א מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשי' ואחד ואם גילח יום שלשים יצא הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא מי שאמר הריני נזיר כו' הדא מסייעא לבר קפרא אם גילח יום שלשים לא יצא הדא מסייעא לרבי יונתן אם גילח יום שלשים יצא הא תרתיי לית היא אלא חדא זו עדו' יודעין היו שהוא אסור לגלח אלא שהן סבורין אם גילח יום שלשים לא יצא בא להעיד אם גילח יום שלשים יצא ר' אימי הוה ליה עובדא וגילח יום שלשי' והוה ליה עובדא וגילח ליום ל"א אמר רבי זריקא מן מתניתא יליף לה רבי אימי דתנינן תמן מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד והשנייה יום ששים ואחד אמר רבי יוסי תמן לשעבר וכא לכתחילה רבי ירמיה הורי לרבי יצחק עטושיא ואית דאמרי לרב חייה בר רב יצחק עטושיא לגלח יום שלשים מן מתניתא שמונה ימים בטלו ממנו גזירת שלשים היא שמינית היא יום שלשים אמר רבי יוסי שנייא היא תמן שמפני כבוד הרגל התירו תדע לך דמר רבי חלבו בר חונה בשם רבי יוחנן חל יום שמונה שלו להיות בשבת מגלח ערב שבת אין תימר שלא מפני כבוד הרגל התירו מעתה אפילו חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח בערב שבת ועוד מן הדא דאמר רבי יוחנן על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים אמר ר' חגי די הוא שמועתא כן ושמועתא כן
ב מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד ואת השנייה יום ששים ואחד שאם גילח את הראשונה יום שלשי' מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא זו עדות העיד ר' פפייס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גילח את הראשונה יום שלשי' מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המיניין הלכה ב' מי שנזר שתי נזיריות כו' השלים נזירותו הראשונה ובא להישען על השנייה לא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשנייה עלת לו שנייה ראשונה מה נן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל את כולו אם באו' הריני נזיר שלשים יום אילו שלשים יום אילו לא בדא עלת לו שנייה ראשנה אלא כי נן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר באומר אילו לנזירות אבל אם אמר אילו לנזירותי ואילו לנזירות אחרת לא בדא עלת לו שנייה ראשונה אמר רבי לעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה שנייה רבי יעקב בר אחא פקיד לחברייא אין שמעתון מילה מר' אלעזר הוון ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנין ברם כרבי שמעון אפילו לא הביא אלא קרבן אחד הפריש שתיהן כאחת אין בידו אלא אחת הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה או שהביא של זו בזו ושל זו בזו לא יצא הא לקדש קדשה לא כן תני ר' חייה קרבנו ליי' על נזרו שיקדו' נזרו לקרבנו ולא שיקדו' קרבנו לנזרו שנייא היא שעומד בנזירותו ניחא שנייה ראשונה ראשונה שנייה אמר ר' יודה והדא מסייעא לרבי אלעזר לא כן רבי יעקב בר אחא מפקד לחברייא אין שמעתון מילה מרבי אלעזר הוון ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו וסברין מימר כרבנין וכא כר' שמעון אנן קיימין רבי חיננא בשם רבי פינחס תיפתר בנזירותו ובנזירותו של בנו בדא עלת לו שנייה ראשונה אמר רבי יוסי בי רבי בון לא כן סברנן מימר באומר הריני נזיר בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת את הוא שהחמרתה עליו שיהא נזיר שתים לא דייך שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר אין בידו כלום
ג מי שאמר הריני נזיר ניטמא יום שלשים סתר את הכל ורבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר שלשים יום ניטמא יום שלשים סתר את הכל הלכה ג' מי שאמר הריני נזיר כו' רבי אבהו בשם רבי יוחנן ממצורע למד רבי אליעזר שכן מצינו בין תגלחת לתגלחת שבעה ולמה לא יליף לה מנזיר טמא מצורע מגלח וחוזר ומגלח נזיר טמא אינו מגלח וחוזר ומגלח רבנין דקיסרין אמרין בפירוש פליגין רבי יוחנן אמר ממצורע למד רבי אליעזר רבי אלעזר אומר מנזיר טמא למד רבי ליעזר והא רבי אליעזר מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר והשביעי שלו עולה לו מן המיניין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר ואין השביעי שלו עולה לו מן המניין
ד הריני נזיר מאה יום ניטמא יום מאה סתר את הכל ורבי אליעזר אומר לא סתר אלא שלשים ניטמא יום מאה ואחד סתר שלשים רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הלכה ד' הריני נזיר מאה יום כו' רבי זעירא בשם רבי שמעון בן לקיש טעמא דרבי אליעזר זאת תורת הנזיר ביום מלאת המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר שמואל בר בא בעא קומי רבי זעירא ניטמא באותן הימים מה הן ניתן לתורת נזיר אמר רבי שמיי מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר כמטמא ביום מלאת והמטמא ביו' מלאת אין שביעי עולה לו מן המניין ר' מנא בעי אם מטמא בתוך מלאת למה לי סותר שלשים יום לא יסתור אלא ז' אלא במטמא לאחר מלאת שביעי שלו עולה לו מן המניין
ה מי שנזר והוא בבית הקברות אפילו הוא שם שלשים יום אין עולין לו מן המיניין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולין לו מן המיניין ומביא קרבן טומאה רבי אליעזר אומר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו עד שיהו לו ימים ראשונים הלכה ה' מי שנזר והוא בבית הקברות כו' נזר והוא בין הקברות רבי יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת רבי שמעון בן לקיש אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ועל התגלחת מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן תמן הוא אמר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אמר אכן רבנין דקיסרין על כולה פליגין דר' יוחנן אמ' מתרין בו על היין ועל התגלחת ר' שמעון בן לקיש אמ' מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת עודינו שם רבי יוחנן אמר מתרין על הכל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה רבי לעזר או' אינו מקבל עד שיפרוש ויחזור אמר רבי בא כך היה משיב רבי יוחנן את רבי לעזר והא כתיב לא יבוא ולא יטמא אמר ליה שאם התרו בו משום ולא יבוא לוקה משום לא יטמא אינו לוקה א"ר הילא מהשתחויה למד רבי יוחנן דתנינן תמן השתחוה או ששהא כדי השתחויה אמר ר' מתנייה הוינן סברין מימר מה פליגין במכות הא קרבן לא מן מה דמר ר' הילא מהשתחויה למד ר' יוחנן הדא אמרה היא במכות היא בקרבן מתני' פליגא על ר' יוחנן נזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת פתר לה שאין בית הבליעה פנוי מתניתא פליגא על רבי יוחנן היה מטמא למת כל היום אינו חייב אלא אחת פתר לה בשוהא על כל פרישה ופרישה והוא לוקה מתניתא פליגא על ר' יוחנן כהן שעומד בבית הקברות והושיטו לו מת אחר יכול יקבל ת"ל יטמ' בעל בעמיו הרי שקיבל יכול יהא חייב ת"ל להחלו את שהוא מוסיף חילול על חילולו יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו א"ר זעיר' א"ר יוחנן להחלו יצא זה שאינו מוסיף חילול על חילולו שלא יאמר הואיל וניטמאתי על אבא אלקוט עצמות פלו' בידי להחלו בשעת מיתה ר' או' אף במותן רשב"ל אמר מחלוקת ביניהן ואתייא דר"ש בר ווא כרשב"ל שמעון בר ווא מי דמך הוה אמ' הא נפיקא מיכא והא נפיקא מיכא יצא ונכנס רבי טרפון פוטר ורבי עקיבה מחייב אמ' לו ר' טרפון וכי מה הוסיף זה חילול על חילולו א"ר עקיבה בשעה שהיה שם טמא טומאת שבעה פירש טמא טומאת ערב יצא ונכנס טמא טומאת ערב אמ' לו ר' טרפון עקיבה כל הפורש ממך כפורש מחייו רב אמ' יצא מונ' לנזירו' בטהרה נכנס בשביעי שלו מביא קרבן טומאה בו ביום ר' ליעזר או' לא בו ביום כהנא בעא קומי רב ואין טעון הזייה שלישי ושביעי א"ל תורה קראת לפורש מן הקבר טהור אחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו שמואל אמ' יצא והזה שנה וטבל נכנס בו ביום מביא טומאה בו ביום ר' אליעזר או' לא בו ביו' עולא בר ישמעאל אמר מה צריכה ליה בנזיר טמא אבל בנזיר טהור אף רבי אליעזר מודי אפילו אין לו מהיכן להפיל שמואל בר אבא בעי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו מה נן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס הרי יש לו לנזירותו שני ימים ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לנזירות בנו שני ימים אמר רבי מנא תיפתר בין השמשות א"ר אבין אפילו תימר בחצי היום לא כן סברנן מימר תחילת היום עולה לו סוף היום לבנו אמר רבי יוסי מה צריכה ליה בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא ליה שאין מצטרפין אמר רבי מנא קומי רבי יוסי לא כל שכן הוא ומה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו אינו דין שיצטרפו אמר רבי מנא תמן אינו ראוי לקבל התרייה ברם הכא ראוי לקבל התרייה ר' בון בר חייה בעי כמה דתימ' תמן על דר' אליעז' בתחילה והו' שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אע"פ שאין לו מאיכן להפיל א"ר זעירא קומי ר' מנא ולא מתנית' היא ניטמא יום אחד ומאה סותר שלשי' ור' אליעזר או' לא סותר אלא ז' א"ל שמענו שהוא סותר שמענו שמביא קרבן טומאה
ו מי שנזר נזירות מרובה השלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ בית שמאי אומרים נזיר שלשים יום ובית הלל אומרים נזיר בתחילה מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה אם יבוא בני מן המלחמה אהא נזירה שבע שנים ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים ובסוף שבע שנים עלת לארץ והורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות ובסוף שבע שנים ניטמאת נמצאת נזירה עשרים ואחת שנה אמר רבי יהודה לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה הלכה ו' מי שנזר כו' ר' יוסי בי ר' בון אמ' איתפלגון ר' חייה בר יוסף ור' יוחנן חד א"ר יודה כב"ש וחרנה אמ' סבר ר' יודה שלא נטמאה כל עיקר אין תימר ר' יודה כב"ש ותני שלשי' יום וי"ד שנה לא תנינן מתני חדשי' גבי שני'
ז מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו אילו מעידין שנזר שתים ואילו מעידין שנזר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין כאן נזירות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים הלכה ז' מי שהיו שתי כתי עדי' כו' רב אמ' בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודיי יש בכלל חמש שתי' שיהא נזיר שתים ר' יוחנן אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודיי נחלקה העדות אין כאן נזירות היי די נו כולל היי די נו מונה כולל אהן או' תרתיי ואהן דמר חמש מונה אהן אמ' חדא תרתיי ואהן אמ' תלת ד' חמש רבא אמ' הכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדו' ור' יוחנן אמ' הכחש עדו' בתוך עדות בטלה עדו' דברי הכל מכחש עדו' לאח' עדות לא בטלה א"ר יוחנן כדעתיה דמר ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן הוחזק ממונה זה או' מן הכיס מונה וזה או' מן הצרור מונה הכחש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה העדות מה פליגין בשהיו שני כיתי עדי' אילו אומ' מן הכיס מנה ואילו אומ' מן הצרור מנה הכחש עדות בתוך עדות בטלה העדות וכרב לא בטלה העדות זה או' במקל הרגו וזה או' בסייף הרגו הכחש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה עדות מה פליגין כשהיו שתי כיתות עדים אילו אומ' במקל הרגו ואילו או' בסייף הרגו הכחש עדות בתוך עדות בטלה העדו' וכרב לא בטלה העדו' אילו או' לדרו' פנה ואילו או' לצפון פנה כל עמא מודו הכחש עדות בתוך עדות לא בטלה עדות חייליה דרב מן הדא ר' יודה ור"ש או' הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו ולא שמיע דמר ר' לעז' מודה ר' ליעזר בעדים מה בין עדים מה בין צרה לא חששו דבר צרה אצל חבירתה כלום מתניתא פליגא על רב אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שהן מכחישות זו את זו עדותן בטילה אמר רבי מנא פתר לה רב עד בעד' אמר רבי אבין אפילו תימא כת בכת שנייא היא דיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף תני לא נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבה על מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו שיהא נזיר בקל שבהן ועל מה נחלקו על שני עדים שבית שמאי אומרים נחלקה העדות ואין נזירות ובית הלל אומרי' יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים הדרן עלך מי שאמר הריני נזיר
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.