א
וַיַּשְׁכֵּם יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּחֲנוּ עַל־עֵין חֲרֹד וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה־לוֹ מִצָּפוֹן מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק׃
רַשִׁ״י
מגבעת המורה בעמק. (תרגום:) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַקְדֵים יְרֻבַּעַל הוּא גִדְעוֹן וְכָל עַמָא דִי עִמֵיהּ וּשְׁרוֹ עַל עֵין חֲרוֹד וּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי שַׁרְיָא לְקִבְלֵיהּ מִצִפּוּנָא מִגִבְעֲתָא דְמִסְתַּכְיָא לְמֵישְׁרָא:
מְצוּדַת דָּוִד
היה לו. עמד מצפון גדעון, והתחלת מקום עמדם היה מן ׳גבעת המורה׳, העומדת בעמק:
מַלְבִּי״ם
מצפון מגבעת המורה. עין חרוד היה בדרום של גבעת המורה והמחנה היה בצפון בעמק:
ב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן־יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן סַגִי עַמָא דִי עִמָךְ מִלְמִמְסַר יַת מִדְיָנָאֵי בִּידֵיהוֹן דִלְמָא יִתְרַבְרְבוּן קֳדָמַי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר יְדָנָא פְרָקַת לָנָא:
מַלְבִּי״ם
רב העם אשר אתך. ה' רצה שיראו כי ה' עשה חיל בנס, ואם יהיו רב עם יאמרו שהם נצחו.
ג
וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי־יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן־הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ׃
רַשִׁ״י
ויצפר. בבקר, לשון ארמי: צפרא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן אַכְלֵי כְעַן קֳדָם עַמָא לְמֵימָר מָן דְדָחֵיל וְזָע יְתוּב וְיִתְבְּחַר מִטוּרָא דְגִלְעָד וְתַב מִן עַמָא עַסְרִין וּתְרֵין אַלְפִין וְעַסְרָא אַלְפִין אִשְׁתַּאֲרוּ:
רַלְבַּ״ג
והרצון בזה ויצפור שישכים בבקר לשוב מהר הגלעד:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויצפר. תרגום של ׳בוקר׳ הוא ׳צפרא׳, וכן (יחזקאל ז ז) באה הצפירה, ורצונו לומר ישכים בבוקר:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ג) מה כוון במ"ש ישוב ויצפר? ולמה פה אמר וישב מן העם ובפסוק ח' אמר שלח איש לאהליו?: מי ירא וחרד. הנה השפע האלהית לא תחול רק אל המוכנים והראוים לה, ופה היה צריך ב' דברים: א) הכנת הגבורה, ב) הכנת הקדושה לקבל הענין האלהי, כי היה נצחון נאזר בגבורה ובאו בנס נאדרי בכח אלהי, לכן צוה תחלה שישובו היראים ורכי לבב הבלתי מוכנים אל הגבורה, ואח"כ הפריד הכורעים על ברכיהם הבלתי ראויים לנס. ישב ויצפר. רצה לומר ישוב תיכף וילין בהר הגלעד ובבקר ילך לביתו ולא צוה שילכו תיכף לביתם, כי ידע שבלילה תהיה התשועה ואלה רדפו מהר הגלעד אחרי הבורחים ועל זה אמר לשון יצפור, שמורה ג"כ שיעופו מהר כצפרים עפות אחר האויב לא כן הכורעים על ברכיהם צוה שילכו תיכף לביתם, כי אלה היו עובדי ע"ז ולא רצה שישתתפו במלחמה כלל אף לרדוף.
ד
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל־הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן עוֹד עַמָא סַגִי אָחִית יַתְהוֹן לְמַיָא וְאֶבְחָרִינוּן לָךְ תַּמָן וִיהֵי דִי אֵימַר לָךְ דֵין יֵיזִיל עִמָךְ הוּא יֵיזִיל עִמָךְ וְכֹל דִי אֵימַר לָךְ דֵין לָא יֵיזִיל עִמָךְ הוּא לָא יֵיזִיל:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ד) למה עשה נסיון שני? ומהו ואצרפנו לך? ולמה כפל הלשון, כל אשר וכו' זה ילך, וכל אשר וכו' זה לא ילך? ובראשון אמר ילך אתך, ובשני אמר לא ילך בלא מלת אתך? עוד העם רב. תחלה אמר רב העם אשר אתך, כי הקודמים לא היו עובדי ע"ז והיו אתו בדומים לו, ואלה שהיו עובדי ע"ז לא היו אתו. ואצרפנו לך. רצה לומר מי הראוי ללכת עמך, הוא ילך אתך, רצה לומר כפי כוונתך לפני ה' למלחמה, וכל אשר אמר וכו' הוא לא ילך כלל, לא זו שלא ילך אתך כפי הכוונה הראויה כי גם לא ילך כי עת יראה מלחמה ישוב אחור בהיותו בלתי מאמין.
ה
וַיּוֹרֶד אֶת־הָעָם אֶל־הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר־יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן־הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר־יִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת׃
רַשִׁ״י
כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲחֵית יַת עַמָא לְמַיָא וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן כֹּל דִי לָחֵיךְ בְּלִישָׁנֵיהּ מִן מַיָא כְּמָא דִמְלָחֵיךְ כַּלְבָּא תְּקִים יָתֵיהּ בִּלְחוֹדֵיה וְכֹל דִכְרַע עַל בִּרְכּוֹהִי לְמִשְׁתֵּי:
רַלְבַּ״ג
והנה לזאת הסבה גם כן לא רצה השם שישארו עמו זולתי המלקקים בידם אל פיהם כי זה מורה על חריצות וגבורה ואולם אשר כרעו על ברכיהם לשתות הם עצלים ורצה שישובו להם והנה במאמר הא' הגדיל מהם בעלי העבירות ורכי הלבב כי האיש הירא הוא ירא מעבירה שבידו כמו שביארו ז"ל בפרק משוח מלחמה והחרד הוא רך הלבב ובזה הענין השני הבדיל העצלים ולא השאיר כי אם הצדיקים והחרוצים והגבורי' והם היו שלש מאות איש לבד ובהם לבד החזיק כמו שצוה לו הש"י ע"י נביאו או בעצמו במראה הנבואה:
מְצוּדַת דָּוִד
כל אשר ילק. כי השואב את המים בתוך ידיו ושותה מהם, אי אפשר לו לשתות בשפתיו כדרך כל הארץ רק מלקק בלשונו כדרך שתיית הכלב, אבל הכורע על ברכיו לשתות מהנחל, יכול הוא לשתות בשפתיו, ולזה צוה להעמיד המלקקים לבד והכורעים לבד: וכל אשר יכרע וגו׳. רצה לומר, וכן תציג לבד כל אשר יכרע וכו׳:
מַלְבִּי״ם
כל אשר ילק. רצה לומר הלוקח בידו אל פיו הוא לוקק בלשון משא"כ הכורע ממלא פיו מן המים. וכפי דעת חז"ל הכורעים רגילים לכרוע לבבואה שלהם. גם הכריעה מורה על בולמוס התאוה לשתות בפעם א' ועל חלישת פרקי האיברים כמו שאמר בעקדה, צוה שיציגם לבד שהם לא ילכו, ואשר ילוק בלשון הוא עצמו מ"ש המלקקים בידם אל פיהם הם הלכו. ולרש"י ז"ל דרך אחר בזה:
ו
וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל־פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם׃
רַשִׁ״י
המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה מִנְיַן דְשָׁדָן בִּידֵיהוֹן לְפוּמְהוֹן תְּלַת מְאָה גַבְרָא וְכָל שְׁאָר עַמָא כְּרָעוּ עַל בִּרְכֵּיהוֹן לְמִשְׁתֵּי מַיָא:
מַלְבִּי״ם
וכל היתר. ותחלה אמר ועשרת אלפים נשארו, וזה כמבואר אצלי שהנשאר הוא בכוונה, והיתר הוא הבלתי צריך והוא למותר.
ז
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל־הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר יְיָ לְגִדְעוֹן בִּתְלַת מְאָה גוּבְרִין דְשָׁדַן בִּידֵיהוֹן לְפוּמְהוֹן אֶפְרוֹק יַתְכוֹן וְאֶמְסַר יַת מִדְיָנָאֵי בִּידָךְ וְכָל עַמָא יֵיזְלוּן גְבַר לְאַתְרֵיה:
מְצוּדַת דָּוִד
המלקקים. בחר במלקקים ומאס בכורעים, לפי שהכורעים הורגלו לכרוע להעבודה זרה ולא כן המלקקים:
ח
וַיִּקְחוּ אֶת־צֵדָה הָעָם בְּיָדָם וְאֵת שׁוֹפְרֹתֵיהֶם וְאֵת כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחֱזִיק וּמַחֲנֵה מִדְיָן הָיָה לוֹ מִתַּחַת בָּעֵמֶק׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְסִיבוּ יַת זְוָדֵי עַמָא בִּידֵיהוֹן וְיַת שְׁפָרֵיהוֹן וְיַת כָּל אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל שְׁלַח גְבַר לְקִרְווֹהִי וּבִתְלַת מְאָה גַבְרָא אַתְקַף וּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי שַׁרְיָא לְקִבְּלֵיהּ מִשִׁפּוּלֵי מֵישְׁרָא:
רַלְבַּ״ג
ולקחו צדת העם בידם ושופרותיהם כדי שיהיה שופר ביד כל אחד מהם וידמה שהש"י הודיע לו איך תהיה התשועה ביד שלש מאות האנשים האלה ר"ל שזה יהיה בשיתן שופרות ביד כלם וכדים רקים ולפידים בוערים באש בתוך הכדים כאופן שעשו זה ואולם קצר הכתוב כמנהגו וחזק הש"י לבו במספר החלום ואת שברו כי זה ממה שהורה אמתות מה שיעד להם הש"י:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקחו. המלקקים לקחו מיתר העם צידם ושופרותיהם: ואת כל וגו׳. המה הכורעים: החזיק. אחז בהם ללכת עמו: מתחת. וגדעון היה בהר ממעל:
מַלְבִּי״ם
השאלות (ח) למה אמר שנית ומחנה מדין היה לו מתחת בעמק שכבר נאמר פסוק א'? ויקחו. הג' מאות איש לקחו הצדה של ההולכים ולכן נמצא בידם ג' מאות כדים ושופרת, ומחנה מדין היה לו מתחת כבר הזכיר זה בפ' א' רק עתה עלה הוא אל ההר והיה המחנה תחתיו.
ט
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה קוּם רֵד בַּמַּחֲנֶה כִּי נְתַתִּיו בְּיָדֶךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה בְּלֵילְיָא הַהוּא וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ קוּם חוֹת בְּמַשְׁרִיתָא אֲרֵי מְסַרְתִּינוּן בִּידָךְ:
מַלְבִּי״ם
רד כו' במחנה וכו' ואם ירא וכו' ירד כו' אל המחנה. במחנה, הוא שיפול במחנה לכבשה, ואל המחנה, הוא שיעמוד מרחוק לשמוע מה ידברו. וזה שאמר ואם ירא אתה רצה לומר לא אפשר להשפיע עליך רוח גבורה שלא תחול על רכי הלבב) רד אתה בעצמך אל המחנה וכו' ואח"כ תחזקנה ידיך וירדת במחנה להלחם. קצה החמשים פי' המזוינים, כי לא כולם היו מזוינים רק העומדים בקצה על המשמר.
י
וְאִם־יָרֵא אַתָּה לָרֶדֶת רֵד אַתָּה וּפֻרָה נַעַרְךָ אֶל־הַמַּחֲנֶה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִם דָחִיל אַתְּ לְמֵיחַת חוֹת אַתְּ וּפוּרָה עוּלֵמָךְ לְמַשְׁרִיתָא:
יא
וְשָׁמַעְתָּ מַה־יְדַבֵּרוּ וְאַחַר תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיָרַדְתָּ בַּמַּחֲנֶה וַיֵּרֶד הוּא וּפֻרָה נַעֲרוֹ אֶל־קְצֵה הַחֲמֻשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְתִשְׁמַע מַה יְמַלְלוּן וּבָתַר כֵּן יִתְקוֹף יְדָךְ וְתֵחוֹת בְּמַשְׁרִיתָא וּנְחַת הוּא וּפוּרָה עוּלֵימֵיהּ לִסְטַר מְזַרְזַיָא דִי בְּמַשְׁרִיתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ואחר. שכשתשמע מה בפיהם, אז ׳תחזקנה ידיך׳, ותרד אל המחנה להלחם בם: אל קצה החמשים. דרך המחנה להעמיד בלילה מסביב אנשים מזויינים, לשומרים:
יב
וּמִדְיָן וַעֲמָלֵק וְכָל־בְּנֵי־קֶדֶם נֹפְלִים בָּעֵמֶק כָּאַרְבֶּה לָרֹב וְלִגְמַלֵּיהֶם אֵין מִסְפָּר כַּחוֹל שֶׁעַל־שְׂפַת הַיָּם לָרֹב׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּמִדְיָנָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי וְכָל בְּנֵי מַדִינְחָא רָמָן בְּמֵישְׁרָא כְּגוֹבָאֵי לִסְגֵי וְלִגְמַלֵיהוֹן לֵית מִנְיַן כְּחָלָא דִי עַל כֵּיף יַמָא לִסְגֵי:
יג
וַיָּבֹא גִדְעוֹן וְהִנֵּה־אִישׁ מְסַפֵּר לְרֵעֵהוּ חֲלוֹם וַיֹּאמֶר הִנֵּה חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְהִנֵּה צלול [צְלִיל] לֶחֶם שְׂעֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן וַיָּבֹא עַד־הָאֹהֶל וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל וַיַּהַפְכֵהוּ לְמַעְלָה וְנָפַל הָאֹהֶל׃
רַשִׁ״י
צליל. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים: צליל לחם שערים. (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים: לחם שערים. הוא זכות העומר הקרב בפסח: ויכהו ויפל. האהל: ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא גִדְעוֹן וְהָא גַבְרָא מִשְׁתָּעֵי לְחַבְרֵיהּ חֶלְמָא וַאֲמַר הָא חֶלְמָא חַלְמֵית וְהָא חֲרַר דִלְחֵם שְׂעוֹרִין מִתְהַפִּיךְ בְּמַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי וַאֲתָא עַד מַשְׁכְּנָא וּמְחָהִי וּנְפַל וְאַפְכֵיהּ לְעֵילָא וּנְפַל מַשְׁכְּנָא:
רַלְבַּ״ג
צלול לחם שעורים. ר"ל קול הברת לחם שעורים:
מְצוּדַת דָּוִד
ויכהו. הצליל הכה את האהל ונפל הוא אל תוך האהל, והיפך תחתית האהל למעלה ונפל האהל:
מְצוּדַת צִיּוֹן
צליל. מלשון צלי, ורצונו לומר חררה אפויה על הגחלים: מתהפך. מתהפך ומתגלגל, כי בעת הגלגול יתהפך מעבר לעבר:
מַלְבִּי״ם
השאלות (יג) מה כוונת החלום בפרטיו? (יז) למה כפל ממני תראו וכן תעשו והיה כאשר אעשה כן תעשון: והנה צליל לחם שעורים. היה אז ט"ז ניסן שאז קציר שעורים והם באו לבוז קציר שדה, שהוא לחם שעורים, ראה צליל וקול רעש צלילת לחם השעורים שרצו לשללו, שהוא מתהפך במחנה מדין שתחת שתחלה התחבאו מפניהם, נהפך הוא לשלוט בשונאיהם ויבא עד האהל שהוא עד המחנה ששם האהלים. ויכהו ויפל. הוא ההגדה שיפלו חללים, ויהפכהו למעלה הוא חזיון שני שאח"כ ברחו מן העמק אל ההרים שסביב ושם נפל האהל לגמרי. וזה שאמר: ויען ויאמר וכו'.
יד
וַיַּעַן רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם־חֶרֶב גִּדְעוֹן בֶּן־יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל נָתַן הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ אֶת־מִדְיָן וְאֶת־כָּל־הַמַּחֲנֶה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתֵיב חַבְרֵיהּ וַאֲמַר לֵית דָא אֱלָהֵן חַרְבָּא דְגִדְעוֹן בַּר יוֹאָשׁ אֱנָשׁ יִשְׂרָאֵל מְסַר יְיָ בִּידֵיהּ יַת מִדְיָנָאֵי וְיַת כָּל מַשְׁרִיתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
אין זאת. אין פתרון אחר, רק יורה על נצחון חרב גדעון, כאשר דבר קל כצליל הפך את האהל החזק ממנו, כן גדעון החלש ינצח עם רב וחזק:
טו
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ גִּדְעוֹן אֶת־מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְאֶת־שִׁבְרוֹ וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּשָׁב אֶל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר קוּמוּ כִּי־נָתַן יְהוָה בְּיֶדְכֶם אֶת־מַחֲנֵה מִדְיָן׃
רַשִׁ״י
את מספר החלום. את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה: ואת שברו. ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד שְׁמַע גִדְעוֹן יַת שׁוּעִית חֶלְמָא וְיַת פִּשְׁרֵיהּ וְאוֹדֵי וְתַב לְמַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל וַאֲמַר קוּמוּ אֲרֵי מְסַר יְיָ בִּידֵיכוֹן יַת מַשִׁרְיַת מִדְיָנָאֵי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
שברו. רוצה לומר, פתרונו, כי החלום הוא דבר סתום וסגור, ועל ידי הפתרון ישובר ויופתח:
טז
וַיַּחַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הָאִישׁ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּתֵּן שׁוֹפָרוֹת בְּיַד־כֻּלָּם וְכַדִּים רֵקִים וְלַפִּדִים בְּתוֹךְ הַכַּדִּים׃
רַשִׁ״י
שופרות ולפדים. להזכיר זכות מתן תורה ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּפַלֵג יַת תְּלַת מְאָה גַבְרָא לִתְלַת מַשִׁרְיָן וִיהַב שׁוֹפָרַיָא בְּיַד כּוּלְהוֹן וְכַדִין רֵיקָנִין וּבְעוּרַיָא בְּגוֹ כַדִין:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויחץ. ענין חלוקה והפלגה: ראשים. רוצה לומר, חלקים, כמו (בראשית ב י) והיה לארבעה ראשים: וכדים. שם כלי מה: רקים. ריקנים: ולפדים. עץ דולק וקשור בו שלהבת, כמו (ישעיהו סב א) כלפיד יבער:
מַלְבִּי״ם
ויחץ. ספר מתחבולותיו שמונה דברים: א) שחצה אותם לג' ראשים לבא מג' רוחות, ב) שנתן שופרות ביד כלם להבהילם בתרועת מלחמה, ג) לפידים להבהילם בעמוד אש וענן, ד) כדים ריקים, שיתראו הלפידים פתאום ושישמעו קול בהתפוצץ הכדים:
יז
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ וְהִנֵּה אָנֹכִי בָא בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה וְהָיָה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה כֵּן תַּעֲשׂוּן׃
רַשִׁ״י
ממני תראו. את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְהוֹן מִנִי תֶחֱזוּן וְכֵן תַּעְבְּדוּן וְהָא אֲנָא אָתֵי בִּסְיָפֵי מַשְׁרִיתָא וִיהֵי כְּמָא דְאַעֲבֵּיד כֵּן תַּעְבְּדוּן:
מַלְבִּי״ם
ויאמר ממני תראו וכן תעשו. ה) שלא יעשו עד יעשה הוא, אחר שאנכי בא בקצה המחנה לכן יהיה הוא המתחיל, ו) והיה כאשר אעשה כן תעשון רצה לומר שכל מה שיעשה הוא יעשו כמוהו, ומפרש.
יח
וְתָקַעְתִּי בַּשּׁוֹפָר אָנֹכִי וְכָל־אֲשֶׁר אִתִּי וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָרוֹת גַּם־אַתֶּם סְבִיבוֹת כָּל־הַמַּחֲנֶה וַאֲמַרְתֶּם לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן׃
רַשִׁ״י
אנכי וכל אשר אתי. אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק יט): לה' ולגדעון. (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאֶתְקַע בְּשׁוֹפָרָא אֲנָא וְכָל דְעִמִי וְתִתְקְעוּן בְּשׁוֹפָרַיָא אַף אַתּוּן סַחֲרָנוּת כָּל מַשְׁרִיתָא וְתֵימְרוּן חַרְבָּא דְמִקַטְלָא מִן קֳדָם יְיָ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
סביבות כל המחנה. של מדין ועמלק וכו׳: לה׳ ולגדעון. רצה לומר, התשועה תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון:
מַלְבִּי״ם
ותקעתי וכו' ותקעתם כו' גם אתם. ז) שיהיו התקיעות סביבות כל המחנה שבזה יחשבו שיש גדודים רבים כי בכל גדוד א' תוקע, וכן יחשבו שהם מסובבים סביב אחר שהקול הולך מסביב, ח) שיצעקו חרב לה' ולגדעון, רצה לומר יש פה ענין ניסי המיוחס, לה' וענין טבעי המיוחס לגדעון:
יט
וַיָּבֹא גִדְעוֹן וּמֵאָה־אִישׁ אֲשֶׁר־אִתּוֹ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה אַךְ הָקֵם הֵקִימוּ אֶת־הַשֹּׁמְרִים וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וְנָפוֹץ הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם׃
רַשִׁ״י
הקם הקימו. כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון: ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא גִדְעוֹן וּמְאָה גַבְרָא דְעִמֵיהּ בִּסְיָפֵי מַשְׁרִיתָא בְּרֵישׁ מַטַרְתָּא מְצִיעֲתָא בְּרַם אֲקָמָא אֲקִימוּ יַת נָטְרַיָא וּתְקָעוּ בְּשׁוֹפָרַיָא וּנְפָצוּ כַדִין דְבִידֵיהוֹן:
רַלְבַּ״ג
ראש האשמורת התיכונה. אחר עבור שליש הלילה והנה בראש האשמורת ההיא הקימו השומרים מדין ועמלק לשמור המחנה שיהיו שם הם ערים לפי שכל אנשי המחנה היו ישנים וידמה שכן היו שם שומרי' ממונים לקום בראש כל אשמורת ואשמורת ממשמרות הלילה כי אין לאומר שיאמר שלא ישנו אנשי המלחמה עד סוף האשמורת הראשונה ולזה הוצרכו אז להקים את השומרים לא קודם זה כי מה ששמע גדעון ברדתו במחנה קודם זה הורה שכבר היו ישנים והנה התחיל תחלה לתקוע בשופר גדעון ומאה איש אשר אתו ואחר תקעו בשופרות שני הראשים הנשארים והאנשים אשר אתם ובעת שהתחילו לתקוע בשופרות שברו הכדים אשר בידם ונשארו הלפידים וראו שלש מאות הלפידים אשר בוערים תכף שהקיצו והיו אלו האנשים קוראים בקול גדול חרב לה' ולגדעון ועם רוב הבהלה חשבו חיל מהם שיהיה חיל גדעון ביניהם וחשב כ"א מהם שיהיה רעהו מאנשי גדעון ולזאת הסבה היה חרב איש באחיו והנה קצתם היו הורגין קצתם וקצתם היו נסים מפחד מי שהיה אצלם שחשבו שיהיה מחיל גדעון:
מְצוּדַת דָּוִד
ראש וגו׳. בתחלת משמר האמצעי: אך הקם. בעת אשר הקימו את השומרים לשמור, כי הדרך הוא להעמיד שומרים אחרים בכל משמר לשמור את המחנה: ויתקעו. גדעון ואנשיו: ונפוץ הכדים. למען יראו הלפידים להבהיל את בני מדין וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
האשמרת. הלילה נחלקת לשלשה חלקים, ויקראו אשמורות על שם שנחלקה לשלשה כתות מלאכים, וכל כת שומר זמנו לומר בה שירה (ברכות ב ב): התיכונה. מלשון תוך, רוצה לומר, האמצעית: ונפוץ. ענין שבירה עם הפזור, וכן (תהלים קלז ט) ונפץ עולליך:
מַלְבִּי״ם
השאלות (יט-כג) למה כפל ויתקעו בשופרות, ויתקעו שלשת הראשים בשופרות, ויתקעו שלש מאות השופרות? תחלה אמר ויתקעו ואחריו ויחזיקו השופרות לתקוע? והכפל וירץ המחנה, וינוסו, וינס המחנה? ויבא וכו' ראש האשמרת התיכונה. שאז רובם ישנים אך הקם הקימו את השמרים המתחלפים בכל משמר ובזה ההולכים שכבו לישן והבאים תנומה על עפעפם, ויתקעו, גדעון ואנשיו תקעו תחלה. ואז,
כ
וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד־שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד־יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְקָעוּ תְּלַת מַשִׁרְיָן בְּשׁוֹפָרַיָא וְתַבָּרוּ כַדַיָא וְאַתְקִיפוּ בְּיַד סְמָלְהוֹן בִּבְעוּרַיָא וּבְיַד יְמִינְהוֹן בְּשׁוֹפָרַיָא לְמִתְקַע וַאֲמַרוּ חַרְבָּא מִן קֳדָם יְיָ וְנַצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
שלשת הראשים. כי גם שני הראשים האחרים תקעו, כאשר אמר להם גדעון (פסוק יח), ותקעתם בשופרות גם אתם: חרב לה׳. תשועת החרב תיוחס לה׳, ובאה על ידי גדעון:
מַלְבִּי״ם
ויתקעו שלשת הראשים. כמו שאמר ממני תראו וכן תעשו. ויחזיקו. בזה מתחיל לספר המבוכה שנעשה במחנה האויב, אמר בעת שהחזיקו בשמאלם הלפידים ובימינם השופרות לתקוע בעוד שעדן לא תקעו כולם רק הכינו עצמם לתקוע, שאז קראו חרב לה' ולגדעון.
כא
וַיַּעַמְדוּ אִישׁ תַּחְתָּיו סָבִיב לַמַּחֲנֶה וַיָּרָץ כָּל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִיעוּ ויניסו [וַיָּנוּסוּ׃]
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָמוּ גְבַר בְּאַתְרֵיהּ סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא וּרְהָטַת כָּל מַשְׁרִיתָא וְיַבִּיבוּ וְאַפָכוּ:
מְצוּדַת דָּוִד
איש. כל אחד מישראל עמד במקומו סביב למחנה מדין: ויריעו. תרועת שבר וניסה:
מַלְבִּי״ם
ויעמדו. רצה לומר ואז עמדו עדיין איש במקומו סביב למחנה מזה נתהוה כבר רעש במחנה, וירץ כל המחנה התחילו לרוץ זה לפה וזה לפה מתוך בהלה, ויריעו וינוסו אז מקצתם הריעו תרועת מלחמה ומקצתם התחילו לנוס, כי נעשה מבוכה ביניהם.
כב
וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת הַשּׁוֹפָרוֹת וַיָּשֶׂם יְהוָה אֵת חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ וּבְכָל־הַמַּחֲנֶה וַיָּנָס הַמַּחֲנֶה עַד־בֵּית הַשִּׁטָּה צְרֵרָתָה עַד שְׂפַת־אָבֵל מְחוֹלָה עַל־טַבָּת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּתְקָעוּ תְּלַת מְאָה שׁוֹפָרַיָא וְשַׁוִי יְיָ יַת חֶרֶב גְבַר בְּחַבְרֵיהּ וּבְכָל מַשְׁרִיתָא וְאַפְּכַת מַשְׁרִיתָא עַד בֵּית שִׁיטָה לִצְרֵירַת עַד כֵּיף מֵישַׁר אָבֵל מְחוֹלָה לְטַבָּת:
מְצוּדַת דָּוִד
ויתקעו. רצה לומר, במה שתקעו שלש מאות שופרות שהוא דבר מבהיל, בא מהומה ביניהם ומה׳ היתה שיהרגו זה את זה, ובכל המחנה היתה כזאת:
מַלְבִּי״ם
ויתקעו. אבל אחר שכל שלש מאות השופרות התחילו לתקוע בפועל, אז וישם ה' את חרב איש ברעהו כי ע"י שקצתם הריעו תרועת מלחמה וקצתם נסו, חשבו המריעים שהנסים הם אויביהם, וזה נתפשט בכל המחנה, ועי"כ וינס המחנה כולם נתפזרו לכל עבר.
כג
וַיִּצָּעֵק אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִנַּפְתָּלִי וּמִן־אָשֵׁר וּמִן־כָּל־מְנַשֶּׁה וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי מִדְיָן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִתְכְּנִישׁ אֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל מִנַפְתָּלִי וּמִן שִׁבְטָא דְאָשֵׁר וּמִן כָּל שִׁבְטָא דִמְנַשֶׁה וּרְדָפוּ בָּתַר מִדְיָנָאֵי:
רַלְבַּ״ג
והנה נזעקו בני ישראל מנפתלי ומן אשר ומן כל מנשה ורדפו אחרי מדין לכלותם בעת שהיו נבהלים והיו נסים:
מַלְבִּי״ם
ויצעק. כבר הזכרתי (פ' ג') שלכן אמר לאלה ששלח בראשונה שילינו בהר הגלעד, כדי שיהיו נכונים לרדוף והם באו וזעקו ורדפו.
כד
וּמַלְאָכִים שָׁלַח גִּדְעוֹן בְּכָל־הַר אֶפְרַיִם לֵאמֹר רְדוּ לִקְרַאת מִדְיָן וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת־הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן וַיִּצָּעֵק כָּל־אִישׁ אֶפְרַיִם וַיִּלְכְּדוּ אֶת־הַמַּיִם עַד בֵּית בָּרָה וְאֶת־הַיַּרְדֵּן׃
רַשִׁ״י
ולכדו להם את המים. המפסיקין בין ארם לארץ כנען: ואת הירדן. שגם הוא היה מפסיק:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִזְגַדִין שְׁלַח גִדְעוֹן בְּכָל טוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם לְמֵימָר חוּתוּ לָקֳדָמוּת מִדְיָנָאֵי וַאֲחָדוּ עֲלֵיהוֹן יַת מִגִיזָתָא עַד בֵּית בָּרָה וְיַת יַרְדְנָא וְאִתְכְּנִישׁ כָּל אֱנָשׁ אֶפְרַיִם וַאֲחָדוּ יַת מְגִיזָתָא עַד בֵּית בָּרָה וְיַת יַרְדָנָא:
רַלְבַּ״ג
ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים שירדו לקראת מדין וילכדו להם את המים עד בית ברה ואת הירדן כדי שלא יוכלו לעבור המים וילכדום ויהרגום בהיות להם המלחמה פנים ואחור:
מְצוּדַת דָּוִד
ולכדו. רצה לומר, קחו המעברות מן הנחל אשר היה סמוך להם ועד בית ברה קחו ואף מעברות הירדן קחו, לבל יוכל לעבור המים: להם. רצה לומר, בעבור מדין, לבל יוכלו לעבור:
מַלְבִּי״ם
וכן שלח מלאכים בהר אפרים שילכדו המים והם לכדו המים ותפשו שני מלכי מדין, ומ"ש וירדפו אל מדין (והיה לו לומר אחרי מדין או את מדין) כי רדפום נגד פניהם שעל ידי שלכדו המים באו לפניהם.
כה
וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי־שָׂרֵי מִדְיָן אֶת־עֹרֵב וְאֶת־זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת־עוֹרֵב בְּצוּר־עוֹרֵב וְאֶת־זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב־זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל־מִדְיָן וְרֹאשׁ־עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל־גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן׃
רַשִׁ״י
הביאו אל גדעון מעבר לירדן. בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲחָדוּ תְּרֵין רַבְרְבֵי מִדְיָן יַת עוֹרֵב וְיַת זְאֵב וּקְטָלוּ יַת עוֹרֵב בִּשְׁקִיף עוֹרֵב וְיַת זְאֵב קְטָלוּ בְּמֵישַׁר זְאֵב וּרְדָפוּ בָּתַר מִדְיָנָאֵי וְרֵישׁ עוֹרֵב וּזְאֵב אַיְתִיאוּ לְוַת גִדְעוֹן מֵעִבְרָא לְיַרְדְנָא:
רַלְבַּ״ג
והנה לקחו את עורב ואת זאב שני שרי מדין והרגו את עורב בצור אחד קראוהו אחר זה צור עורב והרגו את זאב במישור אחד היתה תמונתו כתמונת יקב וקראוהו אחר זה יקב זאב מפני זה המעשה שאירע בו:
מְצוּדַת דָּוִד
וילכדו. בני אפרים לכדו: מעבר לירדן. כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמנע, הביאו לו לשם:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.