א
וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל־שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתוֹ אֱנָשֵׁי זִיף לְוַת שָׁאוּל לְגִבְעֲתָא לְמֵימַר הֲלָא דָוִד מִטַמָר בְּגִבְעֲתָא דַחֲכִילָה דִי עַל אַפֵּי יְשִׁימוֹן:
ב
וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל־מִדְבַּר־זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־דָּוִד בְּמִדְבַּר־זִיף׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם שָׁאוּל וּנְחַת לְמַדְבְּרָא דְזִיף וְעִמֵיהּ תְּלָתָא אַלְפִין גַבְרָא בְחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְמִבְעֵי יַת דָוִד בְּמַדְבְּרָא דְזִיף:
ג
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל־הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁרָא שָׁאוּל בְּגִבְעֲת חֲבִילָה דִי עַל אַפֵי יְשִׁימוֹן עַל אוֹרְחָא וְדָוִד יָתֵיב בְּמַדְבְּרָא וַחֲזָא אֲרֵי אֲתָא שָׁאוּל בַּתְרוֹהִי לְמַדְבְּרָא:
ד
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי־בָא שָׁאוּל אֶל־נָכוֹן׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּשְׁלַח דָוִד מְאַלְלִין וִידַע אֲרֵי אֲתָא שָׁאוּל בִּקְשׁוֹט:
ה
וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה־שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן־נֵר שַׂר־צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו׃]
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְקָם דָוִד וַאֲתָא לְאַתְרָא דִי שְׁרָא תָמָן שָׁאוּל וַחֲזָא דָוִד יַת אַתְרָא דִשְׁכַב תַּמָן שָׁאוּל וְאַבְנֵר בַּר נֵר רַב חֵילֵיהּ וְשָׁאוּל שְׁכִיב בְּכַרְכּוּמָא וְעַמָא שָׁרָן סַחֲרָנוֹהִי:
רַלְבַּ״ג
ושאול שוכב במעגל. ר"ל במחנה והוא היה בדמות עגול למען יראו הבאים אליהם מכל הצדדים:
ו
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל־אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל־אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי־יֵרֵד אִתִּי אֶל־שָׁאוּל אֶל־הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתֵיב דָוִד וַאֲמַר לַאֲחִימֶלֶךְ חִתָּאָה וְלַאֲבִישַׁי בַּר צְרוּיָה אֲחוּהִי דְיוֹאָב לְמֵימַר מַן יֵחוֹת עִמִי לְוַת שָׁאוּל לְמַשְׁרִיתָא וַאֲמַר אֲבִישַׁי אֲנָא אֵיחוֹת עִמָךְ:
ז
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל־הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה־בָאָרֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו׃]
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתָא דָוִד וַאֲבִישַׁי לְוַת עַמָא בְּלֵיְלְיָא וְהָא שָׁאוּל שְׁכִיב דְמוּךְ בְּכַרְכּוּמָא וּמוּרְנִיתֵיהּ נְעִיצָא בְאַרְעָא אִיסָדוֹהִי וְאַבְנֵר וְעַמָא שָׁרָן סַחֲרָנוֹהִי:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מעוכה. נעוצה, וקרוב הוא מלשון (ויקרא כב כד): ומעוך וכתות: מראשותיו. סמוך לראשו:
ח
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל־דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת־אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר אֲבִישַׁי לְדָוִד מְסַר יְיָ יוֹמָא דֵין יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וּכְעַן אֶמְחִינֵיהּ כְּעַן בְּמוּרְנִיתָא וְאַבְרְזִינֵיהּ בְּאַרְעָא זִמְנָא חָדָא וְלָא אֶשְׁנֵי לֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
ובארץ. עד שתנעץ החנית גם בארץ: פעם אחת. את זה אעשה בפעם אחת, ולא אצטרך להכותו מכה שניה:
מְצוּדַת צִיּוֹן
סגר. ענין מסירה, כמו (עמוס א ו): להסגיר לאדום: אשנה. מלשון שנים:
ט
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אֲבִישַׁי אַל־תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לַאֲבִישַׁי לָא תְחַבְּלִינֵיהּ אֲרֵי מַן אוֹשִׁיט יְדֵיהּ בִּמְשִׁיחָא דַייָ וְזָכֵי:
י
וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי־יְהוָה כִּי אִם־יְהוָה יִגָּפֶנּוּ אוֹ־יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה׃
רַשִׁ״י
חי ה'. יש אומרים, ליצרו נשבע, ויש אומרים, לאבישי נשבע, אם תהרוג את הצדיק, אני אערב דמך בדמו: כי אם ה' יגפנו. יקרב מיתתו: או יומו יבא. יום שזמן מיתתו בו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד קַיָם הוּא יְיָ אֱלָהֵין מִן קֳדָם יְיָ יִתְמְחֵי אוֹ יוֹמֵיהּ יִמְטֵי וִימוּת אוֹ בִקְרָבָא יֵחוּת וְיִתְקְטֵל:
רַלְבַּ״ג
חי ה' כי אם ה' יגפנו. ר"ל להמיתו בלא עתו על צד העונש: או יומו יבא ומת. ר"ל הקץ המוגבל לו לחיות כי זה הקץ מתחלף לפי עת הליד': או במלחמה ירד ונספה. ר"ל שהוא בעצמו מצד בחירתו יסבב שימות בלא עתו וזה כי מי שלא בא עתו עדין הנה יתכן בבאו במקום הסכנה שימות בלא עתו וכבר זכרו זה בעלי חכמת משפטי הכוכבים בספריהם והוא עוד דעת תורתנו השלמה ולזה צותה לעשות מעקה לגגים למלט הבאים שם מהנפילה:
מְצוּדַת דָּוִד
חי ה׳. חזר לישבע ואמר: חי ה׳ שלא יאריך עוד ימים רבים, כי או ה׳ יגפנו בלא יומו, או מהר יבוא יומו וימות במיתה טבעית, או ימות במלחמה:
יא
חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה קַח־נָא אֶת־הַחֲנִית אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ מִלְאוֹשָׁטָא יְדִי בִּמְשִׁיחָא דַייָ וּכְעַן סַב יַת מוּרְנִיתָא דִי אִיסָדוֹהִי וְיַת מָנָא דְמַיָא וְנֵיזִיל לָנָא:
מְצוּדַת דָּוִד
חלילה לי. עם שגם אני משיח ה׳ כמותו, מכל מקום חלילה גם לי מחמת מצות ה׳, משלוח ידי וכו׳:
יב
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת־הַחֲנִית וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּנְסִיב דָוִד יַת מוּרְנִיתָא וְיַת מָנָא דְמַיָא מֵאִיסָדֵי שָׁאוּל וַאֲזַלוּ לְהוֹן וְלֵית דַחֲזֵי וְלֵית דִידַע וְלֵית דְמִתְעַר אֲרֵי כוּלְהוֹן דְמָכִין אֲרֵי שֵׁינָא תַקִיפָא מִן קֳדָם יְיָ נְפָלַת עֲלֵיהוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד
ויקח דוד. חזר דוד לקחתו בעצמו, כי לא האמין לאבישי פן יכה עמו נפש שאול: ואין רואה וכו׳. בעבור השינה לא היה מי רואה אותם, ואף לא ידעו בהרגשת השמע מקול ההולך והדבור, ולא היה מי מהם מקיץ מן השינה במשך הזמן ההוא, כי מה׳ נפלה עליהם תרדמה, ולא היה הדבר בדרך הטבע:
מְצוּדַת צִיּוֹן
מקיץ. ענין הערה מהשינה: תרדמת. שינה עמוקה וכן (יונה א ו): מה לך נרדם:
יג
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל־רֹאשׁ־הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַעֲבַר דָוִד עִבְרָא וְקָם עַל רֵישׁ טוּרָא מֵרָחִיק סַגִי אַתְרָא בֵּינֵיהוֹן:
רַלְבַּ״ג
ויעמד על ראש ההר מרחוק רב המקום ביניהם. הנה עמד על ראש ההר כדי שיהיה קולו יותר נשמע כי היה רוצה לדבר אל שאול מרחוק למלט עצמו מהסכנה אם יסכימו לרדוף אחריו:
מְצוּדַת דָּוִד
העבר. מעבר המים שהיה שם: על ראש ההר. להשמיע קולו למרחוק: רב המקום. כי פחד לנפשו שלא יתפשוהו:
יד
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל־הָעָם וְאֶל־אַבְנֵר בֶּן־נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל־הַמֶּלֶךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּקְרָא דָוִד לְעַמָא וּלְאַבְנֵר בַּר נֵר לְמֵימַר הֲלָא תַעֲנֵי אַבְנֵר וַאֲתֵיב אַבְנֵר וַאֲמַר מַן דֵין דְקָרֵי בְּרֵישׁ מַלְכָּא:
מְצוּדַת דָּוִד
הלא תענה אבנר. רצה לומר: עליך להשיב על דברי: מי אתה. רצה לומר: איך מלאך לבך לקרא בקול על המלך, להקיצו משנתו:
טו
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אַבְנֵר הֲלוֹא־אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל־אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי־בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת־הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר דָוִד לְאַבְנֵר הֲלָא גְבַר גִבַּר אַתְּ וּמַן כְּוָתָךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּלְמָא לָא נְטַרְתָּא עַל רִבּוֹנָךְ מַלְכָּא אֲרֵי אֲתָא חַד מִן עַמָא לְחַבָּלָא יַת מַלְכָּא רִבּוֹנָךְ:
מְצוּדַת דָּוִד
הלא איש אתה. רצה לומר הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה: כי בא. פן יבוא, וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
איש. רצה לומר גדול וחשוב, כמו (במדבר יג ג): כולם אנשים: אל אדוניך. על אדוניך:
טז
לֹא־טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי־יְהוָה כִּי בְנֵי־מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא־שְׁמַרְתֶּם עַל־אֲדֹנֵיכֶם עַל־מְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה רְאֵה אֵי־חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת־צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו׃]
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
לָא תַקֵין פִּתְגָמָא הָדֵין דִי עֲבַדְתָּא קַיָים הוּא יְיָ אֲרֵי גַבְרִין חַיָבֵי קְטוֹל אַתּוּן דְלָא נְטַרְתּוּן עַל רִבּוֹנְכוֹן עַל מְשִׁיחָא דַייָ וּכְעַן חֲזֵי אָן מוּרְנִיתָא דְמַלְכָּא וְיַת מָנָא דְמַיָא דְאִיסָדוֹהִי:
מְצוּדַת דָּוִד
כי בני מות אתם. בעבור כבוד אבנר, חזר לדבר אל כולם ולפסוק עליהם המיתה: ראה אי חנית. רצה לומר: ואם תאמר שמרתם, איה החנית׳ מי לקחו: אשר מראשתיו. אשר היו מראשותיו:
מְצוּדַת צִיּוֹן
בני מות. אנשי מות, רצה לומר חייבי מיתה: אי חנית. איה החנית: ואת צפחת. ועם צפחת:
יז
וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת־קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְאִשְׁתְּמוֹדַע שָׁאוּל יַת קָלָא דְדָוִד וַאֲמַר הֲקָלָךְ דֵין בְּרִי דָוִד וַאֲמַר דָוִד קָלִי רִבּוֹנִי מַלְכָּא:
יח
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה־בְּיָדִי רָעָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר לְמָא דְנַן רִבּוֹנִי רָדִיף בָּתַר עַבְדֵיהּ אֲרֵי מֶה עֲבָדִית וּמַה בְּיָדִי חוֹבָא:
יט
וְעַתָּה יִשְׁמַע־נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם־יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי־גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃
רַשִׁ״י
הסיתך בי. לשנאתי, כל הסתה לשון שומה, אמיטמינ"ט בלע"ז: ירח מנחה. יקבל ברחמים תפלתי, להשיב חמתך ממני: כי גרשוני. מארץ ישראל: לך עבוד אלוהים אחרים. היוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ בזמן הבית, כאלו עובד עבודה זרה ויונתן תרגם: איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן יִשְׁמַע כְּעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי עַבְדֵיהּ אִם מִן קֳדָם יְיָ אִתְגָרִית בִּי יְקַבֵּל קוּרְבָּנִי בְּרַעֲוָא וְאִם בְּנֵי אֱנָשָׁא לִיטִין אִנוּן קֳדָם יְיָ אֲרֵי תָרֵיכוּנִי יוֹמָא דֵין מִלְמֵידַר בְּאַחֲסָנַת עַמָא דַייָ לְמֵימַר אֱזֵיל דָוִד בֵּינֵי עַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא:
רַלְבַּ״ג
אם ה' הסיתך בי ירח מנחה. אמר זה כי אם היה נסבה מאת הש"י הנה יהיה זה לחטא דוד ולזה אמר שהש"י ירח מנחה ממנו ויהיה בה נרצה לש"י: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' וגו'. אמר זה לפי שמן המסבבים שירדפהו ישר' יהיה סבה שיצא דוד מכל ארץ ישראל למלט את נפשו מיד מלך ישראל וילך לו בין עובדי עבודת אלילים:
מְצוּדַת דָּוִד
אם ה׳ וגו׳. אם הדבר מה׳ ומצד העונש, אקריב מנחה לה׳, ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח, וירף ממני: ואם בני האדם. הם הסיתו אותך עלי, כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור: ארורים הם. בני האדם האלו: מהסתפח. מלהיות מאוסף בארץ ישראל היות עד הנה חשבתי, כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מדלוק אחרי אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל: לאמר. כאלו יאמרו אלי לך עבוד וכו׳, כי גורשים אותי מבין ישראל, ללכת בין פלשתים ויונתן תרגם: איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא:
מְצוּדַת צִיּוֹן
הסיתך. מלשון הסתה ופתוי: ירח. מלשון ריח: מנחה. רצה לומר תשורה וקרבן: מהסתפח. ענין הקבוץ והדבוק, ואסיפת דבר אל דבר, כמו (לעיל ב לו): ספחני נא:
כ
וְעַתָּה אַל־יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְהוָה כִּי־יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת־פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים׃
רַשִׁ״י
הקורא. עוף ששמו קורא, ובלע"ז פרדי"ץ, וכן (ירמיהו יז יא): קורא דגר ולא ילד, ומרדף אחר קני שאר עופות, ויושב על בציהם:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וּכְעַן לָא יִתְשַׁד דָמִי לְאַרְעָא מִן קֳדָם מֵימְרָא דַייָ אֲרֵי נְפַק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמִיבְעֵי יַת חֲלָשׁ חַד כְּמָא דְמִתְרַדֵיף קוֹרָאָה בְּטוּרַיָא:
מְצוּדַת דָּוִד
אל יפל דמי. רצה לומר: מה שאני תמיד בסכנה וכאלו דמי נשפך, הדם ההוא לא יפול ארצה מנגד פני ה׳, כנגדו תעמוד לבקש נקם: כאשר ירדוף. רצה לומר: המלך מתמיד ומתענג לבקש פרעוש הקופץ ממקום למקום, כאשר מלך מהמלכים מתענג לרדוף בהרים אחר הקורא, והוא שם עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו, ורצה לומר: רודף הוא אחר הדיוט, כאלו אחר שר גדול וחשוב:
מְצוּדַת צִיּוֹן
פרעש. הוא כינה שחורה: הקורא. שם עוף, כמו (ירמיהו יז יא): קורא דגר:
כא
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי־דָוִד כִּי לֹא־אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שָׁאוּל חָבִית תּוּב בְּרִי דָוִד אֲרֵי לָא אַבְאֵישׁ לָךְ עוֹד חֲלַף דִיקָרַת נַפְשִׁי בְּעֵינָךְ יוֹמָא הָדֵין הָא אִסְתַּכָּלִית וְאִטַפָּשִׁית סַגִי לַחֲדָא:
רַלְבַּ״ג
הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד. הרצון בו כי בזולת מה שגמלתני עתה מן הטובה הייתי משועבד מאד, לבלתי רדוף אותך כמו שנתבאר מענין כריתת דוד את כנף המעיל אשר לשאול ולזה היה סכלות רב ממני ושגגה, אמנם הסכלות היא שככר נתפרסם לי עוצם השגחת השם יתברך עליך ולזה היה ראוי שנסיר מלרדפך ואולם השגגה היא שלא זכרתי מה שגמלתני מן הטובה בנפלי בידך בהיותי במערה:
מְצוּדַת דָּוִד
שוב. חזור לביתי, כי לא אעשה לך עוד רעה, בעבור כי חשובה ויקרה נפשי בעיניך: הנה הסכלתי. במה שאני רודפך עשיתי סכלות, על כי ראיתי שה׳ עמך, ואף הרביתי לשגות לרדפך על לא דבר:
מְצוּדַת צִיּוֹן
יקרה. ענין חשיבות: הסכלתי. מלשון סכלות וטפשות: ואשגה. מלשון משגה ושגגה:
כב
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה החנית [חֲנִית] הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲתֵיב דָוִד וַאֲמַר הָא מוּרְנִיתָא דְמַלְכָּא וְיֶעְבַּר חַד מֵעוּלֵמַיָא וְיִסְבָהּ:
כג
וַיהוָה יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת־צִדְקָתוֹ וְאֶת־אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַיָי יָתֵיב לִגְבַר יַת זְכוּתֵיה וְיַת קוּשְׁטֵיהּ דְמַסְרָךְ יְיָ יוֹמָא דֵין בִּידִי וְלָא אֲבֵיתִי לְאוֹשָׁטָא יְדִי בִּמְשִׁיחָא דַיָי:
כד
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהוָה וְיַצִּלֵנִי מִכָּל־צָרָה׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וְהָא כְּמָא דִי יָקְרַת נַפְשָׁךְ יוֹמָא דֵין בְּעֵינָי כֵּן תִּיקַר נַפְשִׁי קֳדָם יְיָ וִישֵׁיזְבִינַנִי מִכָּל עָקָא:
כה
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ׃
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן
וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד בְּרִיךְ אַתְּ בְּרִי דָוִד אַף מִמְלַךְ תִּמְלוֹךְ וְאַף אַצְלַח תַּצְלַח וַאֲזַל דָוִד לְאוֹרְחֵיהּ וְשָׁאוּל תַּב לְאַתְרֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד
ברוך אתה. רצה לומר: רואה אנכי שאתה ברוך, וגם עשה תעשה מעשים נפלאים, וגם תצליח בהם:
Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.