א הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הוא עלי קרבן הריני נזיר מן הגרוגרות כו' אמר ר' יוחנן טעמא דבית שמאי משום שהוציא נזירות מפיו רבי שמעון בן לקיש אמר משום כינויי כינויין אמר רבי יודה בן פזי קרייא מסייע לר' שמעון בן לקיש כה אמר יי' כאשר ימצא התירוש באשכול וגו' תורה קראת לאשכול תירוש ובני אדם קורין לגרוגרת תירוש משום כינויי כינויין מה נפק מביניהון אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה על דעתיה דר' יוחנן נזיר על דעתיה דריש לקיש אינו נזיר הריני נזיר מן הככר על דעתיה דר' יוחנן נזיר על דעתיה דרבי שמעון אינו נזיר מן הככר לא אמר כלום רבי עוקבה בעא קומי רבי מנא מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש דתנינן תמן הרי עלי מנחה מן השעורין יביא מן החיטים ומר ר' אבהו בשם רשב"ל שהוציא מנחה מתוך פיו וכא הוא אמר אכן אית ליה הכין ואית ליה הכין אית ליה משום שהוציא נזירות מפיו ואית ליה משום כינויי כינויין תדע לך שהוא כן דתנינן אמר אמרה פרה זו כלום אמר אמרת לא משום שהוציא נזירות מתוך פיו וכא משום שהוציא נזירות מתוך פיו כל הלשונות משמשין לשון נזירות חוץ מלשון קרבן כל הלשונות משמשין לשון קרבן חוץ מלשון נזירות אמר לאשכל כלוי אני ממך פרוש אני ממך מנוע אני ממנו הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר הרי עלי קרבן לא אסרו עליו אלא לשם קרבן אמר לככר כלוי אני ממנו פרוש אני ממנו מנוע אני ממנו הרי הוא עלי קרבן לא אסרו עליו אלא לשם קרבן הריני נזיר ממנו הרי הוא נזיר אהן מנוע משמש לשון נזירות ולשון קרבן אהן אשכול אית ביה נזירות ואית קרבן אמר לאשכול כלוי אני ממנו בא לאוכלו אומר לו לדמים קדוש פריו ובא לאוכלו אומר לו לא נזיר אתה כל הלשונות משמשין לשון חילול חוץ מלשון תמורה כל הלשונות משמשין לשון תמורה חוץ מלשון חילול אמר לקדשי מזבח הרי זה תחת זה תמורת זו חליפי זו הרי זו תמורה זו מחוללת על זו אינה תמורה אמר לקדשי בדק הבית הרי זו תחת זו חליפי זו נתפשה בדמים תמורה זו לא נתפסה בדמים תני רבי הושעיה חליפי זו תמורת זו לא אמר כלום אהן משמש לשון חילול ולשון תמורה אילין קדשי מזבח אית בהו חילול ואין בהו תמורה קדשי בדק הבית שקדם הקדישן את מומן הרי זו תחת זו בא להקריב תמימה אומר לו לדמים קדשה בא לוכל בעל מום אומר לו לתמורה קדשה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש אמר רבי יצחק בר לעזר מכיון שהוא יודע שכל המימר לוקה אף הוא לא עלת על דעתו להמיר כל הלשונות משמשין לשון ערכין חוץ מלשון דמים כל הלשונות משמשין לשון דמים חוץ מלשון ערכין אמר לאדם עילויין עלי סידורו עלי שומו עלי ערכו עלי נותן את ערכו דמיו עלי נותן את דמיו אהן שום משמש לשון ערכים ולשון דמים אהן אדם אית ביה ערכים ואית ביה דמים אמר לאדם שומו עלי אם היה נאה נותן את דמיו אם היה כאור נותן את ערכו בית שמאי אומרי' נדור ונזור ובית הלל אומרים אינו נדור ואינו ניזור
ב אמר אמרה פרה זו הרי נזירה אם עומדת אני אמר הדלת הזה הריני נזיר אני נפתח אם בית שמאי אומרים נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר אמר ר' יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר פרה זו קרבן אם עומדת היא הלכה ב' אמר אמרה פרה זו כו' ראה גוי עובר אמר ראו מה אמר הגוי הזה הרי זה נזיר הוה דמר מאחר שאין גוים נוזרין נזיר לא אמ' נשמעינה מן הדא אמר אמרה פרה זו כלום אמרת אלא משום שהוציא נזירות מפיו וכא שהוציא נזירות מתוך פיו ראה ישראל עובר אמר ראה מה אמר ישראל זה הרי זה נזיר לא אמר מאחר שישראל נוזרין נזיר הוה דמר אפילו כן בנזיר או אינו אלא כשונה דברו כך אני אומר היה קורא בתורה והזכיר נזיר נזיק איש מהו להתפיש לו נזירות בלשון אשה תמן אמרין הא נזירה אי עבר אשה מהו להתפיש לה נזירות בלשון איש כו' אמר רבי יוסי כל עצמו אינו קרוי נזירות אלא בלשון איש או אשה כי יפליא לנדור נדר עד שתעמוד הפרה עד שתפתח הדלת נישמעינה מן הדא בית שמאי אומרים כולן נזירין ובית הלל אומ' אינן נזירין אלא מי שלא נתקיימו דבריו כיני מתניתא מי שלא נתקיימו דבריו לשון הפר הוא דל"ה מל"ה קבר"ת בר"ה אפילו אמר לא עמדה פרה אפילו לא נפתח הדלת בית שמאי אומ' נדור ונזור ובית הלל אומרי' אינו נדור ונזור
ג מזגו לו את הכוס אמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר מעשה באשה אחת שהיתה שכורה מזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי קרבן הלכה ג' מזגו לו את הכוס כו' מתניתא בשאינו יכול אבל אם יכול הדא דתנינן מעשה באשה אחת שהיתה שכורת מזגו לה את הכוס אמרה הריני נזירה ממנו ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי קרבן רבי ירמיה בשם רבי זעירה אפילו לשון קרבן אינו למה שאינו קובע עליו לא נזירות בלשון קרבן ולא קרבן בלשון נזירות
ד הריני נזיר על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן יודע אני שיש נזירים אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסו' ביין ור"ש מתיר יודע אני שהנזיר אסו' ביין אבל סבור הייתי שחכמי' מתירין לי מפני שאינו יכול לחיות בלא יין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ור"ש אוסר מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אומר צריך לכפול תמן דברי הכל היא אמר לו שמור ושמעת מתניתא דרבי מאיר ורבי יהודה בן תימא דתני הרי זה גיטיך על מנת שלא תפרחי באויר שלא תעברי את הים הגדול ברגלייך הרי זה גט ועל מנת שתפרחי באויר על מנת שתעברי הים הגדול ברגלייך אינו גט רבי יהודה בן תימא אומר גט אמר רבי זעירא תדע לך שעילה היה רוצה לגרשה שתלאה בדברי' שאינה יכולה לעמוד מה טעמא דרבי יודה בן תימא מכיון שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד כמי שנתקיים התנאי בגט הוא מתניתא דרבי שמעון דרבי שמעון פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים ואמר רבי יהושע בן לוי שנייא היא ששייר תגלחת רבי ירמיה בעי אם בששייר תגלחת אמור דבתרה הרי זה אסור ורבי שמעון מתיר הרי ששייר תגלחת טומאה רבי שמעון פוטר שנייא היא משום פתיחת נדר אם משום פתיחת נדר אמור דבתרה הרי זה מותר ורבי שמעון אוסר רבי שמעון אומר אינו פתיחת נדר ורבנין אמרין פתיחת נדר הוא למה מפני שהוא כתולה נדרו בחיו ניחא לשתות יין ליטמא למתים אומנותו קובר מתים
ה הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחין מגלחין זה את זה ואם לאו מגלחים לנזירים אחרים הלכה ה' הריני נזיר ועלי לגלח נזיר כו' אהן ואני מתעבר לה ואני על כל דיבורו או ואני על חצי דיבורו אין תעבדינה ואני על כל דיבורו אמר ואני נזיר אין תעבדינה ואני על חצי דיבורו ואמ' הריני נזיר תני דבית רבי ואני על כל דיבורו אמר רבי יוסה הדא אמרה אחד שאמר הריני נזיר מאה יום ושמע חבירו ואמר ואני זה נזיר מאה יום וזה נזיר לשלשים יום עד שיאמר הריני כמותו הריני כיוצא בו תני רבי חייה הרי עלי לגלח חצי וחזר ואמר הריני נזיר אם גילח יום שלשים יצא אמר רבי יוסה מתניתא אמרה כן הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פיקחין מגלחין זה את זה הא לעצמן לא מפני שאמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר אבל אמר הרי עלי לגלח חצי נזיר וחזר ואמר הריני נזיר אם גילח לעצמו יצא ניחא שני לגלח את הראשון ראשון מגלח את השיני ר' יוסי בשם ר' זעירא זאת אומרת שאדם קובע עליו קרבן נזיר ועתיד ליזור ר' חיננא בשם ר' זעירא אמר תלת הדא אמרה אם גילח לעצמו יצא הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות ליזור הדא אמרה אם גילח עצמו יצא שאד' קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו רבי מנא בעי קומי ר' יודן אמ' הרי עלי קרבן נזי' ועתיד ליזור בשעה שנזר סתם מגלח בין נזיר שכבר נזיר בין נזיר שעתיד ליזור פירש ייבא כהדא רבי לוי בר חייתה בעי כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך מה הן ויש אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם
ו הרי עלי לגלח חצי נזיר ושמע חבירו ואמ' ואני עלי לגלח חצי נזיר זה מגלח נזי' שלם וזה מגלח נזי' שלם דברי ר"מ וחכמי' אומ' זה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר הלכה ו' הרי עלי לגלח חצי נזיר כו' רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תרויהון אמרין בסתם חלוקין מה מקיימים אם באומ' כל חצי ראש כל עמא מודוי שהוא מגלח נזיר שלם אם באומר חצי חובה כל עמא מודיי שהוא מגלח חצי נזיר אלא כן אנן קיימין באומר חצי רבי מאיר אומר באומר חצי ראש ורבנין אמרין באומר חצי חובה אמר רבי יודן אשכח אמר קלת וחומרת על דעתיה דרבי מאיר דו אמר חצי ראש מביא קרבן אחד שכן הנזיר מגלח עליו קרבן שלם על דעתיה דרבנין דאינון אמרין חצי חובה מביא קרבן ומחצה חצי חובת יחיד
ז הריני נזיר כשיהא לי בן נולד לו בן הרי זה נזיר בת טומטום ואנדרוגינס אינו נזיר אם אמר כשאראה לי וולד אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינס הרי זה נזיר הלכה ז' הריני נזיר כשיהא לי בן כו' בת לא כלום טומטום ואנדרוגינס צריכה
ח הפילה אשתו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה חזרה וילדה הרי זה נזיר רבי שמעון אומר יאמר אם הראשון היה בן קיימא הראשונה חובה וזו נדבה ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה הלכה ח' הפילה אשתו אינו נזיר כו' וחש לומר שמא בן קיימה הוא אמר רבי יוחנן דרבי יודה היא דרבי יודה אמר ספק נזירות מותר אמר ליה לא אמר רבי יודה אלא לבסוף אבל לכתחילה אוף רבי יודה מודיי אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף אמר רבי שמואל בר רב יצחק כל עמא מודיי איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחילה אם מ' ואם נ' אהן ובסוף רבי יוסי בי ר' בון אמ' איתפלגון ר' חייה בר בא ור' שמואל בר רב יצחק כל עמא מודיי איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי אהן הוא בתחילה אם ארבעים ואם נ' אהנו בסוף מה פליגין אם אחת אם שתים רבי חייה בר בא עבד ליה כבסוף רבי שמואל עבד ליה כבתחילה רבי מנא אם אחת אם שתים צריכה לרבי שמואל בר רב יצחק הוא כבתחילה הוא כבסוף
ט הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן משלים את שלו ואחר כך מונה את של בנו הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו הלכה ט' הריני נזיר ונזר כשיהיה לי בן כו' רבי יוסי בעי אמר הריני נזיר לשלשים יום אילו ולשלשים יום אילו אמר רבי זעירא קומי רבי מנא ולא מתניתא היא מניח את שלו ומונה את של בנו אלא אפילו אשתו יושבת על המשבר אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא אלא אמר הריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום רבי לעזר ורבי יוסי בר חנינה תריהון אמרין השלי' נזירותו לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שתהא קרבן מגלח נזיר שניטמא מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בן חנינה תמן הוא אמר טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המניין נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה מן המיניין וכא לא בטמא מת שנזר הוא ולא טמא מת שנזר שביעי שלו עולה מן המיניין שהו' זקוק לו להביא קרבן טומאה ולא נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה מן המניין שאינו זקוק להביא קרבן טומאה וכא הואיל והוא זקוק להביא קרבן טומאה השביעי שלו עולה מן המיניין שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן ניטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה הפריש קרבנותיו קדשו לא חשין להדא דתני רבי חייה קרבנו ליי' על נזרו שיקדום נזרו לקרבנו לא שיקדום קרבנו לנזרו רבי יודה בעא קומי רבי יוסי ותקדם נזירותו לנזירות בנו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן הרי זה עולה לאחר שלשים יום מכרה בתוך שלשים יום מכורה והקדישה קדשה אמר לא באומר הרי זו דילמא באומר הרי עלי והאומר הרי אני כאומר הרי עלי תני רבי חייה נזיר לאחר עשרים יום נזיר מעכשיו למאה יום הרי זה מונה עשרים יום ומפסיק וחוזר ומונה עוד שלשים יום וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונה
י הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר מאה יום נולד לו עד ע' יום לא יפסיד כלום לאחר שבעים סותר שבעים שאין תגלחת פחות משלשים יום הלכה י' הריני נזיר כשיהא לי בן כו' פשיטא שבסוף היום עולה לו ככולו תחילת היום מהו שיעלה לו ככולו ולא מתניתא היא לאחר שבעים סותר שבעים לא אפילו מקצת הדא אמרה שתחילת היום עולה לו ככולו נולד ביום שמונים סותר עשרה נולד ביום תשעים סותר עשרים השלים נזירותו ובא להשלים נזירות בנו ניטמא בתוך עשרה ימים הראשונים סותר הכל בתוך עשרים ימים האחרונים רבי בא בשם רב ורבי יוחנן תריהון אמרין סותר שלשים רבי שמואל אמר אינו סותר אלא שבע שמואל בר בא בעא קומי רבי יסא מיסבר סבר ר' יוחנן סתירת תער כסתירת ממש אמר רבי זעירא אין יסבור רבי יוחנן סתירת תער כסתירת ממש למה לי למימר סותר לשלשים יום ויסתור הכל אמר רבי אבין בר חייה קומי רבי זעירא תיפתר שנולד ביום שאינו ראוי להביא קרבן הגע עצמך שנולד בלילה הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי הוא לילה הוא שגרם הגע עצמך הרי שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי שבת היא שגרמה השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד בשבת הרי אינו ראוי להביא קרבן ראוי שבת היא שגרמה השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת לשתיהן הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שתיהן רבי יוחנן אמר מגלח וחוזר ומגלח מתניתא פליגא על רבי יוחנן שאלו את רבי שמעון בן יוחי הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו אמ' להן אילו זה מגלח להעברת שיער יפה היית או' אלא שהנזיר מגלח להעביר שיער ומצורע מגלח לגידול שיער אמרו לו לא תעלה לו ימי גמרו לא תעלה לו ימי ספירו שניהן מגלחין להעברת שיער אמרו לו אילו זה מגלח לפני זריקת דמים וזה מגלח לפני זריקת דמים יפה היית אומ' אלא שהנזיר מגלח לפני זריקת דמים ומצורע מגלח לאחר זריקת דמים אמרו לו לא תעלה לו ימי גמרו לא תעלה לו ימי ספירו שניהן מגלחין לפני זריקת דמים אמר להן אילו זה מגלח לפני ביאת המים וזה מגלח לפני ביאת המים יפה היית אומר אלא שהנזיר מגלח לפני ביאת המים והמצורע מגלח לאחר ביאת המים אמרו לו תקן הדבר לא תעלה לו ימי גמרו לא תעלה לו ימי ספירו לא תעלה לו לטהר לא תעלה לו לטמא הרי שהיה נזיר ומצורע אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהם מה עבד לה רבי יוחנן פתר לה חלוקים הן על ר' שמעון בן יוחי הדרן עלך הריני נזיר
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.