Sign In
Library › Tanach תַּנַ״ךְ › I Samuel שְׁמוּאֵל א › Chapter 27 כז

I Samuel 27 — שְׁמוּאֵל א כז

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם־אֶחָד בְּיַד־שָׁאוּל אֵין־לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל־אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ׃

רַשִׁ״י עתה אספה יום אחד. שמא יארוב ויבא עלי פתאום:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר דָוִד בְּלִבֵּיהּ דִלְמָא אִתְמְסִיר יוֹמָא חָד בִּידָא דְשָׁאוּל לֵית לִי מִדַעַם דְטַב אֲרֵי אִשְׁתֵּיזָבָא אִשְׁתֵּיזֵב לְאַרַע פְלִשְׁתָּאֵי וִינוּחַ מִנִי שָׁאוּל לְמִבְעֵנִי עוֹד בְּכָל תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִשְׁתֵּיזֵיב מִן יְדֵיהּ:
מְצוּדַת דָּוִד עתה אספה. כי אחר שכרת כנף המעיל, חשב שלא יוסיף עוד לרדוף אחריו כאשר בתחלה, אבל אחר שראה שעם כל זה רודפו, וחשש עוד כי פן בעבור שרואה טוב הצלחתו, ישכיל עוד לבוא פתאום ויהיה נספה ביום אחד, רצה לומר: מבלי דעת טרם בואו: לבקשני עוד. כאשר בקשני עד הנה בכל גבול ישראל:
מְצוּדַת צִיּוֹן אספה. ענין כליון: ונואש. מלשון יאוש, כמו (ישעיהו נז י): לא אמרת נואש:

ב וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ־מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל־אָכִישׁ בֶּן־מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְקָם דָוִד וַעֲבַר הוּא וְשִׁית מְאָה גַבְרָא דְעִמֵיהּ לְוַת אָכִישׁ בַּר מָעוֹךְ מַלְכָּא דְגַת:
מְצוּדַת דָּוִד אל אכיש. אף שמבראשונה פחד ממנו והתהולל בידם ונמלט, אבל כאשר בא ושש מאות איש עמו, ואף נודע שנבאש בשאול, השלים עמו אכיש לשבת אצלו, ולהיות סר למשמעתו:

ג וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם־אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת־נָבָל הַכַּרְמְלִית׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיתֵיב דָוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וְגַבְרוֹהִי גְבַר וֶאֱנַשׁ בֵיתֵיה דָוִד וְתַרְתֵּין נְשׁוֹהִי אֲחִנוֹעַם דְמִיזְרְעֶאל וַאֲבִיגַיִל אִתַּת נָבָל דְמִכַּרְמְלָא:

ד וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי־בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא־יוסף [יָסַף] עוֹד לְבַקְשׁוֹ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאִתְחַוָא לְשָׁאוּל אֲרֵי עֲרַק דָוִד לְגַת וְלָא אוֹסִיף עוֹד לְמִבְעוֹהִי:

ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אָכִישׁ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ־לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ׃

רַשִׁ״י ולמה ישב עבדך וגו'. ואהיה לך למשא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר דָוִד לְאָכִישׁ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחֵית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ יִתְּנוּן לִי אֲתַר בַּחֲדָא מִן קִרְוֵי חַקְלָא וְאֵתֵיב תַּמָן וּלְמָא יְתֵיב עַבְדָךְ בְּקִירְוַת מַלְכוּתָא עִמָךְ:
רַלְבַּ״ג באחת ערי השדה. רוצה לומר באחת הערים הבלתי מוקפים חומה:
מְצוּדַת דָּוִד ערי השדה. מבלי חומה סביב, כי חשב פן לא יאמין בו אכיש לתת לו עיר בצורה, כי פן ישגב בחוזק העיר וימרוד בו: בעיר הממלכה עמך. כי אהיה למשא לך, כי יתייקרו המזונות בעבור אנשי:

ו וַיִּתֶּן־לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהַב לֵיה אָכִישׁ בְּיוֹמָא הַהוּא יַת צִקְלָג בְּכֵן הֲוָת צִקְלָג לְמַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה עַד יוֹמָא הָדֵין:
מְצוּדַת דָּוִד ויתן לו וכו׳ את צקלג. אף שבספר יהושע (טו לא) נאמר שהיתה מנחלת יהודה, אולי לאחר זה לקחוה הפלשתים מידם: למלכי יהודה. כי אכיש נתנה לדוד, ולא החזירה לכל בני השבט:

ז וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר־יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים׃

רַשִׁ״י ימים וארבעה חדשים. מיעוט ימים שנים, ואי אפשר לפרש ימים זה שנה, שהרי לא הלך דוד אצל אכיש עד שמת שמואל, ושאול לא מלך אחר מיתת שמואל אלא ארבעה חדשים, כמו ששנינו בסדר עולם וגם ממנין שנותיו של עלי, ועשרים שנה שהיה הארון בקרית יערים, הרי ששים שנה, צא מהם חמשים ושתים של שמואל, ושנה אחת לעיבורו עם ארבעה חדשים הללו, ושבע שנים שמלך דוד בחברון קודם שהביא את הארון מקרית יערים, נמצא שלא מלך שאול אחר מיתת שמואל, יותר מארבעה חדשים:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַהֲוָה מִנְיַן יוֹמַיָא דִיתֵיב דָוִד בְּקִרְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי יוֹמִין עִדַן בְּעִדַן וְאַרְבְּעָא יַרְחִין:
מְצוּדַת צִיּוֹן ימים. שנה:

ח וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל־הַגְּשׁוּרִי והגרזי [וְהַגִּזְרִי] וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃

רַשִׁ״י ויעל דוד. לשון הוה, הוא תמיד היה רגיל בכך: בואך שורה. (תרגום:) מן מעלנא דחגרא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּסְלִיק דָוִד וְגַבְרוֹהִי וְאִתְנְגִידוּ עַל גְשׁוּרָאֵי וְעַל גִזְרָאֵי וַעֲמַלְקָאֵי אֲרֵי אִינוּן יַתְבַת אַרְעָא דְמֵעַלְמָא מַעֲלָנָא דְחַגְרָא וְעַד אַרְעָא דְמִצְרַיִם:
מְצוּדַת דָּוִד כי הנה וכו׳. רצה לומר: לפי שהיו מעולם מיושבי הארץ ההיא, ולא באה עליהם מלחמה לטרדם ממנה, לזה לא היו נשמרים, ועשה בהם דוד כרצונו:
מְצוּדַת צִיּוֹן ויפשטו. התפזרו כדרך הנלחמים: בואך שורה. עד אשר תבוא לשור, וכאלו ידבר עם מי שמכיר המקום:

ט וְהִכָּה דָוִד אֶת־הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל־אָכִישׁ׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּמְחֵי דָוִד יַת יַתְבֵי אַרְעָא וְלָא מְקַיֵם גְבַר וְאִתָּא וּשְׁבָא עָאן וְתוֹרִין וַחֲמָרִין וְגַמְלִין וּנְסִיב לְבוּשִׁין וְתָאִיב וְאָתֵי לְוַת אָכִישׁ:

י וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל־פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל־נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל־נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי וְאֶל־נֶגֶב הַקֵּינִי׃

רַשִׁ״י אל פשטתם. למ"ד מתחלפת בנו"ן, כמו ויעש לו נשכה בספר עזרא (נחמיה יג ז), כמו לשכה:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר אָכִישׁ לְאָן אִתְנְגַדְתּוּן יוֹמָא דֵין וַאֲמַר דָוִד עַל דָרוֹם יְהוּדָה וְעַל דָרוֹם יְרַחְמְאֵלָה וּלְדָרוֹם שַׁלְמָאָה:
רַלְבַּ״ג אל פשטתם. הוא כמו על והרצון בו על מי פשטתם וזה מבואר מתשובת דוד לו:
מְצוּדַת דָּוִד ויאמר אכיש. וכשהיה אכיש אומר לו: וכי לא פשטתם היום ולא עשיתם מאומה מלחמה: ויאמר דוד. והיה דוד משיב: כן פשטנו גם היום, פעם אמר לו על נגב יהודה, ופעם אמר לו על נגב הירחמאלי וכו׳, למען יחשוב שהבאיש בעמו:
מְצוּדַת צִיּוֹן אל. ענינו לא: פשטתם. נתפזרתם, להלחם לשלול שלל: נגב יהודה. בדרומה של יהודה: הירחמאלי. שם משפחה מבני יהודה: הקיני. מבני חובב חותן משה, שהיו מתחברים לישראל וגרו בנחלת יהודה:

יא וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא־יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן־יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה־עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וּגְבַר וְאִתָּא לָא מְקַיֵם דָוִד לְאַיְתָאָה לְגַת לְמֵימָר דִלְמָא יְחַווּן עֲלָנָא לְמֵימָר כְּדֵין עֲבַד דָוִד וּכְדֵין הֲוַת הִלְכָתֵיהּ כָּל יוֹמִין דַהֲוָה יָתֵיב בְּקִירְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי:
מְצוּדַת דָּוִד ואיש וכו׳. מאנשי הגשורי וכו׳: לאמר. כי אמר: פן יגידו לאמר שעליהם פושטים, לא על בני עמו:
מְצוּדַת צִיּוֹן משפטו. מנהגו, כמו (לעיל ב יג): ומשפט הכהנים:

יב וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְהֵימִין אָכִישׁ בְּדָוִד לְמֵימָר אִתְגְרָאָה אִתְגָרֵי בְּעַמֵיהּ בְּיִשְׂרָאֵל וִיהֵי לִי עֲבַד פְּלַח לַעֲלָם:
מְצוּדַת דָּוִד ויאמן. חשב שהאמת עם דוד, שהבאיש בעמו:
מְצוּדַת צִיּוֹן הבאיש. רצה לומר מאס בהם כבדבר הנבאש, כמו (לעיל יג ד): נבאש ישראל בפלשתים:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.