Shabbat 20b — שבת כ:

גודל הטקסט

מְפָרְשִׁים תּוֹסָפוֹת Tosafot Rishonim רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

א אמר רב כהנא קנים שאגדן צריכין רוב לא אגדן אין צריכין רוב גרעינין צריכין רוב נתנן בחותלות אין צריכין רוב

ב תני רב יוסף ארבע מדורות אין צריכין רוב של זפת ושל גפרית ושל גבינה ושל רבב במתניתא תנא אף של קש ושל גבבא

רַשִׁ״י רב כהנא אמר קנים שאגדן צריכין רוב כרב הונא דלא עיילא בהן נורא ולאבדורי לא חיישינן דארוכין הן וכבדין גרעינין שנתנן בחותלות אין צריכין רוב כרב חסדא שנוחין לידלק אבל בלא חותלות מבדרי מדורה לשון היסק גדול רבב שומן ושעוה וכל דבר הניתך גבבא שגובבין מן השדה בל"א שטובל"א קש זנבות שבולין אשטרי"ס

ג א"ר יוחנן עצים של בבל אין צריכין רוב מתקיף לה רב יוסף מאי היא אילימא סילתי השתא פתילה אמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא סילתי מבעיא אלא אמר רב יוסף שוכא דארזא רמי בר אבא אמר זאזא:

רַשִׁ״י סילתי לאחר שעשאום עצים דקים ובבבל נוהגין כן השתא פתילה של בגד הטבולה בשמן ונוח לידלק אמר עולא המדליק נר של שבת צריך שידליק ברוב היוצא מראש הפתילה חוץ לנר שוכא דארזא יבש הוא ודק ויש כמין צמר בין קליפה לעץ והוא מבעירו משאחזה בו אור זאזא מולש"א בלעז

ד הדרן עלך יציאות השבת

ה מתני׳ במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל וחכ"א אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

רַשִׁ״י במה מדליקין לעשות פתילה כל הני דמתני' מפרש בגמרא לא בזפת ולא בשעוה לאו לענין פתילה אלא לתת במקום שמן וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן הכי גרסינן נחום אומר מדליקין בחלב מבושל והוא מהותך

ו גמ׳ לכש שוכא דארזא שוכא דארזא עץ בעלמא הוא בעמרניתא דאית ביה:

רַשִׁ״י גמ' עץ בעלמא הוא ופשיטא דלא חזי לפתילה אלא למדורה עמרניתא כמין צמר יש בין קליפתו לעצו עץ בעלמא הוא והיכי ליחזי לפתילה

ז ולא בחוסן: אמר רב יוסף נעורת של פשתן אמר ליה אביי והכתיב (ישעיהו א, לא) והיה החסון לנעורת (מכלל דחוסן לאו נעורת הוא) אלא אמר אביי כיתנא דדייק ולא נפיץ:

רַשִׁ״י והיה החסון לנעורת אלמא חסון לאו נעורת הוא כיתנא דדייק ולא נפיץ דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו נפיץ קרפר"י לפורר ונעורת מן הדק שבו והכי קאמר קרא פשתן החזק יהפך לנעורת כלומר הגבור יהיה חלש

ח ולא בכלך: אמר שמואל שאלתינהו לכל נחותי ימא ואמרי (לה) כולכא שמיה רב יצחק בר זעירא אמר גושקרא

רַשִׁ״י גושקרא פסולת של משי העשוי ככובעים והוא בית התולעת וקורין לו פולויי"ל ונופצים אותו וטווהו ועושה ממנו בגד ואסור לעשות ממנו פתילה כדאמר בכל פסולי פתילות דמתניתין שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין השלהבת עומדת במקומה גושקרא על שם פסולת וגם פת סובין כמו כן נקראת במסכת גיטין (דף נו: )

ט רבין ואביי הוו יתבי קמיה דרבנא נחמיה אחוה דריש גלותא חזייה דהוה לביש מטכסא א"ל רבין לאביי היינו כלך דתנן א"ל אנן שירא פרנדא קרינן ליה

רַשִׁ״י מטכסא לבוש העשוי מאותו כלך

י מיתיבי השיראים והכלך והסיריקין חייבין בציצית (תיובתא דרבין) תיובתא איבעית אימא שירא לחוד ושירא פרנדא לחוד:

רַשִׁ״י שיראים מעיל העשוי מעיקר המשי סיריקין עשוי מן המשי הרך המתפצל ומצוי במשי וקורין לו במקומנו יד"ש חייבין בציצית ודלא כמאן דאמר כל בגדי צמר ופשתים דוקא חייבין בציצית מדאורייתא אי נמי מדרבנן קתני מיהא השיראים והכלך אלמא שיראין לאו היינו כלך אחווינא ערבה ויש כמין צמר בין קליפה לעץ

יא ולא בפתילת האידן: אחוינא: רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו להנהו ארבתא אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה ההיא עץ בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני: ולא בפתילת המדבר: שברא:

רַשִׁ״י בפקתא בקעה שברא מין עשב ארוך וקורין אותו אורטי"א

יב ולא בירוקה שעל כו': מאי היא אילימא אוכמתא דחריצי איפרוכי מפרכן אלא אמר רב פפא אוכמתא דארבא

רַשִׁ״י אוכמתא דחריצי מקום כנוס מים גדל עליהם כמין ירקרוקת איפרוכי מיפרכן ולא מצי ליעבד פתילה מינה אוכמתא דארבא ספינה המתעכבת במקום אחד במים גדל ירקרוקת סביב שוליה מבחוץ מכווץ כווץ מפני האור ואין דולק כלל ואין שלהבת אוחזת בו ולא צריך למתנייה

יג תנא הוסיפו עליהן של צמר ושל שער ותנא דידן צמר מכווץ כוויץ שער איחרוכי מיחרך:

יד ולא בזפת: זפת זיפתא שעוה קירותא תנא עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים פשיטא שעוה איצטריכא ליה מהו דתימא לפתילות נמי לא חזיא קא משמע לן

רַשִׁ״י עד כאן עד ירוקה שעל פני המים פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים שלא יתן חתיכה זפת או שעוה בנר במקום שמן שעוה איצטריכא ליה לפי שרגילין לעשות כמין פתילה ארוכה והפתילה לתוכה כמו שאנו עושין מהו דתימא לפתילה נמי קאסר לה

טו אמר רמי בר אבין עטרנא פסולתא דזיפתא שעוה פסולתא דדובשא

רַשִׁ״י פסולתא דזיפתא לאחר שיוצא הזפת מן העץ זב ממנו על ידי האור פסולת צלול כשמן והוא עיטרן

מְפָרְשִׁים Commentaries

תּוֹסָפוֹת Tosafot

א מתני' במה מדליקין כו' פעמים מפרש מאי דסליק מיניה ופעמים במה שהתחיל אחד מבושל כו' הכא מזכיר שאינו פשוט תחילה וכן בכמה מקומות ומה שקשה על גירסת רש"י דסוכה [דף ז.] מפורש במקום אחר

ב בעמרניתא דאית ביה וא"ת הא מסיפא שמעינן ליה כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכן קשה גבי אידן ויש לומר דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ

ג אנן שירא פרנדא קרינן ליה פר"ת דכלך דמתניתין קרינן שירא פרנדא אבל מטכסא לאו היינו שירא פרנדא דלא הוה אחר חורבן כדאמר בפ' בתרא דסוטה (דף מו: ) משחרב בית המקדש בטל שמיר וזכוכית לבנה ושירא פרנדא ור"י מפרש דקאי נמי אמטכסא והא דקאמר התם בטל לא לגמרי בטל אלא שלא היה נמצא כ"כ דהא זכוכי' לבנה היתה אחר חורבן דאמרי' בפ' אין עומדין (ברכות דף לא.) תבר קמייהו זכוכית חיורתא בחופת בנו

ד ותנא דידן צמר מכווץ כווץ ושער איחרוכי מחרך ולא איצטריך תנא דמתני' למיתני וא"ת כיון דמתני' נמי סברה דצמר ושער פסולים להדלקה א"כ מאי הוסיפו וי"ל דהוסיפו היינו טעמא מפני שאין מושכין השמן יפה ותנא דמתניתין פסיל להו משום דצמר כוויץ ושער מחרך ולא איצטריך למתני

ה עד כאן פסול פתילות מכאן ואילך פסול שמנים בני נרבונא אוסרין נר שעוה שלנו ומפרשי הכי מהו דתימא לפתילות נמי לא שאם שם נר שעוה בנר שמן יהא אסור קמ"ל מכאן ואילך פסול שמנים כיון שיש בו שמן כשר מותר אבל נר של שעוה בלא שמן אסור להדליק ולי נראה דאם אסור להדליק בלא שמן כי הניחה בשמן נמי אסור כדאמרינן לקמן כרך דבר שמדליקין על גבי דבר שאין מדליקין דאסור אלא ודאי כי לא הניח בשמן נמי שרי

Rishonim on this masechta: רִי״ף וְהָר״ן Rif & Ran רֹא״שׁ Rosh

Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.

↑ חֲזָרָה לְמַעְלָה · back to top