א שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו היא אשתו אמרו לו חכמים אם כן אין לדבר סוף שבעת ימים קודם ליום הכיפורים כו' ר' בא בשם רבי יוחנן שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה אילו שבעת ימי המילואים צוה יי' לדורו' לעשו' זה שעיר של יום הכיפורים או אינו אלא שעיר של ראש חדש אמר רבי בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן אף זו כפרת אהרן עצמו כפרת בנים עצמן רבי יונה בשם בר קפרא שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה אילו שבעת ימי המילואים צוה יי' זו שריפת הפרה נאמ' כאן צוה יי' ונאמ' להלן זאת חקת התורה אשר צוה יי' לאמ' לעשו' זה שעיר של יום הכיפורי' או אינו אלא שעיר של ראש חדש כהיא דא"ר בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול מה בין כהן השורף את הפרה לכהן גדול ביום הכיפורי' שזה אפרשתו בטהרה ואין אחיו הכהנים נוגעין בו וזה אפרשתו בקדושה ואחיו הכהנים נוגעין בו על דעתיה דרבי יוחנן דו יליף לה מן הדין קרייא שמעלה היא בפרה סילסול היא בפר' ניחא על דעתיה דבר קפרא דלא יליף לה מן קרייא למה כאן נוגעין וכאן אין נוגעין אמר רבי חייה בר אדא שלא יטמאו אותו אחיו הכהנים ולא כך אינו טמא מחמת הזייתו אמר ר' בון אף בר קפרא אית ליה משום מעלה הוא בפרה סילסול הוא בפרה רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יום הכיפורים מעכב והוא מקבל מיניה מן מה דמר רבי מנא ותמיה אני היך רבי שמעון בן לקיש מתיב קומי רבי יוחנן והוא מקבל מיניה ויתיביניה לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב מלק והקטיר מה מליקה בראש המזבח אף הקטרה בראש המזבח מליקה מעכבת אין הקטרה מעכבת תמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין שנים עשר אף תמיד האמור בלחם הפנים שני' עשר לחם הפנים מעכב אין חביתין מעכבת לקיחה לקיחה נאמר לקיחה במצרים ונאמר לקיחה בלולב מה לקיחה האמור במצרי' אגודה אף לקיחה האמו' בלולב אגודה לולב מעכב מצרים אינה מעכבת הרי מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב הא רבי שמעון בן לקיש מקשי לה מן הן מייתי לה רבי שמעון בן לקיש כהדא דתני רבי ישמעאל בזאת יבא אהרן אל הקודש באמור בעניין מה אמור בעניין מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה אף זה מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה וכי אמור הוא בעניין אלא מכיון שמיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואין כמי שהוא אמור בעניין ולית סופיה דרבי שמעון בן לקיש מישמעינה מן הדין קריא אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה אמר רבי יוסה בי רבי בון טעמ' דרבי שמעון בן לקיש וישכן כבוד יי' על הר סיני מה משה לא נכנס לפני לפנים עד שנתקדש בענן כל שבעה אף אהרן לא נכנס לפני לפנים עד שנתרבה בשמן המשחה כל שבעה על דעתיה דר' יוחנן למה מיתת בני אהרן אמורה בעניין ולא מתו אלא במילואים אמר רבי חייה בר בא בני אהרן באחד בניסן מתו ולמה הוא מזכיר מיתתן ביום הכיפורים ללמדך שכשם שיום הכיפורים מכפר על ישר' כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישראל אמר רבי בא בר בינה למה סמך הכתוב מיתת מרים לפרשת פרה ללמדך שכשם שאפר פרה מכפרת על ישראל כך מיתתן של צדיקים מכפרת על ישר' אמר רבי יודן בי ר' שלום למה סמך הכתו' מיתת אהרן לשיבור הלוחו' ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקדוש ברוך הוא כשיבור לוחות כתיב ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן וכי במוסירה מת אהרן והלא בהר ההר מת הדא הוא דכתי' ויעל אהרן הכהן הר ההר על פי יי' וימת שם אלא מכיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד ובקשו הכנעני' להתגרות בם הדא הוא דכתי' וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרי' וילחם בישראל מהו דרך האתרים כי מת התייר הגדול שהיה תר להם את הדרך ובאו ונתגרו בהם ובקשו ישראל לחזור למצרים ונסעו לאחוריהן שמונ' מסעות ורץ אחריו שבטו של לוי והרג ממנו שמונה משפחו' אף הם הרגו ממנו ארבע לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי אימתי חזרו בימי דוד הדא הוא דכתיב יפרח בימיו צדיק ורב שלום עד בלי ירח אמרו מי גרם לנו לדמים הללו אמרו על שלא עשינו חסד עם אותו הצדיק וישבו וקשרו הספידו וגמלו לצדיק חסד והעלה עליהן המקום כאילו מת שם ונקבר שם וגמלו לצדיק חסד רבי יוסי בן חנינה אמר עשירית האיפה ומכנסיים מעכבין מה טעמ' זה וזה עשייה אמר רבי חנינה ועשית לאהרן ולבניו ככה כל האמור בפרשה מעכב ואתייא כיי דמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה הדבר וזה הדבר אפילו קריית הפרשה מעכבת אמר ר' יוחנן כל המעכב לדורות מעכב כאן וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן מה אית לך סמיכה ושירי דמים שאינן מעכבין לדורות מעכבין כאן אמר רבי חנינה ציץ ומצנפתו של אהרן קודם לאבניטן של בנים יהודה ברבי אומר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו אמר רבי אידי הדא דאת אמר למצוה אבל לציווי ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים ואח' כך ויתן עליו את הכתנת ואחר כך ויקרב משה את אהרן ואת בניו וילבישם כתנות אמר רבי לעזר בי רבי יוסי פשט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה אמר רבי תנחום בר יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרת שכינה על ידיו וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרת שכינה על ידיו מה טעמ' כי היום יי' נראה אליכם רבי יוסה בר חנינה בעי עשירית האיפה היאך קרבה חצייה קריבה או שלימה קרבה מן מה דכתי' ויבא משה ואהרן אל אהל מועד מלמד שלא בא עמו אלא ללמדו על מעשה הקטורת הדא אמרה חציים קרבה אין תימר שלימה קרבה ניתני על מעשה קטורת ועל עשירית האיפה אמר רבי תנחום בר יודן ולא בעבודות שבפנין אנן קיימין כבר לימדו עבודות שבחוץ מילואים מה היו קרבן יחיד או קרבן ציבור מן מה דכתי' ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל הדא אמרה קרבן יחיד והתני קרבן ציבור אמר רבי אידי נתנדבו ציבור ומסרום להם מילואים מאיכן למדו מן הקרבנות או ממעשה בראשית אין תימר מן הקרבנות הלילה הולך אחר היום אין תימר ממעשה בראשית היום הולך אחר הלילה אין תימר מן הקרבנות לילה אחרון אין לו יום אין תימר ממעשה בראשית יום ראשון אין לו לילה תמן תנינן אילו מושכין ואילו מניחין וטפחו של זה בצד טפחו של זה שנאמר לפני תמיד מתניתא דרבי מאיר מדרבי יוחנן מודה רבי מאיר שאם פירקו את הישנה בשחרית וסידרו את החדשה בין הערבים אף זו היתה תמיד רבי יוסי אומר אף אילו נוטלין ואילו מניחין אף זו היתה תמיד אמר רבי יוחנן מישיבת אהרן ובניו למד רבי יוסי כמה דתימר בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום והכא צרי' שימסור יום ללילה ולילה ליום רבי חייה בר יוסה אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו מה אמר רבי חייה בר יוסף בישיבת אהרן ובניו מה אין תמן שכתוב בו תמיד את אמר מכיון שמסר יום ללילה דייו כאן שאין כתוב בו תמיד לא כל שכן אשכחת אמ' על דעתיה דרבי יוחנן היה שם שבע עמידות וששה פירוקין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף היה שם ארבע עשרה עמידות ושלש עשרה פירוקין תני כל שבעת ימי המילואי' היה משה מושח את המשכן ומעמידו ומפרקו וסודר עליו את העבודות וביום השמיני העמידו ולא פירקו רבי יוסה בי רבי יודה אמר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופירקו אמר רבי זעורה זאת אומרת שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום אשכחת אמר על דעתיה דרבי יוחנן כרבי יוסי בר רבי יודה היה שם ארבע עשרה עמידות ושלשה עשר פירוקין על דעתיה דרבי חייה בר יוסף כרבי יוסי בי רבי יודה היה שם עשרים ואחת עמידות ועשרים פירוקין מניין לפירוקין אמר רבי זעורה ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן ביום שכלו הקמותיו רבי שמעון בן לקיש אמר כאשר עשה ביום הזה צוה יי' וגו' ולא כבר תניתה חדא בשם רבי יוחנן וחדא בשם רבי שמעון בן לקיש בשמיני אית תניי תני נמשח ואית תניי תני לא נמשח אית תניי תני נתפרק אית תניי תני לא נתפרק אמר רבי חנין פשט הוא לן מאן דאמר נמשח נתפרק ומאן דאמר לא נמשח לא נתפרק מאן דאמר נמשח ניחא דכתי' וימשחם ומאן דאמר לא נמשח מה מקיים וימשחם מעלה אני עליכם כאילו שהוא מחוסר משיחה ומשחתם אותו מאן דאמר נתפרק ניחא דכתי' שבעת ימים יכפרו את המזבח מאן דאמר לא נתפרק מה מקיים שבעת ימים יכפרו על המזבח כפרה שהיא בדם כהדא דתני על זה ועל זה היו מזין עליו מכל החטאות שהיו שם כדי שיכנסו המים תחת הדם דברי רבי יהודה רבי יוסה אומר תחת הדם ותחת שמן המשחה פירש בן בתירה שמא יבוא על אשתו נידה וידחה כל שבעה וישראל חשודין על הנידות כיי דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה אמרה לו נטמאתי פירש מיד חייב שיציאתו הנייה לו כביאתו אשכחת אמ' מאן דאמר רבי יוחנן צריכה לבן בתירה מאן דאמר בן בתירה צריכה לרבי יוחנן אילו אמר ר' יוחנן ולא אמר' בן בתירה הוינן אמרין ישמש מיטתו וישן לו בלשכת פלהדרין הוי צורכה להיא דאמר בן בתירה אילו אמר בן בתירה ולא אמר רבי יוחנן הוינן אמרין יפרוש ממיטתו וישן לו בתוך ביתו הווי צורכה להיא דאמ' ר' יוחנן וצורכה להיא דאמר בין בתירה תני כל הלשכות שהיו במקדש היו פטורות מן המזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שהיא דירה לכהן גדול שבעת ימים בשנה אמר רבי יהודה אף היא גזירה גזרו עליה בשעריך אית תניי תני פרט לשערי הר הבית והעזרות אית תניי תני לרבות מאן דאמ' פרט רבי יהודה מאן דאמר לרבות רבנן יאות אמר רבי יהודה מה טעמא דרבנן בשעריך וכי בית דירה הן התיב רבי יוסי בי רבי בון והתני בשעריך לרבות שערי המדינה וכי בית דירה הן לא שבהן הן נכנסין לבית דירה והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה חולדת המולים חייבת במזוזה חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדי' יושבין שם ומניפין לרבוניהם חייבין במזוזה לולים אילו על גב אילו חייבין במזוזה הן דו דרס אסקופתא ארעייתא ר' יוסה הוה מצטער דלא חמא לולא דרבי איליי דהוה עביד מן דעתון דכל רבנן ללישכת פלהדרין אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין ועכשיו הן קוראין אותה לשכת פלהדרין פראירתין מילא עבידה בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים אבל בשיני על ידי שהיו נוטלין בדמי' ויש אומרי' שהיו הורגין זה את זה בכשפים שימשו בו שמונים כהנים ויש אומ' שמונים ואחד ויש אומ' שמונים ושנים ויש אומ' שמונים ושלש ויש אומרים שמונים וארבע ויש אומרים שמונים וחמש ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה אמר רבי אחא כתיב יראת יי' תוסיף ימים אילו כהנים ששימשו בבית הראשון ושנות רשעים תקצורנה אילו ששימשו בבניין השיני מעשה באחד ששילח ביד בנו שתי מידות של כסף מליאות כסף ומחוקיהן כסף ובא אחר ושילח ביד בנו שתי מידות של זהב מליאות זהב ומחוקיהן זהב אמרו כפה הסיח את המנורה מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדים עבודה זרה ומגלים עריות ושופכי דמים וכן בשיני רבי יוחנן בר תורתא אמר מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים מצאנו שלא חרב הבית בראשונה אלא שהיו עובדי עבוד' זרה ומגלי עריות ושופכין דמים אבל בשיני מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצות ובמעשרו' וכל ווסת טובה היתה בהן אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אילו לאילו שנאת חנם וקש' היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד ע"ז וגילוי עריו' ושפיכות דמים דלמה רבי זעורה ור' יעקב בר אחא ורבי אבונה הוון יתבין אמרין ביותר שבראשון נבנה ובשיני לא נבנה אמר רבי זעורה הראשונים עשו תשובה והשניים לא עשו תשובה אמר רבי אלעזר הראשונים נתגלה עוונם ונתגלה קיצם השניים נתגלה עוונם ולא נתגלה קיצם שאלו את רבי אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים אמר להן עידיכם בית הבחירה יוכיח אבותינו העבירו את התקרה ויקל את מסך יהודה אבל אנו פעפענו את הכתלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה אמרו כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול מה מייחדין ליה עימיה אמר רבי חגיי משם דאין מייחדין ליה עימיה דו קטל ליה אותו אחד מושחין ואין מושחין שנים אמר רבי יוחנן מפני איבה עבר זה ושימש זה הראשון כל קדושת כהונה עליו השיני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט אמר רבי יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה עבודתו משל מי נישמעינה מן הדא מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר של יום הכיפורי' משלי הן קריבין או משל כהן גדול וידע המלך מה הוא שואלו אמר לו בן אילם אילו לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכיפורים ונתזה צינורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה וראת אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימיי אמרון כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת וקרון עלה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה תלמוד לומר תחתיו מבניו את שבנו עובד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו וגו' את שהוא בא אל אוהל מועד לשרת בקודש בנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאינו בא אל אוהל מועד לשרת בקודש ומניין שהוא מתמנה להיות כהן גדול שנאמר ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים יי' עמו רבי יוסי כד הוה בעי מקנטרה לרבי לעזר בי רבי יוסי הוה אמר ליה לפנים עמו לפנים עמו בימי זמרי מיחה בימי פילגש בגבעה לא מיחה מניין שהוא נשאל בשמונה רבי חייה בשם רבי יוחנן ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו מה תלמוד לומר אחריו אלא לגדולה של אחריו ומניין שהוא עובד בשמנה רבי ירמיה בשם רבי יוחנן ובגדי הקדש אשר לאהרן מה תלמוד לומר אחריו לקדושה של אחריו אמר ליה רבי יונה עמך הייתי לא אמר עובד אלא נשאל ובמה נשאל אייתי רב הושעיה מתניתא דבר קפרא מן דרומא ותנא וחכמים אומרי' אינו עובד לא בשמונה של כהן גדול ולא בארבעה של כהן הדיוט אמר רבי בא בדין היה שיהא עובד בארבעה ולמה אינו עובד שלא יהו אומרים ראינו כהן גדול פעמים עובד בארבעה פעמים בשמנה אמר רבי יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ נשאל וטועין מבפנים לבחוץ וכי רבי טרפון אביהן של כל ישר' לא טעה בין תקיעת הקהל לתקיעת קרבן דתני ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות תמימים ולא בעלי מומין דברי רבי עקיבא אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה חצוצרתו בידו ותוקע אמר לו רבי עקיבה רבי שמא לא ראיתה אלא בשעת הקהל ואני אומר בשעת קרבן אמר לו רבי טרפון אקפח את בניי שלא היטיתה ימין ושמאל אני הוא שראיתי את המעשה ושכחתי ולא היה לי לפרש ואתה דורש ומסכים לשמועה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה תלמוד לומר לפי שכל הפרשה אמורה באהרן אין לי אלא אהרן עצמו ומניין לרבות כהן אחר תלמוד לומר אשר ימשח אותו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים מניין תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו ומניין לרבות כהן אחר המתמנה תלמוד לומר וכפר הכהן במה הוא מתכפר רבנין דקיסרין בשם רבי חייה בר יוסף בפה אמר רבי זעורה הדא אמרה שממנין זקנים בפה אמר רבי חייה בר אדא מתניתא אמרה כן חזור בך בארבעה דברים שהיית אומ' ונעשך אב בית דין על ישראל מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו שנאמ' וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו דברי רבי יהודה אמר לו רבי יוסה אם כן אין לדבר סוף מהו אין לדבר סוף שמא תמות אשה זו ותמות אשה אחרת אמר רבי מנא עד דאת מקשי לה על דרבי יהודה קשייתה על דרבנן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר קרי מצוי מיתה אינה מצויה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי והא אשכחנן דרבי יהודה אמר מיתה מצויה הדא ההיא דתנינן תמן רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו תמן תנינן המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים תמן את אמר אין מיתה מצויה וכא את אמר מיתה מצויה תמן ביחיד וכאן בציבור חומר הוא בציבור והא אשכחנן דרבי יהודה מחמיר ביחיד דתני אמ' רבי יהודה לא היה שופר של קינים בירושלם מפני התערובות שמא תמות אחד מהן ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבות בקרבן ויקדש מאתמול וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים רבי גמליאל בר' אינייני בעא קומי רבי מנא לא נמצא כקונה קניין בשבת אמר ליה משום שבות שהתירו במקדש אמר רבי מנא הדא אמרה אילין דכנסין ארמלן צריך לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קיניין בשבת
ב כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטור' ומטיב את הנרו' ומקריב את הראש ואת הרגלי' ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש הלכה ב' ואינו טמא משום הזייתו אמר רבי יוסה בי רבי בון משהיה מקריב קרבנותיו היו מזין עליו שכהן גדול מקריב בראש ונוטל חלק בראש היך עבידה עור זה שלי חלה אחת משתי הלחם שש חלות מלחם הפנים הכא הוא נסב כולה וכא הוא נסיב פלגא אמר ר' זעורה כאן לקרבן יחיד וכאן לקרבן ציבור תני רבי אומ' אומר אני שלא יטול אלא מחצה אית תניי תני רבי אומר אומר אני שיטול מחצה היך עבידה היה שם עור אחד רבנן אמרי נוטל את כולו ר' אומ' אומ' אני שלא יטול אלא מחצה היו שם ארבעה חמשה עורות רבנן אמרי נוטל אחד רבי אומר אומר אני נוטל מחצה מה טעמא דרבי והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו וכי אין אנו יודעין שאהרן בכלל בניו ומה תלמוד לומר לאהרן ולבניו אלא אמר אהרן יסב פלגא ובניו יסבון פלגא כהדא בולי ואסרטגי הוה לון קריבו אתא עובדא קומי רבי ואמר אין בולי בכלל אסרטגי וליידא מילה אמר בולי ואסרטגי אלא אמר אילין יתנון פלגא ואילין יתנון פלגא אמר רבי יוסה בי רבי בון רבי כדעתיה דרבי אמר והיתה לאהרן ולבניו לאהרן מחצה ולבניו מחצה מתיב רבי בא בר ממל והא מתניתא פליגא האו' הרי עלי מאה עשרונות להביאן בשני כלים מביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד ואם הביא ששים בכלי אחד וארבעי' בכלי אחד יצא אילו מי שאמר הרי עלי ק' עשרונות סתם ולא אמ' בכמה כלי' הוא מביאן וליידא מילא אמר להביאן בשני כלים יביא חמשי' בכלי אחד וחמשי' בכלי אחד ותני עלה אם הביא ששי' בכלי אחד וארבעי' בכלי אחד יצא אמר ר' יוסי בי ר' בון מכיון שעד ששי' יכולין ליבלל כמי שקבע לו ששים משעה ראשונה לא צורכא דלא אמר הרי עלי ששים עשרונות להביאן בשני כלים מביא שלשים בכלי אחד ושלשים בכלי אחד ואם הביא ארבעים בכלי אחד ועשרים בכלי אחד יצא אשכח תני כן רבי חנניה חברון דרבנין בעי למידין מידת הדין מעשרון אשכח תני והוא למד מידת הדין ממדת עשרון אמר רבי אבון בלבד שלא יביאם בשלשה כלים רבי בא בר ממל אמר אפילו בכמה כלי' רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יהושע בן לוי בכל יום כהן גדול מתלבש בכליו ובא ומקריב תמיד של שחר אם יש שם נדרים ונדבו' הו' מקריבן והולך בתו' ביתו ובא ומקריב תמיד של בין הערבים ובא ולן בלישכת פלהדרין רבי עוקבה בשם רבי יהושע בן לוי לא היה עושה כן אלא בשבתות ובימי' טובי' אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו אית תניי תני אפילו בזוית מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו והיה על מצחו תמיד ומאן דאמר אפילו בזויות מן הדא דיום הכיפורים מאן דאמר הציץ מרצה על מצחו מסייע לרבי יוסי בי רבי בון מאן דאמר אפילו בזויות מסייע לרבי עוקבה
ג מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום ואומרי' לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יום הכפורים שחרית מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה הלכה ג' שמא שכחת או שמא לא למדת לא כן תני והכהן הגדול מאחיו שתהא גדולתו מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה רבי אומר בנוי בכח בעושר בחכמ' ובמראה אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשיני מעמידין אותו בשערי מזרח איכן היו מעמידין אותו מבפנים או מבחוץ אין תימר מבפנים כיי דתנינן תמן חמש טבילות היה שם באותו היום אחת שלא היה אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיהא טובל וארבע מחמת יום הכיפורים אין תימר מבחוץ כולהן מחמת יום הכיפורים מעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים ולמה לא אמר שעיר אמר רבי בא קרטיגנא בלא כך אינו זקוק להערות אשכח תני ושעיר
ד כל שבעת ימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכיפורי' עם חשיכה לא היו מניחין אותו לוכל הרבה שהמאכל מביא את השינה הלכה ד' תני לא היו מניחין אותו לוכל לא חלב ולא בצים ולא גבינה ולא בשר שמן ולא יין ישן ולא קונדיטון ולא גריסין של פול ולא עדשים שמואל אמר ולא אתרוג ולא כל דבר שהוא מרגיל לזיבה אף על פי כן היו קורין עליו את הפסוק הזה אם ה' לא יבנה בית וגו' ולא מן הניסים שהיו נעשין בבית המקדש הן אמר רבי אבון על שם לא תנסו אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן בראשון וכאן בשני
ה מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם אמרו לו אישי כהן גדול אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך והוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין הלכה ה' על גבי שער המים הייתה וסמוך ללישכתו היתה הוא פורש ובוכה שנחשד והן פורשין ובוכין שצרכו לכך ולמה משביעין אותו מפני הבייתוסין שהיו אומ' יקטיר מבחוץ ויכניס מבפני' מעש' באחד שהקטיר מבחוץ והכניס מבפני' וכשיצא אמר לאביו אף על פי שהייתם דורשין כל ימיכם לא עשיתם עד שעמד אותו האיש ועשה אמר לו אף על פי שהיינו דורשין כל ימינו אבל כרצון חכמים היינו עושין תמיה אני אם יאריך אותו האיש ימים בעולם אמרו לא באו ימים קלין עד שמת ויש אומרים יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל עלת בתוך מצחו אית דבעי מימר היא דפרה היא דסוכה היא דיום הכיפורים רבי סימון לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד מאן דאמר לא באו ימים קלים עד שמת תלתיהון עבד מאן דאמר יצא חוטמו מזנק תולעים וכמין פרסת עגל יצאת בתוך מצחו כמאן דאמר או דפרה ודסוכה חד ודכיפורים חד או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד צווחה עליהן העזרה צאו מיכן בני עלי טימאתם בית אלהינו בו ביום נפגמה קרן המזבח ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום שכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פסול הוא בעון קומי ר' אבהו והא כתי' וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו אפילו אותן שכתב בהן ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד אמר לו בשעה שהוא נכנס כדרכו כתיב והביא מבית לפרכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים שהרי הצדוקין אומרים יתקן מבחוץ ויכניס אם לפני בשר ודם עושין כן קל וחומר לפני המקום ואומר כי בענן אראה על הכפורת אמרו להן חכמים והלא כבר נאמר ונתן את הקטורת על האש לפני ה' אינו נותן אלא מבפני' אם כן למה נאמר כי בענן אראה על הכפורת מלמד שהוא נותן בה מעלה עשן ומניין שהוא נותן בה מעלה עשן תלמוד לומ' וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על הארון ולא ימו' הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר אחת מסממניה חייב מיתה ולא ימות הרי זה עונש כי בענן אראה על הכפורת הרי זה אזהרה אמר רבי אלעזר בי רבי שמעון יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת בני אהרן תלמוד לומר אחרי מות שני בני אהרן אי אחרי מות שני בני אהרן יכול שניהן נאמרו אחר מיתת שני בני אהרן תלמוד לומר כי בענן אראה על הכפורת הא כיצד אזהרה נאמרה קודם מיתת שני בני אהרן ועונש נאמר לאחר מיתת שני בני אהרן אמר רבי זעורה כי בענן נראתי אין כתיב כאן אלא אראה מיכן שאין הקדוש ברוך הוא עונש אלא אם כן הזהיר
ו אם היה חכם דורש ואם לאו תלמ' חכמי' דורשין לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים זכריה בן קבוטל אומ' פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל הלכה ו' תני במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה כהנא שאל לרב מה ניתני קבוטר קבוטל והוה קאים מצלי וחוי ליה באצבעתיה צפר קבוטר
ז ביקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ואומרי' לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה הלכה ז' רב חונה אמר באצבע צרדה בפה ורבי יוחנן אמר באצבע צרדה ביד מתניתא פליגא על רבי יוחנן בפה לא בנבל ולא בכינור פתר לה נעימה הנאמרת באצבע צרדה אומר' בפה לא בנבל ולא בכנור
ח בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או בסמוך לו מלפניו או מלאחריו וביום הכיפורי' מחצות וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל הלכה ח' אמר ר' מנא לא מסתברא דאי לא יום הכיפורי' מאשמורת הראשונה וברגלים מחצות שלא יבואו לידי צמאון אמר רבי יוחנן תרומת הדשן תחילת עבודה של מחר היא וצריך לקדש ידיו ורגליו מן הכיור המשוקע במים הדרן עלך שבעת ימים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.