Vaeira — וָאֵרָא

א מאחר דצידה אסור בשבת והיא מאב מלאכות לפיכך אם הפריח העוף עד שהכניסו לבית שחלונותיו סתומים או לביבר מקורה וסתום מכל צד ונעל בפניה או שרדף אחר חיה עד שהכניסה לבית או לחצר וכיוצא ונעל בפניה חייב מן התורה ומיהו איהו חייב מן התורה אלא בהיכא דאין הבית גדול כ"כ והרי הוא יכול לתפוס החיה או העוף בנקל במרוצה אחת ואינו צריך לבקש תחבולות כדי לתפסו אבל אם הבית גדול כ"כ שאינו יכול להגיע ולתפוס העוף במרוצה אחת מפני שנשמטין ממנו וצריך לרוץ אחריהם בתוך הבית ריצה שנית או שלישית הרי אלו מחוסרים צידה ופטור מן התורה אבל מדרבנן אסור בכל גוונא.

ב הצד דבר שאינו מחוסר צידה כגון צד צבי חגר או חולה מחמת עייפות שהוא יגע ואינו יכול לזוז ממקומו פטור מן התורה אבל אסור מדרבנן אך הצד צבי ישן או סומא מת חום שנולד בגופו חייב מפני שהם עשויים להשמט כשמרגישים ידי אדם ומחוסרי צידה הם.

ג צבי ועוף שנכנס לחדר וכיוצא ונעל בפינו חייב ואם נעלו שנים פטורין מן התורה וחיבין מדרבנן ואם לא היה יכול אחד לנעלו ונעלו שנים חייבין מן התורה ואם היו הצבי או העוף בחדר והיה הדלת סגור מותר לכתחילה לנעול במנעול דמאחר שהדלת סגור אין יכולים לברוח והרי הם שמורים ועומדים ובמנעול הוא מוסיף שמירה ואי בזה משום צידה.

ד מי שהיה לו צבי קשור בביתו מותר לנעול הדלת בפניו כדי להוסיף שמירה על שמירתו כי מאחר שהיה הצבי קשור ניצוד ועומד הוא ואם אחר שנעל הדלת ניתר הצבי מקשירתו דנמצא עתה ניצוד ושמור מכח הדלת אין מחייבים אותו לפתוח הדלת כדי לבטל שמירתו מפני שבשעה שנעל בהיתר נעל ואי עתה עושה כלום וכן מי שנעל ביתו לשמרו ויהיה עוף או צבי בתוכו והוא לא היה יודע כלל שיש שם עוף או צבי נעל נודע לו אין מחייבין אותו לפתוח הדלת אלא ישאר נעול עד חשיכה כדי שיבא ויטול הצבי או העוף משם והטעם מפני שכאשר נעל בהיתר נעל שלא היה יודע שיש צבי או עוף אבל אם היה יודע שיש צבי ועוף ובא לסגור הדלת אסור אע"פ שאין מתכוין לצוד אותם אלא כונתו לשמור ביתו מאחר כי בודאי ניצוד.

ה החתול דינא כשאר חיה ואסור לצוד אותה ואם נכנסה לחדר אסור לסגור הפתח עד שיציאנה משם אם יודע שהיא שם אף על פי דאינו מתכוין לצודה וגם אינו רוצה בצידתה שאין לו צורך בה כלל עכ"ז אסור אם הוא יודע שהיא שם על כן פה עירנו בגדאד דשכיחי חתולים הרבה בבתים צריכין להזהר בדבר זה מאד דאם נכנס לחדר ולכל מקום שיש לו פתח לנעלו ורואה שיש שם חול לא ינעול הפת אלא עד שיוציא החתול משם.

ו זבובין אסור לצודם מדרבנן ולכן צריך להזהר שלא לסגור תיבה או לסתום כל שיש שם זבובין מפני שהם ניצודין בסגירה זו ואע"פ שאינו מתכוין צודם מכל מקום פסיק רישיה ולא ימות הוא כיצד יעשה יפריח הזבובין תחלה ואח"כ יכסה הכלי או יסגור התיבה בד"א כשרואה זבובין בעיניו אבל אם אינו רואה אינו מחוייב לבדוק אם יש שם זבובין וכן אם ראה והפריחן אינו מחוייב לבדוק אם נשאר איזה זבוב שם כיון שהוא ספק סוגר כדרכו ואינו חושש דאין כאן פסיק רישיה ואסור להעמיד סם המות לזבובין בשבת.

ז אסור להעמיד בשבת המצודה לצוד בה עכברים ועל כן המצודה חשיב כלי שמלאכתו לאיסור ואסור לטלטלה משום מוקצה והנה לפעמים מעמידים המצודה מערב שבת וניצוד בה העכבר בלילה צריכין ליזהר שלא יסירו ממנה העכבר ביום שבת משום מוקצה אלא ישאר בה עד מוצאי שבת.

ח אוזים ותרנגולים וכיוצא הגדלים ברשותו של אדם אסור לצודם דהיינו להכניסם תוך הלול שלהם או לתוך חדר אחר ולסגור הפתח עליהם כדי שלא יצאו לא מבעיא אם מרדו ויצאו מן הלול דאסור מן התורה להכניסם לתוכו אלא אפי' אם יצאו מן הלול לתומם אסור להחזירם ללול מדרבנן מפני דאלו דרכם להיות מורדים חוץ לכלובן שיש טורח לתפשם מפני שנשמטין אנה ואנה ולכן אסור מדרבנן לצודן להכניסם ללול ולסגור עליהם ואע"פ דאלו דרכם לבוא לעת ערב מאליהן ללול ג"כ אסור מאחר דהם דרכם להיות מורדים חוץ לכלובן שיש טורח לתפסם מיהו אם אין דרכם למרוד חוץ לכלובן ואין טורח לתפשם מותר להכניסם ללול או לחדר אחד ויסגור עליהם הפתח ועיין בפוסקים והנה התרנגולים הגדליים פה עירנו יע"א דרכם למרוד חוץ לכלובן ויש טורח גדול לתפשם ולכן צריך להזהיר המון העם בזה דאם יצאו חוץ ללול אסור לרדוף אחריהם עד שיכניסם לתוך הלול או לתוך חדר ויסגור הדלת מיהו אם יצאו חוץ לחצר שאם לא ירדפו אחריהם יאבדו התירו משום פסידא לרדוף אחריהם כדי להכניסם לתוך החצר או לבית גדול שאינו יכול לתפסם בו במרוצה אחת ובלבד שלא יטלטלם ועיין אחרונים ז"ל.

ט אע"פ שכתבנו לעיל דאם היה הצבי תוך החדר אסור לנעול הדלת ואילו אם אינו מתכוין לצוד אלא לשמור ביתו מכל מקום אווזים ותרנגולים הגדלים בחצר ברשותו מותר לפתוח ולנעול הפת של החצר ואינו חושש יען כי אווזים ותרנגולים אין בהם צדיה כ"כ כמו חיה ועוף ולכן מאחר שאינו מתכוין לצוד אותם אלא נועל הפתח כדרכו לשמור ביתו מותר אך שאר חיה ועוף דאית בהו צידה ממש שעומדים תוך החדר או תוך החצר ואינם קשורים או סגורים תוך כלובן אסור לנעול פתח החדר או החצר כדרכו ואע"פ שאינו מתכוין לצודם דנעילת הדלת היא שמירה הם וזו היא צידתם וכנז' באחרונים ז"ל ולכן צריך להזהיר את העם שלא יניחו צבי וכיוצא תוך החצר בלתי קשורה או סגורה תוך הכלוב דאז אסור לנעול פתח החצר הפתוח לרה"ר ורק אם נזדמן שהצבי ירד לחצר אז אסור לנעול פתח החצר וכל זה אני כותב לקיים המנהג שנהגו בכך אבל יר"ש יזהר לקשור את הצבי בשבת ולא יסמוך על היתר זה אע"פ שהצבי מלומד לעמוד על הגג או על אכסדרא והמתרחק מאלו שלא לגדלם בתוך ביתו לגמרי תבא עליו ברכה.

י פרעוש שקורין בערבי ברגו"ת אסור לצודו אא"כ הוא על בשרו ועוקצו וכל דאפשר להפילו לארץ בלי נטילה בידיו יש לעשות כן ואסור להרוג פרעוש וגם לא ימללו בידו גזירה שמא יהרגנו אלא יטלנו בידו ויזרקנו ואסור לזרקו במים.

יא אסור להרוג צרעה וזבובין ויתושין וכל ההורג פרעוש או יתוש כהורג גמל ויזהרו העם בדבר זה לשים עליו עין השגחתם ובפרט ביתושים המצויים בימי הקיץ בתוך המרתף כי רבים המה וכיון דכאיב לאדם טובא מחמת עקיצתו אז יחרה אפו ויכנו בכפו שאלו בנחת היד עליהם כרגע אומללו ודמם שותת ומאחר דרגיל בהכי בימי החול צריך לשים השגחתו מאד בשבת שלא ישכח ויהרוג הפרעוש או היתוש.

יב המוציא דם מאברי החי חייב ואילו אם לא יצא הדם לחוץ ממש אלא שחבל באחד מאברי החי עד שנצרר הדם תחת העור שזה הדם היה יצא לחוץ ורק העור מעכבו לפיכך חייב משום נטילת דם דהרי הוא כאלו יצא לחוץ בד"א בחובל באדם או בבהמה וחיה או בעופות או בשמנה שרצים האמורים בפרשת שמיני שהם החולד והעכבר וכו' דאלו יש להם עור אבל החובל בשאר שקצים ורמשים כיון דאין להם עור אינו חייב אלא עד שיצא הדם לחוץ וצריך להזהיר המון העם בזה כי יש טפשים מכים זא"ז עד שיצא מהם דם לחוץ או יהי הנצרר הדם תחת העור וכן יש הרבה נכשלים בדבר זה דאע"פ שאינו מכה את חבירו אלא רק תופס בשר חבירו בראשי אצבעותיו בכל כוחו בחוזק כדי לצערו וקורין לזה בערבי קרצ"א ובזה נצרר הדם תחת העור ולדעת הרמב"ם ז"ל החובל באדם או בבהמה דרך נקמה ה"ז חייב מן התורה ולא הוי לזה דין מלאכה שאינה צריכה לגופה משום דאינו צריך לדם ואע"פ שהעושה זאת דרך שחוק ובדיחות דהו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה הא עכ"פ חייב מדברי סופרים.

יג הכינה אינה מתהוית מן העפר אלא מן הזיעה לכך מותר להרגה בשבת בד"א במוצא כינה על בשרו או שמצאה על בגדיו דרך מקרה אבל המפלה את בגדיו מכנים אסור להרגן אלא מוללן בידיו וזורקן והטעם דגזרו שמא ימצא גם פרעוש ויבא להרגו כיון דשכיחי פרעושין בבגדים לפיכך המפלה ראשו מותר להרוג הכנים שימצא שם משום דאין פרעושין מצוים בראש ואם בלילה עקצו בבשרו ואינו יודע אם הוא כינה או פרעוש ה"ז יזרקנו דשמא פרעוש הוא.

יד טוב ליזהר מלחצוץ שיניו במחט דיש חשש שיוציא דם וכן אם מחכך בשרו בשבת יזהר לחכך בנחת ולא בחוזק דלפעמים נסרך העור ויוצא דם ואינו מרגיש ועיין כף החיים

טו נחש ועקרב במקום שאין ממיתין אם רצין אחריו מותר להרגן ואם לאו אסור אלא דורסו כדרכו כאלו אינו מתכוין להרגו כדי שיהיה קצת שינוי.

טז לא ידרוס במקום שיש רמשים הרבה כמו נמלים וכיוצא אע"פ דאינו מתכוין להרגם הו"ל פסיק רישיה ולא ימית שבודאי יהרגם בדריסה ובימי הקיץ מצוי בעירנו נמלים הרבה ונכנסים תוך כלי של מים שקורין אברי"ק המונח תמיד בבית הכסא בשביל קנוח והאדם כששופך מים מזה הכלי על ידו כדי לרחוץ יורדים נמלים הרבה עם המים ונמצא ההוא ממית אותם בידים בעת שרוחץ שיתמעכו בקינוח ושפשוף ולכן ישימו לב על זאת לראות המים תחלה קודם שירחץ ויקנח בהם דאם יש בהם נמלים לא ירחץ בהם וכן צריכים להזהר פה עירנו יע"א שיש בכל חצר באר מים חיים אך הם מלוחים ולוקחים מים מהם בשביל רחיצת ידים או כלים ובאלו המים מצוי תולעים שקורין בערבי על"ק והם נהרגים ברחיצת ישים ושפשוף וכן בכלים ועוד יש בכלים חששה גם בימי החול שנדבקים בהם תולעים אלו ואח"כ יתערבו עם המאכל שמניחים בהם ולכן יזהרו לסנן תמיד את המים תחלה .