א
וַיְהִי דְבַר־שְׁמוּאֵל לְכָל־יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל־הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק׃
רַשִׁ״י
ויהי דבר שמואל לכל ישראל. נהיה הדבר שנאמר לשמואל, ובא לכל ישראל, והאיך היה הפורענות, ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה: האבן העזר. עדיין לא היה כן שמה, כי בימי שמואל נקראת כן (לקמן ז יב), וכאן קרא על שם סופה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה פִּתְגָם שְׁמוּאֵל מַדְעָא לְכָל יִשְׂרָאֵל וּנְפַק יִשְׂרָאֵל לְקָדָמוּת פְּלִשְׁתָּאֵי לְאַגָחָא קְרָבָא וּשְׁרוֹ עַל אָבֶן סְעָדָא וּפְלִשְׁתָּאֵי שְׁרוֹ בַאֲפַק:
רַלְבַּ״ג
אחר זה ספר שכבר יצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה מעצמם ולא שאלו באלהים עם היות אצלם אורים ותומים ונביא איך יתנהגו בענין המלחמה הזאת ובסוף הענין מתו רבים מישראל וארון האלהים נלקח ובזה נתקיים מ"ש איש האלהים לעלי ומה שאמר לו שמואל:
מְצוּדַת דָּוִד
ויהי דבר שמואל לכל ישראל. רוצה לומר שהיה ונתקיימה נבואת שמואל לכל ישראל, והוא מה שנאמר לו: הנה אנכי עושה דבר בישראל וכו׳, וחוזר ומפרש איך נתקיימה, ואמר: ויצא ישראל וכו׳, ואז לא משלו פלשתים על ישראל, ועיין בקונטרס בחשבון הדורות: אבן העזר. הוא דברי כותב הספר, כי שם האבן העזר לא נקראה עד אחר המלחמה האחרת שעשה שמואל, וישראל נצחו אז (לקמן ז יב):
ב
וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ׃
רַשִׁ״י
ותטש המלחמה. ותתפשט המלחמה, כמו (לקמן ל טז): והנם נטושים על פני הארץ, וכן (שופטים טו ט): וינטשו בלחי:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּסְדָרוּ קְרָבָא פְּלִשְׁתָּאֵי לָקֳדָמוּת יִשְׂרָאֵל וְאִתְרְטִישׁוּ עָבְדֵי קְרָבָא וְאִתַּבָּרוּ יִשְׂרָאֵל קֳדָם פְּלִשְׁתָאֵי וּמְחוֹ בְסִידְרָא בְּחַקְלָא כְאַרְבְּעָא אַלְפִין גַבְרָא:
רַלְבַּ״ג
ותטוש המלחמה. הרצון בו שפשטה המלח מה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ויערכו. ענין סדור, כמו (ויקרא ו ה): וערך עליה העולה, ורצה לומר, סדרו אנשי החיל לעמוד מול המלחמה: ותטוש. ענין פזור והתפשטות, כמו (במדבר יא לא): ויטוש על המחנה: וינגף. ענין הכאה, כמו (תהלים צא יב): פן תגוף באבן רגליך: במערכה. היא מקום המלחמה, שעומדים שם סדורים:
ג
וַיָּבֹא הָעָם אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת־אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא עַמָא לְמַשְׁרִיתָא וַאֲמַרוּ סָבֵי יִשְׂרָאֵל לְמָה תַבְּרָנָא יְיָ יוֹמָא דֵין קֳדָם פְלִשְׁתָּאֵי נִסַב לָנָא מִשִׁילֹה יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ וְיֵיתֵי בֵּינָנָא בְּדִיל יְקַר שְׁמֵיהּ נִתְפְּרִיק מִיַד בַּעֲלֵי דְבָבָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
אל המחנה. לאותן שלא הלכו במערכה: למה נגפנו. כי חשבו אשר המה מנוקים מעון: את ארון. כי אמרו: כאשר ישגיח ה׳ בארון בריתו, ישגיח גם בנו:
ד
וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי עִם־אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁלַח עַמָא לְשִׁילֹה וּנְטָלוּ מִתַּמָן יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ צְבָאוֹת דִשְׁכִינְתֵּהּ שַׁרְיָא עֵיל מִן כְּרוּבַיָא וְתַמָן תְּרֵין בְּנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ חָפְנִי וּפִינְחָס:
מְצוּדַת דָּוִד
יושב הכרובים. אשר שוכן על הכרובים אשר על הכפורת: ושם וכו׳. רוצה לומר: הם נשאו הארון:
ה
וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד אֲתָא אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ לְמַשְׁרִיתָא וְיַבִּיבוּ כָל יִשְׂרָאֵל יַבָּבָא רַבָּא וְאִשְׁתְּגָּשַׁת אַרְעָא:
מְצוּדַת דָּוִד
וירעו. לכבוד ביאת הארון: ותהום הארץ. הוא מלשון גוזמא והפלגה, ורוצה לומר: קול התרועה נשמע למרחוק:
ו
וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְהוָה בָּא אֶל־הַמַּחֲנֶה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁמָעוּ פְלִשְׁתָּאֵי יַת קַל יַבָּבָא וַאַמַרוּ מָה קָל יַבָּבָא רַבָּא הָדֵין בְמַשְׁרִיתָא דִיהוּדָאֵי וִידָעוּ אֲרֵי אֲרוֹנָא דַייָ אָתָא לְמַשְׁרִיתָא:
מְצוּדַת דָּוִד
ויאמרו. אלו לאלו: וידעו. אחר החקירה, נודע להם שבא הארון אליהם:
ז
וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּדְחִילוּ פְּלִשְׁתָּאֵי אֲרֵי אֲמַרוּ אֲתָא אֲרוֹנָא דַייָ לְמַשְׁרִיתָא וַאֲמַרוּ וַי לָנָא אֲרֵי לָא הֲוַת כַּהֲדָא מֵאִיתְמְלֵי וּמִדְקָדָמוֹהִי:
ח
אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּר׃
רַשִׁ״י
בכל מכה במדבר. על ים סוף ויונתן תרגם: ולעמיה עבד פרישן במדברא. ובספרי שנינו: שהפרשה הזו עירוב דברים, מי שאמר זה לא אמר זה, כשרין שבהם אמרו: מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, והרשעים אמרו: אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה, כל מכות שהיו לו, על המצרים הביאם, אין לו עוד מכה מעתה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַי לָנָא מַן יְשֵׁיזְבִינָנָא מִיַד מֵימְרָא דַייָ דְעוֹבָדוֹהִי רַבְרְבִין הָאִלֵין אִלֵין אִינוּן גְבוּרָתָא דַייָ דִמְחָא יַת מִצְרַיִם בְּכָל מָחָא וּלְעַמֵיהּ עֲבַד פְּרִישָׁן בְּמַדְבְּרָא:
רַלְבַּ״ג
אלה הם האלהים המכים את מצרים בכל מכה במדבר. ר"ל ובמדבר כי ענין קריעת ים סוף היה במדבר אשר בו מתו פרעה וחילו וכבר הכם קודם זה במצרים במינים רבים מהמכות:
מְצוּדַת צִיּוֹן
האדירים האלה. בכל המקרא הזה אמר בלשון רבים, לפי שאמר ׳האלהים׳ שכתוב בכל מקום בלשון רבים, לזה אמר הכל בלשון רבים:
ט
הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
אִיתְקְפוּ וַהֲווֹ לְגַבְרִין פְּלִשְׁתָּאֵי דִלְמָא תִּשְׁתַּעְבְּדוּן לִיהוּדָאֵי כְּמָא דְאִשְׁתַּעְבְּדוּ לְכוֹן וּתְהוֹן לְגַבְרִין גִבָּרִין וְתַגִיחוּן קְרָבָא:
רַלְבַּ״ג
פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם. זה מורה כי לא היו פלשתים מושלים בישראל ולא ישראל בפלשתים ואפשר שמזמן קרוב יצאו בני ישראל מעבודתם או אפשר שיארך זמן עבודתם את הפלשתים עד מות עלי ויהיו אם כן שנות שמשון נכללות בשנות עלי ונמנו לשניהם כי רוב ישיבת שמשון היה בישיבת שדה פלשתים וכשלא היה שמשון שר היה שופט אותם עלי:
מְצוּדַת דָּוִד
התחזקו. אמרו אלו לאלו אתם פלשתים התחזקו: והיו לאנשים. רצה לומר לגבורים ואמיצי הלב: והייתם. רצה לומר: אבל אם תהיו לאנשים, אז תוכלו על כל פנים להלחם בהם, לבלי היות מנוצחים לעבוד אותם, ותהיו על כל פנים דומה להם בדבר הנצחון:
י
וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאַגִיחוּ קְרָבָא פְּלִשְׁתָּאֵי וְאִתַּבָּרוּ יִשְׂרָאֵל וְאַפָּכוּ גְבַר לְקִירְווֹהִי וַהֲוָה מְחָתָא רַבְּתָא לַחֲדָא וְאִתְקְטַל מִיִשְׂרָאֵל תְּלָתִין אַלְפִין גְבַר רִגְלָי:
יא
וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי־עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲרוֹנָא דַייָ אִשְׁתְּבֵי וּתְרֵין בְנֵי עֵלִי אִתְקְטָלוּ חָפְנִי וּפִינְחָס:
יב
וַיָּרָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל־רֹאשׁוֹ׃
רַשִׁ״י
איש בנימן. זה היה שאול, שחטף את הלוחות מיד גלית וברח לו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּרְהַט גַבְרָא מִשִׁבְטָא דְבִנְיָמִן מִסִדְרָא וַאֲתָא לְשִׁלֹה בְּיוֹמָא הַהוּא וּלְבוּשׁוֹהִי מְבַזְעִין וְעַפְרָא רְמֵי עַל רֵישֵׁיהּ:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ומדיו. ומלבושיו, כמו (לקמן יז לח): וילבש וגו׳ מדיו: ואדמה. עפר:
יג
וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא יך [יַד] דֶּרֶךְ מְצַפֶּה כִּי־הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל־הָעִיר׃
רַשִׁ״י
יד דרך מצפה. אצל יד הדרך היה מצפה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא וְהָא עֵלִי יָתֵיב עַל כּוּרְסַיָא עַל כְּבַשׁ אוֹרַח תַּרְעָא מְסָכֵי אֲרֵי הֲוָה לִבֵּיהּ תְּבִיר עַל אֲרוֹנָא דַייָ וְגַבְרָא אָתָא לְחַוָאָה לְקַרְתָּא וְאִשְׁתְּגִישַׁת כָּל קַרְתָּא:
רַלְבַּ״ג
והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה. ר"ל שהיה הכסא במקום שהיה מצפה ומביט הדרך אם יבא מבשר להגיד לו מה שקרה לארון האלהים: כי היה לבו חרד על ארון האלהים. ולזאת הסבה היה הכסא אצל מקום השער לראות העוברים והשבים וזה מורה על רוב חסידתו שלא היה חרד לבניו עם מה שגלה לו איש האלהים ששניהם ימותו ביום אחד גם בשמעו מות חפני ופנחס לא חרד מאד עד ששמע שארון האלהים נלקח כי אז נפל אחורנית מעל הכסא מרוב החרדה ובסבת הנפילה נשברה מפרקתו מרוב החולשה ומת מכובד גופו ורוב הזקנה כי הכובד ההוא היה סבת מיתתו בנפלו:
מְצוּדַת דָּוִד
ויבא. רצה לומר: בעת בואו לשילה, ישב עלי על הכסא וכו׳: יד דרך מצפה. אצל מקום דרך ההולך למקום המלחמה, והיה מצפה ומייחל לשמוע מה מהמלחמה, כי היה לבו חרד על הליכת הארון: והאיש בא. מדרך אחר בא להגיד בהעיר: ותזעק. זעקת שבר ויללה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יד. מקום: מצפה. ענין תוחלת ותקוה, כמו (מיכה ז ז): ואני בה׳ אצפה:
יד
וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת־קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁמַע עֵלִי יַת קַל צַוְחָתָא וַאֲמַר מָה קַל שִׁגּוּשַׁיָא הָדֵין וְגַבְרָא אוֹחִי וְאָתָא וְחַוֵי לְעֵלִי:
טו
וְעֵלִי בֶּן־תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְעֵלִי בַּר תִּשְׁעִין וְתַמְנֵי שְׁנִין וְעֵינוֹהִי קָמָה וְלָא יָכִיל לְמֶחֱזֵי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
קמה. רצה לומר כל אחת קמה, כי בעת הראות, דרך העין להתנענע, ושל עלי קמה ועמדה, כי לא ראה עוד:
טז
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל־עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן־הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן־הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה־הָיָה הַדָּבָר בְּנִי׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר גַבְרָא לְעֵלִי אֲנָא אֲתֵית מִן סִדְרָא וַאֲנָא מִן סִדְרָא דִקְרָבָא אַפָּכִית יוֹמָא דֵין וַאֲמַר מֶה הֲוָה פִּתְגָמָא בְּרִי:
יז
וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם־שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתֵיב דִמְבַשֵׂר וַאֲמַר אַפֵּךְ יִשְׂרָאֵל קֳדָם פְּלִשְׁתָּאֵי וְאַף מְחָתָא רַבְּתָא הֲוַת בְּעַמָא וְאַף תְּרֵין בְּנָךְ אִתְקְטָלוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹנָא דַייָ אִשְׁתְּבִי:
יח
וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל־הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי־זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה׃
רַשִׁ״י
מפרקתו. אפרקותיה, עצם הצואר:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַהֲוָה כַּד אַדְכָּרוּתֵיהּ יַת אֲרוֹנָא דַייָ וּנְפַל מֵעַל כּוּרְסָא לַאֲחוֹרוֹהִי עַל כְּבַשׁ אוֹרַח תַּרְעָא וְאִתַּבָּרַת פָּרְקוּתֵיהּ וּמִית אֲרֵי סִיב גַבְרָא וְיַקִיר וְהוּא דָן יַת יִשְׂרָאֵל אַרְבְּעִין שְׁנִין:
מְצוּדַת דָּוִד
בעד יד השער. נגד מקום השער: כי זקן האיש וכבד. רצה לומר: לפי שהיה זקן וכחו תש והיה בעל בשר, לזה לא היה יכול להתחזק בעת נפלו להטות עצמו על צדו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אחורנית. לאחוריו: בעד. נגד: מפרקתו. הוא עצם הצואר, על שם שעשוי פרקים פרקים:
יט
וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת־פִּינְחָס הָרָה לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת־הַשְּׁמֻעָה אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי־נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ׃
רַשִׁ״י
ללת. על כרחו 'ללדת' פירושו, ואין לו דמיון ומנחם חברו בחלק 'יללה', לפי שחבלי לידתה ביללה באו לה, ויסוד יללה, אין אות ביסודה אלא למ"ד לבדה: נהפכו. נשתנו מכדרכן, לכך מתה: צריה. צירי דלתי בטנה, קרדוני"ל בלע"ז:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְכַלָתֵיהּ אִתַּת פִּינְחָס מְעַדְיָא לְמֵילַד וּשְׁמָעַת יַת שְׁמוּעֲתָא דְאִשְׁתְּבִי אֲרוֹנָא דַייָ וּדְמִית חָמוּהָא וּדְאִתְקְטֵיל בַּעֲלָהּ וּכְרָעַת וִילֵידַת אֲרֵי בִעַתוּהָא חֶבְלָהָא:
רַלְבַּ״ג
הרה ללת. אחשוב שיהיה שרשו נלה ויהי מקור וענינו ענין שלמות כאילו יאמר שמלאו ימי הריונה ללדת כאמרו וימלאו ימיה ללדת וכבר פירשוהו מענין יללה והוא חסר למ"ד אחרת כי היה משפטו לללת: ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה. ולא יכלה להתאמץ על דבר הלידה כראוי, והיא קראה שם הנער אי כבוד לאמר גלה כבוד מישראל:
מְצוּדַת דָּוִד
הרה ללת. רצה לומר: נשלם ימי הריונה ללדת: כי נהפכו. מחרדת השמועה, נהפכו ונתגלגלו עליה פתאום חבלי הלידה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
ללת. רצה לומר ללדת, ובא בחסרון הדל״ת, לפי שילדה ביללה: ותכרע. נפלה על ברכיה: נהפכו. ענין סבוב וגלגול, על כי בעת הגלגול מתהפך הדבר מצד אל צד, וכן (שופטים ז יג): מתהפך במחנה מדין: צריה. הם חבלי הלידה, הבאה מהשמטת קשרי הרחם התקועים זה בזה, והוא מושאל מן צירי הדלתות, וכן (ישעיהו יג ח): צירים וחבלים יאחזון:
כ
וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל־תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ וְלֹא עָנְתָה וְלֹא־שָׁתָה לִבָּהּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעִידַן מוּתָה וּמַלִילוּ נְשַׁיָא דְקַיְמָן עִלַוָה לָא תִדְחֲלִין אֲרֵי בַּר דְכַר יְלִידַת וְלָא אֲתִיבַת וְלָא שַׁוִיאַת עַל לִבָּהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
וכעת מותה. וכאשר בא עת מותה על ידי הלידה הפתאומית: אל תראי. היות חשבו שמתפחדת שלא תמות גם היא בעבור רוע המזל, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (שבת קה ב): אחד מן המשפחה שמת, ידאגו וכו׳, ולזה אמרו לה, דעי כי בן ילדת, ושוב אין לך לפחד, כי אם נולד בן זכר, נתרפאת כל המשפחה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ירושלמי מועד קטן ג ז): ולא שתה לבה. אל דבריהן:
כא
וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי־כָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל־הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל־חָמִיהָ וְאִישָׁהּ׃
רַשִׁ״י
אי כבוד. אין כבוד, וכן (איוב כב ל): ימלט אי נקי, אין נקי: אל הלקח. כמו על הלקח, ואין צריך לזוזו מלשון אל, למי שיודע להבין דברו: אל הלקח. איטיויר"ש לאישטריפו"ש בלע"ז: ואל חמיה. ואל הרעה הזאת, שמת חמיה ואישה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְרַת לְרַבְיָא אִי כָבוֹד לְמֵימַר גְלָה יְקָרָא מִיִשְׂרָאֵל דְאִשְׁתְּבִי אֲרוֹנָא דַייָ וּדְמִית חָמוּהָא וּדְאִתְקְטֵל בַּעֲלָהּ:
רַלְבַּ״ג
ואל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה. כי חמיה היה נביא וכהן גדול ואישה היה ראוי לשמש בכהונה גדולה אחריו כי ידמה שהיה יותר ראוי לכהונה מחפני כי לא היה רע כ"כ כמו חפני ולזה נתקיימה הכהונה גדולה מזרע פינחס עד מלכות שלמה כמו שיתבאר במה שיבא ולזה הקדים בפורענות לזכר חפני קודם פינחס בסוף הענין שכא לזכר כי הסבה החזקה למה שאמרה גלה כבוד מישראל הוא הלקח ארון האלהים כי כבר נשאר לישראל נביא והיה שם מהכהני' גם כן מי שיתמנה כהן גדול תחת עלי:
מְצוּדַת דָּוִד
לאמר. רצה לומר: השם יורה, אשר בעת שנולד, גלה כבוד מישראל וכו׳:
מְצוּדַת צִיּוֹן
אי כבוד. כמו אין כבוד, ותחסר הנו״ן, כמו (איוב כב ל): ימלט אי נקי. והיא בחיר״ק, ודוגמתו (לקמן כא ט): ואין יש פה, שהיא בחיר״ק:
כב
וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמָרַת גְלָה יְקָרָא מִיִשְׂרָאֵל אֲרֵי אִשְׁתְּבֵי אֲרוֹנָא דַיָי:
מְצוּדַת דָּוִד
ותאמר. וחזרה ואמרה, עיקר גלות הכבוד, הוא בעבור כי נלקח הארון:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.