בן פרת יוסף בן פרת עלי עין. נ"ל בס"ד הנה בסור מרע של הזנות יש שלשה מיני תגבורת לאדם על היצה"ר הא' במעשה שמונע עצמו מעשות רע והב' במראה עינים כי יש גובר על יצה"ר לבלתי עשות מעשה רע אך אינו יכול להתגבר במראה עיניו לבלתי יסתכל באשה ולכן תגבורת זו שמתגבר גם בעיניו שעוצם עינו מראות ברע הוא יותר גדולה מתגבורת שמתגבר במעשה והג' גדולה מכולם הוא אם מתגבר גם במחשבה שבמוחו לבלתי יחשב מחשבה רעה של ניאוף כי יש גובר במראה עיניו אבל אינו יכול להתגבר גם במחשבה וזה היה שבחו של יוסף הצע"ה שגבר על היצה"ר בדבר זה של ניאוף עם אשת פוטיפר גם במחשבה שלו לכך ארז"ל יוסף משלו נתנו לו מחשבה שלא חשבה בעבירה תקרא חכמה ויקראו לפניו אברך אב בחכמה וכן פרעה אמר לו אין נבון וחכם כמוך ולזה אמר בן פרת יוסף במעשה בן פורת גם עלי עין ר"ל גם במחשבה שהיא במוח שהוא למעלה מן העין שנתקדש גם בקדושת המחשבה שתגבורת שלה הוא למעלה מתגבורת העין.
והנה נודע דמראה עינים נאסר בעבירה של ניאוף יותר עד דחשבו חז"ל מראה עינים באשה זרה כגופה של עבירה ולכן גם המחשבה בניאוף מזקת הרבה יותר משאר עבירות והחמירו בה ביותר ובזה פירשתי בס"ד רמז מאמר רז"ל שאמרו בגמרא כל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ר"ל כל מקום שאסרו לך להסתכל
בו בעיני בדבר ערוה אז אפילו בחדרי חדרים אסור ר"ל גם במחשבה שהיא בחדרי חדרים שהיא במוח שהוא בחדרי חדרים שבראש האדם אסור לחשב שם בדבר ערוה.
א הואיל וקי"ל כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור על כן מי שנשרו כליו במים או אפילו שנשפכו עליהם מים מועטים או מי גשמים אסור לשטחם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסם בשבת ואפילו שוטחם בחדרי חדרים שאין רואין שם אסור מיהו לא אסרו אלא לשטחם בשבת אבל אם היו שטוחים מע"ש אינו חייב לסלקן וכן לא ישטח אדם כליו בשבת אפילו מן הזיעה ובסה"ק מקבציאל העליתי בס"ד הא דאמרו מן הזיעה הוא אורחא דמלתא דאין דרך לשטוח אא"כ יש בהם לחלוחית מים או לחלוחית זיעה דאם הם יבשים למה ישטחם אבל אה"ן לענין דינא אפילו אם יבשי אסור לשטחן כדרך ששוטחין כלים המכובסים מפני החשד דהרואה אינו יודע שהם יבשים דעיקר גזרת חז"ל הוא על השטיחה דבעת שרואין אותו שוטח בשבת חושדין אוו שכבסם בשבת דלכך אם היו שטוחים מע"ש אינו חייב לסלקן וישארו שטוחים בשבת כי הגזירה היא על עת ששוטח ואפילו שנראה הבגד מרחוק שהוא יבש בעת ששוטחו עכ"ז יחשוד שנתלכלך קצת ממנו וכבס הלכלוך ולכן גם בגד יבש כולו לגמרי אסור לשטחו בשבת כדרך ששוטחין כלים המכובסים אבל לתלותו על החבל בלתי שטיחה לית לן בה. ועוד העליתי בס"ד שם דאם עבר ושטח בגדיו בשבת אע"פ שעשה איסור אין מחייבין אותו לסלקם ולהסירן כי הגזירה היתה על השטיחה וכבר עשה האיסור ששטח ועבר על דברי חז"ל ולמאי נ"מ יסירם כי בזה לא יתקן החשד דחשו לו חז"ל על עת ששטח דהרואה אותם שטוחין בשבת אם לא ראה אותו ששטחם היום לא יבא לחשדו שכבסם היום דהא השטוחין מע"ש אינו חייב להסירם מפני חשד זה וא"ת אכתי נחוש שמא האדם ראה בכניסת שבת את מקום זה ריקם שלא היו בו כלים שטוחים וחוזר ורואה אח"כ בשבת כלים שטוחין יבא לחשוד שכיבסם בשבת ולכך מחמת כן צריך לגזור גם אם עבר ושטח בשבת חייב לסלקם ולהסירם זה אינו דאין לנו לגזור גזרות חדשות מדעתינו מאחר דגזרת חז"ל לא היתה אלא בעבור חשד הרואה אותו שוטח הבגד ולכן העליתי דאם עבר ושטח אין מחייבין אותו להסירו.
ב בגדים שמלפפים בהם הקטנים נהגו העולם לשטחן בשבת כדי שיתנגבו ולא מבעיא אותם שיש בהם לכלוך צואה דלכלוכן מוכיח עליהם שלא נתכבסו אלא גם שאין עליהם לכלוך כלל אלא לחים הם מהשתנה שהשתין התינוק בהם מותר לשטחן בשבת כדי שיתנגבו יען כי בגדים אלו נכרים בצורתם לכל אדם שהם של תינוקות יונקי שדים והכל יודיעם דבגדים אלו דרכם לשטוח אותם בלי כבוס דאין מכבסים אותם אלא עד שירבה לכלוכם ביותר ועל כן אי בהם חשד ואין למחות ביד הנוהגים היתר ועיין מאמר מרדכי ז"ל והגם דהרב חיי אדם כתב צ"ע בהיכא דאין בהם לכלוך צואה הנה כתבנו טעם מספיק למנהג ואין למחות ביד המקילין והמחמיר תע"ב.
ג מטפחות הידים שנתלחלחו הרבה מרוב הניגוב שינגבו הידים בהם מותר לשטחן אם ניכר בהם קצת זוהמא וכן הוא הדין במטפחת שמקנחין בה החוטם דאם ניכר בה לכלוך של צואת החוטם מותר לשטחה ודמי לדין בגדים שמלפפים בהם הקטנים שיש בהם לכלוך דמתר לשטחן ועיין להרב חיי אדם בנשמת אדם דמוכיח לה מן הש"ע ביו"ד סי' פ"ז גבי מבשל בשר בהמה בחלב שקדים דאם מניח שם שקדים מותר יע"ש וכן יש להוכיח זה ג"כ מסי' ס"ו סעיף ט' גבי דם דגים יע"ש גם הרב שם חדש דף ס"א ע"ב כתב להדיא דין המטפחת דשרי דדמי למ"ש במ"ק דף י"ד איסורו מוכיח עליו וכן בביצה דף ט' שובכו מוכיח עליו יע"ש.
ד בגד שנשרה במים אסור לטלטלו שמא יבא לידי סחיטה ואם הוא בגד שאינו מקפיד עליו לסחטו גם בחול כגון בגד שמסננין בו תמיד המים שבחבית או שהוא פרוס על המים שבחבית תמיד לא גזרינן ביה ובגד זה שנשרה במים אם יטלטלוהו עשרה בני אדם ביד לא גזרו בו חז"ל משום דמדכרי אהדדי ולכן אם נזדמן בגד שנפל למקוה ונשרה במים וחס עליו שלא ישאר במים עד יציאת שבת ויתקלקל אז יביא עשרה בני אדם ויטילוהו ויניחוהו במקום אחר ובגד שנשרה שרייה מועטת שאין דרך להקפיד עליו לסחטו מותר לטלטלו גם הייד.
ה מי שנשרו כליו במים בעודם עליו יכול להלוך בהם דליכא למגזר משום סחיטה בעודם עליו אך אסור לנגבם סמוך לאש אפילו בעודם עליו משום דיבשל בזה את המים ועוד יש בזה איסור מלבן וכ"ז הוא בהיכא שההוא סמוך לאש הרבה שהבגד יוכל להתחמם חימום שהיס"ב.
ו בגד שנשרה ביין אדום או שאר משקין שאינם מלבנים מותר לטלטלו אפילו נשר הרבה דלא גזרינן ביה שמא יסחוט דזה הוא לכלוך ולא מהניא ליה סחיטה.
ז המנער טלית חדשה מן הטל או מן המטר שעליה חייב חטאת שהניעור יפה לה כמו כבוס וכתבו האחרונים ז"ל מאחר דלא דיענין עד כמה נקרא חדש לכך יזהר בכל גוונא ועיין חיי אדם סעיף ט' וכל זה דוקא אם מקפיד עליה שלא ילבשנה בלתי ניעור אבל אם אינו מקפיד בזה אין הניעור חשיב אצלו כמו כבוס ושרי ליה לנערה קודם שילבשנה ואם היא לבנה או אדומה אין הניעור יפה לה ככבוס ולכן גם אם מקפיד שרי לנערה וכל זה דוקא בטל או מי גשמים מועטי אבל אם ירדו עליה גשמים רבים עד שנבלעו בה או שנפלה לתוך המים ונבלעו בה המים הרבה אסור לנערה אפילו אם היא גוון לבן או אדום כיו דנבלעו בה מים הרבה חוששין לסחיטה בשעת ניעור כי מסתמא נסחטין המים הרבים מכח הניעור וכנז' באחרונים.
ח אסור לנער בגד שחור חדש מן האבק שעליו אם מקפיד שלא ללבשו בלתי נעור מפני שזה הניעור הוא כמו כבוס שהאבק מקלקל ראייתו וצריך ליזהר גם בלבן ושאר צבעונים דגם הם מקלקל האבק ראייתם אם הוא רב עליהם ועיין מש"ז ז"ל ומותר להסיר הנוצות מן בגד השחור אם נוצות אלו באו לו מן הכר דאינם מוקצות וכמו שכתוב הגאון ר"ז ז"ל מיהו בספר הזכרונות מחמיר ולכן נכון להזהר שלא להסיר שום נוצה מבגד השחור ולא שום דבר הנתלה בו.
ט העושה דבר שהוא גמר עשיית כלי ותיקונו הרי גמר זה חשיב מלאכה ואפילו שהוא דבר מועט והוא תולדת מכה בפטיש לפיכך הלוקט יבלתו ר"ל גבשושית שע"ג בגדים הנשארים מן האריגה וכן קשין וקסמין שנארגו בבגד שלא במתכוין ה"ז חייב משום מכה בפטיש אם הוא מסירם בכונה כדי ליפות הבגד שהיפוי הזה חשיב גמר עשיית הבגד ותיקונו ואם אינו מקפיד עליהם ואינו מסירם בכונה כדי ליפות הבגד אלא דרך מתעסק בעלמא נהי דאיסור תורה ליכא מ"מ איכא איסורא מד"ס.
י אם נדבק זרע פשתן או תבשיל על בגדו מותר לקלפו כמו שכתוב במג"א ותו"ש ור"ז ז"ל והוא הדין אם נדבק בבגדיו גרעיני תמרים או של אבטיחים וכיוצא דמותר להסירם.
יא מי שנסתבכו בגדיו בקוצים או במסמר שבכותל וכיוצא מפרישן בנחת ובצנעה שמושך אותם לאט לאט כדי שלא יקרעו וכיון שהוא עושה בנחת אם נזדמן נקרע לית לן בה דאינו מתכוין לזה וגם לא הוי פסיק רישיה כיון דמנתקם בנחת.
יב שלל שעושין החייטים שמחברים חתיכות הבגד תחלה ע"י תפירות גסות ואחר שתופרין אותם בתפירות דקות ויפות מסירים אותו השלל ואם נזדמן ששכחו ואל הסירו חוט זה של השלל אסור להסירו בשבת ואיכא איסור תורה אם מקפיד ואם לא מקפיד איכא איסור דרבנן .
יג אין מקפלין כלים אא"כ מקפלם לצורך השבת דהיינו שירצה ללבשם אחר הקפול בו ביום ואפילו בזה לא התירו אלא במקפל אדם אחד אבל שני בני אדם שיקפלו ביחד בגד אחד אסור כי השנים עושים קיפול יפה ומתוקן יותר ואפילו באדם אחד לא התירו אלא בבגדים חדשים דעדיין לא נתכבסו אבל מכובסין אסור כי הקיפול מתקנם יותר ואפילו חדשים לא התירו אלא בלבנים ולא בצבועים ואפילו בלבנים לא התירו אלא רק אם אין לו בגד אחר מקופל ללבשו בו ביום וגם עוד בכל זה לא התירו אלא לקפל בידו אלב ע"ג שלחן או ספסל אסור בד"א בהיכא שהוא מקפלו בדרך קיפולו הראשון אבל אם מקפלו שלא כדרך קיפולו הראשון מותר בכל גוונא בין בשני בני אדם בין על השלחן בין מכובסים בין צבועים בין אם יש לו אחר מקופל דכל שהוא אינו מקפלו בקפולו הראשון אין לקיפול זה קיום ואין כאן תיקון כלי מיהו גם בזה אינו מותר אלא בהיכא שרוצה ללבשו בו ביום ואף על פי דהרב אליה רבא ז"ל מתיר גם אם אין דעתו ללבשו בו ביום נראין בזה דברי הרב חיי אדם כלל מ"ד אות כ"ד וכמו שכתוב בזה בסה"ק מקבציאל והעליתי שם דבטלית של ציצית שמקפלו בשחרית ואין לובשו בו ביום עוד יש לסמוך על דברי הרב אליה רבא לקפלו שלא כסדר קיפולו דמשום שהוא טלית של מצוה יש להקל בזה ויש בני אדם שמקפלין טלית של ציצית כקיפולו הראשון דסומכין על סברת הכלבו ז"ל ואל יפה עושין דהא מרן ז"ל וכל הפוסקים לא ניחא להו בזה הסברא ולכן צריך להזהר בטלית של ציצית לקפלו בשחרית שלא כדרך קיפולו.
יד כל בגד לאחר כבוס מתקשה ומשפשפין אותו בידים לרככו וע"י שפשוף זה גם הליבון שלו מצהיר יותר ולכן אם הוא בגד עליו שהאדם מקפיד יותר על לבונו שיצהיר אסור לשפשפו בידים לרככו דנראה כמתכוין להצהיר הליבון ודומה לבמלבן אבל חלוק שהוא בגד תחתון אין האדם מקפיד כ"כ על לבונו ומותר לשפשפו בידים לרככו בד"א בחלוק של צמר או של משי אבל חלוק של פשתן אסור לשפשפו אפילו מעט בידים לרככו מפני שרכוכו זהו לבונו וכל זה משורת הדין אבל נכון להחמיר בכל חלוק אע"פ שאינו פשתן שלא ישפשפו כלל מכח סברת ר"ח ז"ל דס"ל להפך דדוקא של פשתן הוא דשרי וכתב הרב תוספת שבת דלפ"ז ראוי לנו להחמיר בכל הבגדים יע"ש.
טו טיט שעל רגליו או מנעליו לא יקנחו בקרקע גזירה שמא יבא להשות גומות בקרקע ויש אוסרין לקנחו גם בכותל אם הוא של בנין מפני שנראה כמוסיף על הבנין אלא יקנחו בכותל עץ או בקורא ואסור לקנח טיט וכיוצא שעל המנעל בסכין או בצפורן בין אם המנעל חדש בין ישן מפני שבזה קולף את העור וה"ז ממחק.
טז טיט שעל בגדו לא ישפשפו מבחוץ במקום הטיט דנראה כמלבן אלא משפשף מפנים בצד השני שכנגד הטיט וי"א דהני מילי בטיט לח אבל טיט יבש אסור מפני שמתפרך וה"ז תולדת טוחן ורק אם לא יש ממשות בטיט בעין אלא רק מראה טיט מותר.
יז בגד שיש עלי מי רגלים או שאר לכלוך אסור ליתן עליו מים דשרייתו זה כבודו אלא מקנחו בסמרטוט בנחת ולא ידחוק בקנוח שמא יסחוט ויש אוסרין לתת מים אפילו מועטין על איזה בגד ואע"פ שאין בו לכלוך דס"ל שרייתו זהו כבודו איירי אפילו באין בו לכלוך וכלן הרוצה לשתות מים ע"י מפה שמניח על שפת הכוס לא יעשה זה בחלוקו או שאר בגד משום דשרייתו זה כבודו אבל במפה המיוחדת לכך לית לן בה וכמו שכתוב בחס"ל ז"ל.
יח מי שנתלכלכה ידיו בטיט לא יקנחנה במפה שמקנחין בה ידים כדי שלא יבא לכבס המפה אח"כ אלא ירחוץ ידיו מן הטיט במים ואח"כ ינגבנה במפה ואע"פ שמותר לנגב ידיו אחר הנטילה אפילו בבגד שמקפיד על מימיו משום דבנגוב ידים לא גזרו רבנן כמו שגזרו בנגוב הכוס מכל מקום יזהר כל אדם אחר שרוחץ ידי לשפשם תחלה זו בזה בכח כדי שיסיר המים שבעין מעליהם ואח"כ יקנחם במפה.
יט אם נתלכלך בגדו או מטפחתו וכבס בשבת במזיד אסור לו לעולם אפילו לא כבסו כולו אלא מקצת ממנו במקום לכלוך דוקא כדין המבשל בשבת דכולהו מלאכות שוין בדין זה וכמו שכתוב בתרומות פרק ב' משנה ג' יע"ש כיצד יעשה יחזור ויטנפם בחול ויכבסם ואז מותר להשתמש בהם אבל לרחוץ אותם בחול בלתי לכלוך לא שרי בהכי כן העליתי בסה"ק רב פעלים בס"ד.
Hebrew text: Ben Ish Chai (R’ Yosef Chaim of Baghdad), Public Domain.