקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה מה בין קמה לשיבלין קמה עד שלא הבקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה שבלין עד שלא הבקירה ועב' ופרש מהן תרומה הרי זו תרומה רב חיננא בשם רב חסדא אף בהקדש כן מיליהון דרבנין פליגן דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא לקט שידך וידו שוין בו היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבקר אמר רבי יוחנן חבורה היה מקשה הרי הקדש הרי אין ידך וידו שוין כמי שידך וידו שוין אמר ר' אילא מה נן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשות ההבקר וברשות ההקדש אמרה תורה ראשי' דגנך ולא של הבקר ראשית דגנך ולא של הקדש אלא כי נן קיימין בשהבקיר שיבלין וחזר וזכה בהן בהפקר פטור בהקדש חייב בהבקר פטור מן ההיא דאמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך במה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו בהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה ופדה קמה חייב מה בין הבקר מה בין הקדש הבקר יצא ידי הכל הקדש לא יצא ידי הגזבר אמר ר' אבין אפילו ידי הבעלים לא יצא מאחר שאמ' לו פדה את ראשון רבי זעירא ר' יסא בשם רבי לעזר הזורע שדה הבקר חייב במעשרו' רבי יונה מפיק לישנא בזכה בשדה הבקר וגידוליה רבי חייא בר אדא בעא קומי רבי יוחנן כמהין ופטריות מהו שיהו חייבין במעשרות אמר ליה רבי יוחנן בשם רבי סיסיי כתב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצאו כמהין ופטריות שאינן נזרעות ומצמיחות רבי יונה מפיק לישנא מפני שהארץ פולטתן אף על פי שהוא שומרו להוסיף אוכל חייב קטון וגדול הא אם אינו שומרו להוסיף אוכל אינו חייב קטון וגדול רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש זו להוציא מדברי רבן גמליאל דתנינן תמן רבן גמליאל אומר תמרות של תלתן של חרדל ושל פול לבן חייבות במעשרות אמ' רבי יוסי וכי מחמת האוכל רבן גמליאל מחייב מעתה אפילו ירקן אלא רבן גמליאל או' חשובות הן לאוכל ורבנן אמרי אין חשובות לאוכל ועוד מן הדה דתני אמ' ר' יושע מימיי לא מלאני לבי לומר לאדם צא ולקוט לך תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן ושלוק לפוטרו מן המעשרות תני כל שתחילתו אוכל ואין סופו אוכל מה אית לך כהדא דתני המקיים מליאה של אכרוע לזרוע בטלה דעתו קלחין יחידין לא בטלה דעתו אמר רבי יונה והוא שליקט ירק אבל לא לקט ירק כך אנו אומרי' עצים חייבין במעשרות וכל שאין תחילתו אוכל אבל סופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל מה אית לך כהדא דתנינן דבתרה מאימתי פירו' חייבין במעשרו' תאינים משיבחילו
ב מאימתי הפירות חייבין במעשרות התאנים משביחילו והענבים והבאושין משהבאישו האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו הרימונים משימסו התמרים משיטילו שאור הפרסקין משיטילו גידים והאגוזים משיעשו מגורה ר' יהודה אומר האגוזים והשקידים משיעשו קליפה ג' החרובין משינקידו וכל השחורים משינקידו והאגסים והקרוסטמלין והפרישין והחזררין משיקדיחו וכל הלבנים משיקרחו התלתן כדי שתצמח התבואה והזיתים משיכניסו שליש הלכה ב' ביחילו רבי חייה בר ווא אמר חיתה כמה דתימר וגם נפשם בחלה בי רבי אבא בר יעקב משם רבי יוחנן משיאדימו פניהם וכל התאנים פיהם מאדימות רבי תנחום בר מריון בשם רבי יוחנן לוקח אחת ומניח אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות פיס' הענבים והאבשין משיבאישו רבי זעירא בשם ר' יסא משיקראו באישה רבי אייבו בר נגרי רבי תנחום בר עילאי בשם רבי נחום בר סימאי והוא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ אמר רבי יוחנן רכיב הוינא על כיתפי דסבי ושמעית קליה דרבי שמעון בן אלעזר יתיב מתני מכניסין במעי מלפפון ואין מכניסין במעי אבטיח מה בין מיעי מלפפון למעי אבטיח אמר רבי שמעון בר כרסנא מעי מלפפון לאכילה מעי אבטיח לזריעה אם אומר את כן נמצאת מכבד את הקרקע בשבת פיס' כל האדומין משיאדימו מיישא תני רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת כולה חיבור למעשר אשכול שבישל בו אפילו גרגר יחידי כולו חיבור למעשרות אמר ר' חנינה פשטו הוא לן כל אותה הגפן כל אותן המין חזרו ופשטו לו כל אותה הרוח רבי יוסי בי רבי בון אומר כל אותו הכרם היה כרם קטן ועשאו גדול גדול ועשאו קטן אחד ועשאו שנים שנים ועשאו אחד שמואל אמר דלעת שניקרה בבית אביה כל אותה הגומא אסורה אף במכבדות תמרה כן אמר רבי יוסי שאל יונתן בן חרשא איש גיניסר את רבן גמליאל וחכמים ביבנה ניקורי רטב באביהן מה הן אמרו לו כל אותו הדקל אסור אמר רבי יוסי לכן צריכה בשניקרו כולן שלא תאמר הואיל ואין דרך הנחש לעשות כן אני אומר ענן של ציפורים שכן עליהן וניקרו רבי יונה בשם רבי שמעון חסידא ניקורי רטב באביהן אסור והרבים נהגו בהן היתר ואינן ניזוקין פיס' הרימונים משימסו רבי זעירא בשם רבי יסא משיתמעך האוכל תחת ידיו רבי יודה בר פזי בשם רבי יהושע בן לוי משיכניסו מחצה רבי יונה בעי דילמא מן רבנין דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו את לבבינו פלגון לבבינו התמרים משיטילו שאור רבי חייא בר ווא אמר משתימלא החרץ רבי יונה בעי מה נן קיימין אם בשיתמלא החרץ נובלת היא אם משתפרוש גרעינה מתוך האוכל בשילה היא כל צורכה רבנן דקיסרין אמרי ויהיו יפות לאכילה הפרסקין משיטילו גידים רבי זעירא בשם איסי משיטילו גידין אדומין האגוזים והשקדים משיעשו מגורה רבי יודה אומר האגוזים והשקידים משיעשו קליפה אמרו בקליפה התחתונה שהיא סמוכה לאוכל מודין חכמים לרבי יודה באלצרין ובאפיסטקין ובאיצטרובילין משיעשו קליפה תני ר' חיננא בר פפא חרובין שילשולן הוא חנטן וכל השחורין כגון עינבי הדס ועינבי סנה משינקידו תני רבי חיננא בר פפא משיעשו נקודות נקודות שחורות הפרישין איספרגלין ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן שהוא פריש לקדירה אלא זה בלבד פיס' וכל הלבנים כגון אילין מרפייתה משיקריחו רבי חיננא בר פפא אמר משיעשו קרחות קרחות לבנות תני רבי שמעון בן יוחי משיזחילו מים אתא עובדא קומי רבי חנינה ובעא למיעבד כרבי חיננא בר פפא חזר ואמר וכי מחמת האוכל הן מקריחות לא מחמת התולעת שיש בהן פיס' התלתן משתצמח כיני מתניתא כדי שתזרע ותצמח כיצד הוא בודק רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן נוטל מלא קומצו ונותן לתוך הספל של מים אם שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה רבי יונה בעי מעתה מה ששיקע יהא חייב ומה שלא שיקע יהא פטור אלא ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אמר רבי יוסי בי רבי בון וכיני ברוב כל פרידה ופרידה איתאמרת אמר רבי זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ומצמיח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח רבי חיננא בשם רבי זיתים וענבים שלא הביאו שליש אף המשקין היוצאין מהן להכשיר אין מכשירין רבי חייה בשם רבי חנינה זיתים מאימתי חייבות במעשרות משיבכר צמייא קייטא לא ביכר צמייא קייטא משביכירו בנות שבע לא ביכירו בנות שבע משיורו מרויות שנייה שבמוקצה רבי לעזר בי ר' יוסי בשם ר' תנחום בר חייה משיבכרו בנות שבע לבנות אמר רבי יוסי בי רבי בון ובלבד בנות שבע שבאותו מקום
ג ובירק הקישואין והדילועין והאבטיחין והמלפפונות התפוחים והאתרוגים חייבין גדולים וקטנים רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקוטנן החייב בשקדים המרים פטור מן המתוקים החייב במתוקין פטור מן המרים הלכה ד' תמן תנינן הלוקח שדה ירק בסוריא עד שלא באו לעונת המעשרות חייב משבאו לעונת המעשרות פטור ולוקט כדרכו ולוקח וכא את אמר הכין חזקיה אמר בשדה של קישואין ושל דילועין היא מתניתא אמר רבי זעירא אפילו תימר בשדה ירק עצמו עוד הוא יש לו גבול משיביא שלש פתילות נהוראי בר שיניא אמר משום רבי שמעון תפוחים קטנים פטורין תפוחין גדולים חייבין תפוחי מילי מילה בין גדולים בין קטנים חייבין ודא מתניתה מהיא מאן דאמר קטנים במחלוקת מאן דאמר תפוחי מילי מילה דברי הכל אתרוג הבוסר רבי עקיבה אומר אינו פרי וחכמים אומרים פרי רבי אילא רבי יסא בשם רבי לעזר אתיא דרבי שמעון בשיטת רבי עקיבה רבו כמה דרבי עקיבה אמר אינו פרי כן רבי שמעון אומר אינו פרי אמ' רבי יוסי כל שהוא כשר ללולב חייב במעשרות וכל שאינו כשר ללולב אינו חייב במעשרות התיבון הרי המנומר הרי גדל בטפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות מסתברא רבי שמעון יודה לרבי עקיבה רבי עקיבה לא יודי לר' שמעון רבי שמעון יודה לרבי עקיבה דכתיב פרי ואינו פרי רבי עקיבה לא יודה לרבי שמעון הרי מנומר הרי גדל בטפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול ללולב וחייב במעשרות החייב בשקידים המרים פטור במתוקים קטני' החייב במתוקים קטנים פטור במרים גדולים תני רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו שקידים המרים הרי אלו פטורין ומתוקין אינן חייבין עד שתפרוש קליפתן החיצונה הורי רבי חנינה בציפורי כהדא דרבי ישמעאל בי רבי יוסי במה הורי ציפוראי אמרי במרים רבי זעירא אמר במתוקים אמר רבי יוחנן ירדו לכאן נתחייבו עלו כבר נפטרו הורי רבי פינחס כיון שראה שלשה שפירשה קליפתן החיצונה שהוא תורם את כל הקופה אמר רבי מנא ובלבד שלא יתרום מקופה על חבירתה
ד ואי זהו גורנן למעשרות הקישואין והדילועין משיפקיסו ואם אינו מפקס משיעמיד ערימה אבטיח משישלק ואם אינו משלק משיעשה מוקצה ירק הנאגד משיוגד ואם אינו אוגד משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו כלכלה משיחפ' אם אינו מחפה משימלא את הכלי ואם אינו ממלא את הכלי משילקוט כל צורכו במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו ו' הפרד והצימוקין והחרובין משיעמיד ערימה הבצלים משיפקילו ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה התבואה משימרח ואם אינו ממריח משיעמיד ערימה הקטניות משיכבור ואם אינו כובר עד שימרח אף על פי שמירח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל ז' היין משיקפה אף על פי שקיפה קולט מן הגת העליונה ומן הצינור ושותה השמן משירד לעוקה אף על פי שירד נוטל מן העקל ומן הממל ומכין הפצים ונותן לחמיטה ולתוך התמחוי אבל לא יתן ללפס ולקדירה כשהן מרותחין רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר הלכה ה' מאן די ירים פקסוסיה מאן די ירים שלקוקיה הוה מפקס ראשון ראשון ומשלק ראשון ראשון לא נטבלו עד שיפקס כל צורכו וישלוק כל צורכו פיקס ושילק ברשות ההקדש ופריו אגדו צינוק גדול לשדה אבל אם אגדו צינוק קטון לשוק נטבל רבי עזרא בעי אדיין לא נגמרה מלאכת השדה ואת אמ' הכין אלא כיני אגדו צינוק גדול בשדה והו' עתיד לאוגדו צינוק קטן לשוק נטבל היתה כלכלה אחת ובדעתו למלאות את חציה כיון שמילא חצייה נטבלה בדעתו למלאות את כולה לא נטבלה עד שימלא את כולה היו שתים ובדעתו למלאות שתיהן לא נטבלו עד שימלא שתיהן במה דברים אמורים במוליך לשוק אבל במוליך לביתו אוכל מהן עראי עד שהוא מגיע לביתו מה בין המוליך לשוק מה בין המוליך לביתו בשעה שהוא מוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי ובשעה שהוא מוליך לשוק לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחו' ונטבלו מיד תני משיעמיד ערימה בראש גגו רבי יונה בעי הא בשדה לא אמר רבי חיננא דרובה אתא אימור לך אפילו משיעמיד ערימה בראש גגו הבצלים משיפקלו מן דו ירים פודגרה תבואה משיתמרח רבי חנניה בשם רבי יוחנן מן די ישפר אפוי דבריה והא תני רבי יעקב בר סיסיי מאימתי הוא תורם את הגורן משתיעקר האלה כאן בשיש בדעתו למרח וכאן בשאין בדעתו למרח תני אבל כובר הוא מקצת ותורם מן הכבור על שאינו כבור אמר רבי אילא שכן דרך בעלי בתים להיות מכניסין לתוך בתיהן מאי טעמא והאלפים והעיריים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו כבר ברשות ההקדש ופדיו מאחר שהוא יכול לוכל ממנו עראי ועכשיו שאינו יכול לוכל ממנו עראי כמי שעשה מעשה ברשות ההקדש והוא חייב התיב רבי חיננא והתני שילה וקיפה ברשות ההקדש פטור אמר רבי יודן תמן אי איפשר לו שלא יכבוש ושלא לשלוק ברם הכא איפשר לו שלא למרח דאמר ר' אילא והאלפים והעירים וגומר תנן אבל קולט הוא מתחת הכברה ואוכל רב חסדא אמר שהן מחוסרין לרוח רבי אילא בשם רבי יסא שהן מחוסרין ניחה והתנינן היין משיקפה מאן דאמר שהן מחוסרין ניחא מאן דאמר שהן מחוסרין לרוח מחוסר הוא בשמריו התיב רבי בנימן בר גידול והא תנינן השמן משירד לעוק' מאן דאמר שהן מחוסרין ניחא מאן דאמר שהן מחוסרין לרוח מחוסר הוא להציל היה אוכל וחשיכה לילי שבת או שנתנו לאדם אחר לא נטבל רבי ירמיה סבר מימר בנתון בחמיטה ובתמחוי אבל בנתון בצלוחית נטבל אמר רבי יוסי אפילו נתון בצלוחית לא נטבל אמר ליה רבי ירמיה ואין שבת טובלת אמר ליה ואין מקח טובל אמר ליה כההיא דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה רבי זעירא בשם רבי לעזר אף מה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו חייליה דרבי ירמיה מן הדא ועוד אמר רבי ליעזר עומד אדם הוא על המוקצה ערב שבת בשביעית ואומר מיכן אני אוכל למחר לא אמר אלא בשביעית הא שאר שני שבוע לא מה עבד ליה רבי ירמיה להחזירו למקומו אי את יכול שהוא עושה מוקצה לפיכך נטבל מתניתא פליגא על רבי ירמיה אין עראי לשבת פתר לה ובלבד דבר שיש לו מוקצה על דעתיה דרבי ירמיה לא שנייא היא דבר שיש לו מוקצה היא דבר שאין לו מוקצה רבי מנא בעי היתה צלוחית מליאה ונתונה בין פצים לחבירו נטבלה או מאחר שהיא נתונה במקום שלא נגמרה מלאכתו לא נטבלה עד היכן רבי יודה בר פזי רבי סימון בשם רבי יוסי בר חנינה עד כדי שיהא נתון ידו לתוכה והוא נכוית הכל מודין בכלי שני שהוא מותר מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן היד שולטת וכאן אין היד שולטת אמר רבי יונה כאן וכאן אין היד שולטת אלא עשו הרחק לכלי ראשון ולא עשו הרחק לכלי שני אמר רבי מנא ההין פינכא דאדיא מסייע לאבא ההין פינכא דגלוסא מסייע לאבא דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועוד כדון הוא רתח מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן רבי יונה אמר אסור ועירוי ככלי ראשון הוא חייליה דרבי יונה מן הדא אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח וכא הוא אמר הכין א"ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינן מתבשלין התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני אף בכלי נחושת כן אית מימר כלי נחושת בולע מהו להערות עם הקילוח אמר רבי חנינה בריה דרבי הילל מחלוקת רבי יונה ורבי יוסי רבי יצחק בר גופתה בעי קומי רבי מנא עשה כן בשבת חייב משום מבשל עשה כן בבשר בחלב חייב משום מבשל אמר ליה כיי דאמר רבי זעירא אי זהו חלוט ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכא אי זהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו על דעתיה דרבי יודה מלח כציר יין כחומץ
ה העיגול משיחליקינו מחליקין בתאנים ובענבים של טבל רבי יהודה אוסר המחליק בענבים לא הוכשר ר' יהודה אומר הוכשר וגרוגרת משידוש ומגורה משיעגל היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפחתה המגורה לא יאכל מהן עראי רבי יוסי מתיר הלכה ז' חנניה בריה דרבי יסא אמר מה פליגין רבי יודה ורבנין בטבל שנטבל מדבריהן אבל טבל שנטבל דבר תורה אוף רבנין מודיי רבי מנא אמר ליה סתם רבי אבין בשם רבי יוחנן רבי יודן כדעתי' ורבנין כדעתון דתני זית שפיצעו בידים מסואבות לא הוכשרו לסופגן במלח הוכשרו לידע אם יש בו מים לא הוכשרו רבי יודן אמר הוכשרו רבנין אמרין במימיו הוא בודק רבי יודה אומר בגופו הוא בודק והכא רבנין אמרין במימיו הוא מחליק רבי יודה בשיש שלו מחליק רבי אמר לרבי שמעון בריה עלה והבא לנו גרוגרות מן החבית אמר ליה ואינו אסור משום מוקצה אמר ליה ואדיין את לזו אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד אמר רבי שמואל בר סיסרטאי מפני שהן מסריחות בנתיים רבי זעירא בעא קומי רבי יסא לא מסתברא באילין פצולי אילין הוה עובדא אמר ליה אוף אנא סבר כן אתא רבי יוסי בי רבי בון רבי יצחק בר ביסנא בשם רבי יוחנן באילין פצולייא הוה עובדא אמר ליה אין לך אסור משום מוקצה אלא תאנים וענבים בלבד רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימא לעניין שבת אבל לעניין מעשרות כל הדברים יש להן מוקצה אמר רבי מתניתא אמרה כן גרוגרות משידוש ומגורה משיגעיל אמר רבי יוחנן דברי שונה ראשון לא התחתון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון דברי שונ' אחרון צריך לעליון ולא העליון צריך לתחתון אמר רבי לעזר דרבי מאיר היא אמר ליה דלא תיסבור מימר סתמא דרבי יוסי היא הלכה כסתמה לפום כן צרך מימר דרבי מאיר היא דר' מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי הדרן עלך כלל אמרו
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.