Vayeitzei — וַיֵּצֵא

א מאחרין תלת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש וצריך להוסיף זמן שהוא ודאי לילה ופה עירנו בגדאד יע"א נוהגים להמתין עד שיעבור שיש שעה מקריאת המוגרב ועט"ר אדוני אבי זלה"ה היה ממיר המתין חצי שעה ועכ"פ אין רשאין לפחות מן שליש שעה שהוא עשרים דקים אחר קריאת המוגרב כיון שנהגו בכך וכתב הרב ברכ"י ז"ל שמצא בכת"י מהרח"ו ז"ל בשם רבינו האי גאון ז"ל טוב שיהיה האדם מושך ומאריך בעניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד באפוקי שבתא ויועיל להצלחה.

ב להרמב"ם ז"ל מצות עשה מן התורה לקדש השבת בדברים ביציאתו ולשאר פוסקים הוא מד"ס ולכן תקנו אנשי כנה"ג נוסח אתה חוננתנו לאומרו בתפלה ובזה מקיים האדם מצות לקדש השבת בדברים ואח"כ חזרו ותקנו חז"ל לקדשו על הכוס ותקנו נוסח ברכת ההבדלה על הכוס מלבד אמירת אתה חוננתנו ,אשר אומרים בתפלה וצריך להשתדל להבדיל על הכוס ולחזור אחריו כדרך שמחזירין על מצות שהם חובת הגוף אע"פ שאמר אתה חוננתנו ורק אם א"א לו למצוא כוס להבדיל עליו אז יוצא י"ח באתה חוננתנו שבתפילה וחז"ל קבעו ההבדלה בברכת אתה חונן מפני שיש לה דמיון עמה ואם שכח יכול לברך על האור שהוציאו ישראל עתה במה שאמרו מאבנים וכיוצא ,חוץ ממוצאי יוה"כ דאין מברכים על זה אלא רק על אור ששבת דהתם יש טעם אחר לברכה זו ועששית שהדליקה מע"ש ונשארה דלוקה במה שאמרו מברך עליה אבל נר שהודלק בשבת עמו כיון דהודלק באיסור אין מברכים עליו במה שאמרו ואפילו הדליקו נכרי לצורך עצמו אי מברכים עליו מפני שאם היה ישראל מדליקו היה עובר עליו והרי זה דינו כנר שהדליקו ישראל ואם בירך על נר זה שהדליקו ישראל או הנכרי בשבת צריך לחזור ולברך על אור אחר מיהו אם הדליק ישראל או הנכרי את הנר בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה או לצור חיה שהיו צריכים לנר אין זו מלאכת עבירה ומברכים על נר זה במה שאמרו.

יג נכרי שהדליק במה שאמרו את הנר מנר של ישראל מברכים עלו אבל אם הנכרי הדליק את הנר מנר של נכרי אין מברכים עליו גזרה שמא יבאו לברך על נר שהדליק הנכרי בשבת ובדיעבד אם עבר ובירך על נר זה אין צריך לחזור ולברך ואם הנכרי הוציא אור במה שאמרו מאבנים וכיוצא והדליק הנכרי את הנר מזה האש שהוציאו הנכרי י"א דמותר לברך עליו ויש אוסרים ולכתחילה יש לחוש לדברי האוסרים ולא יברך אלא עד שידליק הישראל נר אחר מזה ויברך עלל הנר שידליק הישראל וכל הלכות אלו הם מצויים הרבה אצל בעלי בתים שיש להם שפחות ומשרתים נכרים בביתם ודע עוד דאין מברכים על נר שמדליקים לכבוד בית הכנסת או למנוחת המתים.

יד היה הנר בתוך הכלי שקורין פ'נר ואפילו בתוך כלי זכוכית אין מברכים עליו עד שיראה גוף השלהבת ממש בלי הפסק ולכן אפילו אם הנר גלוי ומופיע אור הרבה בכל מקום ,ורק יש בני אדם עומדים בצידו ואינו רואה את שלהבת הנר אינו מברך ואע"פ שרואה את שלהבת הנר צריך שיתקרב לאורו בכדי שיוכל להכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת שמידתם וכמותם שוה וסומא לא יברך וכתוב בספר תורה לשמה אע"פ דמן הדין כל שיוכל להבחין בין מטבע למטבע רשאי לברך מכל מקום מצוה מן המובחר שיתקרב אל הנר ביותר שיגיע לו האור בשופע מרובה.

טו כשיברך על הנר יכוף ראשי אצבעותיו הימנים אל תוך כפו ויהיה הגודל מכוסה תחת הארבע אצבעות ויהיו נכפפים לפני הנר ולפני האדם עצמו ולא יעשה כאותם הנוהגים להסתכל באחרי האצבעות בהיותם פשוטים בלתי כפופים וגם לא יעשה כאותם הנוהגים לשים פני האצבעות זקופות כנגד הנר ואח"כ כופפים אותם ולא כאותם שמהפכים פני הכף כלפי הקרקע ואחורי האצבעות שהוא מקום הצפרניים כלי מעלה לשמים וכנז' כל זה בדברי רבינו האר"י ז"ל ואעפ"י דמותר לברך על נר שומן או של חלב מכל מקום ע"פ הסוד טוב לברך על נר של שעוה גם יותר נכון לברך על אבוקה דהיינו שתי נרות שעוה קלועים יחד וכנז' במנהגי רבינו האר"י ז"ל בשה"כ ומי שהבדיל כבר לעצמו וחוזר ומבדיל לאחרים אע"פ שיוכל לברך להם ברכת ההבדלה לא יברך להם ברכת מאורי האש דיש פלוגתא בזה וסב"ל אלא יברכו הם.

טז כל אותם שהש"ץ מוציאם י"ח יתנו עיניהם בכוס בשעת הברכה ולא יזוזו ממקומם עד שיגמרו הש"ץ ברכת המבדיל כולה ולא כאותם הבורים אשר דרכם להשמט אנא ואנה דפונים ללכת ולצאת זה פונה ללבוש מנעליו וזה פונה לחפש אחר בנו או אחר חבירו ללכת עמו ונמצא מסירם דעתם מעיקר ברכת ההבדלה דיאן שומעין אותה כולה.

יז מי שאזניו כבדות ואינו יכול לשמוע ברכת המבדיל מש"ץ ואין לו יין להבדיל עליו הרי זה מסתכל ורואה בכוס היין שביד ש"ץ ואומר ברכת המבדיל כולה ואע"פ שאין אוחז הכוס בידו שעת הדחק שאני דזה הכרח גדול והמבדיל ישתה הכוס ואין צריך להטעים לאחרים ואם אינו יכול לשתותו יטעמנו מעט וישתחו אדם אחר שכוין עליו ונוהגין לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ לסימן טוב וזה יעשה אחר שתייתו שישאירו בו דבר מועט וקודם שישפוך יטבול ראשי אצבעותיו באלו השיורין ויעבירם על מצחו לחבוב מצוה.

יח כיון שהגיע ספק חשיכה אסור לאכול או לשתות עד שיבדיל ואם היה יושב ואוכל מבע"י וחשבה לו אין צריך לסיק ומותר שיגמור כרצונו ואם הפסיק והתפלל ערבית אפילו אם עדיין לא חשכה אסור לאכול ולשתות עד שיבדיל כיון שהתפלל ערבית והא דאמרינן בהיה יושב ואוכל דקבע עצמו לאכילה דאינו צריך להפסיק היינו דוקא אם התחיל קודם חצי שעה לחשיכה אבל אם התחיל תוך חצי שעה אז אסור לאכול כשיגיע ספק חשיכה עד שיבדיל ויש להזהר שלא יבדיל באמצע הסעודה או באמצע השינה משום דיש פלוגתא אם יברך בפה"ג על כוס ההבדלה או לאו וכן יש פלוגתא אם צריך לחזור לברך על האכילה שיאכל אח"כ כשיגמור סעודתו.

יט אם לא היה יושב ואוכל אלא רק היה יושב ושותה דקבע עצמו לשתיה בלבד כשיגיע זמן שהוא ספק חשיכה צריך להפסיק ואסור לשתות עוד ויש בני אדם שעושים סעודה שלישית וגורמים בביתם ובאים לטייל בבית אחרים בעודם בתוך סעודתם ויושבים עמהם במסיבה לשתות דוקא ואין אוכלים עמהם דצריכין אלו ליזהר כיון שהגיע ספק חשיכה שלא ישתו עוד ודע דלא נאסרה השתיה מדינא אלא רק ביין ושכר ושאר משקין אבל מים מותר מיהו יש מחמירין במים מטעם אחר.

כ אם נמשכה סעודתו עד אחר חשיכה וגמר סעודתו ורוצה לברך בהמ"ז אם דרכו תמיד לברך בהמ"ז על הכוס יברך גם עתה על הכוס אבל בספק חשיכה אפילו אין דרכו תמיד בבהמ"ז על הכוס יברך עתה על הכוס ועיין חיי אדם כלל ח' אות כ' ושאר אחרונים ובסה"ק מקבציאל כתבתי דזה איירי בדרכו תמיד לברך על הכוס בסעודה שלישית אבל מי שדרכו לברך על הכוס בסעודה ראשונה ושניה אבל בסעודה שלישית אין דרכו לברך על הכוס אינו מברך עתה וכן מי שדרכו לברך תמיד על הכוס בסעודה שלישית אע"פ שאין דרכו לברך תמיד בסעודה ראשונה ושניה ה"ז מברך עתה וכתבתי עוד דאפילו מי שאינו נזהר תמיד אם רוצה לברך אין גוערין בו דיש לו על מה לסמוך ועיין אליהו רבא ותוספת שבת ושאר אחרונים.

כא אף על פי דמדינא מותר לברך מיושב ואדרבא מר"ן בשה"ע כתב שצריך להבדיל מיושב משום דכיון דהאחד פוטר את חבירו יש להם לעשות קביעות ומעומד לא הוי קביעות ומור"ם ז"ל בהג"ה הוא דכתב דמבדילין מעומד מכל מקום מצינו שיש מקומות שהם קבלו הוראת מר"ן ז"ל ועכ"ז נהגו להבדיל מעומד שעומדים הש"ץ וכל הקהל כולם לכבוד המלך הוא השבת הקדוש שמלוים אותו ודרך לויה מעומד וכן נוהגים בעירנו בגדאד יע"א לעמוד כל הקהל בשעת ההבדלה ועיין כף החיים סי' ל"א אות ל"ה ושמעתי שבעה"ק תוב"ב אין מקפידין ומבדילין כפי מה שיזדמן בין עומדין בין יושבין שאין מדקדקין בה.

כב אף על פי דאיכא פלוגתא בענין ההבדלה בדין הנשים קי"ל להלכה דהנשים יכולים להבדיל לעצמן ולא עוד אלא גם מי שהבדיל בבית הכנסת ויצא י"ח יכול להבדיל להם וכאשר העלה כן להלכה הגאון חיד"א ז"ל וכן נוהגים פה עירנו בגדאד מיהו נ"ל דאם האשה יודעת לברך טוב שתברך ותבדיל לעצמה דאין הנשים בני סמכה לשמוע הברכה מתחלה וע"ס מפי המבדיל.

כג נאנס ולא הבדיל בליל מוצאי שבת יש לו זמן להבדיל עד סוף יום שלישי ולא יברך אלא בפה"ג על היין וברכת המבדיל מיהו ברכת המבדיל יאמר בלי שם ומלכות משום דאיכא פלוגתא בזה ולכן כיון שעברה ליל מוצאי שבת ולא הבדיל על הכוס יאמר ברכת המבדיל בלי שם ומלכות ורק יהרהר שם ומלכות בלבו והבדלה דיו"ט אין לה תשלומין דכל שעברה הלילה של מוצאי יו"ט אין לו עוד זמן להבדיל.

כד אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל והשמש שצריך להדליק נר להבדלה כיון שאמר אתה חוננתנו בתפלה מותר להדליק הנר מיהו י"א אע"פ שאמר אתה חוננתנו עכ"ז קודם שידליק הנר יאמר ברכת המבדיל בלי שם ומלכות וכן ראוי להורות וכן יעשה אפילו אם לא התפלל עדיין או אם שכח לומר אתה חוננתנו שיאמר ברכת המבדיל בלי שם ומלכות וידליק הנר ואדם יתן דעתו על משרתי הבית להזהירם בכך ואין מדליקין הנר במה שאמרו אלא עד אחר קדיש תתקבל.

כה מקומות ההנאה שנתקנו עליהם ארבעה ברכות בהבדלה מתחיל הסדר שלהם מלמטה למעלה והוא לסימנא טבא לעשות הסדר דרך עליה לרמוז דגם האדם בעסקיו יהיה הלוך וגדול ונוהגים לומר פסוקים של ויתן לך וכו' כל אחד בבואו לביתו אך רבינו האר"י ז"ל היה מנהגו לאומרם בעת ההבדלה על הכוס ונהגו ג"כ לומר כל אחד בביתו ק"ל פעמים אליהו הנביא זכור לטוב שעולה מספר ד' תיבות אלו ארבע מאות להכניע ת' כוחות של סטרא אחרא בסוד הכתוב והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו ובספר תורה לשמה כתוב כונה באמירת אליהו הנביא זכור לטוב כמו שכתוב כי אליהו עם אות ח' של הנביא הם אותיות אל הוי"ה כסדרן ואותיות נביא מספר ס"ג כמנין שם ס"ג שממנו הפרנסה ושמות אל הוי"ה מספר אוכל שמזה נמשך המזון ואותיות זכור מספר הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודין ואותיות לטוב מספר חבור הוי"ה ואהי"ה יע"ש ומנהגו של עט"ר אדני אבי זלה"ה לומר פתיחת אליהו זכור לטוב קודם שיאמר ק"ל פעמים הנז' וכן אנחנו נוהגים עתה בביתנו דבר בעתו מה טוב ומה נעים ודרכנו לכפול פסוק ואמרתם כה לחי וכו' ששה פעמים כנגד ששה קצוות והיסוד כלול מן ו"ק להמשיך ממנו שפע שלום לששת ימי החול.

כו לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת בלחם משנה ואפילו שאינו יכול לאכול אלא רק כזית ללוות השבת ביציאתו וכבר כתבנו לעיל כי להמשכת תוספת קדושת שבת לימי החול מבחינת הסעודות עושין סעודה רביעית במוצאי שבת ומכונים בה כדי להמשיך אור קדושת שבת לכל סעודות ימי החול וכנז"ל וכמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ויש משתדלים להביא על השלחן לאכול איזה דבר חדש מן פרי או מין מרקחת ומיני מתוק שלא אכלו ממנו בשלש סעודות אותו היום ומעלתה גדולה שמצלת מחבוט הקבר והיא נקראת על שם דוד הע"ה לכן אומרים קודם נטילה אתקינו סעודתא דמהימנותא דא היא סעודתא דדויד מלכא משיחא ואומרם פיוטים השייכים לדוד הע"ה בתוך הסעודה גם בשביל לימוד ועסק תורה מתוך סעודה זו על כן מנהגנו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב עוד הפעם בתוך סעודה זו וגם כי הוא המבשר טוב על מלכות משיח בן דוד שיבא בב"א ולכך אנחנו אומרים בברכות ההפטרה שמחנו ה' אלהינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך ואמרתי בס"ד אליהו מספרו ב"ן ודוד הע"ה מספרו י"ד צירוף שניהם הוא תיבת נדי"ב וז"ש במשלי י"ט רבים יחלו פני נדיב וכל הריע לאיש מתן פירוש הכל מצפים ומייחלים לראות פני נדיב הם דוד ואליהו שהם י"ד נ"ב אך דבר זה תלוי באחדות ובצדקה זהו כל הריע שהוא אחדות שיהיו ישראל רעים זע"ז ועוד תלוי באיש מתן כמו שכתוב מתן בסתר שהוא מתן הצדקה ולזה אמר מרכבות עמי נדיב כלומר מרכבות עמי היא תלויה בנדיב שהם דוד הע"ה ואליהו זכור לטוב.

כז כתב במחב"ר בשם ספר הכונות ישן דאין ראוי להתעסק במלאכה שאינה אוכל נפש או בתורה אלא עד אחר שיעשה סעודה רביעית דמוצאי שבת וכתבו האחרונים ז"ל שלא יסיר בגדי שבת מעליו אלא עד אחר סעודה רביעית וזמנה עד אחר ארבע שעות ויאמר בבהמ"ז מגדול בוא"ו ועיין כף החיים אות נ"ט יע"ש ונ"ל אע"פ שנתנו לה שיעור עד אחר ד' שעות היינו למצוה מן המובחר אבל אם נאנס יוכל לקיימה עד חצות לילה דהא כתב רבינו ז"ל בשער הכונות דעד חצי הלילה אינה הולכת קדושת השבת ולכן הזהיר שלא לומר ודוי במוצאי שבת קודם חצות לילה. וכל מי שאינו מקיים סעודה רביעית נחשב לו כאלו לא קיים סעודה שלישית לכבוד שבת דאז נחשב לו שאכל בשביל סעודת הלילה דכל אדם דרכו כל לילה לאכול ואין זה לכבוד שבת ולכן אלו שמתענים הפסקות אסור להם לעשות הפסקה במה שאמרו ועיין כף החיים מה שאמרו בזה ואם יהיה האדם אנוס מחמת חולי ואינו יכול לקיים סעודה רביעית עכ"ז יסדר שלחנו במזונות ופירות ויאכלו בני ביתו והוא ג"כ יטעם עמהם מן השלחן כי יכלתו כתבו המקובלים יש עצם באדם שאינו נהנה משום אכילה אלא רק מן סעודה רביעית דמה שאמרו ועצם זה נשאר קיים בקבר ואין שולט בו רקבון והא נקרא נסכוי וגם נקרא לוז וגם נקרא בתואל ואמרתי בזה רמז כי שלשה שמות של עצם הנז' הם ר"ת לב"ן והם ס"ת שלשת שמות שהם ישראל יעקב ישורון ומזה העצם יבנה הגוף בתחיית המתים וזה יהיה לישראל דוקא הנאמר בהם ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.