א החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים בנזק בצער בריפוי בשבת ובבושת בנזק כיצד סימא את עינו קטע את ידו שבר את רגלו רואין אותו כאילו עבד נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה צער כוייו בשפוד או במסמר אפי' על צפורנו מקום שאינו עוש' חבורה אומדי' כמה אדם כיוצא בזה רוצה ליטול להיות מצטער כך החובל בחבירו כו' תני החובל בחבירו חמשה נותן לו חמשה ארבעה נותן לו ארבעה שלשה נותן לו ג' שני' נותן ב' א' נותן לו א' והיכי הכהו על ידו וקטעה נותן לו חמשה נזק צער ריפוי שבת ובושת הכהו על ידו וצבת נותן לו ארבעה צער ריפוי שבת ובושת הכהו על ראשו וצבת נותן לו ג' צער ריפוי שבת במקום שאינו נראה נותן לו ב' צער ריפוי בטומוס שבידו נותן לו א' בושת רבי ירמיה בעי קטע ידו וחזר וקטע ידו ממעלן מהו שיתן לו צער של שעה ראשונה כתיב עין תחת עין שן תחת שן ובמקום אחר הוא אומר לא תחוס עינך אחד שוגג ואחד מזיד יאמר שוגג ואל יאמר מזיד שאילו נאמר שוגג ולא נאמר מזיד הייתי אומר שוגג ישלם ממון מזיד לא ישלם כלום הוי צורך לומר שוגג וצורך לומר מזיד שאם היה סומא וסימא את עינו קיטע וקיטע את ידו היאך זה מתקיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מגיד שאינו משלם אלא ממון צער כוייו בשפוד או במסמר אפילו על צפורנו מקום שאינו עושה חבורה כתיב כוייה תחת כוייה וגו' היכי דמי אם בשפצעו והוציא דמו כבר כתיב פצע תחת פצע מה תלמוד לומר חבורה אלא שאם כוייו בשפוד על כף ידו וצבת על כף רגלו וצבת או שהטיל עליו שלג או צינים במקום שאינו נראה חייב לרפותו אומרים כמה אדם כיוצא כזה רוצה ליטול להיות מצטער בכך אמר רבי זעירה חמיי בר נש ואמרין ליה כמה את בעי למיתן ולא ייאבך אהן צערא ומה דהוא אמר יהבין ליה אמר מר עוקבא כמה אדם רוצה ליטול היא מתנית' ותימ' אכן אלא חמיי בר נש ואמרין ליה כמה את בעי מיסב וייאבך אהן צערא ומה דו אמר יהבין ליה תני בן עזאי אומר נותנין נכאי מזון מהו נכאי מזון בקדמיתא הוינא אכיל טלופחין וירק וכדון לית בי מיכל אלא ביעין ותרנגולין ומה דו אמר יהבין ליה אמר רבי יוסי בר יעקב אהן רומיי כד מיבאש לא נפיק לקרבא ער דייכול מה דחסר יומין ביומין
ב ריפוי הכהו חייב לרפותו עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב ושלא מחמת המכה פטור חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפותו חייתה כל צורכה אינו חייב לרפותו הלכה ב' ריפוי הכהו חייב לרפותו כו' רבי ירמיה בעי עלו בו צמחין סביבות המכה ונסתרה מחמת המכה מהו מן מה דכתיב ורפא ירפא שאם עבר על דבר רופא תני חורין ורפא ירפא שאם עלת גרגותני חייב לרפותו תני רבי יוסי בי ר' יודן או' עלו בו צמחים סביבות המכה אף על פי שנסתרה המכה חייב לרפותו ואין חייב ליתן לו דמי שבתו רבי שמעון או' חידוש חידש הכתוב בפרשה הזאת שיתן לו שבת וריפוי רק שבתו יתן ורפא ירפא
ג שבת רואין אותו כאילו שומר קישואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש המבייש את הערום המבייש את הסומא המבייש את הישן חייב וישן שבייש פטור נפל מן הגג והזיק ובייש פטור חייב על הנזק ופטור על הבושת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין הלכה ג' שבת רואין אותו כו' הכא את מר רואין אותו כילו שומר קישואין והכא את מר היה עושה מנה ביום נותן לו מנה סלע נותן לו סלע אמר רבי יצחק תרין שבתין אינון הכהו על ידו וקטעה אין רואין אותו כילו עושה מנה ביום אלא רואין אותו כילו חיגר יושב ושומר קישואין שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו שאם כוייו על כף ידו וצבת על כף ראשו וצבה או שהטיל עליו שלג או צונן במקום שאינו נראה חייב לרפותו תני ושלחה ידה ולא אשת שליח בית דין תניי חורן תני ושלחה ידה לרבות אשת שליח בית דין מאן דמר ושלחה ידה ולא אשת שליח בית דין בשהכהו ברשות מאן דמר לרבות אשת שליח בית דין בשהכהו שלא ברשות תני לא אשת שנים
ד זה חומר באדם מבשור שאדם משלם את הנזק ומשלם דמי וולדות ושור אינו משלם אלא נזק ופטור מדמי וולדות ה' המכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה החובל ביום הכיפורים חייב בכולן החובל בעבד עברי חייב בכולן חוץ מן הבושת בזמן שהוא שלו החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולן רבי יהודה אומר אין לעבדים בושת הלכה ד' זה חומר באדם מבשור כו' הלכה ה' המכה אביו ואמו כו' תני והעדים שאמרו מעידין אנו על פלוני שסימא שתי עיניו כאחת שהפיל שתי שיניו כאחת אינו נותן לו כלו' זו אחר זו יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שנייה ר' אבהו בשם ר' יוחנן זאת אומרת שמין לעבדים בושת רבי לא בשם רבי יוחנן המקדיש מעש' ידי עצמו כולן קידש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר הקדש הכא את אמר השא הקדש והכא את מר כולו קודש אמ' רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבד חבירו רבו נוטל נזקו צערו ריפוי שבתו בושתו והלה יתפרנס מן הצדקה אמר רבי אחא מצווין ישראל לפרנס עבדים קיטעין יותר מן השלימין והא רבי יוחנן אכיל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן במידת הדין ברם הכא במידת רחמים
ה חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרי' פטורי' העבד והאש' פגיעתן רעה החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורין אבל משלמי' לאחר זמן נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבין לשלם ז' המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שהוא נידון בנפשו והחובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן הלכה ו' חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה כו' תני והעדים שאמרו מעידים אנו על פלוני שסימא עין עבדו והפיל שינו שכן הרב או' ונמצאו זוממין משלמין לעבד וכו' מן אהן עובדא מימר כן אמר רבי נסה וינון דמרון כן מעידין אנו על פלוני שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול בשתים יוצא לחירות בראשונה ונותן לו דמי שנייה
ו התוקע לחבירו נותן לו סלע ר' יהודה או' משום ר' יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו ופרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו ט' אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני רבי עקיבה וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו שימרה עומדת על פתח חצירה שיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן גילת את ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבה ואמר לו רבי לזה אני נותן ארבע מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום שהחובל עצמו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין הקוצץ את נטיעותיו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו נטיעותיו חייבין הלכה ז' התוקע לחבירו נותן לו סלע הלכה ח' אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל כו' תני רב קרני לבעיטה אחת לרכובה שלש לסקלונקית חמש עשרה חד אמר בשם ריש לקיש המבייש את הזקן נותן לו דמי בושתו משלם חד בר נש איקפד לרבי יודה בר חנינה אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה ליט' דדהב רקק והגיע בו הרוק עד היכן הגיע בו הרוק עד גופו עד כליו אלא רקק ולא הגיע בו הרוק מהו אמר רבי יוסי הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים פטור תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן הרגתה שורי קצצתה נטיעותי והלה או' איני יודע חייב אמר לי' הן תניתה אילין למקרילות למקבילות אמר ליה אנא הוא דטעית ואינון דמרין כן מעידין אנו איש פלוני שהרג שור פלוני והלה אומר איני יודע חייב
ז אף על פי שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ומניין שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וגו' אף על פי שהוא נותן לו כו' תני רבי יודה אומר משום רבן גמליאל הרי הוא אומ' ונתן לך רחמים וגו' סימן זה יהא בידך כל זמן שאת רחמן המקום מרחם עליך אינך מרחם אין המקום מרחם לך רב אמר אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו ולא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו דכתי' ישור על אנשים וגו' ואם עשה כן מה כתי' תמן פדה משאול נפשו מעבור בשחת וגו' א"ר יוסה הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית
ח י"א האומר סמא את עיני קטע את ידי שבר את רגלי חייב על מנת לפטור חייב קרע את כסותי שבר את כדי חייב על מנת לפטור פטור עשה כן לאיש פלוני על מנת לפטור חייב בין בגופו בין בממונו הלכ' יא האומר סימא את עיני קטע את ידי כו' האומר סימא עיני שמזיקתני קטע ידי שמזיקתני חייב על מנת לפטור חייב אמר רבי לעזר בהן שהוא כלאו מתניתא אבל בהן שהוא כהין פטור מילתיה דרבי לעזר משום פגם משפחה ריש לקיש אמר בהין שהוא כהין היא מתניתא אבל בהן שהוא כלאו חייב מילתיה דריש לקיש אמר ששמין לקרובין בושת תני ישראל שאנסוהו גוים ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל ונתן להם חייב אמר רבי יוסי הדא דתימר בשאמר לו ממון סתם אבל ממון פלוני אפילו נטל ונתן ביד פטור הדרן עלך החובל בחבירו
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.