Mishnah Berurah 605 — מִשְׁנָה בְּרוּרָה תרה

א (א) יש למנוע המנהג – משום חשש דרכי האמורי: (ב) מנהג וותיקין – ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה. וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג. (ג) שני תרנגולים – דהיינו תרנגול ותרנגולת: תרנגול, שמא הוולד זכר; ותרנגולת, שאפילו אם הוולד נקבה, יתכפרו שניהם, היא עצמה והוולד, באחת. ואפילו שני בני אדם יכולין ליקח כפרה אחת, אם אין ידם משגת. (ד) בתרנגולים לבנים – ומכל מקום אין לחזר אחרי לבנים דווקא, כמו שנוהגין אנשים, שמהדרין אחריהם ביותר ונותנין ביוקר; והוא מדרכי האמורי וחוק עכו"ם. אלא אם יבוא ממילא לקנות במקח שאר תרנגולים – יקנה אותו, ולא יאמר כלום [אחרונים]. (ה) ונהגו ליתן – כמו שכתוב: "וחטאך בצדקה פרוק" וכו' (דניאל ד, כד). ובאמת לפדותן טוב יותר, שלא יתביישו העניים, שיאמר: זה נתן עוונותיו על ראשו ושלחו אלי. ואם יודע בו שלא יתבייש, יכול ליתן לו העופות עצמם; שלפעמים נהנה יותר, שהוא הנאה שאין צריך לטרוח: (ו) בממון שנותנין וכו' – רוצה לומר, שיעריך דמי שיווי הכפרות ששחטן, ויחלק דמי השיווי לעניים. והיינו אם היכולת בידו. (ז) על הקברות ולהרבות – ויוכל ליתן זה ממעות פדיון הכפרות. ואין להרבות שם בתחינות, רק מה שמיוסד מהקדמונים, שהרי אין אומרים היום תחנון: (ח) וסומך ידיו עליו – ויש שכתבו שיש למנוע דבר זה, דנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ. ואחרים כתבו שאין לחוש לזה, כיוון שהתרנגול אינו ראוי למזבח: (ט) וזורקין – שדרך התרנגולים ליזון מן הגזל, ובני המעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל, לכן מרחיקין עצמם מלאכלם, כדי ליתן אל לבו להרחיק מן הגזל. וגם משום רחמניות, כשם שמרחם על הבריות לפרנסן, ירחמו עליו מן השמים: